בעיקר נגד

יש תוצאות מכל המועצות שהשתתפו בבחירות המקומיות באנגליה (טוב, כמעט), ואפשר לסכם. בשורה התחתונה, השמרנים איבדו – בפעם השנייה ברציפות לצירוף המועצות הזה – יותר מאלף חברי מועצה. עם זאת, ההישגים של הלייבור לא הבריקו, מה שמעלה את השאלה אם הם יצליחו להשיג רוב בבחירות הכלליות. בינתיים, במפלגות הקטנות חוגגים, בעיקר במפלגה הירוקה שהצליחה לראשונה להפוך למפלגת רוב במועצה. וגם: איך נראו הביצועים של מפלגת הרפורמה (לשעבר מפלגת הברקזיט) ומה קרה עם חובת הצגת התעודה המזהה בקלפי? | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10

לפני שלושה ימים (ה’) התקיימו הבחירות המקומיות באנגליה, ועכשיו יש תוצאות ב-229 מתוך 230 מועצות שהשתתפו (להזכיר, בכל שנה נערכות בחירות מקומיות במועצות אחרות). אנחנו לא נחכה למועצה האחרונה, שכן ממנה צפויות להיות תוצאות רק מחרתיים (ג’). מאחר שהמועצה הזו לא תשנה יותר מדי את התמונה הכללית, אפשר להתחיל לנתח.

תוצאות

נתחיל בתוצאות. בגלל שחלק מהעניין בבחירות המקומיות הוא לא רק כמה מועצות או חברי מועצה כל מפלגה השיגה, אלא גם בכמה השתפרו או הידרדרו ההישגים לעומת הפעם הקודמת בה התמודדו על אותם מושבים – במקרה הזה הבחירות המקומיות של 2019.

The Conservatives have lost *60%* of the councils they held majorities on #LE2023: pic.twitter.com/B96LrwmoMd

— Election Maps UK (@ElectionMapsUK) May 5, 2023

ההפסד הצורב

כפי שאפשר לראות, השמרנים איבדו יותר מאלף חברי מועצה, כ-31% מסך חברי המועצה מטעמם. בנוסף, הם איבדו יותר ממחצית מהמועצות שהיו בידם. זה המון, אבל זה עוד יותר נורא כשמסתכלים על זה בפרספקטיבה ארוכת זמן. כאמור, הפעם הקודמת בה הייתה התמודדות על אותן מועצות הייתה ב-2019, אז השמרנים איבדו 1,330 חברי מועצה מתוך 5,521, כ-24%. זה אומר שני דברים: ראשית, שהשמרנים הצליחו לאבד באותו אזור בדיוק בשתי מערכות בחירות רצופות למעלה מאלף חברי מועצה, ושבאחוזים רישי סונאק איבד יותר ממה שת’רזה מיי איבדה ב-2019. בנוסף, ב-2019 השמרנים איבדו 44 מועצות, כלומר שסונאק איבד יותר מועצות כעת מאשר מיי ב-2019. זאת למרות שהבחירות ב-2019 נעשו סביב הכאוס של חוסר ההצלחה של מיי להעביר בפרלמנט הסכם יציאה מהאיחוד האירופי. הדבר מראה שלמרות שאותו כאוס הוא נחלת העבר, המצב הנוכחי – של בריטניה עצמה ושל המפלגה השמרנית – לא מאפשרים לסונאק לשקם את המפלגה.

כמובן, השמרנים ניסו להראות שהנזק לא כזה גדול. לפני שהתוצאות המלאות הגיעו, רישי סונאק טען, בדומה לבוריס ג’ונסון בשנה שעברה לאור תוצאות הבחירות המקומיות הלא מחמיאות לשמרנים, שזה מראה שהציבור מעוניין לראות את הממשלה עושה את עבודתה. אם שנתיים ברצף צריך להשתמש באותו תירוץ, זה יכול להיות רמז דיי מובהק שאולי מפלגת השלטון לא מצליחה לבצע את עבודתה. כריס פילפ, השר לשיטור וכיבוי אש במשרד הפנים, ניסה להראות שהיו לשמרנים כמה הישגים בכמה מועצות. אכן, יש כמה הישגים בכמה מקומות. נגיד, היא הצליחה להשתלט על שתי מועצות חדשות, מועצת לייבור הפכה למועצה ללא מפלגת רוב ובבחירות לראשות עיריית בדפורד הם ניצחו את ראש העיר המכהן מהליברל-דמוקרטים. אבל מול התמונה הכוללת, זו נחמה קטנה מאוד.

ומי אשם? חלק מהפוליטיקאים המקומיים של המפלגה מאשימים במפורש את המפלגה הפרלמנטרית. זו האשמה סבירה לגמרי, כי מצב הרוח הלאומי משפיע מאוד על ההצבעה בבחירות המקומיות (שנחשבת למדד למצב הרוח הלאומי). ובתוך המפלגה השמרנית? יריביו של סונאק במפלגה שמחו להאשים אותו.

הניצחונות

מפלגת הלייבור

קיר סטארמר יכול לזקוף לזכותו כמה הישגים. ראשית, הלייבור הפכה למפלגה הגדולה ביותר בשלטון המקומי לראשונה מאז 2002, כשהיא מחזיקה ב-33.3% מחברי המועצה ברחבי בריטניה לעומת 31.2% לשמרנים. שנית, לפי ההערכה של ה-BBC, כ-35% מהקולות בבחירות המקומיות הלכו ללייבור, לעומת 26% בלבד לשמרנים. השמרנים ניסו להקטין את ההישג, כשהצביעו על כך שהפרש דומה אד מיליבנד השיג ב-2012, וכולנו יודעים איך זה נגמר. אבל זה, במחילה, בולשיט. הבחירות המקומיות של 2012 התקיימו שלוש שנים לפני הבחירות הכלליות, בעוד הבחירות המקומיות הנוכחיות התקיימו לכל היותר שנה וחצי לפני הבחירות הכלליות. רוצה לומר, שלוש שנים הן יותר זמן לשקם משנה וחצי.

אבל זה אכן לא הניצחון לו קיוו בלייבור. הם קיוו לפתוח על השמרנים פער דו-ספרתי בכל הנוגע לאחוזי ההצבעה. על פניו, זה מעלה מחדש את האפשרות לצורך להקים ממשלת מיעוט. לפי מודל של סקיי ניוז, אם אנשים יצביעו באותו אופן בבחירות הכלליות כפי שהצביעו במקומיות, הלייבור תקבל 298 מושבים, 28 מושבים פחות ממה שצריך בשביל רוב (זאת בהנחה שהבחירות ייערכו לפני ששינוי מחוזות הבחירה ייכנס לתוקף). זה יצריך אותם או להקים ממשלה עם הליברל-דמוקרטים או להתנהל כממשלת מיעוט. אמילי ת’ורנברי, התובעת הכללית בממשלת הצללים של סטארמר, ניסתה להגדיל את ההישג, ובכל מקרה הבהירה שבמקרה שהלייבור לא תהיה מפלגת רוב היא לא תקים קואליציה.

🚨Latest Sky House of Commons projection by @michaelthrasher based on today’s local election results:

➡️ Hung parliament
➡️ Labour would gain 95 MPs but fall 28 seats short of an overall majority
➡️ Tories would lose 127 MPs – down to 238
➡️ Lib Dems estimated at 39 seats pic.twitter.com/wvAkuGYYto

— Tom Rayner (@RaynerSkyNews) May 5, 2023

כמובן, צריך לזכור שהבחירות המקומיות האלו התקיימו רק בחלקים באנגליה. בסקוטלנד, ויילס ולונדון, אזורים שהלייבור יכולה להביא בהם לא מעט קולות, לא נערכו בחירות מקומיות השנה. רוצה לומר, למרות שהפער היה יכול להיות גדול יותר, ייתכן שבפועל הוא גדול יותר. גם העובדה שמפלגות קטנות מצליחות יותר בבחירות המקומיות עשויה להראות שהלייבור במצב טוב יותר ממה שנראה. ובכל זאת, דבר שהיה ברור בבחירות המקומיות האלו זה שלמרות הטענות של סטארמר, הציבור לא רץ להצביע ללייבור כמו שהוא רוצה לבעוט את השמרנים החוצה.

המפלגה הליברל-דמוקרטית

מי שבאמת זרח היה אד דייווי, ראש המפלגה. הוא אמנם לא הצליח להגיע להישגים של וינס קייבל בבחירות 2019, עם יותר מ-700 חברי מועצה חדשים, אבל העובדה שהוא הצליח להמשיך את המומנטום היא בגדר הישג. על רקע כך, דייווי טען שמדובר בהישג גדול יותר ממה שהמפלגה ציפתה לו. הוא גם השתמש בזה כדי לחזור על המסר שהליברל-דמוקרטים הם המפתח להדיח את השמרנים ממעוזיהם (“החומה הכחולה”). ואכן, שש מתוך 12 המועצות שנצבעו בצהוב נלקחו מהשמרנים, זאת בזמן שרק שבע מהמועצות שנצבעו באדום (מתוך 22) השתלטו על מועצה שמרנית. כלומר, באחוזים, הליברל-דמוקרטים היו יותר יעילים מהלייבור בהשתלטות על מועצות עם רוב שמרני.

אבל כדאי, שוב, לזכור שהמפלגות הקטנות זוכות להישגים גדולים יותר בבחירות המקומיות מאשר בכלליות. ב-2019 זה היה כואב למדי: למרות הזכייה ביותר מ-700 חברי מועצה חדשים במאי 2019, בבחירות הכלליות המפלגה – למרות שעלתה בקול הפופולרי – ירדה במושב וראשת המפלגה ג’ו סווינסון הודחה מהפרלמנט. ואז ההפרש היה משמעותית יותר קטן. רוצה לומר, דייווי בהחלט יכול לרשום לזכותו הישג רציני, אבל רצוי לא להסיק מכך שהמפלגה תחזור לימי הזוהר שלה שקדמו לקואליציה עם השמרנים.

המפלגה הירוקה

אם יש אנשים שכנראה באמת יצאו להשתכר כדי לחגוג את הניצחון, הרי שאלו היו הירוקים. לא רק שהם הכפילו את חברי המועצה שלהם (מקרב המועצות בהן התקיימו בחירות), לראשונה בתולדותיה הם הפכו למפלגת רוב במועצה (מיד סאפוק). בנוסף, היא נהייתה למפלגה הגדולה היותר במועצת מזרח הרטפורדשייר, ובכך הדיחה את השמרנים שם ממפלגת רוב. הדבר מראה על היכולת של הירוקים לאתגר את השמרנים בפרברים ובאזורים כפריים.

האם זה יספיק כדי שבבחירות הכלליות המפלגה תצליח להכניס לפרלמנט יותר מאשר רק את קרוליין לוקאס, חברת הפרלמנט היחידה של המפלגה? הברונית נטלי בנט, חברת מפלגה בבית הלורדים, מאמינה שכן. היא סבורה שחברי הפרלמנט שמייצגים את מחוזות הבחירה המקבילים לשתי המועצות בהן המפלגה נחלה הצלחה נמצאים בסיכוי גבוה להיכנס. אבל כמו עם הליברל-דמוקרטים, כדאי לחכות ולראות.

ועוד כמה נקודות

מפלגה שלא זכתה להצלחה גדולה הייתה מפלגת הרפורמה, לשעבר מפלגת הברקזיט, עם שישה חברי מועצה. עם זאת, בלייבור טוענים שאחת הסיבות לכך שהם לא הצליחו כפי שקיוו הייתה שבאזורי “החומה האדומה” (מעוזי הלייבור שנתפסו על-ידי השמרנים ב-2019) המפלגה הפופוליסטית הצליחה מעל המצופה. הדבר מאוד מדאיג אותם לקראת הבחירות הכלליות של השנה הבאה, שכן הדבר עשוי לאיים על היכולת שלהם להשלים לרוב פרלמנטרי בלי צורך בשום מפלגה אחרת.

כמו כן, למרות ההשתלטות של מפלגות רבות על מועצות ללא רוב מוחלט, בספירה הכוללת עדיין יש עוד 12 מועצות ללא רוב מוחלט לעומת מה שהיה לפני הבחירות. זאת לאחר שבבחירות המקומיות של 2019 נוספו 37 כאלה. אז אולי המגמה של מועצות בלי רוב מוחלט נמצאת בבלימה, אבל נראה שבאופן כללי מפלגות מתקשות לסחוף קהילות שלמות בעקבותיהן.

לסיכום

נכון לעכשיו, לציבור נמאס מהשמרנים. אחרי שנת הכאוס האחרונה, הבריטים מעוניינים לראות את השמרנים באופוזיציה, וכדי שזה יקרה הם מוכנים להצביע לכל אחד. מצד אחד, אם המגמה הזו תישמר עד הבחירות הכלליות, זה אומר שקיר סטארמר יהיה ראש הממשלה הבא. אבל הציבור לא נוהה אחר הלייבור, ואלו חדשות פחות טובות. אם המגמות מהבחירות המקומיות האלו תישמרנה, הרי שהמצביעים ייתנו את קולם לא ללייבור, אלא למועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להדיח את השמרנים. עבור השמרנים זה יהיה רע, אבל גם סטארמר יוכל רק לפנטז על רוב עצום ללייבור. במקרה הטוב הוא יוכל לקוות לרוב קטן. כאמור, בבחירות הכלליות דברים כנראה ייראו אחרת, אבל סטארמר כן צריך להתחיל לשכנע אנשים שהוא מציע משהו מעבר להתנגדות לשמרנים.

סונאק גם צריך לדאוג כי נראה שהתוצאות האלו הדליקו מחדש את התומכים של בוריס ג’ונסון וליז טראס במפלגה השמרנית, שגם ככה חותרים תחת סונאק. סונאק כנראה לא יודח כי יש גבול כמה השמרנים יכולים לעשות מעצמם צחוק, אבל ג’ונסון וטראס מעדיפים לראות אותו נכשל ולנסות לרשת את מקומו מאשר לאפשר לו לעבוד כמו שצריך. וזה רק מחזק את הסיכוי שהוא באמת ייכשל.

ועוד דבר אחד

הבחירות האלו היו הראשונות שנערכו עם הזדהות באמצעות תעודה בקלפי. לפי טענות של ארגונים שמתנגדים להסדר הזה, כמה אלפי אנשים נשלחו הביתה כי לא הייתה להם תעודה או שלא הייתה להם תעודה נכונה (נגיד, מישהי שלא החליפה דרכון אחרי שנישאה ושינתה שם משפחה). בחודש הבא נציבות הבחירות תצא עם דוח מסודר לגבי האפקט של צורת ההזדהות הזו על שיעורי ההצבעה, אבל המתנגדים כבר מוכנים לדרוש לעשות הרבה מאוד תיקונים לפני הבחירות הכלליות של השנה הבאה.