המורדים של סונאק

רישי סונאק היה אמור להיות ראש הממשלה שיאחד מאחוריו את המפלגה השמרנית וייתן לה סיכוי לנצח בבחירות הכלליות הבאות. אבל שתי מרידות עמן סונאק מתמודד מאז השבוע שעבר – אחת על מטרות בינוי והשנייה על טורבינות רוח – מערערות את התקווה הזו. הממשלה כבר נאלצה לדחות הצבעה על חקיקת דגל שלה ומנסה לפייס את המורדים, במה שנראה לרבים כחוסר יכולת לנהל את המפלגה. לפי הדיווחים כבר יש לא מעט שחותרים להפיל את סונאק, ובינתיים אחרים כבר מוותרים על הרעיון שיהיו שוב חברי פרלמנט. השסעים במפלגה השמרנים צפויים לפגוע בה קשה בבחירות הקרובות, אבל לא נראה שיש לה כוונה כלשהי להירגע | צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10

אחד הדברים שהספיקו לאפיין את הכהונה הקצרצרה של ליז טראס כראשת הממשלה זה המורדים. זה כמובן לא משהו ייחודי לה: הפוליטיקה הבריטית, בגלל הנטייה שלה לממשלות חד-מפלגתיות, זקוקה למורדים במפלגה השלטון, שלא יאפשרו לראש הממשלה לחשוב שהוא יכול לעשות כרצונו. עם טראס כמובן זה הגיע למצב אבסורדי, בו לא אפשרו לה להוציא כמעט שום מדיניות שלה לפועל. עכשיו, כך נראה, ראש הממשלה הנוכחי רישי סונאק מתמודד עם מורדים משלו, ששמים בסימן שאלה את היכולת שלו להוביל את המפלגה.

בונים מלמעלה

לא רק בישראל יש משבר דיור, אלא גם בבריטניה. לפי המרכז לערים (Centre for Cities), המשבר אינו לאומי, אלא באזורים ספציפיים, בעיקר לונדון ודרום-מזרח אנגליה, אבל גם במקומות אחרים כמו אדינבורו, אוקספורד ויורק סובלים גם הם ממחירי דיור גבוהים. הסיבה, כמובן, היא שלא בונים מספיק, והממשלה לא עומדת ביעדי הבנייה שהיא מציבה לעצמה.

בתוך כל זה אחד הדברים שיוצרים מחלוקת רבה הוא מספרי המטרה הממשלתיים. כיום, מועצות מקומיות חייבות לשלב בתכניות לטווח הארוך שלהן גם את מספר המטרה הממשלתי של בתים שיש לבנות, בהתאם לחישוב שנעשה בממשלה. אם המועצה לא עומדת ביעד, הדבר יקשה עליה בעתיד לנסות ולחסום תכניות פיתוח חדשות. יש הרבה ביקורת על זה, ובמהלך המרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון בקיץ ליז טראס סיפרה כיצד המטרות האלו שהוכתבו מלמעלה רק לקחו מהמועצות את היכולת לתכנן בעצמן וכינתה אותן “סטליניסטיות”. ויש בפרלמנט מי שהחליטו שבעניין הזה טראס דווקא צדקה.

שלשום (ב’) הייתה אמורה לעלות לדיון והצבעה הצעת חוק ההשוואה כלפי מעלה וההתחדשות (Levelling Up and Regeneration Bill), אחת מספינות הדגל של ממשלת בוריס ג’ונסון שבין השאר עוסקת גם בבינוי, בטרם תעזוב את בית הנבחרים לטובת דיון בבית הלורדים. בגלל שהמדיניות הזו הובטחה במצע הבחירות של המפלגה השמרנית ומאחר שהשר האחראי כעת הוא אותו אחד שהיה אחראי בימי ג’ונסון (שר הבינוי מייקל גוב), גם ממשלת סונאק מקדמת את ההצעה. אבל בשבוע שעבר קרוב לחמישים בקבנצ’רס שמרנים (מכל אגפי המפלגה) חתמו על הצעה לתיקון הצעת החוק, כך שתכיל סעיף שיסיר את המחויבות של המועצות המקומיות למספרי המטרה של הממשלה. בנוסף, התיקון יסיר את החובה של המועצה להציג האם יש לה מספיק שטחים פנויים לפיתוח לחמש השנים הקרובות (אם לא, קבלנים יכולים להגיש בקשות לבנות גם בשטחים שלא נועדו לבנייה).

בין אידיאולוגיה לפרקטיקה

התיקון הזה הוא אידיאולוגי, ובא להעביר כוח מהשלטון המרכזי למקומי (לא דבר מובן מאליו בשביל פוליטיקאים, גם לא שמרנים). ובהתחשב בכך שגם סונאק הבטיח להגמיש את חוקי הבנייה בבריטניה, מה רע? רק שגורמי מקצוע ושרים לשעבר מזהירים שהתיקון הזה, אם ישאיר את המועצות המקומיות ללא מחויבות חוקית לשום דבר, עלול להחמיר עוד יותר את משבר הדיור ולהפוך לכר פורה לנימביזם. בהתאם, הממשלה לא יכולה לקדם תיקון כזה, בטח בלי אלטרנטיבה ראויה.

הממשלה, אם כן, לא יכולה להצביע לדבר כזה. יש רק בעיה אחת: עשרות חתמו על התיקון. אם אלו רק מי שחתמו עליו, סביר להניח שיהיו עוד לא מעט חברי פרלמנט שפשוט יצביעו נגד הממשלה ובעד התיקון. בהינתן המצב הזה, ייתכן שהממשלה תזדקק לקולות האופוזיציה, שלא מתכוונת לתמוך בתיקון, כדי להפילו. וזה כשיש לה רוב של 69 חברים בבית הנבחרים. השר מייקל גוב, כך דיווחים, ניסה לדבר עם המורדים. לפי מקורות של הטיימס, גוב הבטיח למורדים לבחון שינויים אפשריים לחוק שקצת יקטינו את השליטה מלמעלה. אבל נראה שהדבר לא הגיע להבשלה בזמן, שכן בשבוע שעבר הממשלה החליטה לדחות את ההצבעה על הצעת החוק, כדי שלא יהיה ניתן להצביע גם על התיקון. לפי הטלגרף, השיחות ממשיכות בניסיון למצוא פשרה, באופן כזה שנראה כמו מסמוס של תכנית דגל של המפלגה.

מקבילתו של מייקל גוב בממשלת הצללים של הלייבור, ליסה ננדי, ניצלה את העניין כדי להיכנס בממשלה: “הממשלה לא יכולה למשול, אג’נדת ה’השוואה כלפי מעלה’ (שנועדה להשוות את ההזדמנויות של הפריפריה לאלו של המרכזים העירוניים הגדולים – אב”מ) קורסת ושוק הדיור הרוס. למשוך חקיקת דגל כי אתה מפחד מהבקבנצ’רס שלך אינה דרך למשול”.

עושים רוח

הלחץ הראשוני הביא אחריו לחצים נוספים. אחרי שהממשלה דחתה את ההצבעה על הצעת החוק הנ”ל, מורדים שמרנים הצמידו לה הצעה לתיקון נוסף. הפעם על חוות רוח (כלומר, מתחמים לטורבינות רוח) שממוקמות על היבשה (בניגוד לאלו שמוצבות בים). ב-2015, בגלל חברי פרלמנט שמרנים רבים שלא אהבו את החוות האלו על היבשה, ראש הממשלה דאז דייוויד קמרון חסם אותן דה פקטו (התנגדות של אדם אחד מספיקה כדי לחסום מיזם). אבל מאז משבר האקלים עלה לראש סדר היום וגם יש משבר אנרגיה, כך שרבים כעת סבורים שאי-הרחבת החוות האלו היא תמוהה. ליז טראס הבטיחה שתסיר את האיסור הזה, אבל כידוע היא לא החזיקה יותר מדי זמן בתפקיד. סונאק החליף אותה, והוא מעוניין להשאיר את האיסור הזה במקומו. מה שעושה התיקון הוא לאפשר ליזמים להגיש בקשה להקמת חוות כאלו, ובתנאי שיש לכך את התמיכה של הקהילה המקומית. הדבר מזכיר את כוונת ממשלת טראס לעשות דבר דומה עם קידוח פצלי שמן.

המסר לסונאק מאוד ברור: אם לא תיזום את הסרת האיסור דה פקטו, נכפה את זה עליך באמצעות הצבעה בפרלמנט. למרות שהמרד היה קטן יותר במקרה הזה, כ-30 מורדים (אם כי בין החותמים על התיקון ניתן למנות גם את בוריס ג’ונסון וליז טראס), עדיין מדובר בעשרות. אבל יש מי שניסו להקטין מממדיו. שר העסקים והאנרגיה גרנט שאפס טען שזה “לא באמת מרד”, כי שני הצדדים בוויכוח חולקים את אותה מטרה, והיא שהדבר יהיה נתון להחלטת הקהילות המקומיות. הבעיה היא שבמהלך המרוץ להחליף את בוריס ג’ונסון סונאק דווקא הבטיח לא להקל את האיסור על חוות רוח על פני האדמה, ובמקומן להציב עוד טורבינות בים. לכן, רבים הסיקו שדבריו של שאפס מרמזים שפניית פרסה בדרך.

המפלגה הבלתי משילה

יש ערים, ולונדון ביניהן, שקיבלו את הכינוי “העיר הבלתי משילה” (the ungovernable city). כעת, נראה שהמפלגה השמרנית הפכה למפלגה הבלתי משילה. זו לא רק ליז טראס שלא הצליחה לשלוט במפלגתה. נראה שכעת זה גם סונאק, ולפני שניהם גם בוריס ג’ונסון זכה לשלל מרידות שערערו על סמכותו, ועל מה שקרה לת’רזה מיי לפניו אין צורך להרחיב. וכפי שהזהיר ג’ייקוב ריס-מוג בהקשר של המרד על חוות הרוח, “מפלגות מפולגות לא מנצחות בבחירות”. מרידות קטנות תמיד יש, מה שמאפשר לכולם להגיד שלמרות הטענות, אין בבריטניה “דיקטטורה נבחרת” (elective dictatorship). אבל ריס-מוג צודק שכשהמרידות הן תכופות ובסדר גודל כזה שלא מאפשר לממשלה להוציא לפועל את סדר היום שלה, הדבר לא בריא. וכאמור, השמרנים במצב הזה כבר תקופה ארוכה (אמנם, עם הפסקות).

למה זה? קודם כל, המפלגה עוברת תהליך דוגמטיזציה, קרי האידיאולוגיה מנצחת את הפרגמטיות. הדבר הופך את היות המפלגה קואליציה רחבה של מחנות מיתרון לדבר שקשה מאוד לנווט ולאחד. לכל דבר שראש הממשלה ינסה להביא יהיו עשרות מתנגדים. אבל ישנו דבר נוסף: לפי הטיימס, הרבה מאוד מתומכיו של ג’ונסון מתכוונים לשים לסונאק רגליים כדי לזרוק אותו לאחר כישלון בבחירות המקומיות במאי הקרוב, כדי לנסות להחזיר את ראש הממשלה לשעבר. ג’ונסון עצמו כנראה צפוי למרוד יותר ויותר כשהוא יחוש שהדבר נוגע למורשתו. הלויאליות שמספקת ת’רזה מיי ליורשיה היא סחורה ישנה, שחברי הפרלמנט הוותיקים פחות ממנה כבר לא מציעים.

ועל כך ישנם גם סימני התפוררות נוספים: עוד ועוד חברי פרלמנט שמרנים מוותרים על הרעיון שיצליחו לשמור על מקומם בבחירות הבאות. הצפי הוא שהדבר יגיע לכדי חמישים חברי פרלמנט שיחליטו לוותר. אחרים מחפשים כבר עכשיו משרה חדשה בתחום הלובינג, מתוך הבנה שאחרי שיפסידו את המושב שלהם אף אחד בתעשייה לא יסתכל עליהם.

המפלגה השמרנית, כך נראה, חופרת לעצמה את הקבר במו ידיה. הרבה יכול לקרות עד הבחירות (אם כי יש שמזהירים שבשנה שלפניהן כבר יהיה מאוחר מדי לשקם באמת), אבל לא נראה שיש רצון להילחם על זה.