מוקדם יותר השבוע ראשת הממשלה ליז טראס הגיעה לניו-יורק כדי לנאום בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות. הנאום של טראס התרכז באתגרים החדשים שעומדים בפני יציבות העולם בצל המלחמה באוקראינה. אבל אם קודמה בתפקיד היה מספק חזון גלובליסטי אופטימי, טראס התרכזה בבית פנימה, במה שהיא עושה בבריטניה. היא דיברה על המלכה שנקברה רק יומיים לפני כן, ובמה שממשלתה שלה עושה בתחומי הכלכלה. היו קריאות גלובליות לגבי שיתופי פעולה בינלאומיים, אבל טראס העדיפה שבריטניה בפעולותיה תהווה דוגמה למדינות אחרות, במקום לנסות להמציא את הגלגל. יש בכך שינוי באופן בו נעשה החיפוש התמידי של בריטניה אחרי מקומה בעולם, שלא באמת הפסיק מאז התפרקות האימפריה. וגם איזו מילה או שתיים על ההבטחה להעביר את השגרירות בישראל | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
מוקדם יותר השבוע (ד’) ליז טראס נאמה לראשונה כראשת ממשלת בריטניה בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות. הנאומים האלו הם לא מה שישנה את העולם, אבל כן נותנים לנו הזדמנות להסתכל על האופן בו מי שניהלה את יחסי החוץ שבוריס ג’ונסון הכתיב רוצה כעת להכתיב אותם בעצמה.
תוכן הנאום
טראס פתחה בהבטחות על בסיסן הוקם האו”ם מלכתחילה בעקבות מלחמת העולם השנייה, ולדבריה הוא גם הצליח לקיים. באזורים רבים בעולם הוא סייע בשמירה על השלום וסיפק למדינות מסגרת לשיתופי פעולה. אבל כיום יש אתגר חדש להבטחות האלו: לראשונה מאז הוקם הארגון יש מלחמה בקנה מידה גדול באירופה, ואוטוקרטיה מאיימת על היציבות והביטחון בעולם. בעידן חדש זה יש צורך לעמוד על העקרונות עליהם נבנה האו”ם.
טראס עברה לדבר על העידן החדש אליו נכנסה בריטניה, בעקבות מותה של המלכה אליזבת’ השנייה. היא תיארה את משמעותה של המלכה, כמי שסיפקה תחושת יציבות וכמי שסייעה לייצג את הערכים הבריטיים, עליהם לפי טראס גם נוסד האו”ם. ערכים כמו חירות ודמוקרטיה אפיינו את בריטניה תחת המלכה המנוחה וגם כעת, ועל אלו גם האו”ם צריך להיאבק.
משם טראס עברה לפרט על הצעדים שבריטניה נקטה, בתקווה שאלו יאומצו על-ידי מדינות נוספות ויקרינו החוצה. היא הסבירה שבזמן שדמוקרטיות מאפשרות שגשוג, אוטוקרטיות לא מצליחות בכך בטווח הארוך, ולמרות זאת לא ניתן להבטיח שהעתיד יהיה דמוקרטי ולכן על המשטרים הדמוקרטיים להביא לתוצאות בכלכלה ובביטחון כדי להישאר כאלה. לכן, טראס הבטיחה: “אני אוביל את בריטניה החדשה לעידן חדש”.
ראשית, היא מתכוונת לאפשר צמיחה כלכלית וליצור סביבה טובה לעסקים כדי למשוך השקעות. הצמיחה הזו כדי שהמדינה תוכל להשקיע באזרחיה, שישמרו יותר כסף בכיסם. שנית, יש צורך להבטיח מקורות אנרגיה שניתן לסמוך עליהם, כדי לא להיות תלויים במשטרים אוטוקרטיים. שלישית, אותו כנ”ל לגבי שרשראות אספקה חיוניות. כדי להבטיח זאת, בריטניה מחזקת את קשריה עם בעלות ברית ישנות וחדשות, מסייעת למדינות מתפתחות ובין אם וגם לאוקראינה.
היא הציעה שהאו”ם צריך להוות “נאט”ו כלכלי”, כלומר שהמדינות החברות יעמדו לצד מדינה שמותקפת כלכלית נגד המדינה התוקפנית. היא ניצלה את ההזדמנות כדי לדבר בצורה מפורשת יותר על המלחמה באוקראינה. היא הבטיחה שעד 2030 בריטניה תוציא 3% מהתמ”ג על תקציב ההגנה ושהסיוע הבריטי לאוקראינה יימשך ככל שיידרש. לסיום, היא הבטיחה שבריטניה תהיה בעלת ברית נאמנה במאבק על הדמוקרטיה והחירות.
מה היה שם?
בראש ובראשונה מדובר בשינוי כיוון מסוים מזה של קודמה, בוריס ג’ונסון. בנאומיו ב-2020 ו-2021, ג’ונסון נתן דרור לצד הגלובליסטי שבו. הצורך במסגרות גלובליות להתמקד עם האתגרים השונים (קורונה ב-2020, ההתחממות הגלובלית ב-2021) הוא מה שעמד במרכז, והאזכורים של בריטניה נועדו להבהיר למה היא צריכה מקום של כבוד ליד ההגה. ב-2020 הוא קרא להנהיג מדיניות עולמית כדי לעצור את המגיפות הבאות עוד בטרם יתפשטו כפי שקרה עם הקורונה. ב-2021 הוא קרא לעולם לנצל את ה-COP26 שהתארחה בגלאזגו כדי להתעורר ולהתחיל לפעול בעניין משבר האקלים. הדבר תמיד שימש גם מקום להרים לבריטניה עצמה, אבל היא לא הייתה המרכז.
אצל טראס הסיפור שונה. מה שעמד במרכז היה בריטניה. מעבר לאזכורה של המלכה המנוחה, טראס סיפרה לעולם מה בריטניה עושה ומה היא מתחייבת לעשות, אילו שיתופי פעולה יש לה ועל אילו היא עובדת, והציעה לעולם ללמוד מכך. החזון של “נאט”ו כלכלי” אותו אמור למלא האו”ם נאמר בחטף, כפועל יוצא של שיתופי הפעולה הבריטיים עם בעלות בריתה בעולם. ההסתכלות של טראס היא כלפי פנים, עם ביטחון עצמי מספיק כדי להציע לעולם לקחת ממנה דוגמה. איך אותו נאט”ו כלכלי אמור לעבוד? טראס לא סיפקה פרטים, ואפילו לא התייחסה למצב הבעייתי בו רוסיה מחזיקה בזכות וטו במועצת הביטחון של האו”ם. במובנים רבים, הנאום הזה יותר נועד למי שיצפו בשידור ב-BBC מאשר לנוכחים באולם שבמנהטן.
כתבתי כאן לא פעם שמאז התפרקות האימפריה בריטניה “מחפשת תפקיד בעולם”. היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי מספקת הזדמנות למצוא תפקיד חדש. ג’ונסון רצה שהמקום הזה יהיה הובלה של מסגרות בינלאומיות חדשות שיביאו לפריחה עולמית, בלי הצורך לוותר על חלק מהריבונות כמו באיחוד האירופי. ליז טראס מציגה רעיון אחר: בריטניה תוביל את העולם באמצעות דוגמה. לו כולם יהיו כמו בריטניה, עתיד השלום, הדמוקרטיה והחירות יהיה לא בלתי מאותגר, אבל בטוח יותר. אין צורך במסגרות חדשות, האו”ם רק צריך להחליט שהוא עושה את העבודה שלו.
שבר?
ההשוואה לנאומיו של בוריס ג’ונסון לא נועדה חלילה לשים את ליז טראס בצלו, אלא כדי להבין לאן נושבת הרוח החדשה בדאונינג 10. לכאורה יש פה שבר: מחזון גלובליסטי שאפתני להסתכלות פנימה. טראס נותנת הבטחה לגבי האופן בו היא תוביל את בריטניה לעידן חדש, ופחות באופן בו בריטניה תשנה את העולם כפי שקודמה בתפקיד רצה כל-כך. “אני אוביל את בריטניה החדשה לעידן חדש” הייתה גם הכותרת של ההודעה לעיתונות שיצאה טרם הנאום.
כמובן, רצוי לזכור שבמשך שלוש שנים לליז טראס היה חלק בעיצוב מדיניות החוץ של ממשלת ג’ונסון: בתחילה כשרת הסחר הבינלאומי, ולאחר מכן כשרת החוץ. היא כנראה לא יותר מעוניינת בבריטניה הרבה יותר מסוגרת מזו שג’ונסון ראה לנגד עיניו. אבל יש פה קודם כל עניין סגנוני: הקסם של בוריס ג’ונסון היה האופטימיזם הבלתי נגמר שלו, שחלק ממנו היה היכולת לגרום לאנשים לחלום על עולם טוב יותר. כדי לגרום להם לחלום את זה, הוא הציג להם חזון אחר חזון. הסגנון של טראס שונה, ובהתאם היא מציגה דברים יותר צנועים. היא כרגע עוסקת בצורך להעביר באופן החלק ביותר את בריטניה במשבר כלכלי חריף. יש לה אמנם חזון כלכלי, אבל גם הוא עוסק קודם כל בצורך לחלץ את בריטניה מצרה.
וגם, טראס בכל זאת נעולה במקום בו ג’ונסון לא היה נעול. לאחר הנאום שלו ב-2020, נייג’ל פרג’ האשים אותו ב”נאום פרו-גלובליסטי”, אבל ג’ונסון היה יכול להרשות את זה לעצמו. טראס, בגלל שב-2016 דווקא תמכה בהישארות באיחוד האירופי, נמצאת במצב בעייתי יותר על-מנת להרשות לעצמה את זה. לכן היא מעודדת שיתופי פעולה בין מדינות ומנסה לדחוק בהן לעשות את הדבר הנכון כדי לשמר את השלום והדמוקרטיה, אבל היא לא תציע מסגרת חדשה, אלא רק שיפורים למסגרות הקיימות, וגם זה בקטנה. טראס כנראה תברך על כל שיתוף פעולה בינלאומית ואם אי-פעם תקום מסגרת חדשה יש סיכוי לא רע שהיא תנסה להיכנס פנימה, אבל בינתיים היא מורידה הילוך את החיפוש של בריטניה אחר מקומה בעולם.
ומילה על השגרירות
כנראה ששמעתם שבפגישתה באו”ם עם ראש ממשלת ישראל יאיר לפיד, טראס אמרה שייתכן שהיא תעביר את השגרירות הבריטית לירושלים. מבלי לזלזל באפקט הדיפלומטי של ההצהרה עצמה, לא כדאי לקפוץ למסקנה שכך אכן יקרה. ראשית, אנחנו אפילו לא יודעים כמה זמן הבחינה של העניין הזה תיקח. שנית, עוד לא ברור שהיא באמת מעוניינת בכך. במכתב לשמרנים ידידי ישראל, היא הבהירה שהיא בכל זאת “מבינה את חשיבות ורגישות המיקום של שגרירות בריטניה בישראל”. אמת, כפי שהגישה הכלכלית שלה היא מלחמה ב”אורתודוקסיה של משרד האוצר”, ייתכן שגם פה תהיה מלחמה ב”אורתודוקסיה” של משרד החוץ, אבל זה לא מובטח. לראיה, כשהייתה שרת חוץ חדשה, השר לענייני המזרח התיכון דאז (ושר החוץ בהווה) ג’יימס קלברלי הוציא גינוי לתכנית הישראלית להרחיב את הבנייה בהתנחלויות. בריטניה עודנה מחויבת לפתרון שתי המדינות, והשאלה היא איזה קול ינצח לגבי השפעת העברת השגרירות על עתיד הפתרון הזה.
שלישית, גם בתוך המפלגה השמרנית טראס תמצא מתנגדים לרעיון, בין השאר בגלל הסיבות שפורטו מעלה. המצב של טראס בתוך המפלגה הוא שברירי גם ככה, ואם כשיגיע הרגע להחליט האדמה תחתיה תרעד יותר, ישנם סיכויים טובים שהיא תקבור את זה. ורביעית, גם אם היא תחליט להעביר את השגרירות, היא כנראה תעדיף לחכות עם זה סמוך יותר לבחירות הכלליות שכנראה ייערכו ב-2024. זאת, כדי שלהכרזה יהיה אפקט על מצביעים מקרב הקהילה היהודית שמעוניינים לראות דבר כזה קורה. לכן, זה לא שהאמירה של טראס ללפיד חסרת משמעות, וייתכן מאוד שטראס תחליט על מעבר לירושלים, אבל רצוי לחכות ולראות כיצד הדברים יתפתחו לפני שמציעים בניין שיארח את השגרירות החדשה.