תחילת הסוף? מסתמן שהתשובה חיובית. לאחר שבוריס ג’ונסון נכשל מלטייח את נסיבות המינוי של כריס פינצ’ר לתפקיד בכיר במפלגה השמרנית למרות תלונות נגדו על פגיעות מיניות, הוא נאלץ להתנצל בתקשורת ולהודות שלא היה צריך למנות את פינצ’ר מעולם. אבל בינתיים הוא הספיק להוציא את השרים שלו אידיוטים בתקשורת, כשניסו לשווק את קווי ההגנה המתחלפים שסופקו על-ידי דאונינג 10. זה הביא כבר להתפטרותם של שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד, שר האוצר רישי סונאק ועוד שמונה בעלי תפקידים זוטרים. ג’ונסון לא נתן לרעידת האדמה הזו להסיח את דעתו. הוא מיהר למלא את נעליהם בנאמנים מצטיינים, ותומכיו של ג’ונסון מיהרו להבהיר שזה לא הסוף. רק שרוב הסיכויים שזו אכן תחילת סוף | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
הרבה פעמים חזרתי ואמרתי ששני דברים צריכים לקרות כדי שיהיה אפשר להתחיל להספיד את בוריס ג’ונסון. ראשית, שיהיה מישהו שמתחמם על הקווים בכוונה להחליף אותו. זה, מסתמן, מתגבש לאט-לאט, גם אם לא באופן בולט מדי, בדמות ג’רמי האנט. שנית, ששרים בכירים יתפטרו מהממשלה במחאה על התנהלותו של ג’ונסון. ובכן, שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד ושר האוצר רישי סונאק התפטרו אתמול (ג’), אז אתם יכולים לשלוף עטים ולהתחיל לנסח את ההספד שלכם. והכל מתחיל בגלל אחד, כריס פינצ’ר.
אבן הדומינו: כריס פינצ’ר
נתחיל מההתחלה. בפוסט הקודם הזכרתי בקצרה את ההתפטרות של כריס פינצ’ר מתפקידו כסגן מצליף הסיעה השמרנית בסוף השבוע שעבר. הרקע לכך היה תלונות נגד פינצ’ר שהוא מישש שני גברים. פינצ’ר אמר שהשתכר והביך את עצמו ואת הסובבים, והתפטר מהתפקיד. עד כאן משהו שלא היה אמור לעורר יותר מדי רעש. כלומר, היה עוזר אם הוא היה מושעה מהמפלגה עד סוף החקירה נגדו ברגע ההתפטרות ולא רק כמה שעות לאחר מכן, אבל נו בסדר. רק שהיה עניין אחר: זו לא הפעם הראשונה שפינצ’ר מתפטר בגלל האשמות כאלו. הפעם הקודמת הייתה ב-2017. הוא אמנם נוקה מההאשמות האלו, אבל כן המשיכו לעלות נגדו האשמות חדשות גם אחרי ההתפטרות ההיא. זה העלה את השאלה מה ג’ונסון ידע כשהוא החליט למנות את פינצ’ר לממשלה ב-2019, מה שהתחיל פרשה חדשה.

מלחמת גרסאות
כאן התחילה מלחמת גרסאות. של בוריס ג’ונסון עם עצמו. ב-1 ביולי הדובר שלו אמר שג’ונסון “לא היה מודע לאף אחת מההאשמות טרם המינוי”. מאוחר יותר באותו יום הדובר שינה מעט את הנוסח: ג’ונסון לא היה מודע לאף האשמה “ספציפית”. מה שזה לא אומר. יום לאחר מכן דומיניק קאמינגס, לשעבר יועצו הפוליטי של ג’ונסון וכיום האיש הנחוש ביותר להפיל את ג’ונסון, טען שג’ונסון התבדח על פינצ’ר באופן כזה שמרמז שהוא ידע. יום לאחר מכן עוד שש תלונות עלו נגד פינצ’ר, בזמן ששרת הרווחה תריז קופי התראיינה לתקשורת וניסתה למכור את הגרסה שג’ונסון לא ידע כלום.
יום לאחר מכן, כשאנחנו כבר ב-4 ביולי (שלשום, ב’), ויל קווינס, שר זוטר לענייני ילדים ומשפחה במשרד החינוך, לקח על עצמו את המשימה למכור את הקו לפיו ג’ונסון לא הכיר שום “האשמות ספציפיות” נגד פינצ’ר, ואף אמר שקיבל לכך ביטחונות מדאונינג 10. רק שדאונינג 10 בהמשך היום זרקו את קווינס מתחת לגלגלי האוטובוס כשנטען שג’ונסון הכיר את ההאשמות נגד פינצ’ר, רק שלא הייתה בעניינן תלונה רשמית או שלחלופין החקירה בעניינן הושלמה. ביום שלאחר מכן, ב-5 ביולי (אתמול, ג’), דומיניק ראב טען בתקשורת שג’ונסון “לא תודרך ישירות” בעניין כל תלונה שהיא.
כאן התערב כבר הלורד סיימון מקדונלד, בכיר במשרד החוץ בין 2015 ל-2020. הוא כתב מכתב לנציבת האתיקה של הפרלמנט, בו שטח את האירועים כפי שהוא הכיר אותם, שכן תפקידו הראשון של כריס פינצ’ר תחת ג’ונסון היה במשרד החוץ. מקדונלד סיפר שעובדים במשרד החוץ הגיעו אליו להתלונן לאחר המינוי של פינצ’ר למשרד החוץ, ושהוא העביר את התלונות לגורמים הרלוונטיים. עוד סיפר שג’ונסון תודרך אישית על התלונות האלו, ושהחקירות שהושלמו היו פשוט חקירות שהגיעו לסיומן, ולא שפינצ’ר זוכה בהן. במילים אחרות, כך לורד מקדונלד, הכל בבל”ת. זה הוביל את דאונינג 10 להודות שג’ונסון קיבל מידע על התלונות, אבל דחו את הטענה שהוא שיקר ולדבריהם רק שכח.
This morning I have written to the Parliamentary Commissioner for Standards – because No 10 keep changing their story and are still not telling the truth. pic.twitter.com/vln9FU4V50
— Simon McDonald (@SimonMcDonaldUK) July 5, 2022
האוטובוס על השרים
לכאורה, עוד סיפור קלאסי על בוריס ג’ונסון. קורה משהו לא נעים ובוריס ג’ונסון, במקום להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלו, מנסה לטייח כמו ילד קטן. וכמו שלרוב קורה לטיוח שנעשה על-ידי ילד קטן, הטיוח לא עולה יפה, ועולים עליו, מה שרק מחמיר את הנזק. זה מה שהיה בפרשת פטרסון, וזה מה שגרם לפרשת המסיבות לעלות על גדותיה. רק שפה היה עוד עניין: דאונינג 10 פשוט שלחו את השרים לעשות מעצמם צחוק בתקשורת. כשהם הפיצו את הטיעון הדבילי שלא היו מסיבות בבית ראש הממשלה בזמן סגרי קורונה אבל אם היו הן היו בהתאם לתקנות, לפחות התקשורת חשפה עוד טפח ועוד טפח שתפס את כולם לא מוכנים ביחד. הפעם, השרים היו הולכים בבוקר לתקשורת כדי למסור את הגרסה האחרונה של דאונינג 10, רק כדי שבערב דאונינג 10 ישנו את הגרסה ויוציאו את השרים מטומטמים. אמת, זו בעיה שלהם שהם מוכנים להפיץ כאלו תירוצים מטומטמים, אבל זה כבר באמת משפיל.
הדבר גם הביא לאווירת נכאים בישיבת הממשלה. לולא העניין הזה, זו הייתה אמורה להיות סיבה לחגיגה לבוריס ג’ונסון, לאחר שהעלאת הרף לתשלום ביטוח לאומי נכנסה לתוקף. אבל ההכרזה החגיגית הזו של ג’ונסון נבלעה על רקע שרים שנראו מאוד לא עליזים ומאוד לא בטוחים. אפילו נאדין דוריס וג’ייקוב ריס-מוג, כנראה הגרופיז המובילים של ראש הממשלה, נראו מדוכדכים משהו. הדבר הביא רבים לחשוב שהייתה טעות להכניס את המצלמות לישיבה הזו, ויש מי שגם חגגו על העניין הזה כדי לחבוט בג’ונסון. בסופו של דבר, לג’ונסון לא נותרה בררה אלא להתנצל בתקשורת על המינוי של כריס פינצ’ר, והודה שבדיעבד לא היה צריך לעשות את זה. לדבריו, עליו היה להבין שפינצ’ר לא צפוי להשתנות (השמרנים תוהים אם ג’ונסון יכול). רק שממש כמה דקות לאחר מכן גנבו לו את הרעם.
ג’אוויד וסונאק עוזבים
דקות בודדות לאחר ההתנצלות שר הבריאות סאג’יד ג’אוויד הודיע על התפטרותו. במכתב ההתפטרות הוא תיאר את האתגרים העצומים העומדים בפני מערכת הבריאות, בטח לאחר הקורונה, ולכן “בצער גדול אני חייב להודיע לך שאני לא יכול יותר, במצפון נקי, להמשיך לשרת בממשלה הזו”. עוד כתב ש”הציבור הבריטי מצפה בצדק ליושרה מממשלתו”. הוא הסביר שתחת הנהגתו של ג’ונסון המפלגה השמרנית נתפשת כחסרת יכולת וכמי שלא פועלת לטובת הציבור. כמו כן, ברור שתחת ג’ונסון המפלגה לא יכולה לקחת כיוון חדש שברור שהיא צריכה לאחר תוצאות הצבעת האי-אמון בג’ונסון בתוך המפלגה, ולכן גם ג’אוויד עצמו איבד אמון בג’ונסון. ג’אוויד הוסיף שהוא שמח לשרת תחת ג’ונסון, אבל שהמפלגה יותר חשובה מאדם ספציפי בתוכה.
I have spoken to the Prime Minister to tender my resignation as Secretary of State for Health & Social Care.
It has been an enormous privilege to serve in this role, but I regret that I can no longer continue in good conscience. pic.twitter.com/d5RBFGPqXp
— Sajid Javid (@sajidjavid) July 5, 2022
לא עברו דקות רבות וגם שר האוצר רישי סונאק פרסם מכתב התפטרות. במכתב ההתפטרות שלו גם הוא פירט את האתגרים, הפעם הכלכליים, העומדים בפני בריטניה והעולם כולו, אך שעליו להתפטר למרות הנסיבות הלא פשוטות. “הציבור מצפה מהממשלה להיות מנוהלת בנאותות, במיומנות וברצינות. אני מכיר בכך שזו עשויה להיות משרתי המיניסטריאלית האחרונה, אך אני מאמין שהסטנדרטים האלו שווים שיילחמו למענם”. בסוף המכתב כתב ששניהם רוצים את אותם דברים, אבל שהם יכולים להיות מושגים רק בעבודה קשה ומוכנות להקריב. “אני מאמין בתוקף שהציבור מוכן לשמוע את האמת הזאת. הציבור שלנו יודע שאם משהו טוב מדי מכדי להיות אמיתי, הוא לא אמיתי. הוא צריך לדעת שבזמן שיש דרך לעתיד טוב יותר, היא לא דרך קלה”. בהכנות שלהם לנאום משותף, סונאק סיפר שהבין שהגישות שלהם פשוט שונות מדי.
The public rightly expect government to be conducted properly, competently and seriously.
I recognise this may be my last ministerial job, but I believe these standards are worth fighting for and that is why I am resigning.
My letter to the Prime Minister below. pic.twitter.com/vZ1APB1ik1
— Rishi Sunak (@RishiSunak) July 5, 2022
ניתוח
ננתח רגע את שני המכתבים האלו. בשניהם לא הייתה מחלוקת פוליטית של ממש עם בוריס ג’ונסון על המטרות שהוא רוצה להשיג. אצל שניהם הביקורת הייתה אישית. ג’אוויד ביקר את העובדה שג’ונסון לא למד קצת צניעות מכל המרד נגדו. סונאק אפילו אמר שהוא שותף של ג’ונסון לחזון, אבל שג’ונסון נוטה להבטיח יותר ממה שניתן לקיים. אם מרגרט ת’אצ’ר הפסידה את מקומה בגלל חילוקי דעות על הקהילה האירופית ועל מס הגולגולת, ואם ת’רזה מיי נאלצה לפרוש בגלל הברקזיט, בוריס ג’ונסון נאלץ ללכת כי הוא בוריס ג’ונסון.
צריך גם לעמוד על המניעים להתפטרות הזו. זו לא התפטרות אידיאולוגית או נאצלת. הם נשארו כשג’ונסון החליט לנסות לשנות את הכללים כדי לחלץ את אואן פטרסון מעונש על עבירה על חוקי האתיקה. הם לא התפטרו בגלל פרשת המסיבות, כולל כשג’ונסון נקנס בעצמו (וגם סונאק, למעשה). הם לא התפטרו בגלל המוכנות של ג’ונסון להפר את החוק הבינלאומי בעניין הברקזיט. הם גם לא התפטרו בגלל הטיוח של ג’ונסון בעניין כריס פינצ’ר. הם התפטרו מסיבה מאוד פשוטה: כי נפל להם האסימון שההתנהגות של ג’ונסון מקרינה גם עליהם, ואם הם רוצים איזשהו סיכוי לשמור על הכבוד שלהם (ובמקרה של ג’אוויד, סיכוי כלשהו להיות ראש ממשלה, שכן סונאק שרף את עצמו בעניין הזה, וייתכן שחיפש מוצא מכובד) כדאי שיעזבו את הסירה הטובעת. אמת, לג’אוויד יש עמוד שדרה ועבורו זו ההתפטרות השנייה, אחרי שהפעם הקודמת בפברואר 2020 נבעה מרצון של ג’ונסון להנחית על ג’אוויד, אז שר האוצר, יועצים מדאונינג 10. אבל עכשיו רבים מהעקרונות לא כאן.

התפטרויות נוספות
ג’אוויד וסונאק היו הבכירים ביותר להתפטר, אבל לא היחידים. מעבר לאוליבר דאודן, מנכ”ל המפלגה, שהתפטר לפני שבוע וחצי על רקע ההפסד בבחירות הביניים, התפטרו עוד שמונה זוטרים. ארבעה מזכירים פרלמנטריים אישיים, שני שליחי סחר, סגן מנכ”ל המפלגה וסגן התובעת הכללית (כולם חברי פרלמנט). ההתפטרות של כל אחד מהם לחוד לא מזעזעת, אבל יחד עם ההתפטרויות הגדולות, והעובדה שאלו כל-כך הרבה אנשים ביחד יכולה גם היא לזעזע.
תגובות
באופוזיציה, כמובן, חגגו על העניין, ולא נתעכב עליה. מה שבאמת מעניין זה כיצד הגיבו בשני המחנות של המפלגה השמרנית. התומכים של ג’ונסון מיהרו להצהיר על תמיכתם. שרת התרבות והתקשורת נאדין דוריס צייצה: “אני לא בטוחה שלמישהו באמת היה ספק, אבל אני 100% מאחורי בוריס ג’ונסון ראש הממשלה שבאופן עקבי מקבל את ההחלטות הגדולות נכון”. דוריס, לאף אחד לא היה ספק, ואולי כדאי שיפסיק לקחת החלטות קצת יותר קטנות, כמו אם לטייח או לא, כל-כך לא נכון. השר להזדמנויות הברקזיט ג’ייקוב ריס-מוג אמר בתקשורת שהוא לא מעוניין לשרת תחת כל ראש ממשלה אחר, וגם ניסה להקטין מגודל האירוע, כשהוא נתן שלל דוגמאות של שרים שהתפטרו אצל ראשי ממשלה אחרים והכל היה בסדר. זה נכון, התפטרויות גדולות היו תמיד. רק שריס-מוג התעלם מהקונטקסט: ג’אוויד וסונאק התפטרו בעיצומה של תסיסה נגד ג’ונסון בתוך המפלגה. זה שווה טיפה יותר. עוד טען ריס-מוג שג’ונסון קיבל מנדט מהציבור ולכן עליו להמשיך לשרת.
I’m not sure anyone actually doubted this, however, I am 💯 behind @BorisJohnson the PM who consistently gets all the big decisions right.
— Nadine Dorries (@NadineDorries) July 5, 2022
אחד הדוברים הבולטים במחנה המתנגדים לג’ונסון היה בוב ניל, יו”ר ועדת המשפט. הוא לא קיבל את דבריו של ריס-מוג, ואמר שהוא חושב שג’ונסון נמצא בסוף דרכו ושההתפטרויות הללו מעידות על כך. הוא גם סירב לקבל את טענת המנדט של ריס-מוג, שכן השיטה היא פרלמנטרית ולא נשיאותית, ולפיכך המנדט ניתן להרכב הפרלמנטרי ולא לאדם ספציפי בראשות הממשלה. אוסיף על כך ואומר שהממשלה האריכה את המנדט של הפרלמנט ממאי 2024 לינואר 2025, ובכך גם את מנדט הממשלה, כך שלא הייתי מעלה את העניין של האופן בו הציבור הצביע ולכמה זמן. בכל מקרה, ניל הביע תקווה, והוא לא היה היחיד במחנה הזה שהביע אותה, שג’ונסון יבין שטובת המדינה דורשת שהוא יזוז הצדה וייתן למישהו אחר את ההגה.
מינויים חדשים
טוב, אי-אפשר הרי ששני שרים יתפטרו מבלי שימונו במקומם אחרים. ראשון מונה לתפקיד שר הבריאות סטיבן ברקלי, שר הקבינט וראש הסגל של דאונינג 10. ברקלי נחשב לשר מאוד חרוץ ומאוד נאמן. כנראה שזה החלק של הנאמנות שמדבר אל ג’ונסון במיוחד. ג’ונסון תמיד העדיף להיות מוקף ביסמנים, ובתקופה בה כולם פונים נגדו זה כנראה רק החמיר.
לאחר מכן מונה לתפקיד שר האוצר נאד’ים זהאווי, שכיהן כשר החינוך. לפי הדיווחים, זהאווי איים להתפטר מהממשלה אם לא יקבל את התפקיד, ונראה שהאיום עבד. אבל כנראה שזו לא הסיבה היחידה: לפי דיווחים אחרים, זהאווי מתכוון יותר לזרום עם כוונותיו של ג’ונסון “להצמיח את הכלכלה במקום לאזן את הספרים”. או במילים אחרות, העיקרון הת’אצ’ריסטי של ריסון תקציבי כנראה לא ישרוד פה. כבר כעת נראה שזהאווי פתוח לרעיון לבטל את ההעלאה המתוכננת של מס החברות, ביטול לו סונאק התנגד. זו קפיצה לא רעה בכלל בשבילו, אם חושבים על זה שלפני שנה הוא היה שר לענייני חיסונים במשרד הבריאות, וכעת הוא מחזיק בתפקיד החשוב ביותר בממשלה (לאחר ראש הממשלה, כמובן), ושנחשב למקפצה הרצינית ביותר לראשות הממשלה.

ובמקום זהאווי במשרד החינוך נכנסה מישל דונלן, שהייתה השרה להשכלה גבוהה ומשלימה במשרד החינוך. מעבר לנאמנות שלה לג’ונסון, דונלן כנראה מתוגמלת בגלל המוכנות שלה לקחת חלק ב”מלחמת התרבות” שג’ונסון הכניס להילוך גבוה בממשלה שלו כדי להילחם בלייבור שנראה שכוחה עולה (בין השאר בגלל ההתנהגות של ג’ונסון). נכון לכתיבת שורות אלו (שעת לילה) טרם מונה מחליף לברקלי במשרד הקבינט.
ניתן לראות שהמינויים האלו לא באו לרצות את היריבים של ג’ונסון, אלא דווקא לתגמל את מי שגילו נאמנות. זה מתבקש. מעבר לזה שהנטייה של ג’ונסון היא לאתגר את עצמו כמה שפחות עם ניג’וסים כמו דעות מנוגדות לשלו, בהצבעת האי-אמון הוא איבד כ-75% מהבקבנצ’רס שלו. להתחיל לחפש בקרבם מועמדים לתפקיד שר בכיר זו משימה לא פשוטה ולא כדאית עבור ג’ונסון בשלב הזה.
אז רואים את הסוף?
כמו שאמרתי, אתם יכולים לשלוף מחברות ולהתחיל לכתוב הספדים לקריירה הפוליטית של בוריס ג’ונסון. אבל כמה זמן יחלוף עד שתוכלו להקריא את ההספד הזה? ההתנהלות בעניין כריס פינצ’ר לחלוטין התחילה זעזוע חדש במפלגה השמרנית, וההתפטרות של ג’אוויד וסונאק היא סימן מבשר רעות עבור ג’ונסון (למרות שסונאק שרף את עצמו, העובדה שבן חסות כזה של ראש הממשלה עוזב אותו היא לא סימן חיובי לג’ונסון). אבל כמה זמן ייקח עד שזה יפיל לג’ונסון את הכיסא? בכל זאת, כל עוד לא משנים את הכללים של המפלגה (ויש תכניות כאלו), ג’ונסון קיבל עוד שנה ביטחון מהמפלגה. היא עדיין יכולה לנסות להפיל אותו, אבל זה ידרוש מהלך יותר מתוזמר ויותר מסובך.

מה שההתפטרות הזו עושה היא לסמן את תחילת הסוף של ג’ונסון, עם סיכויים אפסיים לתקן. אלו כבר לא רק המורדים מהספסלים האחוריים. אלו שרים שכבר לא רוצים לשאת באחריות המשותפת שמביאה איתה החברות בממשלה, והם אומרים שג’ונסון הוא הסיבה לכך. באווירה הנוכחית במפלגה, הסיכוי לתקנה נמוך למדי. אבל את סוף הסוף אנחנו עשויים לראות רק בעוד כמה שבועות או חודשים, תלוי בארגון של המפלגה. זה גם יכול להגיע תוך ימים. אני לא יודע, וכדור הבדולח שלי התקלקל בדיוק. מה שאני כן יכול להגיע במידה גבוהה של ודאות זה שג’ונסון יכול לצפות, במקרה הטוב, לצאת מהבחירות הכלליות הבאות ראש האופוזיציה. ראש הממשלה הוא לא יהיה, ובסיכויים טובים רק חבר פרלמנט מהשורה (אם לא ידיחו אותו במחוז שלו). אם השמרנים לא ידיחו אותו לפני הבחירות האלו, הציבור ידיח. וזה, כאמור, התרחיש האופטימי עבורו. רוב הסיכויים שהוא לא יגיע לסוף 2023 כראש הממשלה, ואם יגיע לתחילתה זה גם יהיה הישג. ובכל זאת: מתי בדיוק הוא יוותר ויעזוב את הכיסא? יש הרבה אפשרויות.
אבל מה הלחץ? רק התחלנו.