היכונו לפניית פרסה מתוקה במיוחד ולא בריאה בעליל: הממשלה החליטה להשהות את יישום התכנית שלה למלחמה בהשמנת יתר, עליה הכריזה בחגיגיות ב-2020, שאמורה לכלול בין השאר איסור על מבצעים מסוימים על ג’אנק פוד. הצידוק הרשמי לכך הוא משבר יוקר המחיה, שמקשה גם כך על משפחות עניות לקנות מזון, ושאין צורך להקשות עליהן עוד יותר עם איסור המבצעים. אבל רבים סבורים שהצעד נועד לרצות את האגף הימני של המפלגה השמרנית, שכן התכנית נתפשת כ”מדינת בייביסיטר”. אבל הצעד של בוריס ג’ונסון זכה לביקורת במפלגה השמרנית ומחוצה לה. הבולט שבמבקרים היה השף ג’יימי אוליבר שיצא להפגנות עם הקינוח איטון מס (בתמונה), בדרישה שג’ונסון יפגין מנהיגות. מנגד, רבים סבורים שאכן זה לא הזמן לבטל מבצעים. בינתיים, הממשלה יצרה עוד בלבול | צילום: מארי ליס

עם כל הצרות של בוריס ג’ונסון וחגיגות יובל הפלטינה של המלכה, קצת קל לשכוח שיש גם עניינים של מדיניות שקורים. הפעם נעסוק בתחום של השמנת יתר: בוריס ג’ונסון הבטיח בתחילת הקורונה מלחמה בתופעה. כעת, כך נראה ג’ונסון החליטה לנטוש את העניין הזה, במה שהושווה לקינוח איטון מס (אציין שזה סיפור בן כשבועיים, אבל רק כעת הגעתי להתייחס אליו).

תזכורת

ביולי 2020 בוריס ג’ונסון הכריז שהממשלה תיאבק בתופעה של השמנה יתר. הוא הסביר בשעתו שבעיות הבריאות שהשמנת יתר יוצרת עולה רק באנגליה 6 מיליארד ליש”ט למשלמי המסים. כמו כן, הכניסה שלו לטיפול נמרץ לאחר שנדבק בקורונה שינתה את הסתכלותו על דברים (לדבריו הוא עצמו סבל אז ממשקל יתר). אז הובטחו לתכנית ארבעה מרכיבים עיקריים. ראשית, איסור על שידור פרסומות למאכלים העשירים בשומן, מלח או סוכר לפני תשע בערב. שנית, איסור מבצעים נוסח “1+1” על מאכלים אלו והגבלות נוספות על הצבת מאכלים אלו בפרונט של המכירות. שלישית, תפריטים יכללו פירוט קלוריות של כל מנה. ולסיום, קמפיין שיעודד אנשים להיות יותר פעילים מבחינה גופנית ולאכול בריא יותר. בנוסף על כך, יושקעו יותר משאבים ביכולות של ה-NHS להתמודד עם בעיות בריאות הנקשרות בהשמנה.

בוריס ג'ונסון - איטון מס
קיבל הארה. בוריס ג’ונסון בקמפיין נגד השמנת יתר (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

בימין רבים לא אהבו את העניין הזה. הם ראו בכך התנהגות של “מדינת בייביסיטר” (nanny state), כלומר מדינה שלא רק דואגת לצרכיהם של האזרחים (בין אם רק ביטחון או גם רווחה, חינוך וכו’), אלא גם מחנכת את הציבור ומפקחת עליו. רבים חשבו שהתערבות במה שנכנס לאנשים לצלחת מהווה בדיוק את הדגם הזה של מדינה. ג’ונסון עצמו נאלץ להבהיר שבגדול הוא לא מת על מדינת הבייביסיטר בעצמו, אבל שבמקרה הזה יש הצדקה. התכנית זכתה גם לביקורת משמאל, למשל חוסר באסטרטגיה לטווח הארוך, אבל זה קצת פחות רלוונטי לענייננו.

מה עכשיו?

כמעט שנתיים חלפו מאז השקת התכנית. מה קרה בינתיים? ביוני 2021 דווח שהכוונה היא שהאיסורים האלו ייכנסו לתוקף ב-2023. אבל בדצמבר התפוצצה פרשת המסיבות, בה התגלה שבזמן סגרי הקורונה בדאונינג 10 חגגו עם אלכוהול ובניגוד להנחיות, ושבחלק מהאירועים בוריס ג’ונסון נכח בעצמו. עד לפרוץ המלחמה באוקראינה הדחה של ג’ונסון על-ידי חברי מפלגתו שלו נראתה ממש מעבר לפינה (ולאחרונה זה שוב המצב). הדבר הביא את ג’ונסון להכריז, באופן לא רשמי ושמוכחש בתקשורת, על מבצע “בשר אדום”. המבצע הזה למעשה כלל שלל הבטחות שידברו לבייס השמרני ולחברי הפרלמנט השמרנים שהרגישו שהמפלגה הלכה שמאלה מדי. לדוגמה, שינוי אגרת ה-BBC, העברת מבקשי מקלט לרואנדה והפרטת ערוץ 4. וגם: בפברואר האחרון דווח שג’ונסון מתכוון לזנוח את התכנית למלחמה בהשמנת יתר, בדגש על הסעיף השני בתכנית (איסור מבצעים והצבת מאכלים משמינים בפרונט). למה? הסתייגויות ממדינת הבייביסיטר, כאילו הוא לא ענה להן בעצמו בקיץ 2020.

באמצע מאי דווח שג’ונסון שוקל לדחות את היישום של התכנית בשנה לפחות, ופוטנציאלית לוותר עליהם לגמרי. במשרד הבריאות מסרו שהממשלה עדיין מחויבת מאוד למלחמה בהשמנת יתר, ושהדחייה היא כדי לבחון את ההשפעה על הוצאות משקי הבית, שכן בינתיים פרץ לו משבר יוקר מחיה. גם הבטיחו שהנחיות למיקום של מוצרים משמינים בסופרמרקטים ישתנה באוקטובר. צריך להגיד שבינתיים הממשלה לא הפיצה קול קורא להתייעצות על העניין, מה שהפך את לוח הזמנים לקדם את העניין הזה לכדי מציאות. רוצה לומר, לא בטוח עד כמה בכלל לוח הזמנים המקורי היה ריאלי בהתחשב בכך שהממשלה התמהמהה בהליכים הדרושים.

בוריס ג'ונסון
שינוי כיוון. בוריס ג’ונסון (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)

מדיניות של איטון מס

רבים לא ראו בעין יפה את המהלך הזה של ג’ונסון. ברברה קראות’ר, מהקמפיין למזון לילדים, האשימה שג’ונסון “משחק בפוליטיקה עם בריאות ילדינו”. היא הזהירה שהמבצעים האלו מביאים משפחות בעלות הכנסה נמוכה להוציא יותר על אוכל לא בריא על חשבון אוכל בריא. כמובן, לאופוזיציה היה מה להגיד על העניין הזה. אנדרו גוויין, שר לבריאות הציבור בממשלת הצללים, אמר: “במקום להוריד את ההשמנה בקרב ילדים, למנוע בריאות רעועה ולהקל את הלחץ על ה-NHS, הממשלה הכאוטית הזו מבצעת עוד פניית פרסה”.

אבל מעל כולם התבלט השף ג’יימי אוליבר, קמפיינר ותיק למען אכילה בריאה, טען שלממשלה הייתה אסטרטגיה שמדינות בעולם היו יכולות לקחת ממנה דוגמה, ובמקום זה החליטה לחזור בה. הוא השווה את המהלך של ג’ונסון לאיטון מס (Eton mess), קינוח בריטי (ותיאור מושלם של בוריס ג’ונסון) שלפי אוליבר נוצר כתוצאה מטעות. באלגוריה הזו, ג’ונסון עשה טעות, והוא יכול להפוך אותה למשהו חדש ומוצלח, או להשאיר אותה כמו שהיא. בהזדמנות אחרת, הוא קרא לג’ונסון “להראות מנהיגות” בתחום, בטענה שלמשפחות נמאס לשמוע מג’ונסון תירוצים. אוליבר לא רק דיבר אלא גם פעל, וארגן “הפגנת איטון מס” (פשוט הפגנה עם הקינוח) ב-20 במאי, שלדבריו הגיע אליה מספר יפה של משתתפים.

במפלגה השמרנית

ההחלטה של ג’ונסון לא הביאה לתגובת נגד רק בקרב האופוזיציה ושלל אקטיביסטים, אלא גם בתוך המפלגה שלו עצמו. דן פולטר, חבר פרלמנט מהמפלגה ורופא בעצמו, ביקר את ההחלטה. הוא הסביר שהשמנת יתר הולכת להיות אחד מאתגרי הבריאות המשמעותיים ביותר, ושלמרות שאין “כדור כסף” נגד זה, איסור מבצעים על מזון בעייתי הוא צעד ראשון ראוי. שר/ה לשעבר במשרד הבריאות (השם שמור במערכת הגארדיאן) אמר/ה שההחלטה לוותר על עניין המבצעים “ניקבה חור” באסטרטגיה כולה. הלורד ג’יימס בת’ל טען שההחלטה של ג’ונסון היא “לא שמרנית”. האמנם? אחרי כל השיחה הזו על מדינת הבייביסיטר? בת’ל הסביר שלרוב הוא נגד צעדים מהסוג הזה, אבל שצריכת ג’אנק פוד והשלכותיה מעמיסים על ה-NHS וכך גם על משלמי המסים.

הלורד ויליאם הייג, לשעבר ראש המפלגה השמרנית בעצמו, כתב טור זועם לטיימס נגד ההחלטה של ג’ונסון. הוא פירק את כל טיעוני הנגד. הוא לא קיבל את טיעון יוקר המחיה, שכן הממשלה עצמה ציטטה מחקרים שמראים שהמבצעים מהסוג שאמור להיאסר גורם להוצאה של 20% יותר מהמתוכנן על ג’אנק. את טיעון מדינת הבייביסיטר הוא פירק בטענה ש”שמרנים תומכים בחופש לבחור, אבל תמיד ראו שלעתים הכרחי למנוע הטעיה או פגיעה בצרכנים”, והוסיף: “אנשים לא בוחרים במודע לסבול מהשמנת יתר”. הוא הסביר, בהישען על רעיונותיו של הנרי דימבלבי (איש עסקים שעוסק בבישול בר-קיימא), שעניים תקועים ב”מעגל ג’אנק פוד”, מה שמקשה עליהם לעבור לתזונה בריאה יותר. לחברות המזון המעובד יש תמריץ לגרום לצרכנים לקנות יותר, ויש מי שתקועים בלי אפשרות לקנות מזון בריא יותר. לפי הייג, “זה לא חופש”. זה לא היה הטיעון היחידי שלו לכך שהמדיניות השמרנית דורשת לקדם את התכנית של ג’ונסון. וכמובן, לדבריו הכל ניסיון של ג’ונסון להימלט מהצבעת אי-אמון נגדו במפלגה.

ויליאם הייג - איטון מס
תמיכה במדיניות מנקודת מבט שמרנית. ויליאם הייג (צילום: משרד החוץ הבריטי)

טיעוני תמיכה

כמובן, צריך להסתכל גם על הטיעונים שתומכים ברעיון. כך למשל, הגולשים פחות התלהבו מהפגנת האיטון מס של ג’יימי אוליבר. אחד הגולשים האשים שאוליבר יותר מוטרד מילדים שמנים מאשר מילדים רעבים, תופעה שלפי אותו גולש עשויה לגדול בלי המבצעים. המגישה סופי קורקורן האשימה ש”ג’יימי אוליבר המיליונר” מעוניין להעלות את מחירי המזון ועוד להרגיש “האיש הטוב” בסיפור. מפדרציית המזון והמשקאות (FDF) נמסר שזה “הגיוני” להשהות את הצעד הזה בזמנים של אינפלציה גואה. המדענית הראשית של הפדרציה בירכה גם היא, בטענה שזה ייתן לתעשייה יותר זמן להתכונן ליישום החוק. כדאי בהזדמנות זו להזכיר שחברת קלוגס עתרה לבית המשפט העליון נגד התקנות שיגבילו את היכולת שלה למקם את המוצרים שלה. בוריס ג’ונסון עצמו הבהיר שהממשלה עדיין מחויבת להילחם בהשמנה, אבל בזמנים כמו עכשיו “צריך לגלות גמישות”. את טיעון הנגד לנקודה הזו כבר הצגתי קודם.

לסיכום

אני לא יודע אם בוריס ג’ונסון החליט לזנוח את החלק הזה בתכנית המלחמה בהשמנה בגלל משבר יוקר המחיה או בגלל שהוא מנסה לרצות את הבייס הימני במפלגה שלו. גם אפשר להתווכח אם זה הצעד הנכון, וכפי שאפשר לראות, אפילו במפלגה השמרנית אין הסכמה אם המדיניות שנדחתה מהווה מדינת בייביסיטר או לא. אבל זה לא נראה טוב: עוד פניית פרסה, אחת מרבות, במה שנראה כמו מדיניות דגל של הממשלה, בתזמון מעורר חשד. כמובן, אפשר לתהות אם המדיניות בפני עצמה מספיקה, ואם לא צריך להגביר את הנגישות למזון בריא יותר באותו זמן. איך שלא יהיה, ג’ונסון שוב מצטייר כמי שלא מצליח להנהיג, או לפחות מתקשה לשכנע שהוא מקבל החלטות באופן ענייני ומקצועי. קשה לדעת האם איסור המבצעים יחכה רק שנה או שייזנח לחלוטין, אבל בינתיים נראה שמהאיטון מס נשארנו בעיקר עם הבלגן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.