שנה של ברקזיט

2021 הייתה השנה הראשונה בה הברקזיט באמת יצא לדרך ובריטניה הייתה חופשיה מכללי האיחוד האירופי המעיקים. אז כיצד עברה שנת הברקזיט הראשונה? בתחום הכלכלי, לפחות בטווח הקצר, נראה שבריטניה נפגעה, למרות שכן הייתה עלייה בסחר עם מדינות מחוץ לאיחוד. בתחום הרפואי, הברקזיט סייע בדרכו למבצע החיסונים. בתחום המדיני, ממשלת בריטניה הוכיחה את עצמה כשותפה לא אמינה להסכמים. צפון אירלנד נכנסה לבעיות כלכליות וה-DUP לסחרור פוליטי של ממש. הממשלה גם מנסה ליישם את הריבונות שהובטח שהברקזיט יביא, רק שזה קורה בקנה מידה קטן יותר ממה שהובטח. וכל זה עוד לפני שנכנסנו לצרות החדשות שהברקזיט יביא ב-2022 | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10

זה הפוסט האחרון ל-2021, סיבה טובה לסיכום שנה. אבל בגדול, למרות שגם אני נהניתי לסכם את העשור הקודם, בסוף לתהליכים היסטוריים לא ממש אכפת מהחלוקה הקלנדרית שלנו. אבל יש תהליך אחד שמסונכרן בול לפי לוח השנה שלנו: הברקזיט. היום לפני שנה, ה-31 בדצמבר 2020, היה היום האחרון של בריטניה תחת חוקי האיחוד האירופי. אמת, בריטניה חדלה להיות חברה באיחוד האירופי ב-31 בינואר 2020, אבל אז היא נכנסה לתקופת מעבר כדי לשאת ולתת על תנאי הסחר עם האיחוד, מה שקרה ממש ברגע האחרון. בקיצור, בואו נראה איך הברקזיט הלך בשנה החולפת.

תם אך לא נשלם

אם יש משהו שלמדנו בשנה הזו זה שאולי יש הסכמים חתומים, אבל באמת חבל שטרחו להדפיס את כל הניירת הזו. ממשלת בריטניה נשאה ונתנה, גם על הסכם היציאה מהאיחוד ב-2019 וגם על הסכם הסחר ב-2020, שלא בתום לב. לפי ה-DUP, הגבול הפנימי בין צפון אירלנד לאי הבריטי מהווה את העוגן של הסכם היציאה כי זה מה שבוריס ג’ונסון היה יכול לחשוב עליו שלא יהיה ה-backstop השנוא של ת’רזה מיי. ג’ונסון מעולם לא התכוון ליישם את פרוטוקול צפון אירלנד, שמסדיר את הגבול הפנימי הנ”ל, כפי שנכתב בהסכם. הוא פשוט היה צריך איזשהו הסכם לחתום עליו, לרוץ לבחירות כשהוא יכול להגיד שיש לו משהו מוכן שיכול להיגמר תוך יומיים, ואחר-כך הוא ינסה לשנות אותו. כבר חודשים ארוכים שבריטניה מנסה להיפטר מהפרוטוקול. מה בריטניה מציעה במקום? קדחת. שהאיחוד ישבור את הראש. בנוסף, בריטניה מכריחה את האיחוד לחזור ולדון על הסדרי הדיג, בגלל חוסר רצון לתת לדייגים מצרפת רישיון לדוג במים בריטיים.

מצד שני, לפעמים גם האיחוד שבר את הכלים. בפברואר נוצר משבר בין בריטניה לאיחוד על רקע אספקה של חיסוני אסטרהזניקה שלא הגיעו לאיחוד. לכמה שעות באיחוד איבדו את העשתונות והפעילו את סעיף 16 להסכם היציאה, שמאפשר למעשה באופן חד-צדדי להשעות חלקים מההסכם, כדי למנוע מחיסונים של פייזר לעבור מהרפובליקה האירית לצפון אירלנד. תוך שעות האיחוד חזר בו מההחלטה. כמובן, אין סימטריה בין המקרים: האיחוד השתמש בכללי המשחק שהוגדרו, בטמטום מוחלט יש לציין, כדי להפעיל לחץ בסוגיה נקודתית. בריטניה מצדה דורשת לשנות את חוקי המשחק שהיא הסכימה עליהם, כי היא מראש לא התכוונה לקיים אותם.

כדאי לציין שנראה שבריטניה מתחילה להתגמש גם היא בעצמה. ההתפטרות של שר הברקזיט דייוויד פרוסט הייתה, לפי הערכות, גם על המוכנות של בריטניה להתגמש בפני האיחוד על מקומו של בית הדין האירופי באכיפת ההסכם.

איך שלא יהיה, חלפה שנה מאז בריטניה כבר לא כפופה לכללי האיחוד, אבל זו הייתה שנה בה הצורה הפורמלית של הברקזיט המשיכה להתעצב.

צפון אירלנד

אם כבר הזכרנו את הפרוטוקול, שווה להקדיש כמה מילים לצפון אירלנד. הסכם היציאה תקע את צפון אירלנד עם גבול פנימי בינה לבין האי הבריטי. זה אומר שמה שמיובא אליה מהאי צריך לעמוד בכללי האיחוד האירופי. זה אומר, לדוגמה, שמעבר של בשר מקורר מבריטניה לצפון אירלנד ייחסם. כדי לאפשר הסתגלות ניתנה “תקופת חסד”, במהלכה עדיין יתאפשר ייבוא שמפר את כללי האיחוד. תקופת החסד הזו הייתה אמורה להסתיים לפני חודשים, אבל כחלק מטקטיקת מסמוס ההסכמים של ממשלת בריטניה, היא הצליחה לגרום לאיחוד להסכים להארכת תקופת החסד הזו. אבל עסקים בצפון אירלנד עדיין מתקשים בייבוא סחורה מהאי הבריטי, ורבים מהם עברו לייבא מהרפובליקה. בין ינואר ליוני 2021 הייבוא מאירלנד לצפון אירלנד עלה בקרוב לשמונים אחוזים. בתחילת הדרך גם היו מדפים ריקים בחנויות.

בינתיים, האיחוד מוכן להתפשר ולאפשר להרבה יותר סחורות מהאי הבריטי להיכנס לצפון אירלנד עם פיקוח מינימלי, אם הממשלה הבריטית תיקח אחריות על כך שהדבר לא ישמש כדי להבריח סחורה בריטית לרפובליקה האירית. כעת העסק במשא ומתן, ובינתיים העסקים בצפון אירלנד תלויים על בלימה.

בין השאר על רקע הברקזיט ה-DUP, המפלגה היחידה בצפון אירלנד שתמכה בברקזיט רק כדי שבוריס ג’ונסון ימכור אותה ברגע שזה ישתלם לו, נכנסה לסחרור. אי הנחת שנוצרה בגלל הברקזיט והפרוטוקול הייתה אחת הסיבות שאילצו את ראשת המפלגה ארלין פוסטר להתפטר מתפקידה. הסיבה להתפטרות מחליפהּ אדווין פוטס אמנם פחות נגעה לברקזיט ויותר ליחסים עם שין פיין, אבל מי שהחליף אותו ואיים להשליך את המפלגה מהצוק, ג’פרי דונלדסון, לחלוטין עושה זאת בגלל הברקזיט.

חיסון מוצלח

בוריס ג’ונסון אוהב מפעם לפעם להקניט את קיר סטארמר בפרלמנט, שלו זה היה תלוי בסטארמר הרימיינר בריטניה הייתה הרבה מאחורה בכל הנוגע לחיסוני הקורונה, בגלל ההחלטות התמוהות של מנהל התרופות האירופי. הנה תקציר העניינים: בריטניה פתחה בתחילת הדרך פער רציני מהאיחוד האירופי, שחיסן הרבה יותר לאט. למעשה, גם כעת שיעור המחוסנים בבריטניה גבוה יותר משיעור המחוסנים באיחוד, למרות שיש מדינות ספציפיות, כמו פורטוגל ודנמרק, שעקפו את בריטניה במהלך הקיץ. הפער לא נבע רק מיעילות ה-NHS, אלא גם מהתנהלות איטית ומבולבלת של האיחוד בתחילת הדרך. הברקזיטרים טוענים שהברקזיט הציל את בריטניה מבוץ דומה. ראשית, בגלל שהאישור הבריטי לחיסון של פייזר ניתן מהר יותר מאשר באיחוד. שנית, מדינות האיחוד נתנו לנציבות האירופית את האחריות לרכוש את החיסונים, וזה הגיב לאט מדי. לו בריטניה הייתה בפנים, היא הייתה תקועה באותו ברוך.

הטענה הראשונה, טכנית, לא נכונה: האישור הבריטי לפייזר התקבל בדצמבר 2020, כשבריטניה עוד הייתה כפופה לאיחוד, ומה שאפשר לה לתת אותו היה מצב החירום. מצד שני, האם בריטניה הייתה רצה להחליט לפני האיחוד לו הייתה חברה עם צפי לעתיד של עידנים נוספים באיחוד? התמודדות עם הטענה השנייה סובלת מאותו עניין: ההחלטה לתת לנציבות האירופית את האחריות לדאוג לרכישת החיסונים כשיהיו כאלה, שהתקבלה ביוני 2020, מבוססת על הסכמה במועצת שרי הבריאות של האיחוד על העניין. לו בריטניה הייתה חברה באיחוד, היא הייתה יכולה לנסות לשנות את ההחלטה. השאלה היא אם זה באמת היה קורה. בהנחה שדייוויד קמרון היה נשאר במקומו כראש הממשלה וג’רמי האנט במקומו כשר הבריאות, האם שני הרימיינרים הללו היו מנסים להוביל מדיניות שכל מדינה לעצמה? בקיצור, תאורטית בריטניה הייתה יכולה להגיע לאן שהגיעה בכל הנוגע לחיסונים גם בלי הברקזיט. מעשית, להתעלם מההקשר, בו בריטניה פעלה כשהיא לא רק כבר לא מחויבת בתחום הזה לאיחוד אלא גם לא מרגישה מחויבת לו, יהיה בעייתי משהו.

סחר

בוריס ג’ונסון לא רצה בריטניה מרקנטיליסטית ומנותקת מהעולם, אלא כוח גלובלי עולה שמשתמש בברקזיט כדי לסחור יותר עם כל מדינות העולם, מאירופה ומחוצה לה. איך זה הלך? השנה הראשונה לא הייתה להיט. כידוע, ב-2020 ממשלות נדרשו לסגור את הכלכלות שלהן ולשלוח אנשים לשבת בבית כדי שלא ידביקו אחרים במחלה מידבקת. ב-2021, עם החיסונים שפתחו חלקים נרחבים מהכלכלות מחדש, היה זינוק גדול בסחר. רק שבריטניה לא כל-כך נהנתה ממנו. למשל, בזמן שהסחר של האיחוד האירופי – עדיין שותף הסחר העיקרי של בריטניה – עם ארצות הברית או סין גדל בין ינואר לאוקטובר 2021 ב-18 ו-17 אחוז בהתאמה לעומת התקופה המקבילה ב-2020, הסחר בין בריטניה לאיחוד גדל באותו פרק זמן ב-2 אחוזים בלבד. הייצוא של האיחוד לבריטניה גדל בתקופה הזו ב-3% והייצוא הבריטי לאיחוד התכווץ בקרוב ל-15%. אם נרצה להשוות לשנה קצת יותר נורמלית, 2019, הרי שהייצוא הבריטי לאיחוד ירד ב-12% והייבוא מהאיחוד ב-20%.

אבל לא הכל שחור. הסחר עם מדינות מסוימות מחוץ לאיחוד דווקא גדל. ההסבר לכך הוא בעיקר ייבוא רכבים, בדגש על טסלה, מארצות הברית וסין. אחרים אוהבים להזכיר גם הסכמי סחר חדשים, למשל עם אוסטרליה, אבל בפועל התרומה שלהם לתמ”ג הבריטי היא שולית עד לא קיימת, ובטח שלא מפצה על האובדן שהביאה הנפילה הסחר עם האיחוד. אבל בכל מקרה, יש קצת גלובליזציה.

אז מה התמונה המלאה? לפי חישוב אחד, היקף סחר החוץ הבריטי ב-2021 ירד בשיעור של בין 11 ל-16 אחוז בגלל הברקזיט. הסיבה העיקרית לכך היא שעכשיו הרבה מהטובים שבריטניה מייצאת לאיחוד דורשים הרבה ניירת, מה שמקשה על לא מעט יצואנים, בעיקר על הקטנים, ויש גם יצרנים שכבר עוברים להתבסס יותר על השוק המקומי.

שרשראות האספקה

עוד עניין הוא המחסור בעובדים שיסייעו למוצרים להגיע ממקום למקום. כולכם זוכרים את המחסור בנהגי משאיות שהתגלע במהלך הקיץ. רבים מאשימים בכך את הברקזיט, אבל כמובן בעיות בשרשרת האספקה היא תופעה גלובלית. זה כן נכון שהרבה נהגים ממזרח אירופה חזרו הביתה בעקבות הברקזיט ולא שבו, אבל לפי לפחות חלק מהחישובים הברקזיט היה אולי גורם מחמיר, אבל הקורונה היא כנראה מה שהביא להיווצרות המשבר. מחסור בעובדים בבתי המטבחיים כנראה היה קשור יותר לברקזיט, אבל גם פה הקורונה שיחקה תפקיד וקשה להפריד בין האפקטים של השניים. למרות שלא ראיתי דיווחים על מחסור בבשר חזיר או הודו במרכולים לקראת חג המולד, אבל זה יותר הודות לכך שהממשלה נאלצה להיכנע ולתת כמה אלפי ויזות עבודה זמניות ולא כי העבודה נפתרה בטווח הארוך.

הממשלה מקבלת שיש לברקזיט השפעה, אבל מציגה את הנרטיב אחרת: זה המעבר לכלכלת פוסט-ברקזיט. השותפות באיחוד האירופי אפשרה להישען על כוח עבודה זול מהאיחוד, בעיקר ממזרח אירופה. כעת, בעלי העסקים נדרשים להישען על כוח עבודה בריטי, שלא ממהר לעבוד בעבודות מסוג זה בשכר זעום. ברגע שהכלכלה תתבסס על מתן שכר גבוה יותר ייפתרו גם כל המשברים בכוח האדם. זה אולי טוב ויפה בתאוריה, אבל בפועל הממשלה הבינה שהיא לא יכולה לבנות את הכלכלה על טיפול בהלם וכאמור נאלצה להיכנע ולתת ויזות עבודה זמניות. החלום הוא כוח עבודה מקומי, אבל הממשלה כשלה מלתכנן תכנית הסתגלות שתאפשר לעשות את המעבר בצורה חלקה יחסית.

זכויות אדם

שנת הברקזיט הזו באה לידי ביטוי גם בזכויות אדם. לדוגמה, הפליטים והמהגרים שחוצים את תעלת למאנש מצרפת לבריטניה. מעבר לכך שמדובר במסע מסוכן, הממשלה הבריטית רואה באנשים הללו מטרד שיש לפתור. לו הייתה באיחוד, היא הייתה יכולה להחזיר אותם לצרפת או למדינה החברה הראשונה אליהם הגיעו בלי יותר מדי סיבוכים. כעת, כשהיא בחוץ, היא צריכה הסכם נפרד עם כל מדינה, וכזה אין לה. לכן, היא נדרשת לשלל פתרונות, שהסבירים ביניהם הם ניסיון לשכנע את צרפת להגביר את האכיפה בחופיה, והסבירים פחות כוללים החזרת סירות על עקבותיהן שעשויה לעלות בחיי אדם.

חלק מהרפורמות לא קשורות ישירות בברקזיט. כך למשל, הצעת חוק האזרחות והגבולות והתיקונים המוצעים לחוק זכויות האדם אינן תוצר מחייב של הברקזיט, אבל הברקזיט הוא לחלוטין מה שיצר את האווירה שמאפשרת לנסות להעביר אותם. הברקזיט הביא עמו הבטחה לריבונות, ובתוך ההבטחות האלו יש ניסיון לחזק את כוחן של הרשויות, לעתים על חשבון זכויות הפרט ותוך יצירת חסינות מביקורת שיפוטית. אבל יכול להיות שהאיחוד האירופי יוכיח לממשלה הבריטית שלריבונות יש מחיר: הנציבות האירופית מאיימת שאם הממשלה הבריטית לא תירגע, היא תגלה שההסכם לשיתוף פעולה ביטחוני עם האיחוד כבר לא בתוקף.

ואם כבר ריבונות, שווה להגיד שלמרות ההבטחות היפות שהברקזיט יחזיר את הריבונות לפרלמנט, בוריס ג’ונסון בפועל מבקש להגדיל את ריבונותה של הממשלה. זה כבר קשור יותר באופיו של ג’ונסון, ופחות בברקזיט, אבל בהתחשב במספר המשת”פים שיש לו בגישה הזו שהשמיעו הבטחות דומות, קשה שלא להתייחס לנושא ריבונות הפרלמנט כהבטחה שלא באמת טרחו לקיים.

ובכל זאת, ריבונות

הממשלה הזו אמנם נכונה לתת לעצמה את הריבונות במקום לפרלמנט, אבל אי-אפשר להגיד שלא היה בה שימוש כדי לשנות קצת דברים לעומת האיחוד האירופי. כך למשל, את הרפורמות במיסוי שהוצגו במסגרת התקציב האחרון, שר האוצר רישי סונאק מסגר כמה שניתן היה לעשות אך ורק בזכות הברקזיט. כך למשל, פישוט מערכת המס על האלכוהול, כפי שציינו בטלגרף, התאפשרה הודות ליציאה מהאיחוד. ישנם חוקים נוספים כאלו, אבל במסגרת המגבלה: הסכם הסחר עם האיחוד דורש שכדי שלא ישולם מכס על סחורות, הן יעמדו בתקנות האירופיות. כלומר, אם בריטניה לא רוצה להגביל עוד יותר את הייצוא שלה לאיחוד האירופי, היא לא יכולה לשנות הרבה מאוד מהרגולציות שהייתה רוצה לשנות, ואם בכל זאת לשנות אז רק לחומרה.

דעת הקהל

ומה הציבור הבריטי חושב על השנה שחלפה? לפי סקר אחד הוא לא מאוד מרוצה. יותר משישים אחוז מהנשאלים השיבו שהברקזיט לא מבוצע משהו. אבל זה מילא: 42% מאלו שהצביעו בעד הברקזיט ב-2016 חושבים שהתוצאות לא להיט גדול במיוחד. זה אמנם מיעוט, אבל זה מיעוט רציני ביותר. אבל, כמובן, על זה יכולים להשיב הברקזיטרים שהם הודו שעלולות להיות קצת טלטלות בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך הברקזיט ישתלם. ישנן תחזיות שמחזקות את הטענה הזו, כמו שיש תחזיות שסותרות אותה. נראה שנצטרך לחכות ולראות.

האתגרים הבאים

שורת האתגרים לא נגמרת כאן. בריטניה אמנם לא כפופה לחוקי האיחוד, אבל הסכם הסחר הוא מדורג וכולל עוד הרבה שלבים. מחר (ש’), עם תחילת 2022, יגיע שלב נוסף. עד כה, יבואנים בריטים היו יכולים לייבא מהאיחוד עכשיו ולהצהיר על כל מה שדורש מכס אחר-כך. בכך נמנעה בפועל הצבת מכס בנמלים. ובכן, עכשיו זה עומד להשתנות, ותהיה ביקורת מכס במקום עצמו, וכדי לשחרר סחורות יהיה צורך בטפסים שמולאו מראש ובמקרה הצורך גם תשלומי מס. המעבר בין אירלנד לצפון אירלנד, כמובן, יישאר חופשי. זה אומר שאם עד עכשיו הברקזיט פירושו היה תוספת בירוקרטיה בעיקר ליצואנים, עכשיו היבואנים יצטרפו אליהם. זה בתורו עשוי לגרור גם עליות מסוימות במחירים לצרכנים.

בנוסף, כמובן, צריך לפתור את סוגיית צפון אירלנד. בריטניה, כאמור, נחושה לשנות את הפרוטוקול. האיחוד הראה מוכנות לפשרה, בעיקר כדי שלא יוכלו להאשים אותו בסגירת הגבול עם הרפובליקה. בסופו של דבר יהיה צורך להגיע לאיזושהי פשרה. בריטניה כרגע מתנהגת כאילו היא יכולה למתוח את החבל עד אינסוף והאיחוד ימשיך להתגמש, עד שבריטניה תוכל מצד אחד לקבוע לעצמה את כל הכללים ומצד שני לשמור על גבול פתוח, מבלי שתראה כל פתרון שיהפוך את זה לישים. 2022 תמשיך להיות מלווה בדיונים על הפרוטוקול הזה.

הצלחה או כישלון?

השנה הראשונה של הברקזיט לא הייתה סוף העולם ולא הייתה הצלחה מסחררת. שני הצדדים יוכלו לטעון שזה רק עניין של זמן. הברקזיטרים יטענו שייקח זמן לכלכלה להסתגל לשינויים, הרימיינרים יטענו שעם הזמן יתווספו עוד ועוד מחסומים לסחר עם האיחוד. קשה לדעת מה בדיוק האפקט של הברקזיט כשיש גם את המשבר הכלכלי של הקורונה מעל הראש. גם ההסכם עצמו, כאמור, עוד ישתנה ומסתמן שנשמע על העסק הזה עוד הרבה.

השאלה הגדולה, לדעתי, היא פחות הכלכלה ויותר הריבונות. הרבה ברקזיטרים קיבלו את העובדה שעשוי להיות מחיר כלכלי לברקזיט, אבל האמינו שהוא שווה את זה בשביל הריבונות. הריבונות, יצוין, היא טיעון ותיק שהולך עם מתנגדי המוסדות האירופיים עוד בטרם בריטניה הצטרפה אליהם. בכל מקרה, קשה להגיד שבריטניה קיבלה את הריבונות המלאה שהברקזיטרים הבטיחו. אמת, הריבונות שלה גדלה, אבל היא לא מוחלטת. ניסיון להוריד את הסטנדרטים של המזון יביא לכך שיוטל עליו מכס כשייכנס לאיחוד, ונראה שגם לקידום הרפורמות בזכויות האדם יהיה מחיר שהאיחוד יוכל לגבות. לא מפליא שיש מי שמרגישים שבריטניה עדיין “כבולה” לאיחוד.

כמובן, זה בסדר: אין לאף מדינה ריבונות מוחלטת. מדינה פלונית צריכה לקיים יחסים עם מדינות אחרות. לעתים, זה אומר לחתום על הסכם עם מדינה אחרת, שייתן למדינה האחרת מנוף לחץ אם המדינה הפלונית תרצה ליישם את ריבונותה באופן שלא מקובל על הקהילה הבינלאומית. הבעיה היא ההבטחות הריקות שניתנו בנושא. בנוסף, הריבונות מוגבלת בתחומים שג’ונסון וחבריו פמפמו במשך שנים שבהם היא דווקא תהיה מוחלטת.

ובשורה אחת: הברקזיט עוד עשוי להפתיע מהבחינה הכלכלית, אבל את הבטחת ההבטחות הוא נכשל מלקיים. לא כי היה אפשר אחרת, אלא כי בוריס ג’ונסון, כרגיל, הבטיח יותר ממה שניתן לקיים.