עונת הכנסים בעיצומה, ואתמול (ד’) הסתיים הכנס של מפלגת הלייבור. קיר סטארמר קיווה להפגיז את מתפקדי המפלגה ולעצב אותה בדמות החזון שלו. בפועל, המאבקים בין האגפים השונים במפלגה העיבו על הכל. שינוי כללים, הצבעות סימבוליות ופרישות קשות – הכל לקח חלק במה שנראה כמו מבצע היטהרות מכוער מג’רמי קורבין. ליום האחרון סטארמר הגיע כדי לשאת את נאום ראש המפלגה, תוך כדי שהוא מציג חזון שיותר מכל זעק שהוא מתנתק מג’רמי קורבין – ובמרומז גם מהסוציאליזם כאידיאולוגיה – לטובת חזון משלו. כעת נראה האם הוא יצליח להוביל את המפלגה קדימה | צילום: Socialist Appeal

אתמול (ג’) הסתיים הכנס השנתי של מפלגת הלייבור, שחזר להתקיים באופן פיזי לאחר שבשנה שעברה הכנס התנהל באופן וירטואלי בגלל הקורונה. הסלוגן שנבחר לכנס היה, בתרגום חופשי ובעברית רעה, “עתיד חזק יותר ביחד” (Stronger Future Together). בפועל, הכנס הזה היה רווי יצרים, בשל המתחים הגוברים במפלגה, שהביאו לכמה משברים וכמה קרעים. חוקים שונו, גורמים פרשו וקיר סטארמר ניסה לקבוע בעלות על המפלגה בנאום שלו. בגלל ריבוי האירועים והתמות, סדר הפרקים הוא לא בהכרח כרונולוגי כמו שהוא מבטיח שתדעו את מה שחשוב לדעת.

הממזרים שינו את הכללים

אחרי שהניסיון של סטארמר להביא לשינוי כללי בחירת ראש/ת המפלגה, כך שיקטינו את כוחם של המתפקדים, הביא לתגובת נגד חריפה מדי במפלגה, סטארמר החליט להעביר שינוי כללים בצורה מרוככת יותר. הוא הצליח להעביר בוועידת המפלגה שלושה כללים. ראשית, הוא העלה את מספר חברי המפלגה הפרלמנטרית שצריכים לתמוך במתמודדים לראשות המפלגה כדי שיוכלו להגיש מועמדות מלכתחילה, מ-10% ל-20%. הדבר אמור להבטיח שבניגוד לג’רמי קורבין, שנבחר על-ידי מתפקדי מפלגתו על אפם וחמתם של רוב חברי הפרלמנט של המפלגה, כעת ראשי המפלגה יזכו לתמיכה מנתח גדול בהרבה מהפרלמנט. שנית, יהיה קשה יותר למתפקדים להדיח חברי פרלמנט מכהנים מהתמודדות במחוז הבחירה שלהם, דבר שתומכי קורבין איימו לא פעם לעשות לחברי פרלמנט שהתנגדו לו. שלישית, קיצורי דרך להתפקדות כמו “תומך רשום” כבר לא יספיקו להצבעה לראשות המפלגה, ויהיה צורך בהתפקדות מלאה ובתקופת אכשרה של חצי שנה. קורבין הביא ב-2015 לא מעט “תומכים רשומים” כאלו.

סביר להניח ששמתם לב לחוט שני שעובר בפסקה הזו. סטארמר מעוניין למנוע תרחיש נוסף בו תיעשה השתלטות על המפלגה בניגוד לדעתם לרצונם של הקולגות בפרלמנט. הנרטיב הוא שקורבין, מרגע שקיבל 10% תמיכה מהמפלגה הפרלמנטרית, למעשה כבר לא נזקק לה ופשוט הביא אנשים בהמוניהם שיצביעו עבורו ויחזיקו את חברי הפרלמנט המתנגדים בני ערובה. כעת, גם אם לא במידה שבה סטארמר היה מעוניין, הכוח חוזר לידי המפלגה הפרלמנטרית. יש מי שיסברו שזה רעיון טוב בכל מקרה.

ג'רמי קורבין
נמנעים משכפולים. ג’רמי קורבין (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

האגף השמאלי במפלגה לא אהב את זה. במומנטום, תנועת השמאל הקשה של המפלגה, טענו שהצעדים האלו הם “מכה עצמית לדמוקרטיה המפלגתית”. אחרים טענו שהעלאת חברי הפרלמנט הנדרשים למועמדות תמנע “דיון מושכל”. היו גם כאלה שטענו שמי שתמכו בצעדים לא הבינו עד הסוף את משמעותם. קיר סטארמר השיב לטענות האלו שהוא לא שינה את הכללים לבדו, אלא שהמפלגה כולה עשתה זאת. כמו כן, הוא טען שהחשש של חברי הפרלמנט לדבר בשל האפשרות שהמתפקדים ידיחו אותם פגע קשות במפלגה בבחירות האחרונות, ולכן היה צורך בשינוי הזה.

ועוד שינוי קטן

אם כבר מדברים על שינויים שקשורים בג’רמי קורבין, אז המפלגה גם אישרה את שינוי הטיפול בתלונות על אנטישמיות כך שיוקם גוף עצמאי. זאת, לאחר שבשנה שעברה דוח של הנציבות לשוויון וזכויות אדם מצא שתחת קורבין היו לא מעט התערבויות פוליטיות בטיפולים בתלונות על אנטישמיות. הקמת הגוף הזה אמורה למנוע מדברים כאלו להתרחש בעתיד. הצעד הביא לחזרתה של לואיז אלמן למפלגה. אלמן הייתה חברת פרלמנט מטעם הלייבור, עד שפרשה ממנה באוקטובר 2019 בטענה שקורבין לא מתאים להיות ראש הממשלה ושתחתיו האנטישמיות הפכה למיינסטרים במפלגה. כעת, לדבריה, היא יכולה להיות בטוח שסטארמר עושה את מה שצריך כדי להתמודד עם נגע האנטישמיות במפלגה.

הצבעות נגד

האגף השמאלי ממש לא נשאר חייב, והעלה הצבעות משלו. הן אמנם לא מחייבות את המפלגה, אבל זה ייראה רע לפעול נגדן. ההצבעה העיקרית שעלתה הייתה העלאת שכר המינימום ל-15 ליש”ט לשעה. עקרונית, המדיניות של סטארמר היא להעלות אותו ללפחות 10 ליש”ט לשעה (כרגע הוא עומד על 8.91 ליש”ט לשעה לבני 23 ומעלה). כלומר, סטארמר מעוניין בהעלאה של קצת יותר מליש”ט, האגף השמאלי רוצה העלאה של יותר משישה. המפלגה העבירה את ההצעה, שכאמור לא מחייבת את הנהגת המפלגה להכניס אותה למצע, אבל עדיין יוצרת מפגן כוח לאגף השמאלי. ההנהגה עשתה את המעשה החכם ביותר מבחינתה ולא קראה למתפקדים להצביע בעד או נגד הצעד, ונתנה לקורביניסטים לשחרר קיטור.

ההצעה הזו הגיעה מצד איגוד העובדים Unite, שנראה ששאריותיו של המזכ”ל הקודם, לן מקלנסקי הקורביניסט, עוד מרחפות מעליו. ההצעה לא כללה רק את שכר המינימום, אלא גם את חיזוק זכויות העובדים והבטחה שהלייבור תהיה “מפלגת האנטי-צנע”. החלק האחרון לא מגיע סתם: קורבין מיתג את הלייבור כמפלגת האנטי-צנע, עניין שגם סטארמר הכיר בו במהלך המרוץ לראשות המפלגה. זו דרך לא מאוד עדינה לרמוז שצריך להמשיך בדרך שקורבין התווה.

פרישות

עוד דבר חשוב שקרה היה שתי פרישות שעשו רעש גדול. הראשונה הייתה של אנדי מקדונלד, עד השבוע שר זכויות העובדים בממשלת הצללים, שהחליט להתפטר מממשלת צללים זו. במכתב ההתפטרות שלו הוא הסביר שזה בגלל שהוא הונחה להתנגד להעלאת שכר המינימום ל-15 ליש”ט לשעה (ההתפטרות הגיעה לפני ההצבעה שהוזכרה קודם, ונתנה לה רוח גבית). עוד הוא האשים את סטארמר שבניגוד להבטחותיו לאחד את המפלגה, הוא רק הפך אותה למפולגת יותר. מקדונלד, בטח לא תופתעו לשמוע, היה אחד מהתומכים של קורבין, שכעת מרגיש מרומה על-ידי סטארמר. הוא לא היחידי, ורבים מהאגף השמאלי טוענים שרומו. באגף השני של המפלגה, לעומת זאת, מרגישים שהם “מקבלים את המפלגה בחזרה”.

אנדי מקדונלד
הטיל פצצה. אנדי מקדונלד (צילום: ריצ’רד טאונזנד)

הפרישה השנייה הייתה של איגוד עובדי תעשיית המזון, ה-BFAWU, שהיה ארגון משויך למפלגה והחליט לבטל את השיוך הזה. הסיבה היא, כמובן, חוסר הרצון של סטארמר להעלות את שכר המינימום ל-15 ליש”ט לשעה. יש לכך שתי משמעויות. הראשונה היא מעשית: מצד אחד האיגוד לא יוכל יותר להשפיע על ההליכים הפנימיים במפלגה, אבל הוא גם לא יתרום לה תקציבים, עניין שעשוי לכאוב. השנייה היא מוראלית: האיגוד הזה משויך למפלגה מאז 1902, ונחשב לגורם מייסד בה. הפרישה של איגוד עם שורשים כה עמוקים בלייבור יוצרת תחושה שכל העסק מתפרק.

כשסטארמר נשאל האם הוא מעדיף את אחדות המפלגה או לנצח בבחירות, הוא אמר שהוא מעדיף לנצח. כמובן, כשמציגים זאת ככה אין פה שאלה. העניין הוא ששיטת הבחירות הבריטית מענישה באופן קשה מאוד מפלגות שמתפצלות. זה מה שקרה ללייבור ב-1983 כשה-SDP (יחד עם הליברלים) לקחה קולות מהלייבור, וזה מה שקרה לשמרנים בבחירות 1997 כשמפלגת משאל העם התפצלה ממנה. בשני המקרים המפלגה היריבה קיבלה רוב עצום. כלומר, אם סטארמר רוצה לנצח, אסור לו להגיע למצב שהאגף השמאלי כולו נוטש בזעם, או למצער נשאר בבית ביום הבחירות. הוא חייב לשמור על איזושהי אחדות במפלגה, והוא לא יוכל פשוט לגרש את האגף השמאלי, אלא אם כן הוא מתכוון להצליח להביא מספיק מצביעים שמרנים שיצביעו לו.

בקטנה

שני דברים נוספים שקרו בקטנה. הראשון הוא שסגניתו של סטארמר, אנג’לה ריינר, דווחה כמי שכינתה את שרי המפלגה השמרנית “חבורת חלאות”. השימוש במילה הזו הרגיז רבים, שכן היא נחשבת למילה בוטה למדי. גם רבים מחברי הלייבור מיהרו להרחיק את עצמם מסגנון הדיבור הזה. אבל ריינר סירבה להתנצל ואמרה שהיא תתנצל לאחר שבוריס ג’ונסון יתנצל על שלל אמירות בוטות שלו, ונתנה רשימה ארוכה מאוד. בקיצור, גן ילדים. אוליבר דאודן, לשעבר שר התרבות, טען שריינר טוענת שכל מי שמצביע לשמרנים הוא חלאה. זה, במחילה, בולשיט. בדמוקרטיה ייצוגית האפשרויות מוגבלות, ולעתים הצבעה לאנשים שזכאים לתואר “חלאות” היא הצעד הכי פחות נוראי. זה הרבה פחות ישיר מתגובתו של דייוויד קמרון לניצחונו של ג’רמי קורבין במרוץ לראשות הלייבור ב-2015, אז טען שהמפלגה הפכה לאיום על הביטחון הלאומי והכלכלי של המדינה. בכל מקרה, גם סטארמר נדרש לעניין, אבל הוא רק אמר שהוא “לא היה משתמש בשפה כזו”, אבל לא קרא לריינר להתנצל.

אנג'לה ריינר
מפסיקים להתנצל. אנג’לה ריינר (צילום: 70023venus2009, פליקר)

השני הוא רשימת ההבטחות של שרת האוצר בממשלת הצללים, רייצ’ל ריבס. היא הבטיחה שלל הצעות מדיניות. היא אמרה שהיא תהיה “שרת האוצר הירוקה הראשונה” של בריטניה, עם 28 מיליארד ליש”ט שיוקצו למלחמה במשבר האקלים מדיי שנה. היא הבטיחה שהכסף יגיע מהלוואות אבל גם שהמפלגה תשמור על מדיניות פיסקלית אחראית. כמו כן, היא הבטיחה להחליף את הארנונה לעסקים בצורה מתקדמת יותר של מס רכוש על המגזר העסקי. התזמון מושלם: הבריטים אובססיביים לשלטון המקומי וטורחים לעשות בו רפורמה לפחות אחת לעשור. הרפורמה הרצינית האחרונה, שהייתה מעבר לרה-ארגון, הייתה ב-2009. בהחלט לא שמענו מספיק זמן על הצורך ברפורמה נוספת בשלטון המקומי, אז הנה קיבלנו אחת.

הנאום הגדול

אתמול, ביום האחרון, הגיע הרגע של קיר סטארמר עם נאום ראש המפלגה. טוב, “רגע” זו אולי לא מילה הולמת, בהתחשב בכך שסטארמר נאם כשעה וחצי. קשה לעשות צדק לנאום כזה בכמה פסקאות, אבל כדי שלא תצטרכו לקרוא סיכום כנס באורך של סמינר, אלו העיקרים. סטארמר התחיל בתיאור ההיסטוריה המשפחתית שלו, אמו האחות ואביו הפועל, והקריירה שלו כעורך דין, שהובילו אותו להאמין בארבעה עקרונות עיקריים: עבודה, אכפתיות, שוויון וביטחון. משם הוא מעוניין לבנות את בריטניה בשלב הבא שלה.

בהמשך הוא הביא ניתוח של המצב וחזון, חלקם נמצאים גם במניפסט שהוא פרסם לקראת הכנס. לדוגמה, האשמת הממשלות השמרניות של העשור האחרון במכה הקשה שבריטניה חטפה בקורונה. לבוריס ג’ונסון הוא קרא “תכסיסן” שנגמרו לו הטריקים בשרוול. גם יש לו לא מעט הבטחות: הסבת ה-NHS מטיפול למניעה (כדי להתמודד עם האוכלוסייה המזדקנת), הקניית אוריינות דיגיטלית בבתי הספר, מלחמה במשבר האקלים, יצירת איזון עסקי חדש, כזה שבו העסקים הגדולים לא יבלעו את הקטנים ועוד. לדבריו, אם הלייבור תהיה בממשלה, היא תוכל ליצור את התנאים שיביאו את כושר ההמצאה הבריטי לשיאם. והוא גם מעוניין בחברה צודקת, שלדבריו כלכלה חזקה לא יכולה להתקיים בלעדיה. הקשר הוא סימביוטי והשתיים זקוקות זו לזו.

לסטארמר היה חשוב להבהיר שכולם במפלגה פטריוטים. זה לא התבטא רק בזה שלדבריו המפלגה לא רק בדיבורים אלא גם בפועל היא המפלגה היחידה שפועל לשמור על אחדות הממלכה – שכן ה-SNP מעוניינים בעצמאות והשמרנים בהתנהגותם מעודדים את הפילוג בין האומות השונות של בריטניה – אלא גם בהודיה מיוחדת לחיילים. ועדיין, למרות שהלייבור מחזיקה בחזון הגדול יותר עבור בריטניה, היא הפסידה בגדול ב-2019. לכן, הוא מעוניין לקחת את הבחירות הבאות מאוד ברצינות, כדי שבעוד כמה שנים הוא יוכל לדבר בכנס על השינויים שהוא ומפלגתו עושים כמפלגת השלטון.

ניתוח

כשסטארמר הבטיח שתחתיו “לחימה בפשיעה תהיה עניין של הלייבור”, הוא ביקש לשבור את המונופול של המפלגה השמרנית – שמתהדרת בתואר “מפלגת החוק והסדר” – על נושא הטיפול בפשיעה. כשהוא הבטיח, בדומה לשנה שעברה, שהלייבור לעולם לא תלך שוב לבחירות עם “מצע שאינו תכנית רצינית לממשלה”, הוא מתנער מג’רמי קורבין. עזבו את העובדה שהוא רץ על המצע של קורבין פעמיים, הוא מנסה להתעלם מכך. הוא טען שכל הסיבה להפסד של הלייבור הייתה שקורבין נחשב ללא פטריוטי ולא אחראי, בלי התייחסות לברקזיט שהמיט אסון על המפלגה. כמובן שלא: בתור שר הברקזיט בממשלת הצללים של קורבין, סטארמר קידם את הרעיון של משאל עם שני, רעיון שהרחיק את מצביעי החומה האדומה מהמפלגה. כך הוא מנסה להראות שבירה מהקורביניזם, תוך כדי שהוא מצניע את שיתוף הפעולה שלו עם הקורביניזם.

וכמו במסמך שפרסם, שוב המילה “סוציאליזם” על הטיותיה לא מופיעה כלל, ונשארה מילה חלולה בחוקת המפלגה. אבל סטארמר כן מציג איזשהו חזון פחות מעורפל מבעבר. הוא כן מביא רעיונות שלפחות בתאוריה ברי ביצוע. יש ביניהם רעיונות שייתכן שקוראים מסוימים יתייגו כסוציאליסטיים, אבל באופן שבו סטארמר הציג את זה, הוא לא הגיע לדברים מתוך סוציאליזם אלא מתוך הדברים שינק בבית: עבודה, אכפתיות, שוויון וביטחון. אלו הקווים המנחים שלו, ובהתאם הוא מביא רעיונות שיותר באים לתת מענה לבעיות פרקטיות מאשר בשם אידיאולוגיה כלשהי. הוא לוקח את המפלגה מידי קורבין ומעצב אותה בדמותו. שהיא, אפעס, ימנית יותר מקורבין. הדגש הזה על פטריוטיות, גם אם היא אמורה לבוא משמאל, היה כל-כך קיטשי שקשה שלא לראות בזה אקט התחנפות לימין. אולי בגלל זה גם אנשי האגף השמאלי צעקו במהלך הנאום, מה שזיכה אותם בתגובה: “לצעוק סלוגנים או לשנות חיים”.

סטארמר בהרבה מובנים הוא כמו ברק אובמה, מהבחינה הזו שהוא מנתח את המציאות באופן אינטליגנטי ומנסה להציע את מה שנשמע כמו תקווה. אבל סטארמר לא כריזמטי כמו אובמה. זה היה נאום לא רע כלל, אבל סטארמר כנראה יצטרך יותר מרטוריקה כדי לסחוף את הקהל.

לסיכום

קיר סטארמר רצה שזה יהיה הכנס שלו, אבל בפועל זה היה כנס בסימן ג’רמי קורבין. סטארמר ביקש להתרחק מדמותו, והעביר כמה שינויים שאמורים לסייע בכך, אבל כל דבר שעשה הריח ממשהו נגד קורבין. התחושה היא שיותר משהמפלגה לא השתחררה מקורבין היא שסטארמר לא השתחרר ממנו. מנגד, רבים מהקורביניסטים חשים מרומים ושסטארמר הוליך אותם בכחש (אודה שגם אני טעיתי לחשוב שהוא לא יחתוך בכזו גסות מקורבין ומהקו שהכתיב), והם הולכים להחזיר מלחמה. התחושה היא שבגלל הרצון להקטין את מה שנשאר מהאגף השמאלי, זה רק זועם ותוסס יותר, מה שפוגע באחדות המפלגה. סטארמר לא רק לקח את המפלגה להיות שלו, אלא גם זרק את קורבין לכביש כדי לעשות זאת. כעת נותר לראות אם ההימור יצליח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *