מחירי האנרגיה נוסקים ובבריטניה חוששים מחזרה לשנות השבעים. משבר באספקת הגז לאירופה בכלל ולבריטניה בפרט מכביד על חברות האנרגיה ויוצר דאגה מאפשרות שלא יהיה ניתן לעמוד בביקוש בחודשי החורף. הדבר מוביל גם להכבדה על תעשיית הבשר, שמקבלת פחות פחמן דו-חמצני לצרכיה. בממשלה מתעקשים שיהיה בסדר ושעובדים על הכל כדי שאף אחד לא יישאר בלי חשמל ושלאף אחד לא יחסר אוכל על השולחן. אבל המחירים צפויים לעלות באופן משמעותי, וכשזה בא יחד עם העלאת מסים וקיצוץ בקצבאות, יש משפחות שהולכות להרגיש את זה באופן חריף במיוחד | צילום: טום פייג’

האם בריטניה חוזרת לשנות השבעים הלא עליזות כלל? הממשלה הבריטית מבטיחה שלא, אבל החששות בהחלט קיימים. הסיבה היא שחברות האנרגיה נקלעות לערימה של קשיים בשל המחסור בגז והעלייה במחירי הגז שבאו בעקבותיו. חברות אנרגיה כבר החלו לקרוס בגלל חוסר היכולת לעמוד בהתחייבויותיהן, והממשלה נכנסה לנוהל חירום. כרגע מבטיחים שהפסקות חשמל יזומות לא יקרו, אבל החששות עדיין לא נמוגים.

המשבר הנוכחי

מחירי הגז נמצאים בעלייה באירופה בכלל ובבריטניה בפרט, מכמה סיבות: ראשית, החורף האחרון היה קר למדי באירופה ובאסיה, מה שהעלה את הביקוש לגז באופן דרמטי. שנית, רוסיה צמצמה את אספקת הגז משטחה לאירופה. היא אמנם עומדת בהתחייבויותיה שבחוזה, אבל היא לא מעבירה מעבר לכך. בנוסף, יש סיבות ייחודיות לבריטניה שמגבירות את המשבר בתוכה לעומת שאר אירופה: הקיץ האחרון בבריטניה היה עם הרבה פחות רוחות מהרגיל, כך שטורבינות הרוח הפיקו הרבה פחות חשמל מבשנים קודמות. כמו כן, הכבל שדואג לאספקת חשמל בין צרפת לבריטניה נפגע, כך שהוא לא ממש ממלא את משימתו. לבריטניה יש מצבורי גז בים הצפוני, שהיו אמורים להיות מסוגלים לעזור לענות על הביקוש. אבל ב-2017 הממשלה החליטה לסגור את מתקני האחסון לגז והחברות הפרטיות לא מיהרו למלא את הוואקום. לכן, אין גם כמעט רזרבות פנויות, במיוחד בהשוואה לאירופה.

טורבינת רוח
קיץ עם אוויר יציב. טורבינות רוח (צילום: פיל הולמן)

העלייה הזו גורמת למספר בעיות: ראשית, הועלו מחירי המקסימום לחשמל וגז שחברות האנרגיה יכולות לגבות, מה שעשוי להביא לעלייה של כ-12% במחירים בכ-15 מיליון משקי בית באי הבריטי. בנוסף, חברות קטנות יותר, שהקמתן עודדה על-ידי הממשלה כדי להגביר את התחרות, הציעו מחירים נמוכים למדי בלי לתכנן יותר מדי אסטרטגית קדימה. כעת, רבות מהן לא מצליחות לעמוד במחירי הגז הנוסקים ונאלצות לצאת מהמשחק, מה שמצריך את הרגולטור להעביר כמיליון משקי בית לחברות אחרות, תוך היתכנות לעלייה במחירים. יש אנליסטים שמזהירים מקיצוצים יזומים באספקת חשמל כמו בתחילת שנות השבעים. בנוסף, העלייה הזו במחירים גורמת למחסור בפחמן דו-חמצני. פחמן דו-חמצני משמש בטשטוש בעלי חיים למאכל לפני השחיטה וכמו כן לאריזת הבשר, והוא מהווה תוצר לוואי של ייצור דשן. אבל ייצור דשן דורש גז, ובגלל שמחיריו עולים מייצרים פחות דשן. לכן, מזהירים שגם אספקת הבשר בסכנה.

שבוע עבודה של שלושה ימים

רפרנס היסטורי קטן (בהתבסס על הספרים Britain since the Seventies של ג’רמי בלאק וBritain since 1945): בתחילת שנות השבעים איגוד הכורים הלאומי רצה להעלות את תנאי העבודה של חבריו. למרות שהפחם עדיין היה מקור אנרגיה מרכזי בבריטניה, מספר הכורים צנח משמעותית בשנים שקדמו לכך, אבל העבודה עודנה הייתה קשה ומסוכנת. אבל הדבר בא בניגוד למדיניות של יחסי העבודה שראש הממשלה דאז, אדוארד הית’ השמרני, רצה להנהיג. העובדה שהית’ היה נתון ללחץ מצד חברי מפלגתו שלא להיכנע לאיגודים בשל זיקתו של סגן נשיא האיגוד, מייקל “מיק” מקגאהי, לקומוניזם, והלעומתיות של האיגוד מצד שני, הביאו להידרדרות ההידברות בין האיגוד לממשלה למרות שבאיגוד קיוו שלא להגיע לשביתה.

סכסוך העבודה הזה, יחד עם המחסור בנפט בגלל החרם הערבי שהביאה מלחמת יום הכיפורים, הביאה לכך שבדצמבר 1973 הממשלה נאלצה לנקוט במדיניות צנע בחשמל. שבוע העבודה הוגבל לשלושה ימים (למעט כמה יוצאי דופן כמו בתי חולים), והחשמל הוקצב במשורה. אנשים התעדכנו בעיתונים מתי יהיה להם חשמל. בכך הית’ קיווה להימנע מהחשכה מוחלטת של המדינה אבל גם להימנע מאינפלציה שעשויה להיגרם מהיענות לדרישות הכורים. בכל מקרה, המצב לא ממש היה פופולרי בציבור, ולאחר ניסיונות התערבות של קונגרס האיגודים המקצועיים, בינואר 1974 הית’ הראה נכונות ללכת לקראת הכורים. אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, והכורים כבר הצביעו בעד הליכה לשביתה מלאה.

אדוארד הית'
צנע על חשמל. אדוארד הית’ (צילום: אלן וורן)

יומיים לאחר שהתחילה השביתה, הית’ הכריז על הקדמת הבחירות. באמונה שהציבור ייטה לטובת הממשלה בסכסוך הזה, השמרנים רצו תחת הסלוגן “מי שולט בבריטניה?”, קרי הממשלה הנבחרת או האיגודים. השמרנים קיבלו הכי הרבה קולות, אבל בשל שיטת הבחירות פחות מושבים משל הלייבור ונוצר פרלמנט תלוי. הליברלים סירבו להיכנס לקואליציה תחת הית’, וכך הלייבור שבה לשלטון אחרי ארבע שנות אופוזיציה (התקופה הקצרה ביותר שלה מחוץ לשלטון). ראש הממשלה הרולד וילסון סיים את השביתה ואת מצב החירום האנרגטי שלושה ימים לאחר כניסתו לדאונינג 10.

בחזרה לימינו

כדאי לזכור שלתקופה הזו עדיין לא מלאו 50 שנה. זה אומר שיש לא מעט אנשים עם זיכרונות אישיים מקיצובי החשמל ותאורת הבית באמצעות נרות. לכן, לא מפתיע ששר העסקים והאנרגיה, קוואזי קווארטנג, נאלץ להרגיע את הפרלמנט שאין סיבה לחשוש מחזרה לימים האלו (למרות שכן הזהיר שישנם משקי בית שעומדים בפני חורף לא פשוט). לדבריו, ספק הגז החיצוני של בריטניה (שכן הרבה מאוד גז בכל זאת מופק מהמצבורים שבים הצפוני) הוא נורווגיה, והוא סיפר שהוא נמצא בשיחות עם הנורווגים כדי להגדיל את אספקת הגז משם. גם בדאונינג 10 מיהרו להודיע שאין שום סכנה לחזרה לחורף של 1973/4. בוריס ג’ונסון גם הבהיר מניו-יורק, שם הוא נמצא בשל עצרת האו”ם, שגם הבשר לא בסכנה ושלאנשים לא יחסר מזון בחורף.

ומה הממשלה עושה? קווארטנג שלל את האפשרות של תמיכה פיננסית בחברות האנרגיה שפושטות הרגל. הוא הסביר שהוא לא מעוניין להפוך את כספי המסים של תושבי בריטניה לפרס עבור חברות כושלות. מצד שני, כן נשקלת האפשרות להעניק הלוואות לחברות אנרגיה גדולות יותר כדי לסייע להן לעמוד בתוספת הלקוחות. כמו כן, הושג הערב (ג’) הסכם עם חברה אמריקאית לדשן כדי שתשיב את מפעליה בבריטניה לעבודה, מה שיסייע בייצור הפחמן הדו-חמצני שנחוץ לתעשיית הבשר. עדיין לא ברור מה בדיוק הממשלה הבטיחה לחברה הזו. הממשלה שללה את האפשרות שהיא תלאים את המפעלים הללו כדי שיחזרו לעבודה, אבל נשאלת השאלה האם כספי ציבור הולכים להגיע לידי החברה.

קוואזי קווארטנג
בלי תכניות חילוץ. קוואזי קווארטנג (צילום: טים האמונד, דאונינג 10)

קצבאות מול מחירים

אבל עליית מחירי הגז, שבעקבותיהם צפויה התייקרות בחשמל, לא באה לבד. מולה, כפי שכבר דובר כאן, הולך להגיע קיצוץ של 20 ליש”ט בשבוע מהקצבאות של מעוטי ההכנסה. כמו כן, עובדים רבים, שלא מרוויחים יותר מדי, הולכים לשלם יותר מסים בשל העלאת הביטוח הלאומי. פירוש הדבר הוא שמשפחות עניות יצטרכו מצד אחד להתמודד עם קיצוץ בנטו שלהן ומצד שני ההוצאות על חשמל יגדלו משמעותית.

לכן, מקבילו של קווארטנג בממשלת הצללים, אד מיליבנד, קרא לממשלה לחכות עם הקיצוץ בקצבאות. כך גם שמרנים רבים. אבל כרגע בוריס ג’ונסון מתעקש שלא לבצע את פניית הפרסה הזו. הוא הראה כיצד המשכורות עולות וסיפר שעניין המחירים הוא מהמורה קטנה שנובעת מחזרתה של הכלכלה העולמית לחיים לאחר הקורונה. לדבריו, הדרך הנכונה לסייע לאנשים לצאת מעוני היא באמצעות סיוע להם לצאת לעבודות עם שכר גבוה, ולא באמצעות קצבאות. כאן עולה השאלה: זה בסבירות גבוהה נכון בטווח הארוך, אבל האם בטווח החודשים הקרובים המשפחות שזקוקות ל-20 ליש”ט לשבוע הללו באמת יוכלו למצוא עבודה בשכר גבוה כדי להימנע ממצב של מחירי חשמל ומזון גבוהים תוך כדי שמקצצים להן בהכנסה?

עבור הלייבור התגובה הזו מושלמת. היא מסוגלת להציג את הממשלה כמי שפוגעת במעמדות העובדים, שיהיו הראשונים להרגיש במהלומות הכספיות האלו. מאחר שבלייבור נחושים להחזיר את מצביעי “החומה האדומה” שנטשו את המפלגה בבחירות 2019, שמורכבים בעיקר מהמעמדות העובדים, זה נהדר עבור המפלגה. ג’ונסון כנראה היה רוצה גם הוא לפנות למצביעים האלו, אבל נמצא בסבך של לחצים סותרים בתוך המפלגה השמרנית. בקרוב נוכל לראות האם הלייבור תהיה מסוגלת לסחוט את הלימון הזה עד הסוף.

ועוד נקודה חשובה

קווארטנג מכיר בכך שצריך להפחית גם את השימוש בגז כחלק ממדיניות האקלים. אבל האפשרות שעד החורף הקרוב יקומו מספיק מתקני אנרגיה שיספקו אותה מאנרגיה מתחדשת היא לא סבירה.

One Reply to “דליפת גז”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.