נחמה ללייבור

בהתחשב במכות שהלייבור חטפה ברחבי הממלכה המאוחדת, בעיקר באנגליה, היא יכולה להתנחם בתוצאה מוצלחת למדי בבחירות לסנד’, הפרלמנט הוולשי. הלייבור הצליחה להגדיל את כוחה ולזכות בדיוק במחצית מהמושבים. הסיבה העיקרית לכך היא ככל הנראה המדיניות של השר הראשון מארק דרייקפורד אל מול הקורונה, למרות שלא הייתה חפה מכשלים. לצדו, גם השמרנים עשו חיל והגדילו את כוחם. כעת, הלייבור צפויה להרכיב את ממשלת ויילס הבאה, וכנראה שלצד העבודה על השיקום מהקורונה היא תדרוש גם את הרחבת האוטונומיה שלה | צילום: ממשלת ויילס

אחרי התבוסה המשפילה ללייבור בהרטליפול ומה שנראה גם בבחירות המקומיות באנגליה, יש ללייבור נחמה אחת רצינית: הלך לה מעולה בבחירות לסנד’ (הפרלמנט הוולשי). אחרי תחזיות שדיברו על כך שהלייבור תדמם מושבים גם בוויילס, היא הצליחה לשמור ואף להגדיל מעט את כוחה. אלא אם כן תהיה קואליציה לא סבירה נגדו, מארק דרייקפורד יקים את ממשלת ויילס הבאה. ויילס ממשיכה להוכיח את עצמה כמעוז חשוב עבור הלייבור.

https://twitter.com/MarkDrakeford/status/1390787610902204418

התוצאות

נתחיל, כמובן, במספרים.

מפת הבחירות נשארה כמעט זהה בהשוואה לבחירות 2016: רק שלושה מחוזות בחירה החליפו צבע. השמרנים לקחו את מחוז הבחירה היחידי של הליברל-דמוקרטים, ברקון ורדנורשייר, מה שנראה כמו נקמה קטנה על אוגוסט 2019, אז הליברל-דמוקרטים לקחו אותו מהשמרנים בבחירות ביניים לפרלמנט הבריטי. עוד השמרנים לקחו מחוז הבחירה עמק קלוּיד מידי הלייבור. המחוז נמצא בצפון ויילס, כחלק מהחומה האדומה שמפורסמת בעיקר בכך שהפכה לכחולה, כך שזה מתבקש. הלייבור פיצו על כך באמצעות לקיחת מחוז הבחירה רונדה שבדרום ויילס מידי פלייד קמרי. בכך, כל האזור של דרום ויילס הפך לאדום לחלוטין.

https://twitter.com/GillibrandPeter/status/1391014291776720902

המנצחים והמפסידים

המנצחת הגדולה היא ללא ספק הלייבור. היא אמנם לא הצליחה להגיע לרוב מוחלט, אבל הגיעה לשיא של המפלגה ולמצב שבו יהיה מאוד קשה להדיח אותה ממעמד מפלגת השלטון, וזה יצריך שיתוף פעולה של הרבה מפלגות שלא מסכימות על כלום. המפלגה הצליחה לזכות ב-30 מושבי סנד’ עוד פעמיים בעבר, בבחירות 2003 ובבחירות 2011. צריך להגיד שבשתי מערכות הבחירות האלו התמיכה בלייבור הייתה יותר גבוהה בבחינת הקול הפופולרי, ויכול להיות שהלייבור כן תצטרך לבדוק למה היא לא הצליחה כמו בעבר. עם זאת, השלוחה הוולשית של הלייבור יכולה לעשות את חשבון הנפש שלה ברוגע, בלי לחץ. יש לה כנראה עד 2026 לחזק עמדות כשהיא גם כך בעמדת כוח.

גם לשמרנים הלך יפה, עם גידול מרשים בפלח ההצבעה עבורם וגם בהגדלת מספר המושבים. עם המשך ההצלחות במושבי החומה האדומה וניצחון על הליברל-דמוקרטים, השמרנים יכולים לרשום לעצמם מערכת בחירות יפה נוספת. אף אחד לא באמת ציפה שהם ינצחו. הניחו שהם יצליחו לפגוע בכוחה של הלייבור, אבל הגידול שלהם הוא הישג בפני עצמו, והלייבור תצטרך לראות מה היא עושה לקראת בחירות 2026, כשהיא עשויה למצוא את עצמה בקרב ראש בראש אמיתי נגד השמרנים על השליטה בסנד’.

מי שנפגעו קשה היו בעיקר הליברל-דמוקרטים. הם אמנם הצליחו להכניס חבר סנד’ בזכות ההצבעה לרשימות, אבל ירדו בקול הפופולרי והפסידו את נציג המחוז היחידי שהיה להם. זאת במקביל לשורה של הפסדים בבחירות המקומיות באנגליה. קשה להגיד שהבחירות האלו מראות שאד דייווי נמצא במקום טוב. מי שעוד אכזבה היא המפלגה לביטול האסיפה הוולשית, שאחרי כל הבאזז שעשתה עם הבטחה לחברי סנד’ בסדר גודל משמעותי לא הצליחה להכניס ולו אחד.

פלייד קמרי רשמה גם היא אכזבה, גם אם קטנה יותר. התוצאה שלה עלתה במושב, אך ירדה מעט בקול הפופולרי. אדם פרייס, שקיווה למומנטום למשאל עם על עצמאות, יצטרך להבין שאף פעם לא היה לו מומנטום כזה.

הגורמים לתוצאות

נשאלת השאלה איך הלייבור הצליחה כל-כך טוב בוויילס, בזמן שבכל שאר בריטניה היא מדממת. התשובה, היא בגדול, מארק דרייקפורד. לפי הסברות, הטיפול שלו בקורונה הצליח להביא אותו לפרונט. אמת, היו כישלונות במדיניות שלו, אבל נראה שבסופו של דבר הוא הצליח לתקשר עם הציבור בצורה טובה. והציבור נתן בו אמון: לא רק שהלייבור הגדילה את כוחה, אלא גם התמיכה בדרייקפורד עצמו עלתה באופן משמעותי בהצבעה במחוז הבחירה שלו. דרייקפורד פשוט הפך לדמות מוכרת, הודות לכל ההצהרות לתקשורת שהוא היה צריך לעשות כדי למסור את ההנחיות, וכך גם דמויות אחרות בממשל שלו כמו שר הבריאות. כנראה גם העובדה שדרייקפורד היה מוכן ללכת ראש בראש נגד בוריס ג’ונסון בכל הנוגע למדיניות הקורונה סייעה לו לזכות בנקודות. במילים אחרות, בניגוד למקומות אחרים, כאן הלייבור נהנתה מהיתרונות הטמונים בהיותה מפלגת השלטון המכהנת.

עוד סיבה לכך, שנראה שהשפיעה על הגידול בכוח הן של הלייבור והן של השמרנים, היא ההתרסקות של UKIP. בחירות 2016 נערכו כחודש וחצי לפני משאל העם על החברות באיחוד האירופי. באווירה הזו, UKIP הצליחה לזכות בשבעה מושבי סנד’. מאז הברקזיט יצא אל הפועל והמפלגה התרסקה בכל רחבי הממלכה ללא תקנה. העלייה בכוח של הלייבור והשמרנים ביחד תואמת את הקולות ש-UKIP איבדה. ככה זה בפוליטיקה: לרוב מה שצריך זה לא להיות ממשלה טובה כמו שצריך שהאופוזיציה תהיה גרועה.

מה עכשיו?

כאמור, אם לא יהיו הפתעות, מארק דרייקפורד ירכיב את ממשלת ויילס הבאה. הוא הבטיח לעשות ככל שביכולתו כדי להקים “ממשלה יציבה ופרוגרסיבית”. הוא הוסיף שהוא מעדיף ממשלה שתהיה לה את היציבות להעביר החלטות ממשלה ברוב בסנד’. נשמע מכך שהוא מעוניין להרכיב קואליציה. לאור העובדה שהוא שולט בחצי מהסנד’, גם קואליציה עם הליברל-דמוקרט היחידי שנכנס תוכל להספיק עבורו. סביר להניח שלחלק מהמדיניות שלו הוא יקבל גב גם מפלייד קמרי. לא רק שמדובר במפלגה פרוגרסיבית בפני עצמה, הרי שממשלה שתוכל להוות לובי בעד הרחבת האוטונומיה בוויילס יכולה להיות פשרה לא רעה עבור המפלגה הבדלנית, שלא תקבל את משאל העם שלה על עצמאות בעתיד הנראה לעין.

וכנראה שבאמת יהיה מאבק להרחבת האוטונומיה. הרוב הפרלמנטרי בוויילס שתומך בכל הוא מובהק. המפלגה שהבטיחה לבטל את הסנד’ לא עמדה בהבטחות שלה, והשמרנים – שמעוניינים להשאיר את גודל האוטונומיה על כנו – הגדילו את כוחם אבל לא מספיק. מה גם שניתן לטעון שכדי לשקם כמו שצריך את ויילס ממשבר הקורונה, היא תזדקק לסמכויות נוספות. זה אומר שבשנים הקרובות אנחנו צפויים לשמוע על הרבה שיחות בין מארק דרייקפורד לבין בוריס ג’ונסון, כמשא ומתן על הרחבת האוטונומיה הזו. ג’ונסון הוא לא מעריץ גדול של מדיניות ההאצלה (devolution), אבל מאחר שהוא כן יודע להיות פרגמטי, אפשר להניח שהוא כן יהיה מוכן לזרוק איזו עצם או שתיים. מצד שני, בהיעדר מומנטום למשאל עם על עצמאות, לא בטוח כמה מנופי לחץ יהיו לדרייקפורד. בקיצור, זה לא יהיה פשוט.

משמעות נוספת של העניין היא שוויילס מסתמנת כמעוז הלייבור הרציני, המקום היחידי בו הצליחה להגדיל את כוחה בצורה משמעותית. כעת קיר סטארמר יצטרך לשאול את עצמו כיצד הוא יכול למנף את זה.