גול עצמי

הגדולים לכדורגל – הקטנים לפח הזבל. הכוונה להקים את הסופר ליג, ליגת כדורגל אירופית שתיתן קביעות לקבוצות הכדורגל המצליחות (מתוכן שש אנגליות) כמעט בלי מקום לקבוצות אחרות, הצית את זעמם של האוהדים ברחבי העולם. הפוליטיקאים הבריטים לא נותרו אדישים לזעם הזה, והבטיחו מעשים. בוריס ג’ונסון ושר הספורט אוליבר דאודן הבטיחו שאם התאחדויות הכדורגל לא ימנעו מיציאת הסופר ליג לדרך, הממשלה תעשה זאת. בלייבור הבטיחו לממשלה שאם תפעל היא תיתקל בהסכמה מקיר לקיר. ראשי ערים ואפילו הנסיך ויליאם הצטרפו לגינויים. והרטוריקה של רובם הייתה זהה: הקבוצות לא שייכות לבעלים של המועדון, אלא לאוהדים, וצריך להתנהג בהתאם | צילום: Wonker, פליקר

פוליטיקה וספורט הם נושאים שלא פעם מתערבבים. גרמניה הנאצית ובהמשך גרמניה המזרחית השתמשו באולימפיאדות ושאר תחרויות עולמיות כדי לפאר את עוצמתן. האחרונה אפילו נתנה טסטוסטרון לספורטאיות כדי להבטיח ניצחון. באולימפיאדת 1968 הספורטאים האפרו-אמריקאים טומי סמית’ וג’ון קרלוס הניפו אגרופים עטויים בכפפות שחורות במעמד קבלת המדליות כחלק מהמאבק השחור. אבל כאן זה בלוג על בריטניה, אז ענייננו הוא פוליטיקה וכדורגל. הטריגר הוא, איך לא, הסופר ליג.

מה העניין עם הסופר ליג?

בגלל שספורט הוא לא הפורטה שלי, לשם הרקע נעזרתי בפוסט הזה בשותפי לפודקאסט “דברים שרואים מהביג-בן“, גיא שפר. באופן כללי, הפורמט של הכדורגל עובד בשני מישורים: לאומי (ולעתים אף אזורי) ואירופי. הליגה הבכירה באנגליה במישור הלאומי היא הפרמייר ליג. הקבוצות שמגיעות למקומות הגבוהים ביותר בפרמייר ליג משחקות בליגות האירופיות, שהבכירה שבהן היא הצ’מפיונס ליג. צירוף נסיבות כמו הצלחות עבר, כסף כמובן ועוד, יש לאנגליה שש קבוצות כמעט קבועות שמגיעות לצ’מפיונס ליג: ליברפול, מנצ’סטר יונייטד, מנצ’סטר סיטי, טוטנהאם, צ’לסי וארסנל (מתוכן ארבע מגיעות). בצ’מפיונס ליג הן פוגשות בקבועות ממדינות אחרות, כמו ריאל מדריד וברצלונה מספרד, יובנטוס ומילאן מאיטליה וכו’. בגלל שזכיות בליגות מזכות את המנצחות בכסף ובעוד זמן שידור, המנצחות למעשה מקבלות כלים נוספים שמאפשרים להן לנצח שוב במחזור הבא, מה שמשמר כמעט-קביעות של שש הגדולות שמתחרות בעיקר ביניהן ופחות עם קבוצות אחרות.

אבל הקבוצות הקבועות מרחבי אירופה הבינו שהן יכולות לעשות אפילו יותר כסף. היום הן צריכות לחלוק בכספים ובזמן השידור עם 32 המשתתפות בצ’מפיונס ליג, שכוללות לעתים גם קבוצות יותר חלשות ופחות מוכרות. כמו כן, באנגליה יש מקום רק לארבע מתוך שש הקבועות, בהתאם לדירוגים בפרמייר ליג, מה שמשאיר שתיים בחוץ בכל שנה. לכן נפתחה יוזמה לליגה חדשה: הסופר ליג. בליגה החדשה יהיו רק 20 משתתפות, מתוכן 15 יזכו למעמד חברות מייסדות וישתתפו באופן אוטומטי ב-23 השנים הבאות, תוך שהן צפויות להרוויח מכך כ-3 מיליארד ליש”ט כל אחת. הדבר הופך את הליגה החדשה למועדון סגור כמעט הרמטית. ישנם למעשה רק חמישה מקומות אליהם יכולות לשאוף קבוצות חדשות מאירופה כולה. לפי חלק מהסברות, מדובר במנוף לחץ על אופ”א, הגוף שמנהל את הצ’מפיונס ליג.

הדבר הביא לגלי זעם ולא רק באנגליה. זאת, בטענה שהסופר ליג הורסת כל סיכוי למשחק הוגן, ושלמעשה מדובר במעין קרטל של הקבוצות. באופ”א כינו את המהלך הזה “מחפיר”. וגם הפוליטיקאים הבריטים לא טמנו את ידם בצלחת.

מהיר תגובה

הרעש סביב הסופר ליג לא השאיר אף אחד אדיש. אתמול (ב’) הדבר כבש את הכותרות הראשיות של אתרי החדשות ולא היה ניתן להתעלם. כבר בצהריים בוריס ג’ונסון הגיב: הוא הבטיח שיעבוד יחד עם מנהלות הכדורגל, שמתנגדות גם הן למהלך, ויעשה כל מה שביכולתו למנוע מהסופר ליג לקום בצורתה המתוכננת. הוא הוסיף: “אני לא חושב שאלו חדשות טובות לאוהדים, אני לא חושב שאלו חדשות טובות לכדורגל במדינה הזו”. לדבריו, עם כל הכבוד להיותן של הקבוצות האנגליות שמתכוונות להיכנס לסופר ליג “מותגים גלובליים” (זה בוריס ג’ונסון, מתישהו היה צריך להשתמש במילה “גלובלי”), השורשים שלהן הם בערים ובקהילות בהן צמחו ובאוהדים שלהן. לפי ג’ונסון, הן צריכות לשמור על הקשר עם בסיס האוהדים המקומי שלהן. ג’ונסון אמר את הדברים למרות שכרגע הקבוצות מצופות להמשיך לשחק בליגה המקומית. העניין הוא שקיים חשש כבד שהקמת הסופר ליג תפגע במוניטין של הפרמייר ליג הלאומית.

האגף השמאלי של הלייבור מיהר גם הוא להזכיר את בסיס האוהדים. שם העלו מהאוב תכנית של ג’רמי קורבין מימיו כראש המפלגה. התכנית, שמכירה בחשיבות הכדורגל לקהילות המקומיות בבריטניה, הבטיחה לתת לאוהדים יותר שליטה בקבוצות שלהם, וכמו כן מימון של הנהלת הפרמייר ליג במתקנים ראויים לקבוצות הקטנות. כמובן, הדבר לא היה אמור רק לקנות את לבם של אוהדי הכדורגל: בבריטניה הלוקאל פטריוטיזם חזק בהרבה מאשר בישראל, והוא נבנה בין השאר באמצעות קבוצות הכדורגל. מזכירי המניפסט הזה ביקשו להזכיר שאם רק היו נותנים להם ליישם את המדיניות הזו, שש הקבועות לא היו יכולות להשתתף בכאלה תרגילים כמו בניית הסופר ליג.

קיר סטארמר הצטרף לקריאות. בראיון לאינדיפנדנט הוא קרא לממשלה לעשות משהו. הוא מאמין שבתור התחלה על הנהלת הפרמייר ליג ועל אופ”א לנסות למנוע מהמהלך לצאת אל הפועל, אבל אם ייכשלו, על הממשלה להפעיל את כובד משקלה. סטארמר הבטיח לג’ונסון שלהקמת הסופר ליג יש “קיר של אופוזיציה” ושהוא יקבל גיבוי למהלך.

בפרלמנט

הדבר לא נשאר בגדר הצהרות לתקשורת, והדבר הגיע גם לפרלמנט. שר הדיגיטל, התרבות, התקשורת והספורט אוליבר דאודן נשא הצהרה לפרלמנט. הבהיר לפרלמנט שהתנהגותן של שש הקבועות לא מקובלת עליו. דאודן אמר שהבעלים של הקבוצות צריכים לזכור שהם רק “אפוטרופוסים זמניים” של המועדונים, וביקר את העובדה שהקבוצות החליטו לקחת חלק במהלך בלי לקיים שום דיאלוג עם האוהדים שלהן. רטוריקה כזו של בעלות, שבכל תחום אחר מזוהה עם השמאל העמוק, אפשרית על-ידי השמרנים רק בדברים כמו כדורגל. כמובן, יש בכך היגיון: קבוצת כדורגל, לא משנה כמה גולים תבקיע, שווה מעט מאוד בלי אוהדים שירצו בניצחונה.

דאודן הבטיח שאם אופ”א לא תגיב כנדרש, הממשלה תפעל ותשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותה כדי למנוע מהסופר ליג לקום במתכונת המוצעת. הוא הבטיח שהממשלה כבר כעת בוחנת את האפשרויות, כולל שינוי החקיקה הנוגעת לכדורגל בבריטניה. שלא תהיה טעות: מה שהגופים האחראים לא יעשו, תשלים הממשלה. קורה כאן דבר מעניין: לרוב הממשלה משאירה ואקום וגופים אזרחיים נכנסים למלא את מקומה. הפעם הממשלה מאיימת שוואקום שישאירו הארגונים האזרחיים יתמלא על-ידה.

והוא לא מסתפק בתגובה מידית לסופר ליג: הוא רוצה רפורמות לטווח הארוך. לדבריו, הכדורגל סובל מהתנהלות לא ראויה של בעלי המועדונים כבר עשורים. הוא סיפר שנפגש במשך חודשים עם נציגי אוהדים, ותכנן להפיק דוח על מצב הכדורגל אחרי שהכדורגל יוכל לשוב באופן מלא מהקורונה. אבל הצעד של שש הקבועות לא השאיר בידיו בררה ולגשת למלאכת הכתיבה כבר כעת. את כתיבת הדוח יובילו השרה הזוטרה לספורט וחברה אזרחית, טרייסי קראוץ’, וכמו כן אוהדים. בין השאר, דאודן הבטיח שאחת הסוגיות שתיבחן תהיה כיצד לתת לאוהדים סיי גדול יותר לגבי האופן בו מתנהלים המועדונים. כבוד השר דאודן, ג’רמי קורבין עודו חבר פרלמנט והשמועות אומרות שיש לו כמה רעיונות בנושא.

בלייבור רוצים יותר מעשים כבר כעת. שרת הספורט בממשלת הצללים, ג’ו סטיבנס, טענה שיש צורך ברפורמה מקיפה בתחום הכדורגל. “זה לא כאילו יש מחסום בפרלמנט שמונע מהממשלה לנקוט בפעולה כדי לפתור את הבעיות”.

ברמה המקומית

בסופו של דבר, שש הקבועות, וגם שאר קבוצות הכדורגל, משויכות לעיר כלשהי. וגם לראשי הערים היה מה להגיד. אנדי ברנהם, ראש עיריית מנצ’סטר רבתי שתחת המטרופולין שלו משחקות שתיים משש הקבועות, צייץ: “הביטוי ‘הלך המשחק’ תמיד הרגיז אותי. אבל עם ה-VAR ועכשיו זה (הקמת הסופר ליג – אב”מ), שום דבר לא מסכם טוב יותר את המקום בו אנחנו נמצאים. זה הביטוי של היום”. אנדי סטריט, ראש עיריית וסט מידלנדס, אמר שהוא “נחרד לחלוטין” מהפורמט של הסופר ליג והבטיח לשתף פעולה עם הממשלה במאמצים לחסום את היוזמה הזו. ברנהם הוא מהלייבור וסטריט הוא שמרני, אבל יכול להיות שכל עוד לא נגלה להם שהם כנראה אוהדים קבוצות שונות הם לא ילכו על זה מכות.

That phrase “the game’s gone” always used to annoy me. But with VAR and now this, nothing else better sums up where we are. It’s the phrase of the day.#TheGamesGone

— Andy Burnham (@AndyBurnhamGM) April 19, 2021

בטוויטר, החשבונות הרשמיים של מועצות ערים שונות לא פספסו את ההזדמנות לחגוג על העניין. תלונה על כך ש”ההזמנה שלנו כנראה אבדה בדואר” הייתה אחת הצפויות. חלקן גם הזהירו את שש הקבועות “שלא יבואו לבכות” אחרי שלא ייתנו להן להשתתף ב”גביע המועצות הבא”. יש לציין שככל הנראה סנקציות שיאסרו על שש הקבועות לשחק בליגות הלאומיות לא נראה כאן, פשוט כי זה שווה יותר מדי כסף לנותני החסויות.

וגם המלוכה

ולא רק הפוליטיקאים הנבחרים: גם השליט לעתיד הנסיך ויליאם התבטא בנושא. ויליאם מכהן כנשיא אגודת הכדורגל, והוא צייץ: “עכשיו, יותר מתמיד, אנחנו חייבים להגן על קהילת הכדורגל כולה – מהרמה הגבוהה ועד לקבוצות העממיות – ועל ערכי התחרותיות וההוגנות שבבסיסה”. כמובן, ויליאם נדרש לנושא בגלל התפקיד שלו, אבל ברור שגם העובדה שיש קונצנזוס כמעט מוחלט סביב העניין הזה אפשרה לו להתבטא יחסית בחופשיות.

Now, more than ever, we must protect the entire football community – from the top level to the grassroots – and the values of competition and fairness at its core.

I share the concerns of fans about the proposed Super League and the damage it risks causing to the game we love. W

— The Duke and Duchess of Cambridge (@KensingtonRoyal) April 19, 2021

לסיכום

ההתנגדות להקמת הסופר ליג היא מקיר לקיר. הוויכוח היחידי שיש בין הממשלה לבין האופוזיציה היא האם הממשלה צריכה להיכנס בסיפור הזה ב-100 או ב-180 קמ”ש. כמובן, צריך לזכור, העניין הזה מטריד בעיקר את האנגלים, ובעוד פחות משלושה שבועות יש בחירות למועצות המקומיות באנגליה. לא סתם שני ראשי הערים הגדולות שהתבטאו בעניין היו אנדי ברנהם ואנדי סטריט: שניהם עומדים לבחירות השנה. גם אם יתברר שיש אפס דברים שהפוליטיקאים יכולים לעשות כדי למנוע מהיוזמה הזו להתממש, הם לא יכולים להרשות לעצמם רק לגנות בלי להבטיח מעשים. בכל זאת, מדובר בכדורגל, לא משהו שאפשר להתחמק מהבטחות למעשים ולהישאר בחיים.

בסופו של דבר, לא מדובר פה בדאגה לאוהדים כאוהדים, אלא דאגה לאוהדים כחלק מקהילות מקומיות. קבוצות הכדורגל, הגדולות והקטנות, עוזרות להגדיר את הקהילות המקומיות. וזה מה שמעניין את הפוליטיקאים. הציניקנים יגידו שזה מאחר שלקהילות המקומיות יש השפעה על תוצאות הבחירות, והפחות יגידו שהפוליטיקאים מכירים בחשיבות הקהילות האלו למרקם החיים בבריטניה. איך שלא יהיה, הדבר מביא פוליטיקאים מהשמאל ועד הימין לזנוח את קטגוריות הקניין הרגילות, לפיהן הבעלים הם מי שמחזיקים במועדונים כחוק ושמים את הכסף. במקום זאת, האוהדים הם הבעלים האמיתיים של הקבוצות. זה גם מביא לכך שהממשלה הימנית מבטיחה מעורבות, במקום להשאיר את העבודה לגופים האזרחיים. כשזה מגיע לכדורגל, כולם סוציאליסטים פתאום.