הבחירות המקומיות באנגליה כבר מעבר לפינה, והפעם במתכונת כפולה: הבחירות של 2021 ביחד עם בחירות 2020, לאחר שהאחרונות נדחו בגלל הקורונה. הפוסט הזה יעסוק בעיקר בכללי המשחק: למה זה מעניין, איך זה עובד וכדומה. אבל לא נשכח גם מהמשמעויות הפוליטיות של הבחירות הללו עבור השמרנים והלייבור, שיתייצבו אלה מול אלה במגרש המוניציפלי לראשונה מאז הבחירות הכלליות של 2019 | בתמונה: בניין מועצת מנצ’סטר (צילום: dzidek, ויקיפדיה)

בעוד כחודש וחצי יתקיימו הבחירות המקומיות באנגליה (במקביל לבחירות לפרלמנט הסקוטי ולסנד’ בוויילס). אמנם יש עוד קצת זמן, אבל בהתחשב בכך שהלייבור כבר השיקה את קמפיין הבחירות שלה לפני כמעט שבועיים, החלטתי בסוף שלא שווה להמתין עד כחודש לפני הבחירות כדי להתחיל להיכנס לעובי הקורה. מכיוון שזה הפוסט הראשון שמסקר בחירות מקומיות מאז שהבלוג הוקם, בתור התחלה, אתן סקירה של מה שצריך לדעת לקראת הבחירות האלו: שיטת הבחירות, דפוסי ההצבעה, חשיבות הפוליטיקה המקומית למערכת, משמעויות ועוד. למרות שהבחירות המקומיות כוללות השנה גם את הבחירות לראשות עיריית לונדון, הן יקבלו פוסט נפרד. כך יקבלו פוסטים נפרדים גם הבחירות בוויילס ובסקוטלנד.

עניין פוליטי

בישראל הפוליטיקה הארצית והפוליטיקה המקומית כמעט ולא משיקות. אמנם למפלגות הארציות יש גם סניפים מקומיים, אבל המפלגות המקומיות הן אלו ששולטות בשטח, ע”ע תל-אביב 1 או התעוררות בירושלים. בבריטניה, לעומת זאת, מדובר בכלים שלובים. אותן מפלגות שמתמודדות על מושבי הפרלמנט הבריטי הן אלו שמתמודדות גם על המושבים השונים במועצות. כך, מפלגות לא מסתפקות בכוחן הפרלמנטרי, גם אם הוא החזק ביותר, אלא מנסות לתפוס עמדות כוח גם בשלטון המקומי בדמות מועצות בשליטתן.

הדבר מביא לכך שיש אובססיה מצד השלטון המרכזי כלפי השלטון המקומי. הממשלה משנה את מבנה השלטון המקומי על בסיס קבוע. אנחנו מדברים על זה שבתקופות מסוימות במהלך המאות ה-19 והעשרים, ספר על השלטון המקומי בבריטניה היה עשוי לאבד מתוקפו אחרי עשר שנים, פשוט כי שינו את המערכת איכשהו. מערכות הוקמו ובוטלו, שונו ועוצבו מחדש. כדוגמאות ניתן לתת את ביטול הארנונה לטובת מס הגולגולת שהוחלף במס המועצה, את הקמתן, ביטולן והקמה במבנה חדש של מועצות מטרופוליטניות ועוד. לרוב, גם אם הפוליטיקאים לא מודים בזה, מטרת השינויים היא להיטיב עם מפלגת השלטון בדרך זו או אחרת. הדבר מביא לכך שבזמן שבפרלמנט יש מסורת פוליטית מפוארת, מדעני מדינה מתקשים לדבר על מסורת בפוליטיקה המוניציפלית.

הפרלמנט הבריטי - בחירות מקומיות
כלים שלובים. בניין הפרלמנט הבריטי (צילום: הרנן פיניירה)

במקביל, הבריטים נוטים להצביע בבחירות המקומיות בהתאם למה שהם חושבים על המפלגות ברמה הארצית. כלומר, אלו שטורחים להצביע, שכן אם נתייחס לאנגליה (בה מתקיימות הבחירות), אז יותר ממחצית מתושביה לא מגיעים לקלפי ביום הבחירות. זה מביא לכך שמצד אחד הפוליטיקאים בווסטמינסטר מסתכלים על הבחירות כעל אינדיקציה להלך הרוח הפוליטי בבריטניה, ומצד שני אין פרופורציה של ממש. לדוגמה, הליברל-דמוקרטים מצליחים ברמה המוניציפלית הרבה יותר מאשר ברמה הארצית. בגלל הנטייה להצביע במקומי בהתאם לארצי, לא פעם הרטוריקה של המפלגות היא של פוליטיקה ארצית.

המועצות המשתתפות

יש כמה סוגים של מועצות מקומיות, אז נעבור עליהם בזריזות. קודם כל, יש חלוקה למועצות עירוניות (metropolitan boroughs) ומועצות לא עירוניות, או מועצות מחוז. את המועצות הלא עירוניות ניתן לחלק לשלושה סוגים. ראשית, מועצות דו-שלביות, בהן מתחת לכל מועצת מחוז (county council) יש מספר מועצות של רובעים לא עירוניים (non-metropolitan districts). תחשבו שבמועצה אזורית בישראל, היו מועצות לכל אחד מהיישובים במועצה, מבלי לבטל את המועצה האזורית עצמה, והייתה חלוקה בסמכויות. הסוג השני הוא רשויות אוניטריות (unitary authorities), שהן כמו המועצות המחוזיות, רק שאין תחתן דרג שני של מועצות. בבחירות הנוכחיות, הבחירות נערכות ב-35 מועצות עירוניות, 21 מועצות מחוז, 62 רובעים לא עירוניים ו-28 רשויות אוניטריות. רצוי לזכור שבגלל שהבחירות המקומיות של 2020 נדחו ל-2021 בשל הקורונה, הבחירות המקומיות השנה הן כפולות.

הבחירות נועדו ככל הנראה להקשות על אנשים שמבקשים לעקוב אחרי הפוליטיקה המקומית, ויש שלוש אופציות לעריכת בחירות. כל חבר או חברת מועצה נבחרים לכהונה של ארבע שנים. אבל, לא כל המועצות בוחרות באותו אופן. בחלקן המצביעים יידרשו לבחור את כל חברי המועצה פעם בארבע שנים. באחרות, הבחירות יהיו לחצי מחברי המועצה, כל שנתיים לחצי אחר. ובעוד סוג בוחרים כל שנה שליש אחר של המועצה, ובשנה הרביעית הפסקה. זה מבטיח למעשה שבמאי כל שנה אנגלים כלשהם יתבקשו לבחור חברי מועצה. לפחות שיטת הבחירות ברורה וזהה לשיטה לפרלמנט: המועצות מתחלקות למחוזות בחירה, כשכל אחד שולח נציגים משלו. מי שזוכים למספר הקולות הגבוה ביותר במחוזות שלהם, בלי קשר לשאלה האם השיגו רוב מוחלט או לא, תופסים את מקומם במועצה. בסקוטלנד ובצפון אירלנד, למקרה שתהיתם, משתמשים בשיטה שונה. נגיע לזה כשיתקיימו שם בחירות מקומיות.

ראשי ערים

רגע! לא סיימנו. יש גם ראשי ערים שעומדים לבחירה. אני לא מדבר רק על הבחירות לראשות עיריית לונדון, שכאמור אגע בהן בפוסט נפרד. קודם כל, יש את ראשי הערים של בריסטול, דונקסטר, ליברפול, סלפורד וצפון טיינסייד. אלו פשוט מועצות עירוניות שיש להן ראש עיר שנבחר ישירות. אבל מעבר להן, יש את ראשי הערים של מה שנקרא “רשויות ממוזגות” (combined authorities). זה קורה כשרשויות מקומיות צמודות מחליטות שיהיה להן יותר נכון לעבוד יחד בתחומים מסוימים, ויוצרות אזור משותף. תחשבו על שיתופי הפעולה בנושאים שונים שיש בין הערים השונות בגוש דן. כך ישנן מנצ’סטר רבתי, מחוז העיר ליברפול ועוד. להבדיל משיתופי הפעולה בגוש דן, יש לרשויות הממוזגות, ברוב המקרים, ראשי עיר נבחרים, למרות שאין להן מועצת עיר. שישה ראשי ערים עומדים לבחירה מחדש, כולל אנדי ברנהם שזכה לפוסט או שניים על מעשיו במנצ’סטר רבתי, וגם מערב יורקשייר תקיים לראשונה בחירות לראשות העיר שלה.

אנדי ברנהם - בחירות מקומיות
יעמוד למבחן. אנדי ברנהם (צילום: BMA)

המצב הפוליטי

טוב, סיימנו עם התאוריה, בואו נעבור לתכל’ס. מדובר בבחירות המקומיות הראשונות שנערכות מאז הבחירות הכלליות 2019 ומאז שקיר סטארמר נבחר לראשות הלייבור. זה אומר למעשה שגם בוריס ג’ונסון וגם סטארמר יעמדו למבחן הבחירות המקומיות לראשונה מאז נוצר המצב הפרלמנטרי הקיים. ג’ונסון ירצה להראות שלכל הפחות הוא מצליח לא לאבד שליטה על מועצות שנמצאות כיום בשליטת השמרנים, ואם אפשר להרוויח אחת או שתיים מה טוב. סטארמר יצטרך לעבוד יותר קשה וממש להעביר מועצות לשליטת הלייבור. ג’ונסון רק צריך להראות שהוא מסוגל לשמור על שלטון השמרנים, סטארמר צריך להראות שהוא מסוגל לנצח. לא סתם סטארמר כבר השיק קמפיין לבחירות המקומיות, עם רטוריקה שמפלרטטת לא מעט עם הפוליטיקה הלאומית, בזמן שהשמרנים מתמהמהים משהו.

הבחירות המקומיות הקודמות, של 2019, התקיימו בשיא המבוי הסתום של הברקזיט. כתוצאה מכך, גם השמרנים בראשות ת’רזה מיי וגם הלייבור בראשות ג’רמי קורבין חטפו חזק. השמרנים, כמפלגת השלטון, חטפו יותר. הפעם, הברקזיט (בערך) מאחורינו, והנושא הבוער הוא הקורונה. במובנים רבים, התוצאה של השמרנים תהיה חוות דעת של האלקטורט על ההתמודדות של ג’ונסון עם הקורונה, ועד כמה מבצע החיסונים המוצלח יחסית במדינה ישרת אותו. במקרה של סטארמר, תישאל השאלה עד כמה תפסו ממנו כאופוזיציה רצינית. כמובן, לא רק השניים האלו יעמדו למבחן. לדוגמה, גם אנדי ברנהם יקבל תשובה עד כמה תושבי מנצ’סטר רבתי תמכו במדיניות הלעומתית שלו מול הממשלה כשזו ניסתה שיטת סגרים דיפרנציאלית. ב-2019 המנצחים הגדולים היו הליברל-דמוקרטים והלא-מפלגתיים. כעת, שתי המפלגות הגדולות ינסו להשיב לעצמן את הבכורה.

בוריס ג'ונסון - בחירות מקומיות
שאלת הקורונה תרחף. בוריס ג’ונסון (צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10)

כדאי גם להסתכל על מפת השליטה. השמרנים שולטים בכל מועצות המחוז, למעט שלוש בהן אין רוב מוחלט לאף מפלגה. במועצות העירוניות, הלייבור שולטת בכולן למעט שתי מועצות שמרניות וארבע ללא רוב מוחלט. באזורים אלו, לכן, המפלגות ילטשו עיניים קודם כל למועצות בהן אין רוב מוחלט, ורק לאחר מכן למועצות בשליטת מפלגה אחרת. ברשויות האוניטריות וברובעים הלא-עירוניים המצב טיפה יותר מורכב, עם שליטה של שתי המפלגות בנתח נכבד מהמועצות האלו. שם, ישנן גם כמה מועצות בראשות הליברל-דמוקרטים. בקרב ראשי הערים של הרשויות הממוזגות, שני ראשי ערים הם מטעם הלייבור, והשאר מטעם השמרנים. כל המפלגות ינסו לשנות את התמונה הזו לטובתן, ונותר רק לראות מי תצליח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.