מוכנים לעוד אסטרטגיית יציאה? בוריס ג’ונסון הציג אתמול (ב’) את תכנית היציאה מהסגר. בניגוד לתכניות קודמות שהוצגו, התכנית הנוכחית אחראית בהרבה. אם בפעמים קודמים מיהרו לצאת, כעת לוקחים את הכל באיזי. לפחות חמישה שבועות יעברו בין הקלה אחת לבאה, ובמקרה הטוב החזרה לנורמליות כמעט מלאה תגיע בסוף יוני. וזה עוד עניין: כבר לא מדברים על חיים בריחוק חברתי אבל עם פאבים, אלא על סוף ההגבלות. ושלא תטעו: ג’ונסון לא חושב שהקורונה הולכת לאנשהו. הוא פשוט מאמין שהחיסונים מאפשרים לו לקבל החלטה בשאלה מוסרית לא פשוטה: מתי נכון לאפשר לאנשים למות? | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
אסטרטגיית יציאה: הפעם עם הקובץ. אתמול (ב’) בוריס ג’ונסון הציג את אסטרטגיית היציאה שלו. בהשוואה לאסטרטגיות קודמות, הפעם האסטרטגיה אחראית יותר, אבל גם שאפתנית יותר. כי יש בה חלון של חזרה לנורמליות כמעט מלאה.
בפרלמנט
דברי פתיחה
כרגיל בבלוג זה, נפתח עם הדברים בפרלמנט. בפתח דבריו, הוא הדגיש שלמרות שאסטרטגיית היציאה תקפה לאנגליה, הוא עובד צמוד עם הממשלות של סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד שיפרסמו תכניות דומות. נראה שג’ונסון הבין את הנזקים שהוא יצר בכך שהוציא את אנגליה מהעבודה המשותפת, וכעת נחוש לכפר על כך. אבל נמשיך לעניינים עצמם.
אחרי שהציג את הנתונים, שאמנם במגמת שיפור אבל עדיין לא מזהירים, וגם אי-אפשר להשיג מאה אחוז הגנה, הוא עבר לתכנית. הוא מעוניין באסטרטגיית יציאה אחרונה, ש”לא ניתנת לחזרה” (irreversible). הוא לא רוצה להכריז על סגרים נוספים. לכן, הוא מציג תכנית שתתקדם “בהתאם לנתונים, לא תאריכים” (באנגלית זה נשמע יותר טוב). ארבעה מבחנים יבטיחו את היציאה לצעד הבא: ראשית, שמבצע החיסונים יתקדם כמתוכנן. שנית, שהראיות יראו שהחיסונים אפקטיביים בהפחתת אשפוזים ומוות. שלישית, שמגמת ההדבקה לא תגרום לסכנת קריסה של ה-NHS. רביעית, שניהול הסיכונים לא יצטרך להשתנות בגלל מוטציות בעייתיות. כל התקדמות בתכנית תותנה בבחינת הנתונים ובדיקה שהם עומדים בארבעת המבחנים האלו. בגלל שיש צורך בארבעה שבועות לראות את ההקלה בנתונים וגם רצון לתת התראה של שבוע לפני הצעד הבא, בין צעד לצעד יהיו לפחות חמישה שבועות.
או במילים אחרות: בוריס ג’ונסון לומד מהטעויות שלו. אסטרטגיית היציאה הקודמת נראתה מרושלת, לא מתוכננת כיאות, פזיזה ועוד. וזה הביא לגלים שני ושלישי קטלניים. נראה שג’ונסון הבין שעם כל הכבוד לרצון שלו להיות אהוב באמצעות פתיחות מהירות, הוא יצטרך להתאזר בסבלנות ולהגיד לתושבי אנגליה להתאזר בסבלנות. מבצע החיסונים הבריטי הוא המתקדם ביותר במערב אחרי זה של ישראל, וג’ונסון לא יהיה זה שידפוק את העניין כשהיציאה מהמנהרה באופק.
ומה בתכנית עצמה?
שלב א’
אבל מה כוללת אסטרטגיית היציאה? הצעד הראשון יצא לדרך ב-8 במרץ, אז קבוצות התעדוף הגבוהות אמורות ליהנות מההגנה המקסימלית שיכולה לספק המנה הראשונה של החיסון. בתאריך הזה, בתי הספר והאוניברסיטאות, שנמצאים בעדיפות העליונה של הממשלה, יחזרו ללימודים פרונטליים. באוניברסיטאות החזרה לא תהיה מלאה, וחזרה מלאה לשגרה תיבחן לקראת סוף חופשת הפסחא. עוד יקרו בתאריך הזה: יהיה מותר לפגוש אדם ממשק בית אחר לפעילות במרחב פתוח שאינה בהכרח ספורטיבית. תושבי בתי האבות יוכלו לתת שם של אדם שיוכל לבקר אותם בכפוף לבדיקה ולבישת ציוד מתאים.
ב-29 במרץ, ביציאה לחופשת הפסחא, ייכנסו מעט שינויים. חוק ה-6, זה שהגביל את ההתקהלות על אנשים שאינם בני אותו בית, יחזור במרחב הפתוח בהגבלה לשני משקי בית. מגרשי ספורט שאינם אולמות סגורים יוכלו גם הם לחזור לפעילות. בתאריך זה גם ההנחיה להישאר בבית תפוג. שזה קצת מוזר, בהתחשב בזה שהחל מה-8 במרץ אנשים כבר יוכלו להיפגש בחוץ לפיקניק (דוגמה שלו, לא שלי). בכל מקרה, אנשים עדיין יידרשו לעבוד מהבית ולהימנע מהתקהלויות.
שלב ב’
השלב השני יתחיל לכל המוקדם ב-12 באפריל. אז ייפתחו מקומות שלא נחשבים לחיוניים, כמו מניקור ומספרות. גם מכוני כושר יוכלו להיפתח בצורה מוגבלת, ומסעדות ופאבים יוכלו לפתוח בחוץ. כדי להרגיע את חברי הפרלמנט מהמפלגה שלו, הוא הבטיח שיהיה מותר להגיש אלכוהול גם שלא בצמוד לארוחה, ולא תהיה שעת סגירה ספציפית. גם גני חיות, דרייב אין וספריות ציבוריות יוכלו לשוב ולפתוח.
שלב ג’
השלב השלישי יתחיל לכל המוקדם ב-17 במאי. זה תלוי גם בכך ששלב ב’ ייצא לדרך בזמן, וכמובן גם בכך שהנתונים לקראת שלב ג’ יהיו מספקים. בחוץ מגבלת ההתקהלות תוקל ל-30 איש ללא הגבלה על מספר משקי הבית, ובתוך מבנים יחול חוק ה-6 ויהיה אפשר להתחיל לארח. בשלב הזה מסעדות ופאבים יוכלו לארח גם בתוך המבנה. בתי קולנוע, תיאטראות, בתי מלון ועוד יוכלו גם הם לפתוח. כמובן, תוך הגבלות התקהלות.
שלב ד’
השלב הרביעי לא יתחיל לפני ה-21 ביוני, וגם התרחיש האופטימי הזה תלוי קודם כל בכך ששלבים ב’ ו-ג’ יצאו לדרך בזמן. זה השלב האמביציוזי ביותר, בו למעשה יוסרו כל המגבלות. לא עוד שמירה על שני מטרים, לא עוד הגבלות התקהלות, יוכלו להתקיים אירועים המוניים ועוד. יהיה שימוש בבדיקות קורונה באירועים כאלה, כדי להקטין את הסיכוי להדבקה, אבל הם יתקיימו.
ג’ונסון הסביר שיש צורך לתת מענה לכמה שאלות מפתח. לדוגמה, כמה זמן צריך לשמור על ריחוק חברתי ומסכות? איך הפרלמנט יכול לחזור לעבודה הרגילה? מתי יהיה ניתן להחזיר טיסות בינלאומיות? לגבי האחרון, אמורות לצאת הנחיות ב-12 באפריל כדי לאפשר לאנשים להתכונן לקיץ. איך מצד אחד מספקים אישור על חיסונים ומצד שני נמנעים מאפליה ופגיעה בפרטיות? ולבסוף: איך מחזירים את האירועים ההמוניים בבטחה?
הוא סיים בכך שלא ניתן לשלול את החזרתן של מגבלות מסוימות ולו ברמה המקומית. כמו כן, הוא ניסה להרגיע את אלו שיגיעו שהממשלה מתנהגת ביהירות כשהיא מציבה תכנית מול נגיף. ג’ונסון הסכים שיש צורך בצניעות, אבל לדבריו מבצע החיסונים שינה את הסיכויים לטובת בני האדם ויש להתקדם. לאלו שרוצים להתקדם מהר יותר, הוא השיב שהוא מבין זאת, אבל שכעת הסוף נמצא בטווח ראייה ויש להתאזר בסבלנות.
סיכום ביניים
נראה שלפחות עקומת הלמידה לא שוטחה. אני לא אפידמיולוג ולכן לא אשפוט את התכנית, אבל דבר אחד כן ברור: ג’ונסון הרבה יותר צנוע מצד אחד, והרבה יותר שאפתני מצד שני. אם בפעם הקודמת הוא מצד אחד מיהר לפתוח ומצד שני עשה זאת רק עד שלב מסוים, כעת הוא משנה גישה. הוא ייתן לפחות חמישה שבועות בין שלב לשלב, וגם זה רק אם הנתונים יראו כי טוב. מצד שני, הוא כבר שואף להסרת המגבלות כולן, או כמעט כולן. האם זה חכם, בהינתן העובדה שהבריטים מחכים בין מנה אחת לבאה 12 שבועות במקום שלושה, ושהאוכלוסייה הבוגרת לפי התכנון תסיים לקבל את המנות הראשונות רק ביולי? קשה להגיד. אבל זה בטוח יותר מוצלח מהתכנית הלא ברורה שהוצגה באביב האחרון.
כמובן, נשאלות הרבה שאלות. למשל: האם הנתונים לפיהם ייקבע אם אפשר להתקדם בתכנית יהיו קשיחים? כלומר, האם המומחים יבחנו את מקדם ה-R, מספר המאושפזים, מספר המחוסנים וכו’, ורק בהינתן תנאי מינימום או מקסימום ספציפיים יעברו להקלה הבאה? או שאם המומחים ייתנו הערכה כללית טובה זה יספיק, מבלי סף קשיח? שיטה אחת לא בהכרח נכונה יותר מהאחרת, לפחות לא משהו שאני יכול להגיד בלי רקע מקצועי. אבל זו עדיין שאלה שחשוב לשאול.
דבר האופוזיציה
כרגיל, לא נתעלם מהיריבים הפוליטיים. ראשית, קיר סטארמר. סטארמר התחיל גם הוא בלהגיד כמה מילים טובות על עקומת הלמידה של ג’ונסון. הוא ביקש לקבל מענה לכמה שאלות: האם ניתן להאיץ את קצב ההתחסנות של מורים, שעומדים לחזור בקרוב לעבודה? מה ניתן לעשות כדי שעניים לא ישברו בידוד כדי להגיע לעבודה? איזו תמיכה כלכלית יקבלו עסקים שיוכלו לפתוח במקרה הטוב באפריל? לאחר מכן, הוא הזהיר שיישום לא נכון ופזיז של אסטרטגיית היציאה תוביל לאובדן כל המאמצים שנעשו עד כה לשווא. ג’ונסון כמו ג’ונסון, לא היה יכול להימנע מעקיצות כלפי ראש האופוזיציה. הוא הזכיר שסטארמר תמך בהישארות באיחוד האירופי שכושל כעת במבצע החיסונים, וגם אמר שהניסיון מלמד שעם כל הכבוד לתמיכה הזהירה של סטארמר לא ניתן לסמוך על כך שהיא תישאר שם בשבוע הבא.
איאן בלאקפורד הזהיר שאם ייכנסו וריאנטים מחו”ל כל אסטרטגיית היציאה תקרוס, ולכן יש להדק את חובת הבידוד לנכנסים כך שתחול על כולם ולא רק על מדינות אדומות. ג’ונסון השיב שאמצעי הבידוד בגבול הם מהקשוחים ביותר בעולם (זה תמיד מהטובים ביותר בעולם. אף פעם לא ממוצע), ושבקרוב יהיו חיסונים גם נגד המוטציות החדשות. קפץ לו האופטימיסט הנצחי, על חשבון הזהירות. ראשת פלייד קמרי בווסמינסטר, ליז סאוויל-רוברטס, הצטרפה לסטארמר בביקורת על התמיכה הלא מספקת בנדרשים לבידוד. כך עשתה גם קרוליין לוקאס, הנציגה היחידה של הירוקים בבית הנבחרים. וגם אחד, ג’רמי קורבין.
מחוץ לפרלמנט נשמעה גם ביקורת אחרת. אם לצטט את נייג’ל פרג’: “זה ייקח שלושה חודשים עד שנוכל לשתות בפאב. זה חופש איטי למדי”. נו. כבר אי-אפשר להתלונן על האיחוד האירופי שגוזל את החופש של הבריטים, אז עכשיו צריך לעשות את זה לראש הממשלה שמנסה, מאוד מאוחר, להיות קצת יותר אחראי ממה שהיה עד עכשיו.
It will be 3 months until we can have a drink in a pub. This is freedom at a snail’s pace.
— Nigel Farage (@Nigel_Farage) February 22, 2021
מאפשרים למות
ההצהרה של ג’ונסון לתקשורת לא הייתה מאוד שונה מהצהרתו לפרלמנט, אבל עם דגש אחר. גם בפרלמנט הוא הזכיר זאת, אך כאן היה יותר נהיר: לא נוכל למגר את המחלה הזו במאה אחוז. החיסונים יאפשרו לנו לחיות לצד הנגיף, אך לא להיפטר ממנו כליל. בדיוק כמו עם שפעת. יהיו אנשים שימותו, בדיוק כמו עם שפעת. זה יהיה עצוב, אבל זה המצב. אפשר תמיד להמשיך בסגרים, אך גם הם עולים בחיי אדם, בבריאות הפיזית ובבריאות הנפש. לכן, החיסון בא להחליף את הסגרים כאמצעי להתמודדות עם הנגיף, ולא כאמצעי לחיסולו.
וצריך להגיד שהעיקרון של ג’ונסון לא תלוש מהמציאות: אנחנו באופן כללי מאפשרים לאנשים למות. אנחנו לא מונעים מאנשים לנהוג, למרות הסיכון שבתאונת דרכים. אנחנו מאפשרים לאנשים להידבק בשפעת, למרות הסיבוכים האפשריים שלה שעשויים להביא למוות. אנחנו מאפשרים לאכול מזון עתיר שומן, למרות שהוא עשוי להביא למחלות לב ולמוות. אנחנו תמיד מנסים למנוע כמה שיותר מהמוות הזה, אבל במשורה. נשים הגבלות מהירות על רכבים או מדבקות אזהרה על המזון, אבל לא נמנע נהיגה או אכילת המבורגר.
כששפעת החזירים פרצה בסוף העשור הראשון של המילניום, התבקשנו להקפיד על היגיינה אבל לא מעבר. ואנשים מתו. הם פשוט לא מתו בכמויות גדולות מספיק כדי להביא לקריסת מערכת הבריאות. אם החיסונים יביאו לכך שמחלקות הקורונה יתכווצו משמעותית, על פניו אין צורך לתקוע את כל האוכלוסייה בבתים.
כמובן, יש שאלות לענות עליהן. הראשונה היא, האם אנחנו רוצים לסכן את מי שלא יכולים להתחסן לפני שהמחלה נהיית נדירה יחסית? השנייה היא, האם אנחנו רוצים למהר עם זה, לפני שאנחנו יודעים מה ההשפעות לטווח הארוך של המחלה החדשה על המחלימים? השלישית היא, האם לא כדאי לחכות ולראות עד כמה מהר אפשר להתמודד עם הווריאנטים שצצים בכל פינה? יש פה שאלות של ניהול סיכונים וגם של מוסר. אבל אי-אפשר להגיד שבוריס ג’ונסון נטול כל מוסר או אחריות בכך שהוא מתכוון לחזור לנורמליות לפני הכחדת הקורונה.
לאן מכאן?
עכשיו, מחכים ל-8 במרץ. בתי הספר ייפתחו, ואנשים יוכלו לפגוש, אחד-על-אחד, חברים ומשפחה. מזל טוב לרווקים שיכולים לחזור לדייטים, אגב (למרות שעד שיוכלו לארח בבית יש עוד זמן). אחר-כך? נראה מה יגידו הנתונים ב-5 באפריל, שבוע לפני ששלב ב’ אמור לצאת לדרך. כמו כן, אנחנו נראה האם הממשלה מצליחה לעמוד ביעדים שהיא מציבה לעצמה, או שבלחץ גורמים במפלגה השמרנית ובציבור, שדורשים לפתוח הכל ומיד, שוב תפתח מהר מדי. כמו כן, יהיה צורך לראות האם לא יגיעו וריאנטים חדשים שיגרמו להכל לקרוס.
רואים את האור בקצה המנהרה, אבל יש עוד דרך עד ליציאה. ורצוי להיזהר מהבורות.