תנועת האנטי-סגר כאן. לאחר שבוריס ג’ונסון הציג לפרלמנט את התכנית לסגר השני, דווקא חברי פרלמנט שמרנים סירבו לתמוך בו. הסיבה: מדובר בצעדים אוטוריטריים שלא הולמים דמוקרטיות כמו בריטניה. אבל זה לא רק בפרלמנט: בחוץ ישנן הפגנות נגד סגרים שכוללות מעצרים. בעל עסק ניסה אפילו לעשות שימוש במגנה כרטה כדי להוכיח שמותר לו לפתוח את העסק בזמן הסגר. וכמובן, ראש מפלגת הברקזיט נייג’ל פרג’ הודיע – למעשה, שכן זו לא בדיוק תנועה רשמית – שהוא חלק מתנועת האנטי-סגר, ושצריך פשוט לנעול את הזקנים. המשותף לכולם הוא החשש לחופש. ובימים בהם הממשלה זקוקה לאמון הציבור, נראה שיש מי שמתכוונים לכרסם בו | צילום: גייג’ סקידמור

לאחר שבסוף השבוע הממשלה הודיעה על חזרה לסגר כללי, אתמול (ב’) הגיע הזמן להצהיר על כך בפני הפרלמנט. האופוזיציה, למרות שביקרה את המדיניות של הממשלה, הבטיחה לעזור להשיג את הקולות הדרושים. דווקא מתוך מפלגתו היו מי שדיברו על הצטרפותם בפועל לתנועת האנטי-סגר הבלתי רשמית. וגם מחוץ לפרלמנט מופעלים על הממשלה מנופי לחץ מאותו סוג.

ההצהרה לפרלמנט

לא אתעכב על יותר מדי פרטים מההצהרה של ג’ונסון לפרלמנט, מאחר שהיא למעשה הייתה רק אמורה להקדים את ההצהרה שניתנה לתקשורת בשבת. לכן, אתעכב רק על מספר עניינים משמעותיים. ראשית, את הצהרתו של ג’ונסון הקדים יו”ר הבית לינדזי הויל, שאמר שהוא מאוכזב מכך שהפרלמנט קיבל את ההצהרה לאחר שהתקשורת קיבלה אותה. ואולם, הוא הבין שהדבר נבע מהדלפה, אותה הממשלה כבר הודיעה שתחקור. הוא מצפה שכשיימצאו המדליפים, לא רק ששמם יימסר להויל, אלא שהם גם יתנצלו בפני הפרלמנט.

ג’ונסון עצמו טען שהוא דוחה טענות שהממשלה שלו איטית להגיב לעומת שאר אירופה. כדוגמה, הוא טען שבריטניה הגיבה מהר יותר מצרפת. אני לא עשיתי לזה בדיקה, אבל יש פה חשד רציני לצ’רי פיקינג. הוא הזהיר, כמובן, שאין אלטרנטיבה לסגר בשלב הזה, עם כל הצער שבדבר, או שיהיה מדובר בהליכה לתוך אסון. גם אין טעם בהגדלת קיבולת בתי החולים לבדה, שכן בסופו של דבר גם היא תתמלא.

קיר סטארמר פחות התרשם מהטיעון על צרפת, והאשים את ג’ונסון ואת שר האוצר רישי סונאק שהם נכשלו להבין מהסגר הראשון שצריך לפעול במהירות. לכן, הסגר יהיה ארוך יותר ממה שהיה יכול להיות לפני חודש, ועם נזקים גדולים יותר. אבל, בגלל הצורך בסגר, סטארמר הבטיח שהלייבור תיתן את האצבעות הדרושות בהצבעה. ג’ונסון הודיע שאין לו כוונה להתנצל על כך שעשה כל מה שאפשר כדי להימנע מסגר כללי באנגליה. וכמובן, איך אפשר בלי להאשים את סטארמר שהוא לא מגבה מספיק את הממשלה?

ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד, כצפוי, העלה את נושא תכנית החל”ת, שאושרה לא כשבסקוטלנד או בוויילס ביקשו להאריך אותה, אלא רק כשאנגליה הייתה צריכה אותה. עוד לפני הדיון הזה, אגב, ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם האשים שהתכנית הוארכה רק כשדרום אנגליה הייתה זקוקה לה. ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי הבטיח גם הוא את קולות מפלגתו בעד הסגר, לא בלי להאשים את ג’ונסון בהתעלמות מעצות המומחים.

איפה האנטי?

ראינו שהאופוזיציה דווקא מתכוונת לתמוך בכניסה לסגר. אז איפה האנטי-סגר? ראשית, במפלגה השמרנית עצמה. לפני אד דייווי, דיבר הבקבנצ’ר השמרן צ’רלס ווקר הודיע שהוא לא מתכוון להצביע עם הממשלה (ובעצם עם מפלגתו) בעד סגר שני. זאת, מאחר שלדבריו מדובר בצעד “אוטוריטרי”. לכן, הוא גם קרא לכינון חוקה כתובה שתבטיח את חרויות הפרט. יש לציין שווקר הוא לא מכחיש קורונה, ואמר לאחר הדיון שהוא מאמין שאנשים כבר יודעים לנהל סיכונים עבור עצמם ואחרים. השמרן דסמונד סוויין אמר שהוא כבר לא מאמין שלא יהיה סגר שלישי, כי עובדה שנכנסים לסגר שני.

אבל זה לא נגמר שם. יש לא מעט פעילים, רובם מהימין, שמשתייכים לקבוצת האנטי-סגר בטענה שמדובר בסוג של עריצות. בשבוע שעבר, עוד לפני שהממשלה בכלל דיברה על סגר כללי, כבר הייתה הפגנה בלונדון בנושא. עקב הפרת ההנחיות בהפגנה הזו, המשטרה עצרה לא פחות מ-18 אנשים. שזה, מבחינת המפגינים, רק מחזק את הטיעון שלהם.

בפינת הקוריוז, הגיע בעל עסק מליברפול שהודיע שהוא לא מתכוון לסגור את העסק שלו ושיש לו הגנה. ההגנה היא המגנה כרטה מ-1215, אחד המסמכים המכוננים בהיסטוריה הבריטית, בו למעשה נתן המלך ג’ון (ההוא מ”רובין הוד”) זכויות לברונים. בעל העסק, באמצעות סרטון וידאו בו הופיע אחד מעובדיו (הסרטון הורד בינתיים) טען שלפי סעיף 61 במגנה כרטה אם הכתר הטעה את העם וכל האמצעים האחרים מוצו, אז זכות העם להתקומם בלי לשאת בהשלכות בדמות סנקציות. מכאן, יש לעסקים זכות לפתוח. יש שתי בעיות בטיעון הזה: ראשית, כפי שטענו חוקרים של ימי הביניים, המגנה כרטה היא לא מסמך להמונים, אלא לברונים האצילים. שנית, וקצת יותר חשוב, למרות שיש סעיפים מהמגנה כרטה שיש להם משמעות משפטית גם בימינו, סעיף 61 הוא לא אחד מהם.

מגנה כרטה - האנטי-סגר
כדאי למצוא סעיף אחר. מתוך המגנה כרטה (צילום: הספרייה הבריטית)

מפלגת הברקזיט מכה שנית

אבל השחקן המעניין באמת בתחום האנטי-סגר הוא נייג’ל פרג’. פרג’ נמצא כעת בארצות הברית, מסייע למסע הבחירות של דונלד טראמפ. אבל משם, הוא כבר הודיע על תכניות פוליטיות כשישוב לבריטניה. ראשית, חזר על הבטחתו הישנה שהוא ישנה את שם מפלגת הברקזיט בראשה הוא עומד למפלגת הרפורמה. שנית, ויותר חשוב, המפלגה שלו תתמקד בהתנגדות לסגר. הוא טען שהסגרים הללו עלו ביותר שנות חיים ממה שהממשלה מקווה להציל. לכן, לדבריו, עדיף להתרכז באסטרטגיה אחרת: אחרי שישימו בהסגר רק את הזקנים ושאר קבוצות הסיכון, “שאר האוכלוסייה צריכה, באמצעות היגיינה טובה ומנה של היגיון בריא, להמשיך בחייה. ככה נבנה חסינות באוכלוסייה”.

פרג’ למעשה משתמש פה ב”משרוקית כלבים” מעניינת. מצד אחד, הוא לא אומר במפורש חסינות עדר, ומבקש לשמור על היגיינה והיגיון בריא, מה שאמור למנוע הידבקות. מצד שני, השימוש במונח “חסינות באוכלוסייה” יכול לדבר בקלות לתומכים בחסינות העדר. כך פרג’ כאילו מתרחק מהשוליים הסהרוריים של מכחישי הקורונה, ובו בזמן פונה אליהם בדיוק. קלאסי בשבילו.

פרג’ נכנס לעסק הזה מאותה סיבה שהוא מגיע לעצרות תמיכה בטראמפ למרות שהוא בריטי: ברקזיט. התהליך המייגע הזה אמור להיגמר עוד פחות מחודשיים, ואלא אם יהיו הפתעות כנראה שלפרג’ לא יהיה יותר מדי במה להתעסק סביב זה. מה שהעלה אותו שוב אחרי ההתרסקות של UKIP לאחר משאל העם של 2016 זה הכעס על הסחבת של הברקזיט. מומנטום כזה לא יחזור. אז הוא נמצא בארצות הברית כדי להראות שעדיין יש מומנטום להלך הרוח שהוא מוביל. והוא נכנס לחברי האנטי-סגר שמציעים לנעול הרמטית את כל הזקנים כאילו זה אפשרי, כי זה מה שאנשים כועסים עליו עכשיו ולכן זה מה שיכול להחזיר לו עצמו את המומנטום.

בבחירות 2019 פרג’ הלחיץ את המפלגה השמרנית. אז הוא ויתר על ריצה במושבים בהם השמרנים החזיקו, כדי לא לתת אותם במתנה ללייבור. הפעם, לא בטוח שהוא יהיה כל-כך נדיב, למרות שאין בחירות באופק. לכן, יש מי שמאמינים שזה עשוי ליצור לחץ על חלק מהשמרנים.

חירות, בריאות, אחווה

יש דבר אחד שמשותף לכל תנועת האנטי-סגר: אמונה שהם נלחמים בעריצות. מי שנשען על המגנה כרטה, אפילו אם הוא טועה משפטית, לא טועה סימבולית. מדובר במסמך שנחשב לאבן דרך בנישול הסמכויות משליט יחיד לטובת דרגים יותר נמוכים, ובכך קידם את סוף העריצות של המלוכה. השמרנים שמורדים בממשלה טוענים שסגר הוא צעד אוטוריטרי. כך גם המפגינים. ונייג’ל פרג’ לא ממש התייחס לזה בצורה ברורה, אבל הרטוריקה הקבועה שלו היא שהוא נלחם למען הדמוקרטיה, ולכן סביר להניח שעוד נשמע ממנו בעניין בקרוב.

ויש גרעין של אמת בטענות הללו: סגר הוא צעד מאוד דורסני שפוגע בחירויות הבסיסיות ביותר. לכן, ממשלות שמשתמשות בצעד זה כדי לשמור על בריאות הציבור זקוקות באופן נואש לאמון הציבור שהדבר זמני. כי אם אין אמון כזה, אז הציבור עלול למרוד. והממשלה הבריטית לא מצטיינת בעניין הזה. הרבה מהחומרים עליהם מסתמכת הממשלה לא נחשפים לציבור, אלו שכן נחשפים באיחור רב, לא תמיד יש הסברים מספקים. למעשה, יש לעתים תחושה שלולא לינדזי הויל היה יושב לבוריס ג’ונסון על הראש, גם הפרלמנט לא היה מקבל הסברים מספקים. כמובן, לא הכל באשמת הממשלה. אמונה בקונספירציות שהכל לטובת הנחלת דיקטטורה הן עניין כלל עולמי. אבל עדיין, נקודת הפתיחה של הממשלה לא טובה.

ועכשיו נייג’ל פרג’ מתכוון לעשות את הדברים שהוא יודע לעשות הכי טוב: לרכוב על כעס ולהבעיר את חוסר אמון הציבור במוסדות המדינה. נייג’ל פרג’ הוא טקסטבוק של פוליטיקה פופוליסטית, ולא מהז’אנר שאומר דברים שנשמעים טוב אך לא ברי ביצוע. הכוונה היא לפוליטיקה פופוליסטית שניזונה מכרסום בלגיטימיות של המוסדות. לעתים מעט מהפוליטיקה הזו היא בריאה, כדי לאפשר תיקון היכן שצריך. אבל פרג’ לא מביא לתיקונים במוסדות האלו, הוא פשוט בועט בהם. התנועה שהוא ייצור כנראה לא תתרומם כמו בימי העבודה על הסכם היציאה מהאיחוד האירופי, והיא כנראה תישאר שולית. אבל היא עלולה להשפיע, במיוחד אם במפלגה השמרנית ישתמשו בנוכחותו כמנוף לחץ על ג’ונסון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *