צרות בגן עדן. ב-SNP יש תקווה לנצח בבחירות לפרלמנט הסקוטי במאי 2021. נראה שדעת הקהל איתם. אבל כעת משהו מאיים לשנות את המאזן. התברר שהשרה הראשונה ניקולה סטרג’ן לא סיפרה את כל הפרטים לפרלמנט בנוגע לחקירה שבוצעה נגד קודמה בתפקיד אלכס סלמונד בחשד לעבירות מין. כעת, היא מואשמת על-ידי האופוזיציה בהטעיית הפרלמנט ובהסתרת מידע. בעלה אפילו מואשם שהוא קשר נגד סלמונד. באופוזיציה דורשים להרחיב את החקירה הפרלמנטרית בעניין, ויש לה אינטרס ברור להאריך את החקירה כמה שיותר קרוב למועד הבחירות. בינתיים, נראה שדווקא חברת פרלמנט מהמפלגה שסרחה יכולה לסייע ל-SNP | צילום: ממשלת סקוטלנד
הפסקה קצרה מעדכוני הקורונה (אמ;לק: לונדון ואסקס נכנסות לכוננות גבוהה). זאת, לטובת קפיצה קטנה צפונה, לסקוטלנד. שם, כזכור, יתקיימו במאי בחירות לפרלמנט. המפלגה המובילה בסקרים היא ה-SNP, מה שנותן לשרה הראשונה ניקולה סטרג’ן תקווה לא רק לזכות בכהונה נוספת, אלא גם להשתמש בניצחון כמנוף למשאל עם שני על עצמאות סקוטלנד. רק שעכשיו, יש עניין קטן שמפריע. הצרה של סטרג’ן היא קודמה בתפקיד אלכס סלמונד.
מי?
אלכס סלמונד לא רק היה השר הראשון של סקוטלנד הראשון שמגיע מה-SNP, אלא גם ראש המפלגה במשך שנים רבות, ופרלמנטר מחונן הן בפרלמנט הסקוטי והן בפרלמנט הבריטי. הוא היחידי שהצליח להוביל מפלגה כלשהי למעמד של מפלגת רוב בפרלמנט הסקוטי. הפעם הראשונה בה הפסיד מושב בפרלמנט הייתה אחרי שלושים שנים בפרלמנטים. לולא פרש בעקבות ההפסד של תומכי עצמאות סקוטלנד במשאל העם של 2014, הוא היה יכול להחזיק לפחות עד… 2018. אז, הוא נאלץ לפרוש מהמפלגה, בשל האשמות נגדו שהטריד מינית את אחת מעובדותיו כששימש כשר הראשון. ב-2019 הוא נעצר והועמד לדין בגין 14 אישומים כולל שני ניסיונות אונס. משפטו נמשך עד מרץ 2020, אז זוכה על-ידי חבר המושבעים. התביעה חזרה בה מאישום אחד, מ-12 אישומים הוא זוכה מחוסר אשמה ומאחד נוסף הוא זוכה מחוסר הוכחות. ב-SNP ניסו לטעון שהוא היה קורבן של ציד מכשפות, אבל רבים מעדיפים פשוט לסתום בעניין הזה.
ומה קרה?
הפרלמנט הסקוטי הקים ועדת חקירה פרלמנטרית כדי לבחון כיצד הממשלה הסקוטית ניהלה את הטיפול בשתיים מהתלונות שהוגשו נגד אלכס סלמונד על-ידי עובדות של הממשלה. הסיבה לכך היא שהתברר שהממשלה ניהלה את העניין באופן לא חוקי. הדבר אפשר לסלמונד לתבוע את הממשלה בתחילת 2019 ולנצח.
באוגוסט, ניקולה סטרג’ן הגישה לוועדה הצהרה כתובה. זו, נחשפה לראשונה לפני קצת יותר משבוע. הסיבה לעיכוב בפרסום, כפי שניתן להניח מההצהרה עצמה, היא הרצון להבטיח שזהותן של המתלוננות לא תיחשף בטעות. בכל מקרה, שם היא נתנה את הגרסה שלה. העניין המעניין הוא שכאשר היא נשאלה – לפני מתן ההצהרה הנ”ל – על הנושא על-ידי הפרלמנט, היא סיפרה שהיא למדה על הסיפור לראשונה באפריל 2018. אז, היא נפגשה עם אלכס סלמונד שיידע אותה שמתקיימים נגדו הליכים. רק שלפי ההצהרה הכתובה שלה, היא “שכחה” שהיא נפגשה בסוף מרץ עם ג’ף אברדין בפרלמנט, ראש הסגל של סלמונד. מזיכרונה, אברדיין אמר לה שסלמונד מעוניין לפגוש אותה בדחיפות, ושאף ייתכן שהוא הזכיר תלונות בגין עבירות מין. אבל, היא התעקשה, זה היה סלמונד עצמו שבישר לה.
באופוזיציה הסקוטית חגגו על העניין. חלקם טענו שסטרג’ן הודתה שהיא למעשה הטעתה את הפרלמנט. בכל זאת, היא לא הזכירה את הפגישה בפעם הראשונה שנשאלה על העניין. מורדו פרייזר, חבר בוועדה החקירה הפרלמנטרית וסגן ראש השלוחה הסקוטית של המפלגה השמרנית, לא האמין שהיא פשוט שכחה. הוא תהה אם הוועדה אמורה להאמין שסטרג’ן, שידועה בהתמצאותה בפרטים, סובלת מבעיות זיכרון כשזה מגיע למנטור הפוליטי שלה במשך שלושה עשורים. גם ראשת השמרנים בפרלמנט הסקוטי רות’ דייווידסון האשימה את סטרג’ן ש”אובדן הזיכרון הפתאומי” שלה היה לא אמין. כמובן, ניתן לתהות בתגובה לדבריו של פרייזר: אם סטרג’ן מעוניינת לטייח את הפגישה עם אברדיין, למה לספר עליה פתאום?
ואחר כך?
כמובן, זה לא נגמר כאן. רות’ דייווידסון המשיכה במתקפה שלה על סטרג’ן. היא לא רק טענה שסטרג’ן הטעתה את הפרלמנט לגבי ידיעותיה על מעללי אלכס סלמונד. לפי דייווידסון, סטרג’ן גם שברה את הקוד המיניסטריאלי, כיוון שפגישתה החטופה עם ג’ף אברדיין לא מוסמכה כנדרש. סטרג’ן טענה שהיא הבינה למה הדבר הביא להרמות גבה אצל רבים, אבל שפשוט העניין נשכח ממנה בצל הפגישה עם סלמונד עצמו כמה ימים לאחר הפגישה עם אברדיין. ג’קי ביילי מהלייבור טענה שעדותה של סטרג’ן “מלאה חורים כמו גבינה שוויצרית”. כי עולם דימויים צר הוא משהו אוניברסלי, מתברר.
בעיה חמורה הרבה יותר היא טענה לקונספירציה בה היה שותף בעלה של סטרג’ן ומנכ”ל ה-SNP פיטר מארל. גם מארל העיד בפני ועדת החקירה, והוא העיד בפניה שהוא השתמש בהדלפות כדי ללחוץ על המשטרה לחקור את סלמונד. הוא ניסה להסביר אחר-כך שהוא התנסח באופן לא נכון, ושהוא פשוט רצה להבטיח שהחקירה תמוצה עד תום. אבל גם אם הוא דובר אמת, הנזק הרציני כבר נעשה.
השבוע
כל ההתרחשויות לעיל הן מהשבוע שעבר. אבל גם השבוע היו התפתחויות. ביום ראשון, סטרג’ן התראיינה לסקיי ניוז. עיקר הראיון היה ועדת החקירה בעניין אלכס סלמונד. הריאיון הזה לא היה מוצלח מבחינתה של סטרג’ן. לרוב, היא מתראיינת ברוגע, וקשה להוציא אותה משלוותה גם עם שאלות מאוד קשות. אבל הפעם היא הייתה לחוצה וקופצנית. היא הבטיחה כמובן שממשלתה נהגה ונוהגת כשורה בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם החקירה. לדבריה, סלמונד ככל הנראה כועס עליה ונכנס איתה ראש בראש בגלל שהיא לא טייחה את החשדות נגדו. כמו כן, היא סיפרה על כתבה של סקיי ניוז עצמה מ-2017, שדיווחה על טענות להטרדות מיניות של סלמונד. לדברי סטרג’ן, היא שאלה אותו על כך והוא הכחיש. מכיוון שלא היה שם של מתלוננת ולא הגיעה תלונה ל-SNP, היא לא הייתה יכולה לעשות דבר מעבר לכך בשלב הזה.
בשלישי, אלכס קול-המילטון הליברל-דמוקרט וג’קי ביילי, שני חברים בוועדה, דרשו להעמיק את החקירה. הסיבה היא שמהריאיון עולה שבעצם סטרג’ן שמעה לראשונה על העניין לא באפריל 2018 בפגישה עם סלמונד ולא במרץ 2018 בפגישה עם אברדיין, אלא עוד ב-2017. יש לי חשד שקול-המילטון וביילי לא קראו את המסמך של סטרג’ן כמו שצריך. אם היו קוראים אותו כיאות, היו רואים שהיא ציינה שם את כל הסיפור סביב הכתבה מ-2017. לא ברור למה היה צריך את הריאיון הזה כדי שיחליטו שדברים הולכים יותר רחוק ממה שחשבו. קול-המילטון רוצה גם לבחון את התנהגות יועציה של סטרג’ן אל מול הקוד המיניסטריאלי. לדבריו, אם יתברר שסטרג’ן אכן הטעתה את הפרלמנט, “היא צריכה להתפטר”.
השמרנים, מצדם, רוצים שסטרג’ן תבהיר מי בדיוק הזכירו לה על הפגישה עם ג’ף אברדיין. לדבריהם, הדבר יראה כמה מעגלים בתוך הממשלה היו מודעים לעניין הזה בתחילת הדרך. הכיוונים השונים להרחבת החקירה רק הולכים ומתרבים, ולא ברור איך סטרג’ן תצא מזה בצד השני.
משמעות
כאמור, יש במאי בחירות. קצת יותר מחצי שנה. זה המון זמן והרבה יכול לקרות. הלחצים כרגע הם להרחיב את החקירה. זה אומר שהיא עשויה להימשך עוד חודשים. קצת קשה להגיד אם היא תיכנס לתוך הקמפיין, אבל דיי ברור שלכל מפלגות האופוזיציה יש אינטרס לגרור את זה כמה שאפשר. הלייבור, השמרנים והליברל-דמוקרטים אמנם לא אוהבים זה את זה גם בסקוטלנד, אבל היוניוניזם שלהם יכול לאחד אותם. הדבר האחרון שמישהו מהם רוצה זה שה-SNP שוב יצליחו להשיג רוב מוחלט בפרלמנט ובכך יקבלו מנדט לדרוש עוד משאל עם על עצמאות סקוטלנד. גם תחת ג’רמי קורבין, הלייבור הייתה יוניוניסטית, ועל שאר המפלגות אין טעם להרחיב את הדיבור. לכן, אם האופוזיציה תצליח להביא את ועדת החקירה להביא לכותרות הגדולות באמת רגע לפני שהפרלמנט מתפזר לטובת פגרת הבחירות, הדבר ייטיב עמה מאוד.
צריך גם להבין שלמרות שעל פני השטח הסיפור הזה מטופש למדי – בסך הכל שכחה פגישה – מדובר במשהו שעלול לחשוף דברים בעייתיים בהרבה. שבירה של הקוד המיניסטריאלי. מעגלים רחבים של השרה הראשונה שידעו וטייחו. והסיפור עם בעלה פיטר מארל בכלל עלול לשים את כל הנהגת ה-SNP באור של מי שקשרה קשר נגד אלכס סלמונד בגלל אלוהים יודע מה. וגם אם ועדת החקירה לא תצא עם שום ממצא שמטיל אחריות כלשהי על סטרג’ן, החקירה הזו, שכעת תתנהל תחת הרבה יותר עניין תקשורתי, יכולה גם ליצור קרעים בתוך המפלגה.
זה, בנוסף לעניינים נוספים כמו נתוני קורונה לא מעודדים בסקוטלנד, עלולים לשבש ל-SNP את כל התכניות למאי הקרוב.
לא פראיירית
מי שה-SNP יכולה לקוות להשתמש בה כדי להחזיר לעצמה מעט קרדיט היא דווקא חברת מפלגה שסרחה. הכוונה היא למרגרט פרייר (Ferrier), חברת הפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה. פרייר הגיעה לפרלמנט בווסטמינסטר כשיש לה תסמיני קורונה, אובחנה כחיובית ולאחר מכן לקחה רכבת חזרה לסקוטלנד. הסיבה היחידה שהמשטרה לא ממשיכה לפעול בעניינה היא שהזלזול הזה בבריאות הציבור קרה לפני שהתקנות הרלוונטיות נכנסו לתוקף. אבל בינתיים, ה-SNP השעתה את פרייר מהמפלגה ואף קוראת להתפטרותה מהפרלמנט. סטרג’ן הסבירה שפרייר לא סולקה לחלוטין מהמפלגה כי הדבר דורש תהליך קצת יותר עמוק מהשעיה. אגב, בצעד חריג, גם יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל רמז לפרייר שעליה להתפטר. פרייר כרגע מסרבת.
האינטרס של ה-SNP הוא שפרייר בסוף כן תתפטר. כך יהיו בחירות ביניים, שהמפלגה תוכל להשתמש בהן כדי לבחון את הלך הרוח. כמו כן, זה ישים חותמת של ממש על ההתנהלות הבלתי מתפשרת שלה מול מפרי הנחיות. עם זאת, גם אם פרייר תישאר מוקצית בתוך הפרלמנט, ה-SNP תוכל למנף את זה, אם תבחר לעשות כן. הדבר בעיקר יאפשר לה לתקוף את האופוזיציה החזקה ביותר שלה בפרלמנט הסקוטי, השמרנים. זאת, מכיוון שה-SNP יכולה להראות שהיא פועלת בנושא, בניגוד לבוריס ג’ונסון שהשאיר את דומיניק קאמינגס בתפקידו לאחר שהפר הנחיות.
חצי שנה מאתגרת לפנינו.