לישראל יש תכנית רמזור, לאנגליה יש מצבי כוננות. אתמול (ב’) בוריס ג’ונסון הציג בפני הפרלמנט את התכנית שלו לסגרים מקומיים ברחבי אנגליה. לפי התכנית, האזורים יחולקו לפי מצבי כוננות: בינוני, גבוה וגבוה מאוד. כל שמצב הכוננות תעלה, כך גם ההגבלות המקומיות באותו אזור. ההתחייבות היא שבאף רמת כוננות לא תהיה כניסה לסגר מלא כפי שהיה בגל הראשון. באופוזיציה בירכו על המעבר לעבודה ברמה המקומית, אבל לא בלי לתקוף את הממשלה על התנהלותה הלא מוצלחת. בוויילס, בינתיים, מוחים על כך שאנגלים ממוקדי תחלואה יכולים לבקר בוויילס חופשי, ומאיימים להציב (בפועל) גבול פנימי. ורק על שאלה אחת אף אחד לא עונה, כי איש לא שואל: איך קובעים את מצב הכוננות של כל אזור? | בתמונה: ג’ונת’ן ואן-טאם, סגן ראש מערך הרפואה, מציג נתוני קורונה לתקשורת לפני הצהרת ג’ונסון (צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10)
אחד הכיוונים שמתקבלים באופן חיובי בכל הקשור למלחמה בקורונה הוא לקחת את הדברים לרמה המקומית. בישראל רבים מציינים לחיוב את הצלחתה של ראשת העיר ירוחם ואת הקמת המערך האפידמיולוגי של עיריית תל-אביב. במדינות אחרות באירופה, סגרים מקומיים הם עניין מקובל. גם בבריטניה עצמה יש סגרים מקומיים והגבלות שספציפיות לאזורים מסוימים. אבל ראש הממשלה בוריס ג’ונסון רוצה שיטה יותר מתודית, ולכן אתמול (ב’) הוא הציג תכנית מצבי כוננות, שדומה מעט לתכנית הרמזור של רוני גמזו.
קצת נתונים
לפני שנעבור לפרטים, קצת אחורה. כמו שהיה לפני הצגת ההגבלות הקודמות, להצהרות של ג’ונסון קדמה הצגת נתונים על-ידי הדרג המקצועי. הפעם, במקום כריס ויטי ופטריק ולאנס שלרוב מובילים את הצגת הנתונים, הגיעו סגן ראש מערך הרפואה פרופ’ ג’ונת’ן ואן-טאם, המנהל הרפואי של NHS אנגליה פרופ’ סטיבן פאוויס והרופאה הראשית של מנצ’סטר רבתי ד”ר ג’יין אדלסטון. השלושה הציגו נתונים שהשורה התחתונה שלהם היא שיש גל שני רציני, ושחובה לנקוט בהליכים כדי להחזיר את הנגיף להיות תחת שליטה.
אבל בואו נרד לעומקם של הנתונים. בכל ארבעת חלקי הממלכה ישנו גל שני שלא ניתן להתעלם ממנו. מספר המאושפזים כעת גבוה יותר ממה שהיה באביב. כשעוברים לאנגליה בלבד – שהרי רק בה יש לממשלה הבריטית סמכויות ישירות בנושא בריאות – אז מוקדי התחלואה העיקריים נמצאים בצפון ובמידלנדס. הדבר נכון גם כשמסתכלים על מספר האשפוזים בבתי החולים (בהתאמה לאוכלוסייה, כמובן). אבל, ואן-טאם וחבריו לא הסתפקו בהצגת המצב העכשווי בלבד. ניתוח הנתונים בודק גם מגמות, או במילים אחרות באלו אזורים ישנה האצה של ממש. גם בבחינה כזו, הריכוזים הרציניים הם בצפון אנגליה ובמידלנדס, אבל אז גם מצבם של הדרום בכלל ושל לונדון בפרט לא מזהיר במיוחד. אולי עכשיו הם במצב סביר, אבל הם צועדים לעבר הפיכה לאזור מוכה תחלואה.
התכנית
לאחר מכן, בוריס ג’ונסון הגיע לפרלמנט כדי להציג סוף-סוף את התכנית שלו. בתחילה הוא הסביר שלמרות הגל השני זה לא סביר להיכנס שוב לסגר לאומי כולל מצד אחד, אבל גם לא ניתן פשוט להמשיך כרגיל ולסגור את הזקנים מצד שני. לכן, הדבר הנכון לעשות הוא לפעול ברמה המקומית. מערכת החוקים שהוא הגיע להציג נועדה לפשט את הכללים, כפי שחוק ה-6 נועד לפשט את הגבלת ההתקהלויות.
המערכת החדשה פועלת על שלושה מצבי כוננות: בינוני, גבוה וגבוה מאוד. כוננות בינונית היא המצב שקיים ברוב אנגליה כרגע, ובו פשוט יושתו ההגבלות הלאומיות הרגילות: חוק ה-6, סגירת פאבים ומסעדות ב-22:00. כוננות גבוהה, בה נמצאים בפועל חלק מהאזורים באנגליה, פירושה איסור על ערבוב בין משקי בית בחללים סגורים, והמשך חוק ה-6 באוויר הפתוח. רוב האזורים שנתונים להגבלות מקומיות יוכרזו אוטומטית כאזורי כוננות גבוהה. בכוננות גבוהה מאוד, במצב בו קצב ההתפשטות יאיים על בתי החולים המקומיים, אסור יהיה לערבב בין משקי בית בשום מקום, וחלקים גדולים מהמגזר העסקי (לא כולם) ייאלצו לסגור. על ההגבלות בכל אזור שייכנס לרמת כוננות גבוהה (נכון לעכשיו, רק אזור ליברפול צפוי לכך), הממשלה תדון עם כל ראש מועצה או ראש עיר על האמצעים שיינקטו.
מעניין לציין שהתכנית הזו לא כוללת מצב כוננות נמוך. במקרה הטוב אפשר לשאוף לבינוני. זה מאוד מנוגד לאופי האופטימיסטי של ג’ונסון. גם לא בטוח שבלתי אפשרי להגיע למצב בו אזורים מסוימים יהיו בכוננות נמוכה. היה גם אפשר פשוט ללכת על כוננות נמוכה, בינונית וגבוהה, במקום בינונית, גבוהה וגבוהה מאוד. כנראה שג’ונסון ממש רוצה שייקחו אותו ברצינות, ולכן מצייר תמונה עגומה. אבל יותר מעניין: ג’ונסון לא ציין איך קובעים באיזו כוננות נמצא כל אזור. אפשר לדעת מה המצב בכל מיקוד, אבל איך ניתן לדעת אם אזור מסוים עומד להיכנס לכוננות חדשה? זה ממש לא ברור.
דבר האופוזיציה
ראש האופוזיציה קיר סטארמר כנראה קרא והפנים הרבה מהביקורות שהופנו כלפיו. הסגנון שלו, לפיו הוא מנסה להצביע על הכשלים כדי לסייע לממשלה, זכה לביקורות רבות, כולל כותרת בדיילי מייל שהוא צריך “לגדל עמוד שדרה“. כי הפעם הוא פשוט תקף את ג’ונסון בכל הכוח. כלומר, נכון, זה לא היה מאוד מרשים כי סטארמר הוא נואם מאוד שקט, אבל עדיין תקף. הוא מנה את כל הבעיות בהתנהלות של הממשלה. אמר שיש ספק רציני שלממשלה יש תכנית אמיתית שתאפשר השתלטות על הווירוס תוך כדי פתיחה של הכלכלה. האופוזיציה נתנה לג’ונסון ליהנות מהספק עד כה, אבל זה לא יכול להימשך. ג’ונסון, כמובן, ענה כהרגלו שסטארמר צריך להחליט אם הוא תומך בהגבלות או לא.

איאן בלאקפורד, בשידור דיי מקוטע, דרש את הארכת תכנית החל”ת וכמו כן לאפשר לממשלות האזוריות להפעיל תכניות תמיכה כלכליות בלי אישור של הממשלה המרכזית. ג’ונסון טען שתכנית החל”ת הבריטית היא מהנדיבות באירופה. לא הצלחתי למצוא ידיעה שתסתור או תאשר את הדברים האלו, אז רצוי לקחת את הדברים בביקורתיות המתבקשת. אד דייווי דרש שבניגוד לפעם הקודמת – בה קורבנם של הבריטים היה לשווא עקב כישלון הממשלה לבנות מערך אפידמיולוגי מספק – הפעם הקורבן לא יהיה לשווא. ג’ונסון הבטיח שבאמצעות שיתוף פעולה עם ההנהגה המקומית יהיה אפשר להגיע לכך.
תמה שחזרה על עצמה היא תמיכה של חברי פרלמנט רבים, ממפלגת השלטון ומהאופוזיציה כאחד, ברעיון הפעולה ברמה המקומית. יו”ר ועדת הבריאות ג’רמי האנט ציין את סין, דרום קוריאה ואיטליה, בה פעלו באופן הזה.
הצהרה לתקשורת
לאחר הדיון בפרלמנט, ג’ונסון הגיע, מלווה בראש מערך הרפואה כריס ויטי ובשר האוצר רישי סונאק, למסיבת עיתונאים. בנוסף למה שהוא אמר בפרלמנט, הוא סיפר שבכוונתו לתת לרשויות המקומיות באנגליה כמיליארד ליש”ט כדי להתמודד עם ההגבלות. כמו כן, אזורים בכוננות גבוהה מאוד יעברו בחינה מחדש כל ארבעה שבועות ובשום אופן לא ייסגרו לחלוטין. לאחר מכן סונאק הציג את תכנית החזרה לעבודה שלו (בהרחבה כאן) ואת התכנית לתמיכה בעובדים שעסקיהם נאלצו לסגור (בהרחבה כאן). ויטי לא הוסיף נתון מעניין על אלו שהציגו ואן-טאם וחבריו, אבל הוא הוסיף שהוא מאמין שהמאמצים שהבריטים עשו עד כה מנעו מהתחלואה להיות גבוהה בהרבה.
ושוב, שום פרטים על האופן בו ייקבע איזה אזור נכנס לאיזה מצב כוננות. ניסיתי למצוא באתר הממשלה, ולא מצאתי. שמעתי את כל שאלות העיתונאים, ואיש מהם לא שאל על זה. שאלו על אפליה נגד ערי הצפון, על האפשרות של כניסה לסגר לאומי שני ועוד. אבל שום דבר על הדבר האלמנטרי של איך המערכת החדשה אמורה לעבוד. גם חיפוש בכלי התקשורת לא הניב דבר. אם מישהו מכם ראה משהו אחר, אשמח להפניה ולתיקון. עד אז, נראה שהממשלה תעשה הערכת מצב כל כמה זמן, ולתושבי האזורים השונים יהיה קשה לדעת אם הם עומדים בפני שינוי במצבם או לא.
צרות ולשיות
בעיה רצינית שצצה לממשלה היא ויילס. בדיון בפרלמנט, ראשת פלייד קמרי בווסטמינסטר ליז סאוויל-רוברטס, זעמה על חוסר ההלימה בין ויילס לאנגליה. בוויילס, אדם שחי במוקד תחלואה לא יכול לנסוע מחוצה לו ולסכן אזורים עם תחלואה נמוכה, אלא אם יש לו סיבה טובה. במוקדי התחלואה של אנגליה, לעומת זאת, אין הגבלה כזו. זה מאפשר לאנגלים מאזורים עם תחלואה גבוהה לנסוע לוויילס ולסכן את האזורים עם התחלואה הנמוכה. היא שאלה כיצד דבר כזה הוגן. בוריס ג’ונסון הגיב שההמלצה היא בפירוש להימנע מנסיעות לא הכרחיות. אבל העניין הוא שזה לא חוק, בניגוד לוויילס שם הממשלה האזורית אסרה על נסיעות לא חיוניות.
"How is this fair" that people from English Covid hotspots can travel to Wales, where people are restricted from leaving their local area, asks Plaid Cymru's Liz Saville Roberts
Boris Johnson says those in high alert areas should not make such journeyshttps://t.co/LlIeuoF76B pic.twitter.com/iTXDNpyHXV
— BBC Politics (@BBCPolitics) October 12, 2020
זה לא נגמר שם. השר הראשון של ויילס מארק דרייקפורד התלונן על המצב הזה עוד בשבוע שעבר. כעת, נראה שהוא עובר לחליפה של האיומים. בערוץ 4 דיווחו שדרייקפורד שלח אולטימטום לג’ונסון: אם לא תחוקק חוק שיאסור על יציאה מערים בסיכון גבוה, אני אחוקק חוקים שלא יאפשרו להם להיכנס לוויילס. או במילים אחרות, דרייקפורד מאיים ביצירת גבול פנימי, שיגביר את הקרעים בממלכה, למרות שהוא בעצמו יוניוניסט. אגב, החקיקה עשויה לצאת לדרך כבר בשבוע הבא.
וזה משמעותי לא רק לתהליכים שוויילס או שלמות הממלכה עשויים לעבור בגלל זה. ג’ונסון הרי בונה על שיתופי פעולה עם המנהיגים המקומיים, עם ראשי הערים. אם הוא לא מסוגל להראות שהוא מסוגל לעבוד עם השרים הראשונים, זה עלול לפגוע מאוד באמון הציבור בתכנית שלו.
מה הלאה?
היום (ג’) הפרלמנט ידון בתכנית החדשה של ג’ונסון, כדי שזו תוכל להיכנס לתוקף החל ממחר. זה לא בהכרח יהיה פשוט. אמנם יש הרבה שמרוצים מהמתווה המתגבש, אבל יש גם לא מעט חברי פרלמנט – חלקם שמרנים – שלא מעוניינים בעוד הגבלות ורוצים לפתוח את הכלכלה ככל האפשר. הוא יצטרך לשכנע אותם שהדבר חיוני כדי להימנע מסגר נוסף. את האופוזיציה, כנראה הוא לא יצטרך לשכנע יותר מדי. יש לה ביקורת על התנהלותו, אבל היא כנראה לא תמנע הליכה להתנהלות ברמה המקומית. הוא גם יצטרך לעבוד טוב יותר מול ראשי הרשויות המקומיות, למרות שדיווח על פריצת דרך מול ראש עיריית המטרו של ליברפול.
הבעיה היא, שוב, חוסר הבהירות לגבי הקריטריונים. בגרמניה, לצורך העניין, סגר מקומי הוא תוצאה של 50 נדבקים ביום על כל מאה אלף תושבים באזור במשך שבעה ימים רצופים. תכנית הרמזור של גמזו, למרות שלא יושמה בפועל, קבעה קריטריונים מאוד ברורים שמגדירים ערים ירוקות, צהובות, כתומות ואדומות. אבל התכנית הזו לא ברורה בעניין הזה. האם זה יהיה לפי מספר נדבקים? האם לפי מקדם ההדבקה (R)? שילוב? משהו אחר? מה בתכנון? הדברים ממש לא ברורים, והדבר חיוני לא רק בשביל התושבים אלא גם בשביל ראשי הרשויות המקומיות.
לכן, ממש לא בטוח שהתכנית הזו תתקבל יפה, או שתבוצע יפה. ניתן רק לקוות שהממשלה יודעת מה היא עושה.