שיבושי קורונה

עדכוני קורונה. בוריס ג’ונסון מבטיח בלי להבטיח מה יהיו ההגבלות בחג המולד. הבעיה היא שהדבר מגביר את חוסר הבהירות. הגופים האחראיים על מדיניות החיסונים קובעים מדיניות, ובואו נגיד שלא כדאי לצעירים לעצור את הנשימה. זאת, מאחר שקודם יחסנו את המבוגרים ורק אחר-כך את כל השאר, וגם לא בטוח מתי. בריאות הציבור אנגליה הצליח לפספס רישום של כמעט 16 אלף מקרים בגלל שימוש לא נכון באקסל. בוויילס מארק דרייקפורד שוקל להציב סוג-של גבול פנימי, ובסקוטלנד ניקולה סטרג’ון כבר מתריעה מפני הגבלות נוספות. המצב הכללי בבריטניה לא מזהיר, אבל גם לא בהכרח ייגמר בסגר | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10

לא היו ימים קלים לממשלת בריטניה בכל הנוגע לטיפול בקורונה. מספר המאומתים מזנק, עוד הגבלות ייתכנו בקרוב וגם מחדלים מתגלים. בקיצור, יש קצת במה להתעדכן, אז בואו נתחיל.

בדרך לחג המולד

כמו שהתבאסנו שדפקו לנו את ליל הסדר, את חגי תשרי ובין לבין גם את יום העצמאות (אם אתם קוראים את זה מישראל), אז רוב הבריטים מוטרדים מחג המולד. באמצע ספטמבר, בוריס ג’ונסון הזהיר שלא בטוח שיהיה אפשר, לכבוד חג המולד, להקל על המגבלות שהוטלו, כדי לאפשר לקבוצות של יותר משישה אנשים לשבת ביחד. לפני שלושה ימים (ש’) בוריס ג’ונסון אמר שהוא מתכוון לעשות “כל מה שצריך” כדי להבטיח שמשפחות יוכלו להתאחד לארוחת חג המולד. אבל הסאן גם דיבר עם מקורות פנימיים בדאונינג 10, שאמרו שג’ונסון “מעוניין להימנע מלהצטייר כסקרוג'”. אני אישית חושב שהגרינץ’ היה יכול להיות רפרנס יותר מוצלח, עם כל הכבוד לצ’רלס דיקנס, אבל שיהיה. זה יצר את הרושם שג’ונסון עשוי לנסות להסיר זמנית את המגבלות לכבוד חג המולד בשביל כמה נקודות בקרב הציבור. ראש עיריית מנצ’סטר אנדי ברנהם כבר היה צריך להזהיר שייתכן שיהיו מגבלות חמורות יותר בחג.

לא מפליא, אם כן, שג’ונסון נאלץ להסביר את עצמו שלשום (א’) בריאיון ל-BBC. הוא לא נשאל על כך ישירות, אבל הזהיר שדברים עשויים להיות “עקומים” (bumpy) במהלך חג המולד וייתכן שגם לאחריו. עם זאת, הוא מקווה שעד החורף דברים יהיו שונים, ו”שונים רדיקלית” עד האביב. המסר ברור: אל תבנו על זה שיהיו הקלות מיוחדות לחג המולד. שנת 2020 התחילה רע והיא כנראה גם תסתיים באותו אופן. ועדיין, זה לא סיים את הביקורת על התנהלותו. בלייבור טענו שהוא לא אמר משהו יותר קונקרטי על האסטרטגיה של הממשלה להתמודד עם הווירוס. המסר של הלייבור בעניין הזה ברור: בהירות, בהירות, בהירות. ג’ונסון, הם טוענים, לא מספק אותה.

חיסון עדר

חיסון הוא מה שהעולם כולו מחכה לו כדי שנוכל לשוב לנורמליות. רק שלמי שעומדת בראש הצוות הממשלתי שאמור לדאוג להתחסנות, קייט בינגהם, יש חדשות רעות. לפי התכניות, רק 30 מיליון איש בבריטניה, מתוך קצת פחות מ-67 מיליון, יקבלו חיסון. דיבורים על חיסון לאוכלוסייה כולה, לדבריה, הם “מטעים”. היא הזהירה שלא יהיו כלל חיסונים למי שגילם מתחת ל-18. מי שיקבלו אותו יהיו אנשים מעל גיל 50, אנשים בקבוצות סיכון ועובדי בריאות וסיעוד.

זאת בעקבות, הוועדה לחיסונים והתחסנות פרסמה דו”ח על האופן בו היא ממליצה לחלק חיסונים. הסולם הוא פשוט ובנוי בעיקר על מפתח גיל. ראשית, יקבלו בני השמונים ומעלה. לאחר מכן יקבלו צעירים יותר שגילם מעל 75. בהמשך, מעל 70. בשלב הבא, מעל  65. בשלב הבא, יקבלו חיסונים מי שגילם מתחת לגיל 65 ונמצאים בקבוצת סיכון. לאחר מכן, מי שנמצאים בסיכון קטן יותר. ומתי צעירים בריאים יוכלו לקבל את החיסון? ובכן, הם בעדיפות מס’ 11. שר הבריאות מאט הנקוק אמר שבכוונת הממשלה לאמץ את המודל הזה. הוא הסביר שכך אנשים יודעים שהם יקבלו חיסון כשהדבר יהיה נכון רפואית. נכון שעבור האינדיבידואל הדבר הנכון רפואית הוא לקבל חיסון בהקדם, אבל עבור החברה ומערכת הבריאות יש חשיבות למדרג.

אז רגע, כולם יקבלו חיסון או רק חלק? סביר להניח שבסופו של דבר, כולם יקבלו חיסון, אבל שזה ייקח זמן. וזה נכון לא רק לבריטניה, אלא לכל מדינה שכוללת יותר משלושה אנשים. בגדול, יש מצב שאיסלנד תוכל לחסן את כולם תוך יומיים, אבל גם על זה לא הייתי בונה. משרד הבריאות מסר שהם עושים ככל הניתן כדי להבטיח שכמה שיותר אנשים יקבלו חיסון.

טעות בספירה

כולם עושים טעויות. זה בלתי נמנע. אבל יש טעויות שהן על גבול הבלתי נסלחות. נגיד, טעויות רציניות בספירת מאובחני הקורונה. אתמול (ב’) התגלה שזה בדיוק מה שקרה בבריטניה, ועוד ככל הנראה בגלל בעיה טכנית מאוד מטופשת.

הסיפור הוא שבריאות הציבור אנגליה, הגוף הממשלתי שאמור להתמודד עם מצבי חירום רפואיים, כנראה ממש רצה להצדיק את התכניות לסגור אותו ולהחליפו. אחרת, קשה להבין איך מגיעים למצב בו על טווח זמן של שבוע, בין ה-25 בספטמבר ל-2 באוקטובר, התפספסו כמעט 16 אלף מקרים חיוביים בספירה היומית של אנגליה. אני לא צוחק.

סליחה, עוד לא הגעתי לחלק שעליו אני אמור להגיד שאני לא צוחק: הדבר הוא תוצאה של מגבלה בתוכנת אקסל המוכרת. העניין הוא כזה: לאחר הזנת החולים המאובחנים בקובץ CSV, הפרטים מועתקים לטבלת אקסל לטובת מערך החקירות האפידמיולוגיות של ה-NHS. בגלל שימוש בגרסה מיושנת של אקסל (XLS במקום XLSX, כי מתברר שאנחנו עדיין ב-2006), עם מגבלה רצינית על מספר השורות הזמינות, שבסופו של דבר היו מעט מדי עבור מספר החולים בפועל. זה הביא לכך שקרוב לאלפיים מקרים בכל יום בממוצע לא דווחו כמו שצריך ל-NHS או לגורמים הממשלתיים שהכינו את הדוחות על מספר הנדבקים. בגלל שהגיליונות היו אזוריים ולא נשלחו מקובץ יחיד, המספרים הרשמיים לא היו זהים בכל הימים, מה שבטח גרם להרמת גבה רק בשלב מאוחר יחסית. בקיצור, אפרים קישון לא מת, הוא פשוט עבר לבריטניה.

הבעיה העיקרית היא לא הנתונים השגויים שהוצגו לציבור, גם אם זה בעייתי בפני עצמו. הבעיה היא שיש קרוב ל-16 אלף איש שלא נעשתה להם חקירה אפידמיולוגית כדי לאתר אנשים שהם היו עשויים להדביק. הממשלה ניסתה להבטיח שכל החקירות יושלמו ושהעניין ייחקר, אבל האופוזיציה לא השתכנעה. כמו כן, נשמעו קריאות להדחת דיידו הרדינג, ראשת המכון הלאומי להגנת הבריאות (הגוף שמחליף את בריאות הציבור אנגליה) וראש מערך החקירות האפידמיולוגיות.

רגע, אז כמה חולים יש באמת?

אתמול (ב’) דווחו 12,594 מקרים חדשים. זאת, לאחר שעודכנו הנתונים, כבר בסוף ספטמבר הם עברו את ה-10,000. זה יותר ממה שבריטניה חוותה בגל הראשון אליו היא נכנסה בברוך רציני בכל מקרה. קל זה לא הולך להיות.

מחוץ לאנגליה

עד כה, העיסוק היה בממשלת בריטניה, שבענייני בריאות אחראית רק לאנגליה. לכן, הנה כמה דברים שקרו בשאר חלקי הממלכה. בוויילס, דווח שהממשלה שוקלת להטיל חובת בידוד על מי שיגיעו לוויילס מערים אדומות בשאר בריטניה. העניין הוא כזה: מי שחיים באזורים אדומים בוויילס לא יכולים לצאת מהעיר שלא לצורך חיוני. באנגליה, היציאה מערים אדומות הרבה יותר פשוטות. זה מאפשר לאנשים מערים אדומות באנגליה להגיע לערים ירוקות בוויילס בלי בעיה ולסכן את הציבור. השר הראשון מארק דרייקפורד כבר פנה לג’ונסון בנושא הזה כדי להסדיר איזשהו כלל יותר אחיד לממלכה בנושא, אבל זה טרם קרה. לכן, שוקלים שם להטיל את הכלל הזה. טוענים שם שזו לא האופציה החביבה עליהם, אבל היא על השולחן. כדאי להבין: הדבר שקול להצבת גבול פנימי בתוך בריטניה, שגם כך עומדת בפני אתגרים לאחדותה. ג’ונסון, אגב, יוכל להימנע מזה אם יפעל חזק יותר להחזרת העבודה המשותפת של ארבע הממשלות, לאחר שפגע בה.

בינתיים בסקוטלנד, השרה הראשונה ניקולה סטרג’ון הזהירה שייתכן שהגבלות קורונה חדשות באופק. ממש באופק, אפילו היום (ג’). בין הצעדים שנשקלים: סגירת מסעדות ופאבים, הגבלת ניידות בין חלקי סקוטלנד השונים ואפילו מסקוטלנד לשאר הממלכה ועוד. סטרג’ון הבטיחה שהממשלה תיידע את הפרלמנט הסקוטי ואת הציבור כמה שיותר בהקדם על ההגבלות כדי להסביר אותן ולדון עליהן. זה, מן הסתם, חלק מהקמפיין שלה נגד בוריס ג’ונסון, שחוטף לא מעט על כך שהוא לא משתף את הפרלמנט הבריטי מספיק במדיניות הקורונה.

לסיכום

המצב בבריטניה בנושא הקורונה לא משתפר, כמו בהרבה מקומות באירופה. לכן, הממשלות מטילות מגבלות נוספות. בשלב הזה כדאי רק להזכיר: בניגוד למה שאומרים בכל מיני מקומות, זה לא סגר שני מהסוג שיש בישראל. הממשלות השונות של בריטניה מטילות כרגע עוד ועוד מגבלות בצעדים קטנים וסגרים מקומיים כדי להימנע מסגר מלא שני. האם זה יעבוד? לא בטוח. אבל גם לא בטוח שסגר שני זה מה שמחכה בסוף הסיפור הזה. מה שכן, כדי להבטיח שלא יהיה סגר שני, בוריס ג’ונסון יצטרך להיות יותר ברור, לפתור את התקלות, ולדעתי לא פחות חשוב – לחזור לעבודה משותפת מלאה עם הממשלות האזוריות. המדינה היא יצור היברידי בין פדרציה למדינה אוניטרית, ככה שהוא לא יכול לבד.