חדשות בקטנה: בוריס ג’ונסון משיק עוד תכנית כלכלית חדשה. הוא גם נאלץ לחזור בו לאחר ש”כשל בלשונו” לגבי הנחיות הקורונה בצפון מזרח אנגליה. הצעת חוק השוק הפנימי עברה לבית הלורדים, שם צפויה לה אופוזיציה קשה. הפרלמנט מנסה להשיג לעצמו סמכויות לגבי הגבלות הקורונה, אבל לא בטוח שיו”ר הבית הויל יאפשר לזה לקרות. האוניברסיטאות חזרו ללמד, וזה כבר נהיה קטסטרופה בצל הקורונה. ולסיום, אד דייווי פרש את חזונו בכנס המפלגה הליברל-דמוקרטית, והצליח להפגין חוסר מודעות מרשים | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10

הנה כמה דברים מהשבוע האחרון שכדאי להתעדכן בהם.

הבטחת כישורים

אתמול (ג’) בוריס ג’ונסון נשא נאום במכללה לחינוך באקסטר על כוונתו לפתוח בתכנית הכשרה למבוגרים שלא מוצאים את עצמם מתאימים לתואר ראשון באקדמיה. התכנית תציע לכל מי שאין להם תעודת בגרות (רק באנגליה) קורסים רלוונטיים במימון המדינה שיכשירו אותם לעבודות נדרשות. רשימת הקורסים תתפרסם בחודש הבא. הכוונה היא, בכל מקרה, לכישורים של בית ספר מקצועי, כלומר מקצועות טכנולוגיים בעיקר. כדי להבטיח שיהיה להם ביקוש, יש כוונה להכפיל גם את ההשקעה הממשלתית במדע וטכנולוגיה מ-11 מיליארד ל-22 מיליארד ליש”ט. אליבא דג’ונסון, זה יאפשר לנצל את המשבר הנוכחי כדי לשנות את הכלכלה כך שתתאים לצרכים החדשים. כך בריטניה תהיה “עשירה יותר” ו”הוגנת יותר”.

ג’ונסון לא סתם מדבר על הצורך לשנות את הכלכלה וליצור תעשיות חדשות. ג’ונסון יודע היסטוריה. דינמיות לא מספקת של כלכלת בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה זכורה בשל היותה אחד מהגורמים המרכזיים לשני דברים. ראשית, שבתקופת הצמיחה שאפיינה את העשורים שאחרי מלחמת העולם, בריטניה לא נהנתה מצמיחה דומה לזו של חברותיה במערב אירופה. שנית, שבהמשך היא הפכה למה שכונה “האיש החולה של אירופה”. ג’ונסון מבין שהוא לא יכול לאפשר לדבר כזה לקרות גם עם המשבר הנוכחי, ולכן הוא נחוש ליצור כלכלה הרבה יותר דינמית.

כמובן, לא בטוח שזה יספיק. בלייבור כבר הספיקו לברך על התכנית, אבל באותה נשימה להגיד שהיא לבדה לא מפצה על “עשור של קיצוצים”. ג’ונסון, כידוע, מנסה להתחמק ממורשת הצנע של שני קודמיו בתפקיד. האופוזיציה, מצדה, ממש לא נותנת לו לשכוח את זה.

מעד בלשונו

לפעמים פוליטיקאים בכירים מתבלבלים, כי גם הם בני אדם, וזה בסדר. טעות רצינית הייתה של בוריס ג’ונסון. בעקבות הגבלות מקומיות שהחלו בחצות בצפון מזרח אנגליה, ג’ונסון התבקש להבהרות. חלק אחד ברור: אסור למשקי בית שונים להתערבב בתוך בתים פרטיים. מה שלא היה ברור זה מה קורה לגבי פגישות בחוץ – מסעדות, פאבים וכדומה. ג’ונסון נשאל בנושא, לאחר שאחד משריו הזוטרים לא הצליח. ג’ונסון ענה: “זה שישה בבית, שישה במקומות אירוח, אבל, כמו שאני מבין, לא שישה בחוץ”. זה, כמובן, רק הגדיל את הבלבול. ג’ונסון הבין את הנזק שגרם, ונאלץ להתנצל בטוויטר: “התנצלותי, מעדתי בלשוני היום”. לאחר מכן, הסביר שאין לערבב משקי בית שונים במבנים סגורים, בין אם בתים פרטיים ובין אם מסעדות. כמו כן, מומלץ להימנע מערבוב משקי בית גם באוויר הפתוח.

למרות ההתנצלות, בלייבור תקפו. סגנית ראש המפלגה אנג’לה ריינר אמרה שהממשלה “צריכה להתאפס”. איך מסתכלים על העניין הזה נובע מגישה. מצד אחד, כולנו בני אדם ובסופו של דבר ג’ונסון הבהיר את הדברים. מצד שני, אם יש בלבול, ושרים בממשלה לא יודעים להסביר, ולאחר מכן ראש הממשלה מסביר את ההגבלות “כמו שהוא מבין”, אז לא ברור כמה הממשלה הזו יודעת מה היא עושה. ומעורר ביטחון זה בטוח לא.

שוק פנימי

אתם בוודאי זוכרים את חוק השוק הפנימי השנוי במחלוקת שהממשלה מקדמת. אם לא, הנה תקציר הפרקים הקודמים: הממשלה מעוניינת להעביר חוק שיסדיר את השוק הפנימי בתוך הממלכה, לאחר סיום תקופת המעבר והניתוק הסופי מהאיחוד האירופי. הבעיה היא, שהוא מאיים להפר את הסכם היציאה אליו הגיע ג’ונסון, באמצעות מתן הסמכות לשרים לעקוף את פרוטוקול צפון אירלנד (בנוסף לטענה שהחוק יפגע במדיניות ההאצלה). הדבר זכה לביקורת בעולם, וגם בקרב שמרנים רבים. ההצעה עברה את ההצבעה הראשונה בבית הנבחרים, אך מורדים שמרנים הבהירו לממשלה שלא יהיה להם קל להעביר את החוק בלי שינויים. לכן, הוסכמה פשרה לפיה הפרלמנט יצטרך לאשר כל פעולה מהסוג הבעייתי. הפשרה הזו לא שווה הרבה בפועל, כי הפרלמנט במשטר פרלמנטרי ברוב המקרים נשלט על-ידי הממשלה.

אתמול (ג’) התקיימה ההצבעה השנייה בבית הנבחרים, לאחר שלב הוועדה, לפני שהחוק יעבור לדיונים בבית הלורדים – האתגר האמיתי של הממשלה. שר העסקים והאנרגיה אלוק שארמה הבטיח שהחוק מיטיב עם ההאצלה ושבכל הנוגע לחוק הבינלאומי, החוק הוא רק אמצעי ביטחון. מקבילו בממשלת הצללים אד מיליבנד, שנתן נאום ברוטלי מטעם האופוזיציה בדיון הקודם, שוב השיב. לאחר שלעג לבוריס ג’ונסון על הופעתו בדיון הקודם, הוא טען שבעלות הברית של בריטניה מודאגות מהחוק הזה, כולל דונלד טראמפ, והפך את נאומו לפנייה ללורדים כדי שיפילו את החוק. איאן בלאקפורד טען ששום דבר מהותי לא השתנה בהצעה. לדידו, היא עדיין מפרה את החוק הבינלאומי ועדיין פוגעת בהאצלה. בכל מקרה, הדיון היה רגוע בהרבה מבפעם הקודמת, כנראה בזכות היעדרו של ג’ונסון.

ההצעה עברה בתוצאה של 340 בעד מול 256 נגד. למרות המרידה בקרב השמרנים, אף אחד מהם לא הצביע נגד החוק. 21, ביניהם מובילות ההתנגדות במפלגה ת’רזה מיי, נעדרו מההצבעה במקום. כעת, ההצעה תלך לבית הלורדים, שם מחכה אופוזיציה חזקה הרבה יותר ושחייבת הרבה פחות מאשר בבית הנבחרים.

פיקוח פרלמנטרי

ולמעקב אחר עוד מרידה שמרנית: פיקוח פרלמנטרי. כזכור, גראהם בריידי, ראש ועידת 1922 של המפלגה השמרנית, הפעיל הרבה מאוד לחצים על הממשלה לתת לפרלמנט הזדמנות לדון על הגבלות הקורונה. אז הנה קצת על ההתקדמות בעניין הזה. הקריאות האלו מתגברות. אחת הפשרות שהוצעה הייתה לתת לפרלמנט הצבעה רטרואקטיבית: ההגבלות ייכנסו לתוקף, אך הפרלמנט יוכל להוציא אותן מתוקף בדיעבד, או לחלופין לאשר אותן.

היום (ד’) הפרלמנט יצביע על מתן תוקף מחודש לחקיקת הקורונה שנחקקה עם תחילת המשבר, שנתנה לממשלה כוחות רבים להטיל הגבלות. בריידי, מבחינתו, ממשיך להתעקש גם כעת שלפרלמנט צריכה להיות אפשרות לדון בהגבלות האלו. הממשלה, מבחינתה, טוענת שהיא צריכה את האפשרות לפעול במהירות. בריידי הציע תיקון לחקיקת הקורונה, שיכריח כל הגבלה להיות מאושרת בפרלמנט מראש. למרות שלפי המדווח יש לתיקון עשרות תומכים, לא בטוח שהוא יעלה להצבעה. מי שבוחר את התיקונים שיעלו להצבעה הוא יו”ר בית הנבחרים, כיום לינדזי הויל. לפי הדיווחים, הוא לא צפוי לבחור בתיקון. לרבים זה נשמע מוזר, שכן הויל נוהג כאחד ממגני ריבונות הפרלמנט אל מול ממשלה מאוד ריכוזית. לכן, היה אפשר לצפות שדווקא יעלה את התיקון להצבעה. הסיבה לכך שהוא לא צפוי לעשות כן, כפי שמסבירים מומחים, היא שלא מדובר בחקיקה קבועה, אלא בחקיקה זמנית. לכן, לא בטוח שהויל יאפשר לתיקונים כלשהם לעלות להצבעה. בכל מקרה, זה לא סופי.

לינדזי הויל
יאפשר תיקונים? לינדזי הויל (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

האוניברסיטה של החיים

לא רק בתי הספר חזרו החודש, אלא גם הרבה מאוד אוניברסיטאות. ואיך זה הולך בזמן קורונה? לא מדהים. יותר מ-865 מקרים של קורונה התגלו בקרב הסטודנטים, ב-45 אוניברסיטאות שונות. האוניברסיטה המובילה היא אוניברסיטת גלאזגו שבסקוטלנד, עם 172 מקרים מאומתים ו-600 סטודנטים בבידוד.

הדבר מוביל למספר בעיות. ראשית, כמובן, הפגיעה ברצף הלימודים של הסטודנטים המבודדים. שנית, הרבה מהסטודנטים זכאים לפיצוי בשכר דירה ולתמיכה כדי לקנות מזון בזמן הבידוד. במספרים גדולים זה לא מעט כסף. שלישית, הרבה מהסטודנטים חיים במעונות, כך שהשטח המוקצה להם לבידוד הוא משמעותית יותר קטן מזה של הרבה אנשים אחרים. זה אמנם נשמע קצת כמו צרות של עשירים, אבל כשזה קורה במספרים גבוהים ואלפי סטודנטים ברחבי הממלכה מוצאים את עצמם תקועים בכלום מרחב שיש להם במעונות, זה מקבל כותרות. רביעית, חלק מהאוניברסיטאות נאלצות לנקוט בצעדים מאוד דרסטיים, ולבטל הרצאות פרונטליות ועוד. לכן, רבים רואים במתווה הלא מוצלח של הממשלה לחזרה ללימודים פגיעה של ממש בפתיחת שנת הלימודים האקדמית.

הנאום של אד

מוקדם יותר השבוע התקיים הכנס השנתי של המפלגה הליברל-דמוקרטית. שם, נאם אד דייווי, לראשונה כראש המפלגה הקבוע (ולמעשה גם כלא קבוע). לא ניכנס לכל הפרטים כפי שנעשה עם קיר סטארמר, ולכן אגש לנקודה העיקרית. לא נעים להגיד זאת, אבל הנאום הזה היה מופת של חוסר מודעות עצמית. זאת, ממספר סיבות. ראשית, דייווי דיבר על “ניצחון”, שיאפשר למפלגה להוציא את המצע שלה מן הכוח אל הפועל. לא ממש ברור על איזה ניצחון מדובר. ספק שהם יהיו בעמדה לסגור ללייבור פינה לקואליציה. לא ממש ברור, אגב, מה עמדתו לגבי הלייבור. אם קודמתו בתפקיד ג’ו סווינסון דאגה לתקוף גם את השמרנים וגם את הלייבור, דייווי הציג את עצמו כאופוזיציה לשמרנים בלבד. האם זה כי הוא רוצה להחליף את הלייבור או כדי לאפשר לעצמו להיכנס איתם לממשלה? לא ברור.

שנית, אם כבר הזכרנו את סווינסון, זה היחס של דייווי אליה. הוא דיבר עליה כמעט בהערצה, ועל כך שהיא הפיחה רוח של גאווה במפלגה. אולי, אבל היא גם זאת שהצליחה לקחת מפלגה שהייתה בעמדה אמיתית לעצור את הברקזיט, אבל עשתה שורה של טעויות שגרמו לה להחמיץ כל הזדמנות לעשות זאת, וכל זה בעיקר כי היא השתכרה מכמה סקרים מהקיץ אשתקד שחזו לליברל-דמוקרטים אפשרות להיות מפלגת השלטון.

שלישית, כי דייווי הציג את התקופה של הליברל-דמוקרטים בממשלתו של קמרון כהוכחה ליכולת הביצוע של המפלגה. הוא פשוט מתעלם מכך שהסו-קולד ניסיון הזה הוא מה שהביא את המפלגה לקאנטים שבהם היא נמצאת כרגע. לג’ונסון יש את השכל להסתיר את המורשת הלא נוחה של שני קודמיו. קיר סטארמר עושה מאמצים להפריד את עצמו מקורבין. היה ניתן לצפות מדייווי שיבין כבר בשלב הזה שהוא צריך להדחיק את מורשת ממשלת הקואליציה.

היו בנאום גם נקודות טובות, כמו ההתחייבות שלו להקשיב למצביעים והמחויבות שלו לעובדים הסיעודיים. אבל, בהינתן חוסר המודעות המוחלט הזה, הכל מתגמד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *