מפלגת הלייבור השיקה בכנס השנתי שלה סיסמה חדשה: “הנהגה חדשה”. קיר סטארמר נאם קצת על מה הוא בעד, אבל יותר על הנגד. בראש הרשימה עומדים בוריס ג’ונסון אבל גם קודמו של סטארמר בתפקיד ג’רמי קורבין. סטארמר רוצה להיות ראש הלייבור הרביעי מאז מלחמת העולם השנייה שמנצח בחירות. אבל בשביל זה, הוא מאמין, יש צורך להחזיר את אמון הציבור שאבד תחת קורבין. אבל לא ממש ברור מה החזון החלופי שסטארמר מעמיד במקום זה של קורבין. בינתיים, הסגנית הקורביניסטית של סטארמר אנג’לה ריינר מבהירה ששינוי הכיוון לא יבוא בקלות | תמונה: מתוך חשבון הטוויטר של קיר סטארמר
“הנהגה חדשה” (A New Leadership). זה סלוגן הלייבור החדש שנחנך בכנס השנתי של המפלגה שהתקיים השבוע. לרוב מדובר באירוע גדול והמוני, אבל אנחנו בזמנים מיוחדים. לכן, השנה הכנס התקיים ברשת. הנואמים היו ראש המפלגה קיר סטארמר, סגניתו אנג’לה ריינר, שרת האוצר בממשלת הצללים אנליזה דודס ושר הפנים בממשלת הצללים ניק ת’ומאס-סימונדס. כמו כן, היה ליין-אפ של נואמים על עובדי המפתח בתקופת הקורונה, בכיכובו של שר הבריאות בממשלת הצללים ג’ונת’ן אשוורת’, פאנל בנושא נשים בקורונה עם ריינר ושרת המסחר הבינלאומי בממשלת הצללים אמילי ת’ורנברי, וכמו כן פאנל על התגובה העולמית לקורונה, בכיכובם של חמישה אנשים וביניהם ראש הממשלה לשעבר גורדון בראון ושרת החוץ בממשלה הצללים ליסה ננדי. וכמובן, חשוב ביותר, פאנל על ההכנה לבחירות המקומיות והאזוריות שיתקיימו במאי 2021.
לא ארחיב כאן על כל הנאומים והפאנלים. זה יהיה מיותר. בשביל זה יש לכם לינקים לכל הנאומים והפאנלים הנ”ל, אם תרצו להרחיב את היריעה. אני אתמקד כאן בדבר אחד: מדובר בכנס השנתי הראשון של המפלגה מאז סטארמר וריינר נכנסו לתפקידם כראש המפלגה וסגנית ראש המפלגה בהתאמה. זה הרגע שלהם לסמן כיוון להנהגה החדשה. לכן, אתמקד כאן בנאומים שלהם ובמקום שהם תפסו בכנס.
הסיסמה החדשה
לפני שנצלול לעומק הנאומים, שווה רגע להסתכל על הסלוגן הזה, “הנהגה חדשה”. הוא אמנם מאוד פשוט, אבל במובן מסוים גם מבריק. ניתן להבין את הסיסמה בשתי צורות. ראשית, יש לבריטניה הנהגה כושלת, ויש צורך בהנהגה חדשה במקומה, אותה יספק סטארמר. שנית, ויותר חשוב, למפלגת הלייבור יש הנהגה חדשה. מחקו מזיכרונכם את עידן קורבין האפל, כי עכשיו יש ראש מפלגה חדש, והוא ינהל את כל הדברים אחרת. מצד שני, זו גם הבעיה בסיסמה הזו: היא בעיקר לעומתית. הסיסמה של קורבין הייתה “למען הרבים, לא המעטים”. סיסמת הבחירות של ג’ונסון הבטיחה ברקזיט. ג’ו סווינסון הבטיחה להשאיר את בריטניה באיחוד האירופי. סטארמר, לעומת זאת, לא מבטיח מה הוא יעשה, אלא מה הוא לא: הוא לא בוריס ג’ונסון, ובטח שהוא לא ג’רמי קורבין. אבל יש עוד הרבה משבצות חוץ מהשניים האלו, והסיסמה הזו לא ממהרת להבהיר באיזו מהן סטארמר עומד.
נאום הקיר
הקדמה
נתחיל, כמובן, בראש המפלגה. קיר סטארמר. לפני שסטארמר התחיל לנאום, הוא הוצג על-ידי חברת הפרלמנט לשעבר רות’ סמית’, שהפסידה את המושב שלה בבחירות 2019. היא הסבירה על “הנהגה חדשה” ועל הצורך בה. בפועל, התפקיד שלה היה לטנף כמה שאפשר, אבל בלי להזכיר שמות, על תקופת ההנהגה של ג’רמי קורבין. הלייבור נכשלה בכל הנוגע להנהגה, אנטישמיות, שכנוע הציבור ועוד ועוד. אבל עכשיו, היא אומרת, קיר סטארמר כאן והוא יביא הנהגה חדשה.
ואז סטארמר הגיע לנאום. לאחר רשימת התודות המייגעת, הוא תקף את הממשלה על הכישלון שלה בנושא הקורונה, ואמר: “זה הזמן להנהגה”. ואז, הוא ביקש לפרוש את החזון שלו בפני הצופים. הוא סיפר על ההזדמנויות להן הוא זכה בזכות משפחתו התומכת, ואמר שהוא “תומך בערכי המשפחה”, ושהוא רוצה לתת לכולם הזדמנות כזו. הוא רוצה שזו תהיה המדינה הטובה ביותר לגדול בה ולהזדקן בה. מדינה ששמה את המשפחה ראשונה. מדינה שדואגת לכל אזרחיה ולביטחונם.
לצערו, הוא אמר, לממשלה אין כאלו סטנדרטים. הוא מכיר בכך שבזמנים כאלו למשול זה קשה. אבל כשמגיעים לשיעורי המוות מהגבוהים בעולם, כשהמיתון הכלכלי שמכה את המדינה הוא מהעמוקים בעולם, המסקנה ברורה: “אי היכולת של הממשלה מצעידה אותנו לאחור”. והקורונה, בינתיים, מנעה הרבה דברים שנלקחו כמובן מאליו: נוכחות בלידות, בחתונות, ואף פרידה מאלו שנלקחו לפני הזמן. “משפחה באה קודם”. מהבסיס הזה, הוא רוצה לבנות קהילות טובות יותר שבהן האנשים דואגים זה לזה.
לכן, הוא הסביר, מכעיס אותו שההנהגה הנוכחית כה כושלת, ונראה שלא למדה דבר במשבר. והנה שני דברים שהוא טוען שלמד. ראשית, כשהמערכות הציבוריות לא מתפקדות בשגרה, הן לא יתפקדו בחירום, תוך הדגשת מצב ה-NHS. שנית, שמשבר חושף את האופי האמיתי, ושאפשר ללמוד הרבה על ראש הממשלה הנוכחי. לדברי סטארמר, ג’ונסון בעיקר לא רציני מספיק.
חזון למפלגה
סטארמר מתיימר להיות מנהיג מזן אחר. אבל, כרגע הוא בממשלת הצללים. ועד שהלייבור לא תצא מהצללים ותהיה בממשלה, היא לא תוכל להשפיע. אבל המפלגה הפסידה ארבע מערכות בחירות ברצף, מאפשרת לשמרנים לשלוט במשך עשור. וכשדבר כזה קורה, המפסיד לא יכול להאשים את הבוחרים, אלא רק את עצמו.
לכן, כך סטארמר, הלייבור צריכה להשתנות. ועכשיו יש לה הנהגה חדשה. לכן, הוא נלחם בכל הכוח באנטישמיות המיוחסת למפלגה. הלייבור הופכת לאופוזיציה אפקטיבית. אבל זה לא מספיק. הוא לא הגיע לפוליטיקה כדי להיות באופוזיציה, אלא כדי לשנות את חייהם של אנשים. אבל לא ניתן לעשות זאת בלי אישור מהציבור. ולכן, הוא מבטיח שינויים. לא עוד הלייבור תגיע לבחירות כלליות בלי שבוטחים בה בנושאי הביטחון הלאומי, התעסוקה, הקהילה והכסף הציבורי.
סטארמר לא מעוניין להיות ראש הממשלה כדי להיות ראש הממשלה. הוא רוצה להיות ראש הממשלה למען המדינה שהוא אוהב. לשם כך, הלייבור צריכה להיות המפלגה של כל הממלכה המאוחדת: אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. הוא לא מעוניין להחזיר את השעון לאחור, כי הזמנים השתנו ואיתם סדרי העדיפויות, אבל הוא כן רוצה לזכור את הישגי ממשלות הלייבור. הוא מדבר על הקמת ה-NHS, קביעת שכר המינימום, שותפות להקמת נאט”ו וההגעה להסכם יום שישי הטוב.
מה שמשותף לשלושת ראשי הלייבור שניצחו בחירות מאז מלחמת העולם השנייה – קלמנט אטלי, הרולד וילסון וטוני בלייר – היה תחושת השליחות להעביר את בריטניה מודרניזציה, כך שתיטיב עם כולם. רק שלושה ראשי לייבור ניצחו בחירות, וסטארמר מבקש להיות הרביעי. לכן, יש להסתכל על מה שצריך לשנות בעתיד, ולא על העבר. והוא רוצה להבטיח הזדמנויות.
יש צורך באסטרטגיה לאומית, עם מטרות ברורות. ואם הממשלה לא תדאג לסגור פערים, אז הלייבור תקים כוח משימה משלה. כי דייוויד קמרון, ת’רזה מיי ובוריס ג’ונסון הבטיחו שלושתם לסגור את הפערים האלו, אבל לא עשו דבר.
חזון
בחזונו, הוא רואה בריטניה בה כולם מקבלים חינוך מעולה. אנשים לא צריכים לעבור בית במרחק מאות קילומטרים ממשפחתם רק כדי למצוא עבודה ראויה. מדינה בה בכל חלקיה נהנים מהזדמנויות רבות ומביטחון אישי. ממשלה שמחויבת לחברה ירוקה והוגנת יותר. מדינה שתוביל את העולם במלחמה במשבר האקלים. מדינה שתהיה הטובה ביותר לגדול ולהזדקן בה. אבל זה לא יקרה בלי ניצחון בבחירות, וזה לא יגיע בזכות נאום אלא בזכות עבודה לטווח הארוך.
לסיום, הוא פנה למצביעים שהפנו עורף למפלגה בבחירות 2019. הוא מבטיח שסדרי העדיפויות שלהם לעולם לא יילקחו שוב כמובן מאליו. עכשיו יש למפלגה הנהגה חדשה, הוא אומר. הוא אוהב את הארץ הזו, בה הוא גדל וזו הארץ בה יזדקן. הוא רוצה שזו תהיה המדינה שהוא יודע שהיא יכולה להיות.
אז מה היה לנו?
הבה ננתח. מבחינת חזון, סטארמר מבטיח שהוא בעד מה שטוב ונגד מה שרע. חדשני ללא ספק. יש לו כמה דברים קונקרטיים שהוא אומר, אבל ממש לא ברור מאחורי מה הוא עומד. תגידו על קורבין מה שתגידו, יש לו אידיאולוגיה ברורה. בבחירות, היה ברור לכולם מה קורבין בוודאות גבוהה יקדם, ומה בוודאות גבוהה הוא יבלום. בנאום הזה לפחות, זה לא ממש ברור לגבי סטארמר. הוא ילאים? יזרים כספים? ייתן לרשויות המקומיות יותר סמכויות ומשאבים כדי להתמודד עם האתגרים? האוטופיה שלו נחמדה ויפה, אבל איך הוא מתכוון להגיע אליה? עדיין לא ברור, ונראה שנצטרך לחכות לבחירות הכלליות כדי לגלות.
מה שמעניין כאן זה ההיתפסות שלו לכך שהוא מאמין במשפחה ובערכי המשפחה (מה שזה לא אומר). זה לא סתם: המפלגה השמרנית משווקת את עצמה, בין השאר, כמפלגת המשפחה. סטארמר מנסה להפקיע מידיה את המונופול הזה. דברים דומים הוא עושה עם גילויי הפטריוטיות ועם “המדינה הכי טובה בעולם” שמתכתבת עם הרטוריקה של ג’ונסון. אחרי שבוריס ג’ונסון הזיז את מפלגתו שמאלה וקירב אותה אל הלייבור, סטארמר מתחיל לעשות צעד של הזזת המפלגה ימינה לעבר השמרנים. המאבק של סטארמר יהיה על המצביע החציוני, זה ברור.
אבל יותר מהכל, בולטת התמה של הנהגה חדשה. הנהגת המדינה כבר עשור לא טובה מספיק הוא טוען. וגם הנהגת המפלגה הקודמת הייתה לא טובה. אמנם, הוא מערבב את זה עם ביקורת על הנהגתם של גורדון בראון ואד מיליבנד את המפלגה, אבל ברור שהמטרה היא קורבין. כשמדברים על חשש לביטחון הלאומי, מתכוונים לקורבין, שנפגש עם אנשי IRA, חזבאללה וחמאס. והוא שוזר את הדברים זה בזה: כדי להחליף את הנהגת המדינה הלא ראויה, יש קודם להתנער מהנהגת המפלגה הקודמת שאיתה לא היה ניתן לנצח. קורבין חטף על הראש, הרבה מזה בצדק, מבלי ששמו הוזכר פעם אחת. נימוס בריטי שכזה. אבל מה סטארמר מתכוון להציב במקום? ממש לא ברור עדיין.
נאום הסגנית
נעבור לנאום של אנג’לה ריינר, סגניתו של סטארמר. הנאום שלה, כרונולוגית, נישא יומיים לפני זה של סטארמר. את סטארמר, כמובן, שמרו לסוף, בעוד שנאומה של ריינר נשמר לפתיחה. בכל מקרה, למרות שהנאום היה קצר רק בעשר דקות, לא אכנס פה לפרטים כמו עם סטארמר, אלא רק אעבור על הנקודות העיקריות.
ראשית, ריינר שיבחה את ה-NHS – אותו היא מגדירה כהישג הגדול ביותר של הלייבור – ושל שאר עובדי המפתח בתקופת הקורונה. הכוונה היא לעובדים סיעודיים, שליחים, אנשים בפסי הייצור וכדומה. לאחר מכן, היא עברה לתקוף את הממשלה על חוסר היכולת שלה. היא תקפה אישית את ג’ונסון על נטייתו להאשים את כולם חוץ מעצמו בכישלונות שלו. בחוסר היכולת שלו לקחת אחריות כמו זה שלא פיטר את שר החינוך גווין ויליאמסון לאחר סאגת ציוני הבגרויות. בדומה לסטארמר, גם היא פרשה חזון על בריטניה הוגנת יותר, בה לכולם יש הזדמנות שווה בלי קשר לרקע ממנו הגיעו.
אבל ריינר היא קורבניסטית, והיא ידעה גם להראות את זה, בקטנה. הדוגמה הבולטת ביותר היא הביקורת שהעבירה על חברות כמו בריטיש איירווייז, שמפטרות עובדים ושוכרות מחדש כדי לא לתת להם תנאים. לדבריה, אם חברה רוצה לכלול בשמה את שם המדינה, עליה לפעול בהתאם לערכי המדינה. ואם היא לא עושה את זה, על הממשלה להתערב. היא לא אמרה באיזה אופן, אבל המסר ברור: קורבין אולי חזר לספסלים האחוריים, אבל הקורביניזם לא הולך להיעלם מהנהגת המפלגה כל-כך בקלות. הנהגה חדשה וכל זה, אבל לא יהיה כל-כך פשוט לחתוך.
אז יש הנהגה חדשה?
קיר סטארמר נחוש להינתק מקודמיו בתפקיד מאז טוני בלייר, בייחוד מקורבין. עוד לא ברור לאן הוא מעוניין להמשיך לאחר מכן, מעבר לכך שמדובר בניצחון ובאיזושהי ארץ מובטחת שבריטניה יכולה להיות. איך הוא הולך לעשות זאת? לא ברור. אבל גם לא יהיה לו קל: ג’ונסון כבר החל לתקוף את סטארמר על כך שעם כל הכבוד לניסיונות שלו להתנתק מקורבין, הוא היה שר בכיר בממשלת הצללים שלו. ובנוסף, כאמור, יש לו סגנית קורביניסטית שלא מתנצלת על זה. היא אמנם לא הייתה מאוד ישירה כדי להראות חזית אחידה, אבל האנקדוטות הקונקרטיות שלה מראות בדיוק מה הכיוון שלה.
אבל פוליטיקה היא ריצה למרחקים ארוכים. יש לפחות עד 2023 לפני הבחירות הבאות (כי תמיד ייתכן שג’ונסון יקדים את הבחירות). הרבה זמן למפלגה לבנות ולמתג את עצמה מחדש. עכשיו סטארמר צריך להחליט לאיזה כיוון הוא רץ.