סאגת הציונים נמשכת. לאחר שממשלת סקוטלנד נאלצה לבצע פניית פרסה כדי להתמודד עם שנמוך ציונים של תלמידים רבים, הגיע תורן של אנגליה, ויילס וצפון אירלנד. בזמן שבוויילס שרת החינוך הצליחה למצוא פתרון שהוסכם אפילו על האופוזיציה, באנגליה וצפון אירלנד הדברים עובדים פחות חלק. שר החינוך הבריטי גווין ויליאמסון (בתמונה) הציע פתרון שעבור רבים נראה חלקי ביותר והאופוזיציה דורשת ממנו שילך בכיוון המדיניות החדשה של סקוטלנד. הוא מבחינתו מסרב בטענה שהמערכת של משרד החינוך מספקת. כעת, מופעל עליו לחץ להתפטר. בצפון אירלנד, שר החינוך מסרב אפילו לשקול איזושהי הקלה על התלמידים שנפגעו, דבר שאפילו באנגליה סופק במידת מה. הדבר גורם לעימות בין שתי העומדות בראשות ממשלת צפון אירלנד: השרה הראשונה, ממפלגתו של שר החינוך, נותנת לו גיבוי. סגנית השרה הראשונה, מהמפלגה הנגדית, דורשת ממנו למצוא פתרון למצב. הבעיה היא שהתלמידים שקיבלו את ציוניהם השנה ככל הנראה ייפגעו בכל צורה שהיא | צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10
הסיפור עם ציוני הבחינות עדיין לא מאחורינו. אחרי שבסקוטלנד הממשלה הייתה צריכה לעשות פניית פרסה מפוארת תוך נסיעה במהירות שמסוכנת מדי לפניות כאלו, ממשלת בריטניה הצליחה להכניס את עצמה בדיוק לאותה צרה. עכשיו, העניין הזה הופך מסיפור של הפוליטיקה הסקוטית לסיפור של הפוליטיקה הלאומית (אפילו שעל פניו כעת הסאגה לא נוגעת לכל הממלכה באופן ישיר). כעת השאלה היא אם נראה כאן פניית פרסה נוספת.
לפני שניכנס לפרטים, אבהיר שאני לא נכנס פה למבנה מערכת בחינות הסיום בבריטניה, אלא מתעסק בזה ברמה המופשטת ביותר כדי להתמקד יותר בעניין הפוליטי. אם תרצו הסבר על המבנה בפוסט נפרד, ידעו אותי ואכתוב.
תקציר הפרקים הקודמים
למקרה שלא קראתם את הפוסט הקודם בבלוג, הנה תקציר: בגלל שהקורונה הביאה לכך שלא ניתן לקיים בחינות כמו שצריך, הבחינות בוטלו. הוחלט שהשנה הציונים יינתנו על-סמך הערכות המורים. אולם, בגלל חשש לאינפלציית ציונים, בסקוטלנד הוחלט לעשות איזשהו “מיתון” לציונים, שככל הנראה נעשה על-סמך היסטוריית הציונים של בית הספר. זה הביא לכך שבעיקר אזורים עניים נפגעו מהשיטה, כשל-125 אלף תלמידים הורד הציון. בתחילה, השרה הראשונה ניקולה סטרג’ון ושר החינוך שלה ג’ון סוויני הכחישו שנעשה איזשהו חוסר צדק. כך, עד שמוקדם יותר השבוע ממשלת סקוטלנד עשתה אחורה פנה והודיעה שהיא תבצע תיקונים. זה לא הרגיע את הסערה הפוליטית, ובאופוזיציה דרשו את ראשו של סוויני. במקביל, האופוזיציה בווסטמינסטר הזהירה את ממשלת בריטניה שדבר דומה עשוי לקרות עם הציונים של תלמידי אנגליה. הממשלה הודיעה על צעד מאוד מהיר ומאוד חפוז.
מאז, בפרלמנט הסקוטי התקיימה הצבעת אי-אמון נגד ג’ון סוויני. הוא הצליח לשרוד אותה, למרות שבהדחתו תמכו השמרנים, הלייבור והליברל-דמוקרטים. זאת, משום שהירוקים סברו שלאור שינוי המדיניות של הממשלה, אין צורך לדרוש מהממשלה גם להקריב קורבן בדמותו של סוויני. בכל מקרה, גם אם סוויני היה מפסיד בהצבעה, היא לא מחייבת מבחינת החוק. ייתכן שהוא היה מתפטר או מפוטר כדי לא ליצור רושם שהממשלה מזלזלת בפרלמנט, אבל זה לא הכרחי.
ועכשיו מה?
כפי שהזכרתי קודם, ממשלת בריטניה הוזהרה שהיא הולכת להתמודד עם בעיה דומה. במהלך מהיר מאוד בלילה שבין שלישי לרביעי, היא הודיעה על פתרון בזק, שגרר גם הוא ביקורת. השיטה של ממשלת בריטניה, במקור, הייתה אמורה לעבוד כך: תיעשה סטנדרטיזציה של ציוני התלמידים בכך שיסתמכו על הישגיהם בכיתה בשנים קודמות, על בחינות מוקדמות ועל הערכת המורים שלהם. הערכת המורים, עם זאת, תשוקלל רק במקרה של כיתות עם חמישה “נבחנים” או פחות. עם זאת, כמובן, למורים עדיין יש השפעה על הציון הסופי כיוון שהם אלו שחילקו לתלמידים ציונים במשך כל הזמן. הדבר יצר חשש, שכן הערכות שנעשו על-ידי מרכז הבחינות הממשלתי מצאו שככל הנראה האלגוריתם איתו הוחלט לעבוד יביא לשנמוך ציוניהם של 39% מהתלמידים.
השינוי היה אפשרות עבור התלמידים לבחור את הציון הגבוה מבין מספר אפשרויות של בחינות (ציונים בכיתה, מתכונות וכו’). לכאורה, זה היה אמור להבטיח שמי שהאלגוריתם יפגע בציונים שלהם יקבלו רשת ביטחון. אבל גם הצעד הזה חטף ביקורת קשה, בעיקר כי פירוש הדבר היה ששיטת הציונים לא תהיה אחידה, מה שגם יפגע בערך הציונים. בכל מקרה, נכון לעכשיו אפילו לא ברור איך מבקשים לשנות את הציון, וככל הנראה לא יהיה ברור לפני השבוע הבא.
אתמול (ה’) פורסמו ציוני המקבילה הבריטית לבחינות הבגרות בישראל. החיזוי של מרכז הבחינות הממשלתי היו מאוד מדויקות: באנגליה, 36% קיבלו רמת ציון אחת מתחת למה שנחזה. עוד 3% קיבלו שתי רמות ציון מתחת לצפי. אמנם מדובר בשיפור הציונים הממוצעים בהשוואה לשנים קודמות, אבל יש תלמידים שהסטטיסטיקה הזו לא ממש עוזרת להם. הממשלה הבטיחה שתהיה אפשרות לערער או להיבחן שוב בסתיו, אבל גם אלו לא פתרונות מוצלחים במיוחד. אפילו אם רק חצי מהתלמידים שציוניהם נפגעו יערערו הדבר יסתום את המערכת, ובחינה חוזרת בסתיו עשויה לפגוע בלוח הזמנים האקדמי שלהם.
התגובה הפוליטית
האופוזיציה כמובן זעמה. קיר סטארמר אמר ש”ברור שמשהו לא בסדר” במערכת הציונים, והעלה דרישה לתיקון המחדלים האלו. אם תסתכלו על הטוויטר שלו בימים האחרונים, תוכלו להתרשם שהציונים האלו הם הגביע הקדוש של סטארמר, עם המוני ציוצים ושרשורים בעניין. לילה מוראן, מתמודדת על ראשות המפלגה הליברל-דמוקרטית ודוברת המפלגה לענייני חינוך, דורשת את התפטרותו של שר החינוך גווין ויליאמסון. לדבריה, התנהלות הממשלה בנושא הציונים הביאה לפגיעה בתלמידים רבים, שהתפטרות שר החינוך היא המעט שאפשר לעשות כדי להתחיל לתקן.
ויליאמסון, מצדו, דוחה כל אפשרות לרפורמה נוסח סקוטלנד, שעיקרה הוא שהערכות המורים הן שיקבעו וזהו. מבחינתו ממשלת בריטניה – שאחראית בנושאי חינוך על אנגליה – כבר סיפקה לתלמידים שבאחריותה פתרון. לדבריו, פתרון נוסח סקוטלנד עשוי לפגוע במערכת האיזונים והבלמים של ממשלתו וכמו כן ליצור אי-עקביות ברחבי המדינה. מה שהוא קיבל בתגובה להתעקשות שלו זה הפגנת תלמידים בווייטהול (היכן שממוקמים משרדי הממשלה) שדורשת את התפטרותו. כמו כן, בתקשורת הוא הואשם שהוא לא בוטח במורים עליהם הוא אמון.
מחוץ לאנגליה
גם בוויילס ובצפון אירלנד, ששחררו את הציונים באותו יום, יש בעיה עם החישובים. שרת החינוך הוולשית קירסטי ויליאמס (לייבור) נאלצה להודיע שמי שקיבלו את הציונים לבחינות הסופיות (A level) יוכלו לקבל שדרוג כך שהציון לא יהיה נמוך ממה שקיבלו בבחינות בסיסיות יותר, שנלקחות שנה קודם (AS level). האופוזיציה הוולשית, בדמותן של המפלגה השמרנית ופלייד קמרי, בירכה על הצעד. בשלוחה הוולשית של מפלגת הברקזיט היו קצת יותר ביקורתיים, אבל הכוח האלקטורלי שלהם בוויילס נובע מעריקות ולא מהצלחה מסחררת בבחירות, כך שסביר להניח שקולם יקבל פחות הקשבה.
בצפון אירלנד, 37% מהתלמידים קיבלו שנמוך לציונים שלהם. בניגוד לוויליאמס או סוויני שהבטיחו תיקון, ובניגוד לוויליאמסון שהבטיח פתרון עוד לפני שהתגלה גודל הבעיה, שר החינוך של צפון אירלנד פיטר וייר הגן על המערכת. הוא כמובן הביע סימפטיה למי שלא הצליחו כפי שקיוו בבחינות, אבל עובדה שבסוף הציון הממוצע עלה. כמובן, הוא עודד את מי שחושבים שנעשה להם עוול לערער על הציונים. וייר קיבל גיבוי מהשרה הראשונה ארלין פוסטר, שלמפלגתה וייר משתייך. סגנית השרה הראשונה מישל אוניל (להזכירכם, היא שווה במעמדה לשרה הראשונה) לא נתנה גיבוי כזה אלא אמרה שהמצב בלתי נסבל ושיש למצוא לו פתרונות. האופוזיציה קראה גם היא לקחת דוגמה מממשלות אחרות בממלכה ולשנות מדיניות.
איך הגענו עד הלום?
הסיבה לכל הפיאסקו הזה היא הסגר המאוחר. עצם העובדה שבריטניה ניסתה בתחילה לא לסגור אנשים בבתים כדי לפגוע בכלכלה עד כמה שפחות ומתוך אמונה בחסינות העדר, הביאה את בריטניה לסגור את הכל מאוחר לעומת מדינות אחרות, וגם למשך זמן יותר ארוך. זו אמנם לא הסיבה הרשמית, אבל קשה להאמין שלו הסגר היה מתחיל ונגמר מוקדם יותר כמו במקומות אחרים, אי-אפשר היה למצוא מתווה בטוח במסגרתו התלמידים יוכלו להיבחן. אבל במקום זאת, התלמידים שחיכו השנה ללימודיהם מצאו את עצמם עם איזשהו מתווה בעייתי. מצד אחד, תלמידים רבים חווים כעת פגיעה בציונים שלהם, במקרים רבים כנראה שלא בצדק. מצד שני, מערכת הציונים החלופית שנהגתה מביאה לאינפלציית ציונים רצינית. כבר עם השנמוכים ממוצע הציונים גבוה יותר מאשר בשנים שעברו, תחשבו עד כמה גבוה הוא יהיה אחרי עקיפת השנמוכים הללו. כלומר, זה אומר שציון גבוה של תלמיד/ה שסיימ/ה השנה שווה הרבה פחות מאותו ציון בדיוק שקיבלו תלמידים בשנה שעברה. גם זה פוגע בתלמידים.
וכעת הנה אנחנו: במהומות פוליטיות על ציונים בבחינות. ויליאמסון כמובן לא יתפטר, כפי שדומיניק קאמינגס לא התפטר לאחר שהפר בידוד וסגר, וכפי שרוברט ג’נריק לא התפטר לאחר שעלו נגדו חשדות למה שנראה כמו שוחד. גם ת’רזה מיי לא התפטרה לאחר שמדיניות “האווירה העוינת” שלה זכתה לגינויים אפילו מנייג’ל פרג’. אבל הלחץ ימשיך כל עוד יהיו תלמידים שנפגעו. ובגלל שבממשלה הזו אוהבים פניות פרסה, אין מניעה שגם פה תהיה אחת. בוויילס וסקוטלנד שרי החינוך הצליחו להציל את עצמם באמצעות שינוי מדיניות, גם אם הגיע מאוחר. בצפון אירלנד, היחס של שתי המנהיגות לשר החינוך מראה בעיקר שלמרות שהממשלה חזרה לתפקד, הקרעים עדיין לא התאחו. כעת יהיה צריך לראות מי יתכופף ראשון.