שמים ברקס

תושבי צפון אנגליה קיבלו בסוף השבוע מתנה מהממשלה: הגבלות. זאת, בנוסף להקפאת ההקלות שתוכננו לאותו סופ”ש באנגליה כולה. זאת, בעקבות עלייה בתחלואה באזורים מסוימים בצפון אנגליה, שחייבו את האטת קצב ההדבקה. הדבר גרם ללא מעט התפרצויות פוליטיות. הסמיכות לעיד אל-אדחא גרם לזעם בקהילה המוסלמית שחגיגותיה נהרסו. חבר הפרלמנט השמרני קרייג ויטאקר חולל סערה כשהאשים את המיעוטים בכך שהם לא מתייחסים ברצינות להנחיות. האופוזיציה הראתה תמיכה בצעדים, אבל ניסתה עדיין לבקר את הממשלה בשל האופן בו היא מתקשרת עם הציבור. בסקרים זה פחות מועיל לה. ולסיום, כדי להוסיף לחגיגות, גראהם מדלי, מהצוות המייעץ לממשלה בנושא הקורונה, חולל סערה כשרמז שייתכן שעסקים מסוימים יצטרכו לסגור כדי לאפשר לבתי הספר להיפתח בספטמבר. או במילים אחרות, הממשלה עושה צעדים מסוימים בצורה נכונה, אבל לא משכנעת | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10

החשש מהגעתו של גל שני לאירופה בכלל ולבריטניה בפרט חייב את ממשלת בריטניה להאט את ההקלות הצפויות, וגם להחזיר מגבלות מסוימות בחלקים מסוימים של אנגליה. אבל במהירות רבה העניין הפך להיות מרפואי גרידא לעניין פוליטי לחלוטין, וכולם נכנסו לקלחת.

מה שקרה זה ששלשום (ו’), בצל חשש שקיים כבר תקופה מגל שני של קורונה באירופה, בוריס ג’ונסון הכריז על שורה של צעדים. ראשית, הגבלות על מפגשים בין משקי בית שונים באזורים שונים בצפון אנגליה. המגבלות כוללות בעיקרן איסור על ביקורים במשקי בית אחרים ואיסור על מפגש בין שני משקי בית בפאבים ומסעדות (למשק בית אחד מותר ללכת לארוחה משפחתית במסעדה, לצורך העניין). שנית, הקלות שהיו אמורות לצאת לדרך אתמול (ש’), כמו פתיחה של קזינו, אולמות באולינג ועוד מקומות שהקטע בהם הוא חלל סגור עם אוויר ממוחזר, יצטרכו לחכות לפחות שבועיים לבחינה מחודשת. הסיבה לכל זה היא נתונים. לפי ג’ונסון, ישנה עלייה בתחלואה מאז תחילת יולי. בנוסף, החקירות האפידמיולוגיות מראות שרוב ההדבקות נעשות בביקורים בבתים. בכל מקרה, במקביל, אנשים בקבוצות סיכון הורשו לראשונה לפגוש אנשים ממשקי בית אחרים.

וזה הוליד לא מעט בלגן.

עיד אל-אדחא שמח

ההגבלות על צפון אנגליה הוכרזו רגע לפני עיד אל-אדחא. כידוע, בבריטניה יש קהילה מוסלמית לא קטנה. האיסור על ביקורים דיי פוגם בחדוות החג. יש מוסלמים שלא אהבו את זה בכלל. חלקם אפילו טענו שהעובדה שההגבלות הוכרזו לילה לפני החג מעלה חשדות. אפילו היה “איום” שאנשים לא ישנו את התכניות שלהם ברגע האחרון ויעברו על החוק. ההנהגה הייתה קצת יותר מתונה. הם התלוננו על כך שנעשה שינוי ברגע האחרון לעניין שמתכננים לגביו כבר שבועות, וגם שישנו בלבול לגבי מה מותר ומה אסור. למשל, האם מותר למישהו באזור עליו הוטלו הגבלות לבקר אצל חברים שגרים באזור בו לא הוטלו ההגבלות הללו? אולי להיפך מותר? לא ברור. בכל מקרה, אין צורך להגיד שלמרות כל ההתבטאויות הבעייתיות של בוריס ג’ונסון כלפי מוסלמים, כנראה לא מדובר בקונספירציה כלשהי. להזכירכם, באפריל היו הגבלות שהרסו את פסח ופסחא להרבה מאוד אנשים.

אבל זה עוד בקטנה. כדי להוסיף שמן למדורה, קרייג ויטאקר, חבר פרלמנט שמרני שמייצג את אחד המחוזות בהם הוטלו ההגבלות, החליט לדבר על מיעוטים. לדבריו אלו הם, ובייחוד המוסלמים, ש”לא לוקחים את העניין מספיק ברצינות”. אתם יכולים לנחש שזה היה פתח לשיט סטורם. סעידה וארסי, חברה מוסלמית בבית הלורדים מטעם השמרנים שחזקה במלחמה באסלאמופוביה המיוחסת למפלגה, קראה לדבריו של ויטאקר “שטויות מפלגות”. בלייבור היו קצת פחות דיפלומטיים, וטענו שמדובר בגזענות לשמה. ויטאקר טוען שהוא פשוט התבסס על הנתונים האפידמיולוגיים, ושהוא אמר את מה שאמר כדי לסייע לקהילות המיעוטים.

הצלחה וכישלון

הסיפור של ההגבלות הביא לביקורת מטעם האופוזיציה על יכולת הממשלה להתנהל בזמן המגיפה. זה לא שלא חושבים שם שיש מקום להחזיר הגבלות, אבל הם לא חשים שהממשלה מתנהלת כראוי. קיר סטארמר אמר שהוא תומך בהטלת מגבלות באופן מקומי היכן שנדרש, אבל שהאופן בו הממשלה מתקשרת עם הציבור הוא דיי אומלל. ההודעה הגיעה בשעת לילה, בהתראה של כמה שעות. כך הציבור לא יכול להתנהל, נוצר בלבול והדבר גורם לנזק. לכן, הוא קרא לממשלה לעבוד על התקשורת שלה עם הציבור.

No one would argue with taking local measures to control the spread of the virus.

But the lack of clarity and communication simply wasn’t good enough. pic.twitter.com/8BTHuC1hAj

— Keir Starmer (@Keir_Starmer) July 31, 2020

שר הבריאות בממשלת הצללים של סטארמר, ג’ונת’ן אשוורת’, כתב טור לדיילי מירור. בטור, הוא כתב שהלייבור תומכת בהגבלות המקומיות שהממשלה קבעה, אבל קרא לממשלה ללכת יותר רחוק. לדבריו, יש להגביר את מערך הבדיקות, וכמו כן לשפר את מערכת הניטור כדי למצוא את מי שבאו במגע עם חולה מאומת. גם הוא דיבר על הבלבול ואובדן האמון שנוצר עקב בעיות התקשורת של הממשלה עם הציבור. או במילים אחרות, אשוורת’ יותר מרומז שאם ממשלת ג’ונסון הייתה מתנהלת בצורה קצת יותר מוצלחת, אולי היה אפשר להימנע מחלק מההגבלות האלו. או בקיצור, ואני מצטער שאתם צריכים לשמוע את זה שוב, הפוליטיקה המפלגתית פה איתנו בשגרת קורונה. לא שזה מפתיע מישהו: ג’ונסון מדיי שבוע תוקף את סטארמר על כך שהוא כביכול לא עקבי לגבי עמדתו על מדיניות הממשלה.

יכול להיות, אגב, שזה עוזר לג’ונסון. אמת, מאז יוני הסקרים מראים שיותר אנשים שלא מרוצים ממדיניות הממשלה לעומת כאלו שכן מרוצים ממנה. ועדיין, הסקרים גם מראים שיותר אנשים תומכים בבוריס ג’ונסון כמנהיג מאשר בקיר סטארמר. כמו כן, השמרנים עדיין נהנים מהובלה בסקרים על פני הלייבור. הפער לא עצום, כחמישה אחוזים, ועדיין הובלה. נשאלה השאלה למה ממשלה שהרוב לא מרוצים מהתנהלותה במשבר הכי גדול מאז מלחמת העולם השנייה לא מתרסקת בסקרים. ייתכן, כפי שהציע הפובליציסט ג’ון רנטול, שהממשלה בסופו של דבר כן עושה את מה שנדרש ממנה, והרבה פחות משכנע את הציבור כשהאופוזיציה מבקרת את הדרך ולא את המהות.

הגבלות עתידיות

אבל המגבלות הנ”ל הן לא הסוף. פרופ’ גראהם מדלי, אחד מהמדענים שמייעצים לממשלת בריטניה, זעזע את המערכת. אתמול (ש’), בריאיון ל-BBC, הוא הזהיר שעשוי להיות קצת סחר-מכר בהקלות ובהגבלות. הכוונה שייתכן שכדי לפתוח את בתי הספר בספטמבר, יהיו מקומות התקהלות אחרים שיצטרכו להיסגר. למשל, פאבים. הסיבה לכך היא, כפי שהתבטא בנושא ראש מערך הרפואה של בריטניה כריס ויטי, שבריטניה קרובה מאוד לגבול של ההקלות שניתן לתת.

העניין הוא שהממשלה נחושה לפתוח את בתי הספר בזמן, עם נוכחות כמה שיותר מלאה. הרציונל ברור: בלי בתי ספר אין משק מתפקד. הילדים צריכים להיות איפשהו. הבעיה שבתי ספר מביאים לחיבור של הרבה מאוד משקי בית. לכן, כך מדלי, ייתכן שיהיה צורך לסגור רשתות מפגש אחרות, למשל פאבים. אלו לא חייבים להיות הפאבים, וגם ייתכן שעד ספטמבר הממשלה תחליט על מדיניות אחרת בבתי הספר שתאפשר לצמצם מפגשים של משקי בית כדי לשמור על תרבות הפנאי פתוחה ככל הניתן.

אנשי מקצוע מסוימים הסכימו עם מדלי. לדבריהם, גל שני הוא סביר בהחלט, והממשלה תצטרך לקבל החלטות. העדפה של סקטור החינוך על פני סקטור האירוח היא החלטה פוליטית לחלוטין, שכדאי שהממשלה תהיה מסוגלת לקחת. אבל לפי אנשי מקצוע אחרים, אם לממשלה תהיה אסטרטגיה קוהרנטית לגבי התמודדות עם הקורונה, לא יהיה צורך בסחר-מכר כזה בהקלות.

הבעיה העיקרית בכל הסיפור הזה היא לא שייתכן שיהיה סחר-מכר, אלא שמדלי העלה את הפאבים רק בתור אפשרות. כלומר, זה לא שהממשלה יצאה ואמרה: “אנחנו מקווים שלא נצטרך להגיע לזה, אבל אם כן אז כדי לפתוח את בתי הספר נסגור את הפאבים והמסעדות”. זו הייתה מדיניות אחראית, שהייתה מאפשרת למסעדות ולפאבים זמן להתארגן מראש לשני התרחישים. במקום זאת, גורם מייעץ אחד דיבר לתקשורת והעלה את האופציה שיהיה סחר-מכר, עם פאבים בתור דוגמה אפשרית. זה אומר שכל המגזר העסקי בערך צריך להיכנס למצב לא ברור בו הוא לא יודע האם עסק זה או אחר יצטרך להיסגר כדי להבטיח את פתיחת שנת הלימודים.

Thanks Howard but I am not the chair of SAGE and if you read what I said there is nothing about targeting. These are very difficult choices and they are all lose-lose. Nobody wants another outbreak like March, nor pubs to close nor schools to stay closed. I don’t decide

— Graham Medley (@GrahamMedley) August 1, 2020

לסיכום

אם להגיד במשפט אחד, אז ממשלת ג’ונסון התנהלה טוב מול העלייה המקומית בשיעור ההדבקה. היא הייתה יכולה להתנהל טוב יותר, אבל היא התנהלה טוב. אמת, זה מבאס עבור חוגגי עיד אל-אדחא ועבור הרבה מאוד אנשים שקיוו לפגוש את החברים והמשפחה. אבל ההגבלות המקומיות האלו נועדו להימנע מצורך בסגר כללי נוסף. כפי שאנחנו למדים היטב כאן בישראל, סגר כללי הוא משהו שאפשר להשתמש בו באמת רק פעם אחת. אחר-כך כבר אין אמון.

אבל, כפי שאמרו בצדק באופוזיציה, הממשלה לא מתקשרת היטב עם האזרחים. המון שאלות נשארות פתוחות, והרבה דברים נעשים במה שנראה כמו החלטה קפריזית. זה לא בהכרח שכך הדברים נעשים, אבל למראית העין יש חשיבות. לכן, הממשלה סובלת למעשה מבעיה של צעדים נכונים עם יחסי ציבור גרועים למדי. ולמרות שאני תמיד בעד התעסקות בתוכן ופחות בשיווק, שיווק הוא חשוב בפוליטיקה, בעיקר בעתות משבר.