בוריס ג’ונסון נשא נאום לאומה, במסגרתו פרש את חזונו לגבי היום שאחרי הקורונה. הוא הזכיר את הפערים החברתיים הקשים שיש בבריטניה, והבטיח לטפל בכולם אחרי עשורים של הזנחה. הוא הבטיח השקעות ומעורבות ממשלתית במשבר אליו נכנסת המדינה יחד עם העולם כולו. ניו דיל, אותו פרויקט של רוזוולט להוציא את ארצות הברית מהשפל הגדול, היה נקודת ההשוואה שלו. רק שלא בטוח עד כמה מה שהוא מציע חדש או שאפתני | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
העולם עומד כעת בפני זמנים קשים. וכשהעולם עומד בפני זמנים קשים, הוא אוהב נאומים טובים ומעוררי השראה. כולנו מכירים את “דם, יזע ודמעות” של וינסטון צ’רצ’יל במלחמת העולם השנייה ואת “אין מה לפחד אלא מהפחד עצמו” של פרנקלין דלאנו רוזוולט כשהושבע לנשיאות בשיאו של השפל הגדול. כשהעולם עומד בפני זמנים קשים, הוא רוצה מנהיגים שייתנו לו תחושה שהם בשליטה, שהם שם בשבילו, ושהם יודעים מה הם עושים. ונאומים טובים עושים את זה. אז מה הפלא שבוריס ג’ונסון גם רצה אחד כזה? אתמול (ג’) ג’ונסון נשא נאום על החזון הכלכלי שלו ליום שאחרי הקורונה, ואפילו עוד לפני שנגיע ל”אחרי הקורונה”. הבאזז וורד שהקדימה את הנאום הייתה “ניו דיל”.
תקציר הנאום
הנאום עצמו קרוב באורכו לחצי שעה, ולכן אכניס כאן רק את עיקרי הדברים. ג’ונסון נשא את נאומו במפעל בדאדלי שבנמצאת בווסט מידלנדס. הוא פתח בכך שנראה כאילו קצת מוקדם מדי לדבר על היום שאחרי הקורונה, אבל מצד שני לא ניתן “להמשיך להיות אסירים של המשבר הזה”. הוא הודה בכך שהיו משגים של הממשלה, ושבבוא הזמן יהיה צורך לתת תשובות למשפחות המתים מהמחלה. מצד שני, העם הבריטי והתשתיות הבריטיות (מפעלים, מכוני מחקר וכו’) הראו את עצמם במיטבם תוך כדי המשבר. הסיבה שהוא מצא לכך היא לא רק עובדי ה-NHS המסורים, אלא גם זה שהבריטים התאחדו כדי להגן על הזקוקים להגנה מהווירוס.
כעת, כשהעניינים מתחילים להירגע, הגיע הזמן לחשוב על טיפול בבעיות שהקורונה הדגישה, אחרי שלא טופלו כבר עשורים. פערים חברתיים, תפוקה קטנה יותר משל מדינות אחרות, הפריפריה מוצאת את עצמה נשרכת מאחורי לונדון ועוד. לכן, הוא מבטיח להקטין את הפערים האלו. לא באמצעות מתקפה על הערים הגדולות ועל החברות המצליחות, אלא באמצעות דחיפת האוכלוסיות החלשות יותר קדימה. תכניות רבות לבניית החברה הובטחו שם: בתחבורה, בחינוך, בדיור, ברפואה ועוד. ג’ונסון מבטיח שהפרויקטים האלו לא רק יחזקו את הפריפריה, אלא גם יחזקו את הקשר בין ארבע האומות המרכיבות את הממלכה המאוחדת. לדבריו, הקורונה לימדה את בריטניה את מחיר ההשתהות. הוא הראה שמדינות אחרות בנו פרויקטים לא פחות מרשימים משבריטניה מתכננת בהרבה פחות כסף, כי הן מתפקדות הרבה יותר מהר.
ואז הוא אומר, שאם זה נשמע כמו התערבות ממשלתית ענפה, או כמו ניו דיל, “אז כך זה אמור להישמע. כי זה מה שהזמנים דורשים”. לדבריו במשבר המדינה צריכה להתערב, וכעת גם המחיר של גירעון יהיה נמוך יחסית. אבל, כמובן, הוא מבטיח שהוא לא קומוניסט. תפקיד הממשלה הוא ליצור את התנאים לשוק חופשי. לאחר עוד כמה הבטחות ומחמאות, הוא קורא לציבור הבריטי להראות קצת מהרוח הבריטית הידועה שהתקבעה באתוס הלאומי. כי, מה לעשות, עוד עשויים להיות זמנים קשים בדרך.
פרשנות
ניו דיל
נתחיל מאותו “ניו דיל”. עוד לפני הנאום היה ברור שהולכת להיות השוואה כלשהי לניו דיל, הפרויקט השאפתני של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט להוציא את מדינתו מהשפל הגדול. היו גם סברות שהוא ישווה את עצמו לרוזוולט, אבל זה לא קרה. אני מניח שיש לכך שתי סיבות: ראשית, כשמנסים לעורר את המוראל הלאומי, עדיף לא להשוות לאנשים מחו”ל. שנית, כי ג’ונסון הוא לא טראמפ, והוא יודע שהוא צריך לטפוח לעצמו על השכם במידה. בכל מקרה, מדובר בהברקה: מלכתחילה המושג “ניו דיל” היה מזוהה בעיקר עם השמאל. בשנים האחרונות השמאל הקשה, בהובלת דמויות כמו אלכסנדריה אוקסיו-קורטז בארצות הברית ולאחר מכן רבקה לונג-ביילי בבריטניה, טבע את המושג “גרין ניו דיל”, המדבר על מהפכה סביבתית-כלכלית. היה מדובר בהבטחה המרכזית במצע הלייבור בבחירות האחרונות. ג’ונסון למעשה ניכס את המושג הזה לטובת מדיניות משלו, עם הבטחה לממשלה שתחלץ את המדינה מהמשבר תוך נקיטת מדיניות שתהיה מזוהה עם הימין דווקא.

חוסרי צדק בוערים
כל הדיבורים של ג’ונסון על הפערים החברתיים בבריטניה הקשו שלא להיזכר בנאומה של קודמתו בתפקיד ת’רזה מיי מיומה הראשון בתפקיד. בנאום זה היא דיברה על “חוסרי צדק בוערים“. היא פחות דיברה על גיאוגרפיה ויותר על דמוגרפיה, אבל העניין המרכזי נשאר בעינו: בחברה הבריטית יש פערים הדורשים טיפול. ג’ונסון נשבע לטפל בהם, תוך כדי שהוא לא יכפה שוויון על-ידי הורדת החזקים למטה – מה שמזוהה בימין הכלכלי עם הסוציאליזם – אלא באמצעות דחיפת החלשים למטה. לשם כך הוא מציע לטפל בבעיות מבניות שדורשות טיפול.
מה שמרשים בחלק הזה של הנאום הוא שג’ונסון אומר שבמשך עשורים נושאים שונים נזנחו. היכולת של ג’ונסון להתנהג כאילו הוא לא נכנס לתפקידו אחרי תשע שנות ממשלות שמרניות, אלא כאילו הוא החליף את מפלגת השלטון, היא לא פחות ממדהימה. אמת, ג’ונסון היה שר החוץ של מיי, כך שלא היה יכול באמת להתעסק במדיניות פנים יותר מדי. ועדיין, זו הייתה המפלגה שלו שהייתה במשך רוב הזמן עליו ג’ונסון מדבר (הוא דיבר על שלושה עשורים, מתוכם השמרנים בשלטון 17 שנים במצטבר, ועוד עשור רצוף לפני כן). אבל ג’ונסון כרגיל מעמיד פנים שהוא מגיע כלוח חלק, ואין לו אחריות לשום דבר שקרה.
השירות הציבורי
אחת הביקורות הגדולות שעלו מצדו של ג’ונסון היא האיטיות של הממשלה. ומי אשם באיטיות של הסקטור הציבורי? השירות הציבורי, כמובן. הוא זה שאחראי על הבירוקרטיה. זה מרגיש קצת כמו הכנה נוספת לרפורמה שג’ונסון מתכנן לערוך בשירות הציבורי, ככל הנראה תוך כדי ריכוז עוד ועוד סמכויות בידיו.
השראה
אם קראתם את פסקת הפתיחה וציפיתם לתוכן מעורר השראה, ואז קראתם את התקציר והתאכזבתם, אז זו הייתה החוויה האישית שלי מהנאום. הבילד-אפ התקשורתי לקראתו היה ענק, אבל הנאום עצמו היה דיי מתיש. נאום של כחצי שעה שכלל המון פרטים ומעט מאוד משפטים שיתפסו את האוזן. זה לא נורא בפני עצמו – לג’ונסון יש שם של מי שלא טורח להסתכל בפרטים, כך שאולי עדיף היה לו נאום כזה. מצד שני, אחרי שמבטיחים לנו נאום שיכיל ניו דיל, כשבסוף המושג מוזכר רק פעם אחת, זה מרגיש קצת מאכזב. ההבטחות של ג’ונסון, אגב, היו פומפוזיות כרגיל ולא בטוח עד כמה הוא יוכל לממשן.
מה שבטוח זה שאחרי הרבה מאוד נאומים שהסבירו לאנשים שהמצב מחורבן, הוא היה צריך איזשהו נאום אופטימיסטי כמו שהוא אוהב לתת. אופטימיזם זה מה שהביא אותו לדאונינג 10, והוא חייב להמשיך עם המומנטום הזה. הוא לא יכול לתת לווירוס להרוס לו את זה, ולכן הוא כבר ממהר לדבר על היום שאחרי.

תגובות
כמובן, אי-אפשר שלא לשאול כיצד הנאום התקבל. מן הסתם, חלק מהתגובות נקבל היום (ד’) בצהריים, כחלק מהשאלות שיופנו לג’ונסון בסשן השבועי. אבל יש גם תגובות מידיות. קיר סטארמר טען ש”ראש הממשלה הבטיח עסקה חדשה (ניו דיל), אבל היא לא ממש חדשה והיא לא ממש עסקה”. כמו כן, לדבריו, הסכומים בהם בוריס ג’ונסון נקב בנאומו לא היו מספיקים, כיוון שהם יוצאים השקעה של מאה ליש”ט בלבד לנפש. איאן בלאקפורד אפילו לא המתין שהנאום יסתיים כדי לצייץ שהנאום לא היה מעורר השראה אלא “כישלון רטוב” (“damp squib”, כלומר זיקוק שמתגלה כנפל עקב לחות), וכעס שלא דובר על השקעות. ההבטחות הנ”ל הגיעו מעט לאחר שצייץ.
Boris Johnson's re-announcements of old pledges and commitments are simply not enough.
Britain needs a Back to Work Budget with a focus on jobs, jobs, jobs. pic.twitter.com/atNjqwo5uV
— Keir Starmer (@Keir_Starmer) June 30, 2020
גם פרשנים מסוימים בתקשורת הסכימו שאין פה הרבה חדש. ג’ונסון חזר על הרבה מאוד הבטחות מהמצע השמרני של 2019, וחזרה על הישגים לכאורה של הממשלה. לזכותו של ג’ונסון ייאמר שאם בתחילת דרכו בראשות הממשלה הוא סיפר כל הזמן שממשלתו הציבה 20 אלף שוטרים נוספים ברחובות טרם הוכשר ולו שוטר אחד, כעת הוא אומר מה נעשה בפועל (3,000 שוטרים). במחלקת בדיקת העובדות של ה-BBC הזכירו שג’ונסון אולי דיבר על ניו דיל, אבל הוא לא קרוב לשם. רוזוולט השקיע סכומים שהיו שווים לחמישה עד שבעה אחוזים מהתמ”ג. הסכומים שג’ונסון מתכוון להקצות לפרויקט שלו לא מגיעים אפילו לאחוז אחד מהתמ”ג.
כמובן, לא היו רק ביקורות. כלומר, איפשהו היו גם התבטאויות שהחמיאו לג’ונסון על הנאום. אבל משום מה בעלי ברית קרובים של ג’ונסון – מייקל גוב, פריטי פאטל, מאט הנקוק, דומיניק ראב ואחרים – לא טרחו אפילו לצייץ על הנאום (אלא אם הריטוויט של הנקוק לשידור החי של הנאום נחשב). שר האוצר רישי סונאק רק התייחס לכך שהוא ינאם נאום יותר פרטני בנושא בשבוע הבא. בדרך כלל הם היו רצים להחמיא על נאום מבריק. אז זה לא שאין מחמאות, אבל נראה שג’ונסון רוצה לבנות בילד-אפ יותר רציני לדעת הקהל מאשר מה שנראה כמו התחנפות מיניסטריאלית.
Today @BorisJohnson set out his bold vision to create opportunity and get Britain building.
On July 8th I will deliver an economic update setting out the next stage in our plan to secure the recovery. pic.twitter.com/oQ3BEmxWbY
— Rishi Sunak (@RishiSunak) June 30, 2020
לסיכום
הנאום של בוריס ג’ונסון הוא כן חשוב ולא חשוב באותו הזמן. הוא כן חשוב, כי הוא נותן רמזים לעתיד לבוא מבחינת התנהלות הממשלה. הוא גם חשוב כי הוא עשוי לסמן פרק חדש בהתמודדות הממשלה עם הקורונה – ייתכן שיש פה למעשה כבר מעבר ליום שאחרי לפני שהגענו אליו. הוא לא חשוב, כי הוא לא מחדש הרבה. הוא בעיקר ממחזר הבטחות ישנות תוך כדי התנתקות מוחלטת מכל מי שקדמו לו בתפקיד והבטחת ניו דיל דיי ריקה. עכשיו רק נותר לראות מה מתוך ההבטחות האלו יקרה, ולמה זה יוביל.