שעת חירום

שעת חירום בפתח – כולם במתח. הממשלה מתכוונת להעביר ביום שני חקיקת חירום בפרלמנט, שתיתן לה סמכויות מפליגות לשנתיים. היא מקווה להעביר אותה בלי הצבעה של ממש, אלא רק באמצעות הטקס המקדים. מנגד, באופוזיציה יש כאלו שדורשים לתת לפרלמנט יותר כוח לפקח על מעשיה של הממשלה. ובניגוד למה שהיה ניתן לחשוב, ממש לא מדובר בסתם פוליטיקה קטנה | צילום: הרי לופורד

איך יודעים שהגיעה שעת חירום? חוץ מהעניין הזה שכולנו מתבקשים להסתגר בבתים, בבריטניה הדבר בא לידי ביטוי גם בחקיקה עבור שעת חירום. בזמן שלאט לאט הממשלה הבריטית – יחד עם הממשלות המקומיות של ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד – מטילה עוד ועוד מגבלות, היא מבקשת לעצמה גם סמכויות לשעת חירום. בפוסט הזה, אבקש לצלול לעניין הזה קצת, כדי להבין מה בדיוק הולך.

הבהרה

לרוב, כשאני מביא לכם תקצירים של מסמכים, אני עושה זאת על סמך קריאה עצמאית במסמכים המקוריים. הפעם, לא עשיתי כן, מסיבה מאוד פשוטה: מסמך החקיקה כולל 326 עמודים, ואמור לעלות להצבעה כבר ביום שני. בנוסף, מאגר החקיקה הבריטי נוח לקריאה רק קצת יותר ממה שמיטת מסמרים נוחה לישיבה. בהתאם, אם אנסה להביא את העיקרים מתוך המסמך המקורי, עד שאסיים החקיקה כבר תהיה בתוקף והרבה פחות מעניינת. לכן, באופן חריג, אני מסתמך פה על מה שמדווח באמצעי התקשורת בלבד. אם תרצו בכל זאת לקרוא את החקיקה המקורית, אתם יכולים לעשות זאת כאן. אחרי הכל, זמן יש לכם כרגע.

תכנים עיקריים

אז אילו סמכויות הממשלה מבקשת לעצמה? החקיקה תיתן למשך שנתיים מספר סמכויות חירום לממשלה. ביניהן: המשטרה תוכל לכפות על אנשים שמראים סימפטומים בידוד, תוכל לסגור נמלים בהתראה מאוד קצרה, לפזר אירועים, מתן סמכויות מעקב מיוחדות לסוכנויות המודיעין, כפייה על עובדים בשרשרת אספקת המזון לשתף פעולה עם הממשלה, אפשרות לגייס מחדש עובדים של מערכת הבריאות שכבר פרשו לגמלאות, ויתור על רגולציות רבות בקבלת סטודנטים לרפואה למערכת הבריאות, יותר משפטים יוכלו להתנהל מרחוק ועוד. הקנסות על הפרות הבידוד יוכלו להגיע לעד אלף ליש”ט. בנוסף, הממשלה, בניסיון לגייס מתנדבים, גם תבטיח שבארבעת השבועות הראשונים הכנסתם תובטח למרות שההתנדבות תבוא על חשבון העבודה.

איזונים ובלמים

המשמעות מאוד פשוטה: בחסות שעת חירום, במשך שנתיים – כלומר, כמעט בוודאות לתוך התקופה בה יהיה חיסון זמין – הממשלה תהנה מסמכויות מפליגות. הממשלה מבטיחה שבמשך השנתיים האלו יהיה אפשר לבטל ולהחזיר את הסמכויות האלו בהתאם לחוות דעת של גורמים רפואיים, אבל יש חברי פרלמנט שרוצים שהפרלמנט יצטרך לאשר מחדש את הסמכויות האלו פעם בחודש.

הוויכוח הזה לא פשוט, בעיקר בהתחשב בעובדה שמנהיג בית הנבחרים ג’ייקוב ריס-מוג הודיע שהחקיקה תעבור את כל שלביה בבית הנבחרים כבר ביום שני, ומיד תועבר לבית הלורדים. למעשה, הרעיון הוא שלא תהיה הצבעה של ממש, אלא הסכמה שבשתיקה: בפרלמנט, נהוג שיו”ר בית הנבחרים שואל מי בעד הצעת החוק וכל התומכים צועקים, ולאחר מכן הוא עושה אותו דבר עם המתנגדים. אם לא ממש ברור למי יש יותר קולות, הולכים על הצבעה בצורה מאוד אנכרוניסטי. אבל, אם אף אחד לא צועק שהוא מתנגד, אין הצבעה וההצעה פשוט עוברת. זה מה שמקווה הממשלה להשיג ביום שני.

ובלייבור יש כבר מי שמתנגדים לזה. קלייב לואיס – אותו אתם אולי זוכרים בתור מי שלא הצליח לעבור אפילו את השלב הראשון במרוץ לראשות מפלגת הלייבור – אמר שמה שהממשלה מבקשת מדאיג מאוד. גם חברי פרלמנט התנגדו לצעד הזה. לגבי הנהגת הלייבור, כרגע, לא ממש ברור איך בכוונתה לפעול. ג’רמי קורבין אמר שלשום (ד’) שהוא מתכוון להמשיך לפקח על הממשלה כראוי בדמוקרטיה פרלמנטרית, אבל כמי שבקרוב יחגוג את יום הולדתו ה-71, קורבין בקבוצת סיכון ויתקשה להמשיך בכך.

חשיבות

זו לא שאלה שהתשובה עליה פשוטה. מצד אחד, ברור לחלוטין שיש צורך בצעדי חירום שמערערים קצת על האיזונים בתוך המערכת הדמוקרטית, ושיפגעו גם בזכויות האזרח שלנו. מצד שני, כדי שאמצעים יצליחו, יש צורך לא רק בהצבת חיילים שיאכפו את הצווים כמו באיטליה, אלא גם באמון הציבור. בדמוקרטיה, האמון הזה נשען גם על אמון בכך שהממשלה לא תמשיך להשתמש בסמכויות המופלגות שלה אחרי שמצב החירום ייגמר. הכלי להבטיח את זה הוא פיקוח פרלמנטרי. רק בישראל ראינו איך הפעולות של יולי אדלשטיין גרמו לרבים לצאת מהבית בניגוד להנחיות.

לכן, למרות שהפיקוח הפרלמנטרי מקשה, הוא הכרחי. אם אנשים יחששו שבריטניה – בה גם כך מערכת האיזונים והבלמים לא מדהימה – הולכת לעבר דיקטטורה, הם עלולים להחליט שה-NHS לא שווה את זה, ולצאת לרחובות. להזכירכם, עוד לפני הקורונה רבים חשו שדומיניק קאמינגס, היועץ הבכיר של בוריס ג’ונסון, מתכנן להפוך לאיזה דיקטטור בפועל של הממלכה.

מהסיבה הזו (ויש לציין, בוריס ג’ונסון כבר הבטיח למצוא דרך שתשמור על הדמוקרטיה הפרלמנטרית בבריטניה מתפקדת), יש צורך שהפרלמנט לא יהיה נפקד-נוכח, אלא באמת מעורב. יכול להיות שאפשר שיאשר מחדש את החקיקה כל שלושה חודשים, אבל הוא יצטרך לפקח. באופן קצת פחות מחמיר, להיזהר מרמיזות שהממשלה מנסה ללכת לדיקטטורה, אבל עדיין לפקח.

מה שאני רוצה להגיד זה שהוויכוח הזה הוא לא “פוליטיקה קטנה”. ההתנהלות הפרלמנטרית של האופוזיציה הייתה מופתית בכל הנוגע למשבר הנוכחי. ולא רק אני אומר את זה, בוריס ג’ונסון אמר את זה. אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה בה שמעתי את ג’ונסון משבח את קורבין. והעניין הזה הוא מהותי, לא רק להבטחת הדמוקרטיה בבריטניה (למרות שאני לא חושב שג’ונסון לא יחזיר אותה ברגע שהעניין יהיה מאחורינו), אלא להבטחת הצלחת כל צעדי החירום האלו.

תרחיש אפשרי

אף אחד לא רוצה לתת לגיטימציה לקורבין. עם הגישה הכלכלית שלו אנשים יכולים לחיות גם אם הם מתנגדים לה בחריפות, אבל העובדה שהוא נפגש עם אנשי IRA, חמאס וחזבאללה, הגן על משטר מדורו בוונצואלה ובאופן כללי מתנגד לכל מה שעלול להריח מהמערב – זו פוסלת אותו מלגיטימיות בעיניי רבים. אבל, נשארו לנו בסך הכל 15 ימים עם קורבין. בשבת ה-4 באפריל יהיה למפלגת הלייבור ראש חדש. ככל הנראה קיר סטארמר, אבל גם אם רבקה לונג-ביילי, שהכי קרובה לקורבין מבין כל המתמודדים, תזכה בכתר – זה בעיקר בתחום הכלכלי. היא גם נוטה לביקורת רבה מאוד על המערב, אבל הרקורד שלה בפגישות עם ארגוני טרור קצת פחות עשיר.

לאן אני הולך עם כל זה? כרגע ממשלת אחדות מהסוג של מלחמת העולם השנייה לא באמת נדרשת לדעתי. היא אפילו לא הוצעה. היא גם לא תוצע כל עוד קורבין הוא ראש הלייבור. אבל כשזה יוחלף, הדלת הזו תיפתח. תאורטית. האם היא תוצע? ובכן, תלוי איך תעבוד התכנית הבריטית, שכרגע עושה בעולם רושם של כזו שמגיבה מאוחר לכל דבר בערך. אם המצב יחמיר – ובשבועיים הקרובים הוא עשוי להחמיר עד מאוד – ייתכן שצעד כזה כן יעלה על השולחן. צעד כזה מראה שכל ההנהגה מאוחדת לטובת הציבור. הרי אמרנו שעת חירום, לא? בכל זאת, ג’ונסון בעצמו אמר שמדובר במלחמה לכל דבר. אז האם גם ממשלת אחדות מהסוג שהיה בשתי מלחמות העולם גם על השולחן? כרגע זה לא ברור, ואני מהמר שלא, אבל יכול להיות מאוד שחזרתו של קורבין לספסלים האחוריים תביא לתוצאות אחרות דווקא.

עד שנגלה, רק בריאות.