מתחילים: היום (ג’) התחיל באופן רשמי המרוץ לראשות מפלגת הלייבור, בסופו כולנו נדע במי ג’רמי קורבין יוחלף. נכון לעכשיו, שישה מתמודדים על התפקיד שעומד להיות לא פשוט כלל. אז מה כללי המשחק? מי משתפפים? מה הם חושבים? מה הסוגיות המרכזיות? מה משותף למתמודדים? כל התשובות האלו ואחרות בסקירה הבאה | צילום: Socialist Appeal
היום (ג’) החל באופן רשמי המרוץ לראשות מפלגת הלייבור. עד תחילת אפריל נדע את זהות המחליפ/ה של ג’רמי קורבין בתפקיד ראש/ת המפלגה וראש/ת האופוזיציה. בפני הראש/ה העתידי/ת תעמוד משימה לא פשוטה: לשקם את מפלגת הלייבור מאחד ההפסדים הגדולים בתולדותיה. אז בלי הקדמות מיותרות, הבה נראה איך המרוץ הולך להתנהל, ומי מתחרים על התואר.
חוקי הפורמט
אז כיצד בוחרים את ראש/ת מפלגת הלייבור? ובכן, כך: בשלב הראשון, שהתחיל היום ויסתיים ב-13 בינואר, יתקיים השלב הראשוני. בשלב הזה, יצטרכו הטוענים לכתר לזכות בתמיכתם של 10% מחברי הפרלמנט וחברי הפרלמנט האירופי של המפלגה ביחד. מתמודד/ת יכולה להסתפק בחברי פרלמנט בלבד (כי אין מספיק חברי פרלמנט אירופי לספק תמיכה לבדם), אבל המספר הכולל שנדרשים להביא מתמודדים לא ישתנה. השלב השני יחל ב-15 בינואר ויסתיים ב-14 בפברואר. בשלב הזה, המתמודדים שצלחו את השלב הראשון יצטרכו לזכות בתמיכתם של לפחות 5% מהסניפים המקומיים של המפלגה (סניף מקומי לכל מחוז בחירה) או לחלופין לזכות בתמיכתם של שלושה גופים המשויכים ללייבור, שניים מהם לפחות איגודים מקצועיים. יש גופים עצמאיים רבים שנחשבים ל”משויכים” (affiliated) למפלגה, וחבריה נהנים מזכות הצבעה במוסדות המפלגה. 5% מחברי הגופים האלו יצטרכו לתמוך במועמדים. ב-21 בפברואר תיפתח ההצבעה בדואר (עדכון: פתיחת הקלפיות נדחתה ל-24 בפברואר), וב-2 באפריל תיסגר ההצבעה. בין לבין, כמובן, יתקיימו אירועי בחירות לחברי המפלגה. ב-4 באפריל יכריזו על המנצח/ת.
ההצבעה נעשית בשיטת הקול האלטרנטיבי. כלומר, המצביעים לא יתבקשו לסמן שם אחד בלבד, אלא לסמן מספר שמות לפי סדר עדיפויות. בתחילה, יספרו את ההעדפות הראשונות בלבד, תוך הדחה של המועמד/ת עם מספר הקולות הנמוך ביותר. אבל הקולות האלו לא היו לשווא: הטפסים האלו יתחלקו בין המועמדים שנשארו, בהתאם למה שסומן כהעדפה שנייה. ושוב, הדחה של בעל/ת מספר הקולות הנמוך ביותר. כך, עד שנגיע למצב של מתמודד/ת עם יותר מ-50% מהקולות. כדאי גם לציין שבעבר הייתה חלוקה לחברי המפלגה, חברי הפרלמנט וחברי איגודי העובדים, כשכל חלק קיבל משקל מסוים מתוך ההצבעות. מאז 2014, בכל אופן, כל בעלי זכות ההצבעה מקבלים את אותו משקל בבחירה.
מי טוענים לכתר?
נכון לכתיבת שורות אלו, שישה הכריזו על מועמדותם, והם יסוקרו כאן בסדר אלפביתי:
קלייב לואיס
ניסיון
קלייב לואיס נבחר לפרלמנט בבחירות 2015. החל מ-2016, הוא כיהן בשלושה תפקידים בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין: שר ההגנה, שר העסקים, האנרגיה והאסטרטגיה התעשייתית, והשר לכלכלה בת קיימא (כחלק ממשרד האוצר של ממשלת הצללים). ב-2017 הוא התפטר מממשלת הצללים כדי לא להצביע בעד הפעלת סעיף 50 (שמתחיל את תהליך הברקזיט), וב-2018 חזר כדי לכהן בתפקיד השר לכלכלה בת קיימא.
עמדות
לואיס נחשב לאוהד של ג’רמי קורבין, אבל הוא גם ביקר את קורבין על התמודדותו הכושלת עם האנטישמיות בתוך מפלגת הלייבור. מה שעומד במרכז האג’נדה של לואיס הוא הנושא האתני והמלחמה בגזענות. לצד זאת, הוא מציע גם את שינוי שיטת הבחירות ומלחמה למען “גרין ניו דיל”.
סיכויים
לא משהו. אתרי ההימורים נכון לעכשיו מדברים על סיכוי של 3%.
רבקה לונג-ביילי
ניסיון
רבקה לונג-ביילי נבחרה לפרלמנט גם היא בבחירות 2015. לאחר שג’רמי קורבין ניצח במרוץ לראשות המפלגה מאוחר יותר באותה השנה, הוא מינה את לונג-ביילי לתפקידים במשרד האוצר של ממשלת הצללים. לאחר שקלייב לואיס פרש ב-2017, לונג-ביילי החליפה אותו בתפקיד שרת העסקים, האנרגיה והאסטרטגיה התעשייתית. לונג-ביילי טיפסה מהר מבחינת מעמדה, ואף זכתה לכבוד להחליף פעם אחת את קורבין בסשן של שאלות לראש הממשלה, תפקיד שלרוב היה שמור לאמילי ת’ורנברי.
עמדות
לונג-ביילי נחשבת לבעלת ברית מרכזית של קורבין, וזאת בין השאר כי עבור הקורביניסטים היא הדבר הקרוב ביותר ל-more of the same. היא ללא ספק נמצאת בקצה השמאלי של המפלגה. האג’נדה שלה מתכוונת לשמר את רוב מצע המפלגה מהבחירות האחרונות: סוציאליזם, שינויים רדיקליים ואותו “גרין ניו דיל”. היא גם אמרה באופן מובהק שבכוונתה לצאת ל”מלחמה עם הממסד הפוליטי”. בעניין השיקום, לונג-ביילי מדברת על הצורך ליצור מחדש קואליציה של עובדים, מיעוטים אתניים, ומרכזי הכוח מחוץ לאנגליה.
סיכויים
לא רעים. לפי אתרי ההימורים, היא נמצאת כרגע במקום השני עם סיכוי של 29% לנצח. זה אמנם הרחק מאחורי המקום הראשון, אבל בשיטת הקול האלטרנטיבי זה עשוי להספיק.
ליסה ננדי
ניסיון
ליסה ננדי היא קצת יותר ותיקה משני מתחריה שהוזכרו קודם לכן. היא נבחרה לפרלמנט כבר ב-2010. לעומת זאת, ניסיונה בממשלת הצללים קצת פחות מרשים: תשעה חודשים בלבד (גם, תחת קורבין) כשרת האנרגיה ושינוי האקלים, תפקיד שהסתיים מיוזמתה לאחר תוצאות משאל העם על הברקזיט.
עמדות
אחד המאפיינים המרכזיים של ננדי הוא אחד הצרכים הדחופים של מפלגת הלייבור: פנייה לערים הקטנות. ננדי רוצה להחזיר את המפלגה להיות כזו שפונה לא רק לקהל בערי המטרופולין הגדולות, אלא גם לתושבי העיירות. לאור העובדה שזה הקהל שחסר למפלגה בבחירות האחרונות, מדובר בעניין חשוב למדי.
סיכויים
לא מדהימים. לפי אתרי ההימורים, סיכוייה עומדים על 11% בלבד.
קיר סטארמר
ניסיון
קיר סטארמר נבחר לפרלמנט בבחירות 2015. לפני זה, הוא כיהן בתפקיד פרקליט המדינה. לאחר שקורבין נהיה לראש המפלגה, סטארמר מונה לשר להגירה במשרד הפנים של ממשלת הצללים. באוקטובר 2016 הוא מונה לתפקיד שר הברקזיט בממשלת הצללים, והיה לאחד ממובילי מדיניות הברקזיט של מפלגת הלייבור.
עמדות
למרות שסטארמר היה בעל ברית של קורבין, הוא נחשב למועמד מהזרם המרכזי של המפלגה, עם נטייה לשמאל. לגבי הברקזיט, הנושא העיקרי בו עסק מאז שנכנס לפוליטיקה, הוא רימיינר נלהב. במרכז האג’נדה שלו ניתן למנות את חיזוק השירותים הציבוריים ו”סיום הצנע” (אסטרטגיה בעייתית כעת, מאחר שבוריס ג’ונסון מתיימר לעשות זאת בכל מקרה), “גרין ניו דיל” ומדיניות חוץ שתעמוד על האינטרסים הבריטיים גם מול ארצות הברית.
סיכויים
גבוהים ביותר. לפי אתרי ההימורים, סטארמר הוא המועמד המוביל עם סיכוי של 58%. עם זאת, הוא עשוי להיות מאוד פגיע: הוא נחשב לאחד האשמים במדיניות הברקזיט הכושלת של המפלגה. גם העובדה שהוא מלונדון, בזמן שיש מי שמרגישים שהאליטה הלונדונית גרמה לבריחתם של המצביעים מעיירות הפועלים, עשויה לפגוע בו.
ג’ס פיליפס
ניסיון
ג’ס פיליפס נבחרה לפרלמנט בבחירות 2015. בניגוד לקודמים שנסקרו כאן, היא לא כיהנה בממשלת הצללים.
עמדות
יש סיבה טובה לכך שפיליפס לא כיהנה בממשלת הצללים, והיא שהיא לא בדיוק מעריצה של קורבין. היא נכנסה ללא מעט תאקלים עם הנהגת המפלגה, וגם ביקרה אותה על חוסר יכולתה להתמודד עם האנטישמיות והבריונות במפלגה. מבין המתמודדים, היא נחשבת לבלייריסטית ביותר, קרי בצד הימני של המפלגה.
סיכויים
לא מרשימים במיוחד. אתרי ההימורים חוזים לה סיכוי של 8% בלבד.
אמילי ת’ורנברי
ניסיון
אמילי ת’ורנברי היא הוותיקה ביותר מבין המתחרים, ונבחרה לפרלמנט כבר ב-2005. היא שירתה כתובעת הכללית בממשלת הצללים של אד מיליבנד. לאחר שקורבין הקים את ממשלת הצללים שלו, ת’ורנברי כיהנה בה כשרת התעסוקה במשרד העבודה, שרת ההגנה, שרת הברקזיט ולבסוף שרת החוץ והשרה הראשונה (first secretary, מעין מקבילה לסגנית ראש הממשלה).
עמדות
ת’ורנברי מגיעה מאותו מילייה לונדוני ממנו מגיעים ג’רמי קורבין, ג’ון מקדונל ואחרים. כלומר, גם היא נמצאת בקצה השמאלי של הלייבור, אבל ככל הנראה יותר מרכזית מלונג-ביילי. במדיניות חוץ, כפי שהיא מצהירה בעצמה, היא התרכזה בחמישה נושאים עיקריים: המלחמה בתימן (נגד מכירת נשק לסעודים), הגבול בצפון אירלנד, דונלד טראמפ (לא מעריצה), זכויות אדם ומשבר האקלים.
סיכויים
על הפנים. כרגע התחזית של אתרי ההימורים היא סיכוי של 2%.
סיכום ביניים
שני דברים ששווה לשים אליהם לב: ראשית, יש יותר מתמודדות מאשר מתמודדים כרגע. מאחר שהפעמים היחידות בהן אישה כיהנה כראשת מפלגת הלייבור היו כהחלפה (מרגרט בקט לאחר מותו של ג’ון סמית’ ב-1994, הארייט הרמן לאחר התפטרותם של גורדון בראון ואד מיליבנד ב-2010 ו-2015 בהתאמה), רבים רואים במרוץ הזה כהזדמנות טובה לראשת מפלגה רשמית ראשונה. עוד נראה.
שנית, מתוך שישה, ארבעה מתמודדים – ביניהם שני המתמודדים המובילים – נבחרו רק ב-2015. ניצחון לאחד מהם אומר ראש/ת מפלגה עם טיפה פחות מחמש שנות ניסיון פרלמנטרי (שכן בחירות 2015 נערכו במאי, וההכרזה על המנצח/ת תתקיים באפריל). זה מצב מאוד לא מובן מאליו. ג’רמי קורבין הגיע לראשות הלייבור עם 32 שנות ניסיון פרלמנטרי. כמובן, בגלל עמדותיו הוא היה מקרה קשה. אבל גם מרבית קודמיו נהנו מיותר ניסיון לפני שנבחרו להנהגה: גורדון בראון היה חבר פרלמנט 24 שנים לפני שהגיע להנהגה. שני האחרים שחשבו לרוץ נגדו, ג’ון מקדונל ומייקל מיצ’ר, היו עם ניסיון של עשר ו-37 שנים בהתאמה. טוני בלייר, כשנבחר לתפקיד ראש המפלגה, היה עם 11 שנות ניסיון. ג’ון סמית’ היה עם 22 שנות ניסיון. לניל קינוק היו 13 שנות ניסיון כשנכנס לתפקידו. למייקל פוט היו שלושים שנות ניסיון במצטבר. אד מיליבנד הוא יוצא דופן, שגם נכנס לתפקיד ראש המפלגה אחרי חמש שנות ניסיון פרלמנטרי בלבד.
מה כדאי לזכור?
לפני הכל, שאנשים יתחילו להצביע רק עוד חודש וחצי, ויהיו כאלו שעשויים לחכות עד לרגע האחרון. וזה עוד לפני שמזכירים את העובדה שיש עוד שני שלבים בדרך, שעשוי להפיל מתמודדים. לכן, העובדה שכרגע קיר סטארמר מוביל בענק לא אומרת שככה זה גם יישאר. דבר נוסף ששווה לזכור הוא שהבחירות האלו הולכות להיות ממש על הפנים של המפלגה: הם המפלגה תמשיך במגמה שהתחיל קורבין, או שהמפלגה שוב תשאף אל המרכז? האם האליטה הלונדונית תמשיך לקבוע את הטון, או ששוב הצפון יצליח לאחוז במושכות? זה אומר שבסבירות גבוהה המועמדים ינסו להדגיש את ההבדלים האידיאולוגיים והשורשיים ביניהם. בהקשר הזה חשוב לזכור גם שהמפלגה נמצאת במאבק פנימי בין הבלייריסטים לקורביניסטים, כך שהמרוץ הזה עשוי להיות שדה קרב.
אז קרוב לשלושה חודשים עומדים בפנינו לפני שנגלה את זהות המחליפ/ה של ג’רמי קורבין בתפקיד ראש/ת מפלגת הלייבור וראש/ת האופוזיציה. תיהנו מהנסיעה.
ועוד דבר אחד
בקרוב ייערך גם מרוץ לתפקיד סגן ראש מפלגת הלייבור. כשיהיו יותר פרטים על הלו”ז, אעסוק גם בזה.