אחרי הרבה רעש וצלצולים, היום (ב’) התקיים טקס פתיחת הפרלמנט, ובמרכזו נישא בנוהל נאום מן הכס. המלכה הבטיחה שממשלתה תוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי, תבטיח את מהימנות הבחירות, תשקיע במשטרה ועוד. בוריס ג’ונסון זכה לים של ביקורת, בין אם בגלל שהבטיח לתקן את נזקי מפלגתו שלו, בין אם בגלל דברים שלא הכניס לנאום, ובין אם בגלל העובדה שאת רוב הבטחותיו הוא בכלל לא מסוגל לקיים. באופוזיציה מעוניינים ללכת לבחירות ברגע שתאושר דחייה של הברקזיט. ובינתיים, חייבים לשאול: למה לקיים נאום מן הכס עכשיו, אם ממש עוד מעט עשוי להיות צורך בעוד אחד? | צילום: הפרלמנט הבריטי

אז היום הגדול מאחורינו. כלומר, כמעט, נכון לשעת הפרסום, חברי פרלמנט זוטרים עדיין מדברים. אבל החלק המעניין של היום הגדול מאחורינו. כלומר, אחד מתוך שישה. היום (ב’) התקיים טקס פתיחת הפרלמנט, שכלל גם נאום מן הכס, ולאחר מכן התקיים דיון הפתיחה על הנאום. בימים הקרובים יתקיימו דיונים על נושאים שונים ברוח הנאום. מחר (ג’) יתקיים דיון על מקומה של בריטניה בעולם. ברביעי, דיון על השירותים הציבוריים. בחמישי, מצב החירום האקלימי. בשני (21 באוקטובר), ה-NHS. בשלישי, הכלכלה. לאחר כל אלו, תתקיים הצבעה על הנאום. יש סיכוי טוב מאוד שהממשלה תפסיד גם בהצבעה הזו, אבל מדובר בהצבעה בעיקר סימבולית (בין השאר בגלל אותו חוק מ-2011 שלא מאפשר לצאת לבחירות בלי שני שליש מהפרלמנט), ולכן גם אם יהיה מצופה מבוריס ג’ונסון להתפטר, הוא לא יהיה מחויב לעשות זאת.

לא בטוח שיהיה רלוונטי לעדכן במה שקורה בכל יום דיונים, אבל בואו נתחיל עם מה שקרה ביום הפותח.

תוכן הנאום

נאום מן הכס, כידוע או שלא כידוע, נישא על-ידי המלך או המלכה כחלק מטקס פתיחת הפרלמנט. הנאום נכתב על-ידי הממשלה, ובו למעשה נאמר מה ממשלת הוד מלכותה מתכוונת לקדם במושב הפרלמנט הקרוב. הנאום, בהתאם, משתמש הרבה פעמים במילים “ממשלתי”, שכן הממשלה פועלת למעשה מטעם המלוכה. מי שנשאה את הנאום הפעם, כמו בכל פעם מאז שנכנסה לתפקיד המלכה לפני יותר מ-65 שנים, הייתה המלכה אליזבת’ השנייה. טוב, כמעט בכל פעם: ב-1959 וב-1963 היא נעדרה מהסיבה המוצדקת של היריון. ועדיין, היא נשאה את הנאום כבר 64 פעמים לפני הפעם הנוכחית. מכובד לכל הדעות.

אבל נעבור לעיקר: עוד פתיחת פרלמנט, עוד נאום מן הכס. מה הפעם? המלכה הבטיחה שממשלתה תעשה כך: תצא מהאיחוד האירופי עד ה-31 באוקטובר; תשקיע ב”אסטרטגיה פיסקלית אחראית”; תקצה משאבים ל-NHS; תטפל בפשיעה, תשפר את בתי הכלא ותתמוך בקורבנות; תשפר את הביטחון באינטרנט; תשפר את מערכת החינוך; תיצור יחסי עבודה הוגנים יותר ותפשט את מערכת הפנסיה; תציג תכנית תשתיות לאומית שתיגע בתחבורה, אנרגיה ודיגיטל; תפרסם ספר לבן להצגת מדיניות לחיזוק השלטון המקומי; תגן על אמינות מערכת הבחירות; תגדיל את ההשקעה במדע ואף תשיק תכנית חלל לאומית; תקיים מדיניות סביבתית שגם תיקבע בחוק; תשמור על הממלכה מאוחדת; תשקיע בצבא ותשמור על המחויבות לנאט”ו; ותמשיך לגלם תפקיד משמעותי בעולם לאחר היציאה מהאיחוד האירופי. אלו כמובן, הסעיפים הכלליים, אבל מעבירים את רוח הדברים.

קצת פרשנות

בואו נתעכב טיפה על התכנים של אותו נאום מן הכס. נתחיל בהבטחה הראשונה והאחרונה, שמתקשרות היטב יחד. את ההבטחה הראשונה הממשלה כנראה לא באמת תקיים. אלא אם בהמשך השבוע יהיה נס, ויושג הסכם עם האיחוד, שיעבור בפרלמנט בדיון המיוחד בשבת, ג’ונסון יצטרך לבקש דחייה. אמנם היו מצד הממשלה המון הבטחות לא לבקש דחייה תוך כדי כיבוד החוק (ממש כך), אבל לבית המשפט הסקוטי הוצגו מסמכים מטעם הממשלה שג’ונסון ישלח את המכתב המבוקש. לגבי האחרונה, היא פשוט מציגה את הלך הרוח הבריטי מאז התפרקות האימפריה וההכרה בכך שיש מעצמות על חדשות שמנהלות את העולם: לחפש תפקיד חדש בעולם. הדבר היווה סיבה אחת לוויכוח המתמשך בבריטניה לגבי החברות במוסדות האירופיים. כעת, מובטח לבריטניה תפקיד חדש בעולם. איזה? לא ברור.

חלק מההבטחות הן למעשה הבטחה לתקן מעשים של ממשלות שמרניות קודמות. מכירים את המערכון הישן של “החרצופים” מבחירות 1999, בו נתניהו מבקש לבחור בו כדי להיפטר מראש הממשלה שכיהן עד עכשיו ועשה רק נזק? אז בערך ככה, אבל לזכותו של ג’ונסון ייאמר שהראשים באמת התחלפו. הנה שתי דוגמאות. ראשית, נושא הפשיעה. מי שחתך במספר השוטרים הייתה הממשלה השמרנית מאז 2010. עכשיו ג’ונסון מגיע כאילו למדיניות המפלגה שלו אין קשר למצב. הנושא של חיזוק הממשל המקומי, גם אם דוגמה יותר גבולית, עדיין משחק על אותו עניין: הממשל המקומי הוחלש בעיקר על-ידי שני ראשי ממשלה – קלמנט אטלי ומרגרט ת’אצ’ר. ת’אצ’ר הייתה הרבה יותר עוינת מאטלי, ברמת שבוקרה משמאל ומימין על התנהלות סובייטית. אז לזה אין קשר לג’ונסון עצמו, אבל מאחר שהוא אוהב להתהדר ביחסה של ת’אצ’ר למשבר האקלים, היה אפשר לצפות שאולי גם פה יגיד משהו. לא?

ושני דברים בקטנים: קרוליין לוקאס טענה שהנאום הקדיש שש מילים בלבד למשבר האקלים. זה אמנם נכון שהמושג “משבר האקלים” הוזכר רק פעם אחת במשפט קצר, אבל למעשה הנאום הקדיש פסקה שלמה למדיניות סביבתית, כך שזה נראה מעט קטנוני. ולגבי תכנית חלל לאומית: באמת צריכים אחת?

ודברים שלא נכנסו

יש צורך להתייחס גם לדברים שלא נכנסו, אבל קיבלו תשומת לב. הראשון הוא נושא שלא הוכנס במפורש, אבל דובר עליו במעורפל. זוכרים את ההבטחה לשמירה על טוהר מערכת הבחירות? אז בבריטניה, הזיהוי בקלפי לא נעשה על-בסיס תעודת מזהה, אלא על-בסיס הרשמה להצבעה על-בסיס כתובת, ומסירת כתובת בקלפי. ממש לא מאתמול, הממשלה דנה באפשרות לעבור לשיטה הישראלית, של הזדהות באמצעות תעודה. זאת כדי, כמובן, למנוע זיופים. הבעיה היא שאין בישראל את התעודה המחייבת, ולכן יש להוציא דרכון או רישיון נהיגה, מה שלא כולם יכולים להרשות לעצמם. אמנם בתכנון ישנה אפשרות לבקש תעודת הצבעה חינמית, אך רבים לא משוכנעים. אד מיליבנד צייץ שמדובר במהלך לדיכוי הצבעה. והוא לא לבד, ורבים מזהירים מפני פגעה בהצבעה, בעיקר בשל חוסר באמצעים או הטלת קשיים בירוקרטיים נוספים. לפי החברה לרפורמה אלקטורלית, 700 איש לא הצליחו להצביע בשל פיילוט למהלך שהתקיים במאי במסגרת הבחירות המקומיות. לדבריהם, היקף הזיופים בבריטניה כה קטן שאינו מצדיק את הרפורמה.

והיה גם עניין שלא נכנס כלל ולכן עורר זעם. הנושא הוא חנינות לחיילים ששירתו בצפון אירלנד בתקופת “הצרות” (או אפילו לכאלו ששירתו לפני יותר מעשור במקומות אחרים). מדובר בנושא לא חדש כלל, שנוגע ליכולת לחקור לא רק את חברי המיליציות שלקחו חלק ב”צרות”, אלא גם חיילים ששירתו באזור ולקחו חלק באירועים בעייתיים כמו יום ראשון העקוב מדם. שישה חיילים נמצאים בהליכים פליליים בשל כך. לכן, לא מפליא שבמהלך דבריו של בוריס ג’ונסון בפרלמנט היום, הוא נשאל על-ידי אחד מחברי מפלגתו שלו מדוע הנושא לא הוכנס לאותו נאום מן הכס. אבל הוא לא היה לבד, וכבר כשאתמול החלו שמועות שהנושא לא ייכלל בנאום, החל להישמע מרמור.

הדיון

שנעבור הלאה? אז אחרי שהמלכה סיימה את דבריה, הפרלמנט יצא לשעתיים וחצי הפסקה. לאחר מכן, הוא התכנס לדיון הפותח. בתחילה, ג’ון ברקו נשא הצהרה לחברים שמטרתה לבקש מהם שיתנהגו כמו מבוגרים. לאחר מכן, כמקובל בכל נאום מן הכס, הנואמים הפותחים, ה-mover וה-seconder, לי רואולי ושרה ניוטון בהתאמה במקרה שלנו, נישאו ברוח יותר קלילה. יש לציין שהם לא חידשו יותר מדי. השניים התייחסו לצורך להוציא את ברקזיט לפועל, לאווירה הלא נעימה בפרלמנט, על חשיבות הקהילות והתייחסו לא מעט להיסטוריה. חביבים אבל לא היו מי שנפלו.

לאחר מכן, הגיע תורם של ג’רמי קורבין, בוריס ג’ונסון, איאן בלאקפורד וג’ו סווינסון (בסדר הזה, עם חבר פרלמנט שמרני זוטר בין בלאקפורד וסווינסון). ג’ונסון ניסה לשמור על נימה ממלכתית יותר, תוך כדי שהוא מציג אופטימיות, תקף את קורבין על העמדה הגמישה שלו ביחס לברקזיט, והבטיח שבריטניה תהפוך “למקום הטוב ביותר לחיות בו”. הוא גם ביקש מקורבין שהיכן שאפשרי, שיצביע בעד הממשלה באופן ענייני. לא הפציץ.

האופוזיציה, לעומת זאת, השאירה רושם קצת יותר חזק. קורבין הזכיר שלממשלה אין רוב בפרלמנט, כך שההבטחות שלה הן בעיקרן ריקות. כמו כן, הוא טען שיש להחזיר את ההחלטה הסופית על הברקזיט לציבור. כשנשאל למה הוא לא הצביע בעד בחירות בהן הוא כה חושק, הוא ענה בפשטות: “משום שאיננו יכולים לבטוח בראש הממשלה”. בלאקפורד חזר להיסטוריה של האיחוד האירופי ולמטרותיו, ורגז על הניסיון לצמצם את הדיון על האיחוד לכדי אזורי הדיג בסקוטלנד. הוא טען שג’ונסון מנסה לחקות את טראמפ באמצעות שפה פופוליסטית. והוא גם דרש למתן את השימוש בשפה בכל צדי הבית ולגלות אחריות לכוחן של המילים, והבטיח שמפלגתו תנהג כך. יש לציין שה-SNP לא פעם השתמשה בשפה בעייתית במהלך משאל העם של 2014 על עצמאות סקוטלנד. סווינסון הבטיחה שמפלגתה תילחם בכל סוג של ברקזיט ותנסה להביא לביטולו. וכולם, כולם, רוצים בחירות ברגע שתאושר דחייה של הברקזיט.

אחר-כך, כמובן, המשיכו נאומים של דוברים נוספים, אבל לא ניתן להתמקד בכולם.

לסיכום

כפי שהעיד אחד מהדוברים בהמשך, הדבר נעשה באווירה קצת מוזרה. לרוב, נאום מן הכס נעשה באווירה מאוד חיובית, אבל כאן המקרה היה של נאום מן הכס שנעשה באווירה טעונה מאוד, עם חוסר אמון של הפרלמנט בראש הממשלה ושל הציבור בפרלמנט. כמו כן, כפי שהזכיר קורבין בנאום שלו, יכול להיות שבעוד מספר שבועות יהיה עוד טקס פתיחת פרלמנט עם עוד נאום מן הכס. הוא מקווה כמובן שהמלכה תנאם על כוונותיה של ממשלת לייבור, אבל למעשה אם יהיו בחירות הן כנראה יביאו לעוד טקס כזה בלי קשר לזהות המפלגה המנצחת. אז למה להתעקש על אחד עכשיו?

תשובה אחת יכולה להיות שהממשלה לא באמת יודעת שהולכים לבחירות, ולכן צריך לקיים נאום מן הכס עכשיו, כמקובל כשממשלה חדשה נכנסת. תשובה אחרת היא, כפי שחברי אופוזיציה רבים סברו, שמדובר למעשה בנאום בחירות שנישא על-ידי המלכה. כפי שהוזכר קודם, הבטחות רבות לא יוכלו לצאת לפועל במסגרת המצב הפרלמנטרי הנוכחי, ולכן ייתכן שמדובר בדברים שג’ונסון מבטיח לבוחריו אם רק ייתנו לו את הכוח.

ממש בקרוב נדע מה שלומה של הדחייה, ואז נהיה יותר חכמים לקראת הבחירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.