בתי הספר הפרטיים בדרך להיסגר? עדיין לא. מפלגת הלייבור העבירה בכנס השנתי של המפלגה החלטה להכניס למצעה הבטחה לשלב את בתי הספר הפרטיים במערכת הציבורית ולהקשות על התנהלותם מבחינה כלכלית ואל מול האוניברסיטאות. בנוסף, ישנו עניין לבטל את מערכת הפיקוח הקיימת על בתי הספר, אופסטד, שסובלת מכשלים רבים. העניין, מטבע הדברים, מעורר דיון סוער, במפלגה, במערכת החינוך ובפוליטיקה בכלל. התומכים טוענים שזה יאפשר לצמצם פערים, והמתנגדים טוענים שזה יפגע במערכת החינוך. ההבטחה, בכל מקרה, כנראה שלא תיושם, אבל העברתה כן מצביעה על הכיוון אותו לוקחת מפלגת הלייבור | בתמונה: בית הספר הפרטי איטון (צילום: הרי לופורד)

האם בתי הספר הפרטיים עומדים להיעלם מבריטניה? כנראה שלא. אבל, מפלגת הלייבור מתכוונת לנסות אם תרכיב ממשלה, בהתאם להצבעה שהתקיימה אתמול (א’) בכנס השנתי של המפלגה, שתכניס את המחויבות הזו למצע המפלגה בבחירות הקרובות. המפלגה מחויבת כעת “לשלב את כל בתי הספר הפרטיים בתוך המגזר הציבורי”. המשימה לעשות זאת תוטל על הנציבות למוביליות חברתית (ששמה ישונה תחת ממשלת לייבור לנציבות לצדק חברתי). בנוסף, המפלגה תתחייב במצעה שהאוניברסיטאות יצטרכו לשים מכסות על סטודנטים שמגיעים מבתי הספר הפרטיים: בהתאם לחלקם של התלמידים בבתי הספר הפרטיים מתוך כלל התלמידים (כרגע, כ-7%). המטרה היא לסיים את “ההיררכיה, האליטיזם והסלקציה בחינוך”.

זה לא נגמר כאן. אנג’לה ריינר, שרת החינוך בממשלת הצללים, הבטיחה שבתקציב הראשון שתעביר ממשלת הלייבור, היא תקשה על בתי ספר פרטיים לקבל כל סובסידיה ציבורית, הקלות מס וסטטוסים מסוימים הנוגעים לקבלת תרומות. יש לציין שהחוק היום מכיל לא מעט פרצות, ויש בתי ספר פרטיים שמנצלים אותן כדי להתחמק מההגדרה המשפטית היבשה של בית ספר ולהתנהל באופן עסקי לחלוטין (מה גם מאפשר להתחמק מלא מעט רגולציות של משרד החינוך).

כל אלו מגיעים, לאחר שהמפלגה דנה גם בביטול פיקוח בתי הספר של אופסטד (Ofsted). הטענות נגד אופסטד – מחלקה ממשלתית נטולת שר המדווחת לפרלמנט ומפקחת על מוסדות חינוך שונים – הן שהפיקוח מטעמה הוא בירוקרטי, מלחיץ ולא הגון. הטענות האלו נשמעות מצד איגודי מורים כבר למעלה משני עשורים, מאז שג’ון מייג’ור הקים אותה, אך ממשלות הלייבור של טוני בלייר וגורדון בראון לא עשו בעניין הרבה. אחרים, מצד שני, חוששים שהדבר יוביל להורדת הסטנדרטים בבתי הספר. יש לציין שלפי אנג’לה ריינר, המערכת תוחלף באחרת.

אנג'לה ריינר
תכנית גרנדיוזית. אנג’לה ריינר (צילום: כריס מקאנדרו)

דיון

מטבע הדברים, ההצעה להביא לצמצום החינוך הפרטי עד כדי ביטולו לא התקבלה בקונצנזוס. ג’ולי רובינסון, מנכ”לית המועצה של בתי הספר העצמאיים, טענה ש”לפרק בתי ספר מצוינים לא ישפר את מערכת החינוך שלנו”. כמו כן, לדבריה, הדבר מנוגד לאמנה האירופית לזכויות אדם, עליה בריטניה חתומה, שמכילה בין השאר את הזכות לבחור את החינוך. עצם היכולת לבחור בתי ספר מוגבלת בכל מה שנוגע לבתי הספר הציבוריים של בריטניה.

גם בתוך המפלגה עצמה נשמעה הסתייגות מהתכנית: שר האוצר בממשלת הצללים, ג’ון מקדונל, טען שההצעה הזו היא “דרקונית”. כמו כן, הוא חושש שיהיה לא חוקי ליישם חלק מההבטחות שהוכנסו למצע בנושא. הבעיה נובעת מכך שההצעה של הלייבור אינה עוסקת רק בגישה שוויונית יותר לשירותים מסוימים, אלא על הגבלת רכוש. העניין הזה בעייתי בהרבה.

אנג’לה ריינר, כמובן, בעד הרעיון, והיא זו שקידמה אותו. אבל לא רק היא בעדו. לורה פרקר, בכירה במומנטום (אותה תנועה שניסתה להדיח את טום ווטסון באמצעות ביטול התפקיד שלו), בירכה גם היא על המהלך: “זה צעד ענק בפירוק הפריווילגיות של אליטה קטנה שלמדה באיטון (בית ספר פרטי לבנים, ממנו יצאו לא פחות מעשרים ראשי ממשלה, ביניהם גם בוריס ג’ונסון ודייוויד קמרון – אב”מ), שמריצה את המדינה שלנו לתחתית”. גם בקמפיין בשם “לבטל את איטון” הביעו שמחה על הצעד שנעשה.

לגבי אופסטד, זה מאוד תלוי את מי שואלים. סקר מצא שבעוד מנהלים ומורים בבתי ספר יסודיים תומכים בביטול של אופסטד, בקרב המורים בבתי הספר התיכוניים יש תמיכה קטנה מאוד בצעד מהסוג הזה. מארי בוסטד, אחת מראשות איגוד החינוך הלאומי, טענה שאופסטד נכשלה בהשגת המטרה שלה. כמו כן, למרות שרוב ההורים מוצאים את הציונים שאופסטד נותנת לבתי הספר כאמינים, חלקים ניכרים מהם לא. עם זאת, שר החינוך גווין ויליאמסון טען שהתכנית של הלייבור תביא להורדת הסטנדרטים בבתי הספר.

ומה עם קורבין? לא ברור. מצד שני, גם את העמדה שלו לגבי הברקזיט עדיין מנסים לאתר.

ג'רמי קורבין
שומר על עמימות. ג’רמי קורבין (צילום: סופי בראון)

אז יבוטלו בתי הספר הפרטיים?

כנראה שלא. ראשית, כי בסיטואציה הפוליטית הנוכחית, הסיכויים של הלייבור להרכיב ממשלה לבד, בלי צורך בקואליציה או בתמיכה מבחוץ, קלושים. קשה לראות מפלגה כלשהי שתיתן ללייבור ליישם את ההבטחה שלה במלואה. שנית, גם אם הלייבור תרכיב ממשלה לבד, היא יותר מדי מפוצלת כדי שיהיה אפשר להבטיח שמספיק חברים בה יצביעו בעד המהלך כדי להביא לרוב פרלמנטרי בעד היוזמה. לכן, מוקדם מדי לפנטז על או לפחד מהתרחיש הזה. מה שכן, המהלך מראה שהמפלגה מתרחקת עוד יותר מימי הניו-לייבור של טוני בלייר, והולכת לכיוון של שמאל קשה נוסח קורבין. היא מפוצלת, אבל ברור איזה אגף מחזק את כוחו.

זה יכול להיות זהב תעמולתי למפלגה השמרנית. היא מפמפמת כבר תקופה ארוכה תעמולה לפיה ג’רמי קורבין הוא סכנה לכלכלה, לחברה ולביטחון בבריטניה. העניין הזה ייתן לשמרנים עוד תחמושת נגדו. בבחירות 2017 כידוע זה פחות עבד, וקורבין הצליח לא רע בקול הפופולרי. אבל עכשיו, מדובר בעמדה שלא מדברת על לתת לעניים כמו שהיא מדברת על לקחת מהעשירים. יש מי שיטענו שהדברים הולכים יד ביד. אבל, כשכל כך הרבה בתי ספר ציבוריים (לא כולם) נמצאים במצב בעייתי (כולל כאלו עם נוכחות משטרתית עקב בעיות אלימות קשות), גם מצביעי לייבור רבים יתקשו להשתכנע שמה שהם צריכים כרגע זה שבתי הספר אותם הם יכולים לבחור ייעלמו או יתייקרו. אנשים ירצו לראות שיפור בבתי הספר הציבוריים לפני שידברו איתם על ביטול בתי הספר הפרטיים.

הייתי אומר שמזלו של קורבין שבבחירות הקרובות הוויכוח המרכזי יהיה על הברקזיט, אבל כולנו יודעים שגם העמדות שלו בנושא הזה לא ממש מקלות איתו בבחירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.