פתיחת כנס הלייבור השנתי סימנה עוד קרע בשורות המפלגה, לאחר שכמעט עלתה להצבעה ההצעה לבטל את תפקיד סגן ראש המפלגה, במטרה להיפטר מהסגן המכהן טום ווטסון. ווטסון והבוס שלו, ג’רמי קורבין, מתקשים לראות עין בעין בנושאים רבים, ויש שמאמינים שקורבין ניסה להיפטר מווטסון באמצעות עושי דברו שהגישו את ההצעה. קורבין מכחיש שהיה לו חלק בכך, אך רבים לא מאמינים. בסופו של דבר ההצבעה לא התקיימה, אך הדגישה עד כמה מפלגת הלייבור מפולגת בנושאים רבים. המהלך גרר גינויים מחברי מפלגה רבים, ובעיקר מדגישה שמצבה של המפלגה לקראת הבחירות רחוק מלהיות אידיאלי | צילום: Rwendland, ויקיפדיה
הכנס השנתי של מפלגת הלייבור רק התחילה, והמפלגה החליטה לפתוח אותה ברגל שמאל. על הכוונת: סגן ראש המפלגה טום ווטסון. היום (ש’) כמעט עלתה להצבעה הצעה לבטל את תפקיד הסגן. לכאורה הצעה לא אישית, אבל דיי ברור לכולם שעל הכוונת היה טום ווטסון עצמו, שעבורו יש במפלגה מי שמוכנים להקריב את התפקיד כולו. בסופו של דבר, בגלל התערבות של ג’רמי קורבין, ההצעה לא עלתה להצבעה, אבל זה לא אומר שהקרע לא קיים.
קצת רקע
במפלגת הלייבור, חברי המפלגה בוחרים את סגנ/ית ראש/ת המפלגה בנפרד מראש/ת המפלגה. זה אומר שלעתים היחסים בין הראש/ה לסגנ/ית יכולים להיות הרמוניים, ולעתים הם יכולים להיות לעומתיים. זה גם אומר שאם היחסים לעומתיים, אין אפשרות לראש/ת המפלגה לפטר את הסגנ/ית. רק לחברי המפלגה יש את האפשרות הזו. דמוקרטיה, מה שנקרא.
מאז שג’רמי קורבין העפיל לראשות המפלגה ב-2015, המפלגה סובלת מקרע פנימי עמוק, על מספר סוגיות. ראשית, על סוג השמאל שהמפלגה רוצה להיות: שמאל קשה נוסח קורבין, או גישה ימנית יותר נוסח טוני בלייר (שבעיניי רבים מזוהה עם המדיניות של מרגרט ת’אצ’ר). בהתאם, רבים מחסידי הגישה של בלייר לא מעוניינים בגישת השמאל הקשה של קורבין. שנית, על סוגיית הברקזיט. הלייבור אינה מאוחדת סביב הנושא הזה, שכן באזורים מסוימים באנגליה בהם יש אחוזי הצבעה גבוהים ללייבור, היו גם שיעורי תמיכה מרשימים בברקזיט, ומצד שני, תומכי לייבור רבים באזורים אחרים של הממלכה הצביעו נגד ברקזיט. לכן, המפלגה מתקשה לקבל עמדה ברורה בנושא. שלישית, נושא האנטישמיות במפלגה. חוסר היכולת (או הרצון) של קורבין להתמודד עם תופעת האנטישמיות במפלגה, יחד עם האנטישמיות המיוחסת לו עצמו, מביאים גם הם למתחים בתוך המפלגה.
טום ווטסון שירת בממשלתו של בלייר (עד שדחק בבלייר להתפטר), הוא היה מהראשונים לדחוף למשאל עם שני לגבי הברקזיט כשקורבין עדיין לא היה מעוניין, והוא גם קורא לא מעט לטיפול יסודי יותר בבעיית האנטישמיות במפלגה. למרות שווטסון מנסה להראות לויאליות מסוימת לקורבין, קשה להגיד שהשניים קורצו מאותו החומר. לא מפליא, אם כן, שקורבין נתן לסגן שלו תפקיד דיי זוטר של שר הדיגיטל, התרבות, התקשורת והספורט בממשלת הצללים. זאת, בניגוד לסגנים קודמים שקיבלו תפקידים בכירים בהרבה. כמו כן, לא מפתיע שיש במפלגה גורמים שלא מרוצים מנוכחותו של ווטסון. לדברי דון באטלר, שרת הנשים והשוויון בממשלה הצללים, ווטסון לא הגיע לפגישות של ממשלת הצללים בתקופה האחרונה.
מה קרה עכשיו?
אתמול (ו’), הובאה להצבעה בוועידה הביצועית הלאומית (NEC), הגוף המכווין של מפלגת הלייבור, הצעה לבטל את תפקידו של ווטסון. את ההצעה יזם ג’ון לנסמן, מייסד הקבוצה השורשית “מומנטום”, המקורבת לקורבין. ההצעה לא קיבלה את שני השליש הדרושים לה בוועידה, ולכן נפלה. למרות ההפסד של לנסמן, טום ווטסון זעם על ההצבעה עצמה, שנעשתה במחטף. ראשית, הוא טען שג’רמי קורבין היה יכול וצריך לעצור את ההצעה מלעלות להצבעה. ווטסון עצמו לא היה יכול להגיע לפגישה הוועידה עקב נסיבות משפחתיות. לדבריו, הוא ביקש להשתתף בדיון באופן טלפוני, אך ב-NEC סירבו.
אבל זה לא נגמר בזה. לאחר הכישלון הזה של ג’ון לנסמן, היה ניסיון נוסף לבטל לווטסון את התפקיד, הפעם במסגרת הכנס הכללי של המפלגה. הדבר היה אמור לעלות להצבעה היום (ש’) בבוקר (שעון בריטניה), אך בסופו של דבר זה לא קרה. זאת, משום שג’רמי קורבין התערב ברגע האחרון. במקום, כך הוסבר על-ידי גורמים במפלגה, תפקיד הסגנות ועוד תפקידים אחרים שלמעשה אמורים להוות משענת לראש/ת המפלגה יובאו לעיון מחודש. ה-NEC קיבלה את ההצעה, ולכאורה הכל נגמר.
ויכוחים
אבל זה לא ממש נגמר. בעיקר, כי נשאלת השאלה האם לנסמן ניסה להדיח את טום ווטסון על דעת עצמו, או בשליחותו של קורבין. מקורות מסוימים בלייבור טוענים שקורבין לא ידע מהעניין, ושלנסמן עשה את מה שעשה יחד עם ראשת הסגל שלו קארי מרפי. ואולם, העובדה שקורבין לא התבטא בעצמו באופן פומבי כדי לתמוך בווטסון, גורם לרבים להאמין שקורבין בהחלט ידע מהעניין, וקיבל רגליים קרות כשהבין את ההשלכות של צעד כזה (שבאינדיפנדנט אף זכה לכינוי “פוטש”).
המהלך כולו, אגב, הביא לפיצוץ. לצדו של טום ווטסון התייצבו חברי מפלגה רבים. טוני בלייר (זוכרים?) קרא לניסיון ביטול המשרה “לא דמוקרטי, מזיק ומסוכן פוליטית”. ראש המפלגה לשעבר אד מיליבנד טען שהמחטף שבהצבעה הוא “לא דמוקרטי, שגוי ולא היה צריך לקרות”. בנוסף אליהם גינו את המהלך גם חברי הפרלמנט וס סטריטינג ודייוויד לאמי, השרים לשעבר איווט קופר ובן בראדשו, וכמובן אנשים נוספים. רבים מהם זעמו לא רק על המהלך עצמו, אלא על הניסיון להעמיק את הקרע בתוך המפלגה, שבועות ספורים לפני שבריטניה צפויה להכריז על בחירות כלליות. ווטסון עצמו טען שהמהלך מזכיר את ונצואלה.
ומה אומרים במומנטום, התנועה שייסד ג’ון לנסמן? ובכן, לדבריהם, לא ניתן ללכת לבחירות כשיש כזה קרע בין ראש המפלגה לסגנו. הם מאמינים שיש רוב של חברי המפלגה שמעוניין בבחירות חדשות על תפקיד הסגן, אבל שחוקי המפלגה לא מאפשרים זאת, כיוון שיש צורך בעשרים אחוז מחברי הפרלמנט של המפלגה כדי לקיים את הבחירות האלו. חברי הפרלמנט, כך מומנטום, חוסמים את ההליכה לבחירות. אני חייב להגיד, שאם ג’רמי קורבין לא מסוגל למצוא חמישית מחברי הפרלמנט של המפלגה שלו כדי ללכת לבחירות על הסגנות, טום ווטסון הוא הבעיה הכי קטנה שלו.
משמעויות
אתם לא רוצים להתחיל את הכנס של המפלגה שלכם בצורה הזו, שרבים בתקשורת מכנים “מלחמת אזרחים”. הכנסים האלו אמורים להעלות את המוראל בקרב חברי המפלגה, לקבוע מדיניות ולהתכונן לבחירות הבאות. הם לא אמורים להתחיל בהרחבת הקרע במפלגה. המפלגה גם ככה מתקשה להחליט על מדיניות ברקזיט ברורה (כרגע, כך נראה, ממשלת לייבור תישא ותיתן על הסכם יציאה חדש, תעמיד אותו למשאל עם, ובמהלך הקמפיין תעודד אנשים להצביע נגד ההסכם שלה עצמה ובעד הישארות באיחוד). בהתאם, המפלגה מדשדשת מאוד בסקרים. אמת, גם בבחירות 2017 הלייבור התחילו עם פיגור בסקרים והצליחו להפתיע. בפועל, בבחירות האלו הברקזיט עדיין לא השתלט על הפוליטיקה כפי שהוא שולט בה עכשיו.
הדבר האחרון שמפלגת הלייבור צריכה עכשיו זה הרחבת הקרעים בתוכה. ב-1981 קרעים כאלה הובילו לפיצול ולהקמת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (שבסופו של דבר התמזגה עם המפלגה הליברלית למה שמוכר כיום כמפלגה הליברל-דמוקרטית). בבחירות 1983 הפיצול הזה פגע אנושות בלייבור, בזמן שהמפלגה השמרנית השיגה את הרוב הגדול ביותר מ-1945 ועד אותן בחירות, למרות ששיעורי התמיכה בשמרנים ירדו בבחירות אלה. בפברואר, קרעים כאלה הביאו להקמת הקבוצה העצמאית לשינוי. עכשיו כנראה שלא יקומו מפלגות נוספות לפני הבחירות, אבל עצם הצגת חזית לא מאוחדת בבחירות הכלליות עלולה להבריח מצביעים ולפגוע אנושות בהישגי המפלגה.
וזו ההזדמנות להזכיר את התחזית שלי לגבי מה שיקרה לג’רמי קורבין אחרי הבחירות הבאות: איך שלא יהיה, הוא יסיים את תפקידו כראש האופוזיציה. או שהוא יגיע איכשהו לתפקיד ממשלתי (כראש הממשלה או כשר בקואליציה כלשהי), או שהלייבור תישאר באופוזיציה כשהיא פגועה וחבולה, וחבריה ידיחו את קורבין בהזדמנות הראשונה.
בקרוב נדע.