את היום הזה בוריס ג’ונסון ירצה לשכוח: ג’ונסון נתן הופעה לא מעוררת השראה במיוחד בשאלות לראש הממשלה, הפסיד בהצבעה על החוק שיחסום יציאה ללא הסכם, ומעל הכל, מצא את עצמו במצב אבסורדי: האופוזיציה מחזיקה אותו כבן ערובה בתפקיד ראש הממשלה. כן, האופוזיציה סירבה להעניק לג’ונסון את הבחירות הכלליות בהן היה מעוניין. עכשיו, הרבה תלוי בהתקדמות בבית הלורדים | צילום: הפרלמנט הבריטי
אתמול (ד’) היה יום עמוס בפוליטיקה הבריטית. בוריס ג’ונסון הגיע בפעם הראשונה לענות על שאלות במסגרת שאלות לראש הממשלה. לאחר מכן הפרלמנט עסק בהצעת החוק של הילארי בן, שאמורה למנוע יציאה ללא הסכם בלי אישור של הפרלמנט. ולבסוף, הפרלמנט דן בהצעתו של בוריס ג’ונסון להקדים את הבחירות. אם לסכם את היום הזה, אז קשה לומר שג’ונסון הולך להיזכר ביום הזה בגעגועים.
שאלות לראש הממשלה
קשה להגיד שההופעה הראשונה של בוריס ג’ונסון בשאלות לראש הממשלה הייתה מוצלחת למדי. זה לא חדש שראש/ת הממשלה לא עונה בדיוק על השאלות, אלא על מה שנוח. אבל, צריך לדעת לעשות את זה בסטייל. ת’רזה מיי, למשל, פעמים רבות לא ענתה על השאלות שנשאלה, אבל היא טרחה להעמיד פנים שהיא כן. ג’ונסון אפילו לא ניסה, ובעיקר ניסה לשאול שאלות משלו. והאופוזיציה חגגה על זה. כזכור, לרוב חברי הפרלמנט בסשן יש שאלה אחת, למעט שניים: ראש האופוזיציה (ג’רמי קורבין), שמקבל שש שאלות, וראש המפלגה השנייה בגודלה באופוזיציה (איאן בלאקפורד מה-SNP), שמקבל שתיים. זה אפשר להם להגיב לתשובותיו של ג’ונסון, והם לא ריחמו. ג’רמי קורבין לא הרפה ושאל את השאלות שוב ושוב, כשהוא מדגיש שג’ונסון לא מסוגל לענות על שאלותיו. איאן בלאקפורד היה אפילו יותר אכזרי, ואמר שג’ונסון הוא “ילד חדש” (new boy) שצריך להבין שחברי הפרלמנט שואלים את השאלות, וראש הממשלה מספק את התשובות.
אבל לא רק הם. חברי האופוזיציה הראו נכונות לשתף פעולה זה עם זה. רגע השיא של הסשן לא היה עם קורבין או בלאקפורד, אלא עם חבר הפרלמנט סינג דסי ממפלגת הלייבור. הוא תקף את ג’ונסון על המאמר בו השווה נשים שלובשות בורקה לתיבות דואר ושודדי דרכים, דרש התנצלות, ושאל מתי תתקיים החקירה בדבר האסלאמופוביה במפלגה השמרנית, שהובטחה מזמן. הדבר זכה למחיאות כפיים סוערות, דבר שנוגד את כללי ההתנהגות המקובלים. ג’ונסון השיב שבמאמר המלא הוא מגן על הזכות ללבוש בורקה, ושהקבינט שלו הוא בעל המגוון האתני הגדול ביותר בהיסטוריה הבריטית. כשהגיע תורה של ג’ו סווינסון לשאול שאלה משלה, היא פתחה בכך שג’ונסון לא התנצל על דבריו ולא ענה על השאלה של דסי.
יש לציין, שלג’ונסון כן היו כמה תשובות מחץ טובות. ועדיין, הופעתו הייתה לא מוצלחת במיוחד, בטח ביחס למה שהוא יודע לתת. ואני לא היחידי שחושב ככה.
ועוד עקיצה קטנה
עקיצות הדדיות בפרלמנט הן נוהג בריטי מקובל, אבל יש עקיצות ויש עקיצות כואבות יותר. לאחר סשן השאלות לראש הממשלה, שר האוצר סאג’יד ג’אוויד נתן הצהרה ראשונה לפרלמנט. לאחר מכן, שר האוצר בממשלת הצללים, ג’ון מקדונל, עלה לענות לו. כשההערות של מקדונל החלו לעצבן את השמרנים, הם החלו לצעוק לעברו, ובוריס ג’ונסון השתתף בצעקות גם הוא. מקדונל לא מצמץ, ואמר לג’ון ברקו: “אדוני יושב הראש, בפעם האחרונה שראש הממשלה צעק על מישהו היה צריך לקרוא למשטרה”. הוא התייחס לכך שג’ונסון ובת זוגו רבו בקול כל כך רם, שהשכנים הזעיקו את המשטרה, מה שפתח שערורייה רבתי. בהחלט מתחת לחגורה.
חוסמים יציאה ללא הסכם
לאחר מכן, הפרלמנט עבר לדון בהצעת החוק של הילארי בן, שאמורה למנוע מבוריס ג’ונסון לבצע יציאה ללא הסכם מבלי שקיבל לכך את אישור הפרלמנט. האופוזיציה, ששלטה בלוח הזמנים הפרלמנטרי לאותו יום, קבעה את כל ההצבעות הדרושות לאותו היום. בפעם הראשונה, הצבעה על הצעת החוק כולה, לאחר מכן הצבעה על תיקונים לחוק, ולבסוף הצבעה על הצעת החוק עם התיקונים הנדרשים. בטח לא תתפלאו לשמוע, בהתחשב בעובדה שלממשלה אין רוב בפרלמנט ושהיא דאגה לצמצם את מספריה עוד יותר עם השעיית למעלה מעשרים שמרנים מורדים משורות המפלגה, שהצעת החוק עברה את שתי ההצבעות.
אבל קרה גם משהו מדהים בטיפשותו: כאשר הוצעו התיקונים, אחד מהם היה של חבר הפרלמנט סטיבן קינוק (לייבור). אתם בטח זוכרים אותו כמי שמנסה להחיות את הסכם היציאה של ת’רזה מיי. התיקון של קינוק אומר שבקשת ההארכה תיעשה כדי לאפשר להצביע על תיקונים להסכם של מיי שכתבו מספר חברים בלייבור. התיקון הזה עבר. בכמה? לא ממש ברור. התיקון עבר מסיבה טכנית אידיוטית למדי: בניגוד לרוב הפרלמנטים, בהם מצביעים באמצעות כפתור אלקטרוני, בפרלמנט הבריטי מצביעים אחרת. לאחר שיו”ר בית הנבחרים שואל/ת בעל פה מי בעד ומי נגד, בהנחה שאין הסכמה פה אחד, מכריזים על פילוג. חברי הפרלמנט מתפזרים לשני חדרים – אחד לתומכים בהצעת החוק ואחד למתנגדים לה – ושם רושמים את עצמם. לאחר מכן, הם חוזרים למליאה ומחכים לתוצאות. במקרה שלנו, לא היו אנשי צוות שירשמו את המתנגדים – וכך התיקון עבר.
כעת, החוק כולו עבר לדיון בבית הלורדים. שם גם יוכלו להיפטר מהתיקון של קינוק אם יחפצו בכך, אבל זה יעכב את החקיקה מפני שאז בית הנבחרים יצטרך לאשר את הורדת התיקון. בכל מקרה, זה לא הולך להיות קרב פשוט. הלורדים השמרנים הכינו את עצמם לפיליבסטר כדי לעכב את החקיקה. הפיליבסטר הוא מעל מאה הצעות לתיקונים לחקיקה. הדיון בבית הלורדים מתקיים בעת כתיבת שורות אלו, ובמחילה אעדכן על מה שהתרחש שם בבוקר.
ועוד דבר קטן מהדיון על החוק
דבר שמשך לא מעט תשומת לב היה ניקולס סומס. סומס הוא אחד מחברי הפרלמנט השמרנים שהצביעו נגד הממשלה, ולפיכך הושעו מהמפלגה. סומס מושך יותר תשומת לב מחבר הפרלמנט הממוצע, בגלל ייחוסו המשפחתי: הוא נכדו של לא אחר מווינסטון צ’רצ’יל. בדיון, הוא נשא נאום חנוק מדמעות על כך שאין בכוונתו לרוץ לפרלמנט בבחירות הבאות, אחרי 37 שנות כהונה. הוא גם טען שהטיעון של ג’ונסון בעד האפשרות של יציאה ללא הסכם – שיפור העמדות של בריטניה במשא ומתן מול האיחוד – לא מחזיק מים.
אין בחירות לעת עתה
אחרי שהצעת החוק עברה לבית הלורדים, בוריס ג’ונסון העלה להצבעה את הקדמת הבחירות. הדבר נעשה בטענה שהפרלמנט משך את הקרקע שלו למשא ומתן, ושיש לתת לציבור להחליט אם הוא מעוניין לראות בדאונינג 10 ראש ממשלה שיתחנן לדחייה במועד הברקזיט (הכוונה לקורבין) או ראש ממשלה שיוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי ב-31 באוקטובר (הכוונה לג’ונסון עצמו). בדרך כלל, כאשר ממשלה מציאה להקדים בחירות, האופוזיציה קופצת על זה. עם זאת, כפי שהוסבר כאן בעבר, לאופוזיציה יש סיבות לא לסמוך על ג’ונסון בנושא.
זה אחר זה דיברו ראשי מפלגות האופוזיציה – כמו גם אבי בית הנבחרים קנת’ קלארק, הנמנה על חברי הפרלמנט שנזרקו מהמפלגה השמרנית – ושמו את ג’ונסון על הגריל. היה ניתן לראות שגם כך ג’ונסון חש מושפל בשל שורת ההפסדים שספג, ובאופוזיציה לא ריחמו עליו. הוא נראה כמו ילד נזוף, והעובדה שבשלב מסוים איאן בלאקפורד דרש ממנו שיקשיב במקום לדבר עם סאג’יד ג’אוויד רק הוסיפה לתחושה. כולם אמרו שאין סיכוי שיצביעו בעד בחירות לפני שהחוק שימנע מג’ונסון ללכת ליציאה ללא הסכם יעבור. אנה סוברי מהקבוצה העצמאית לשינוי אמרה שהיא רוצה משאל עם שני לפני הבחירות. כמו כן, הם טענו שהשעיית השמרנים מהמפלגה היא ביזיונית – שכן גם ג’ונסון ורבים בממשלתו הצביעו נגד הסכם היציאה של ת’רזה מיי ויצאו מזה בשלום – וגם שלג’ונסון אין אסטרטגיית מו”מ אמיתית, כי אין לו מה להציע. נכון שחברי מפלגתו נחלצו לעזרתו, אבל ראו עליו שהוא חש מושפל.
ואז הגיעה ההצבעה, ואוי כמה שזה כאב. כזכור, יש צורך בשני שליש מחברי הפרלמנט כדי ללכת לבחירות. מאחר שבלייבור החליטו להיעדר מההצבעה, לא היה סיכוי להשיג שני שליש והתוצאה הייתה 298 בעד (מתוך 434 החברים שמהווים שני שליש) מול 56 נגד. בכך ג’ונסון הצליח להפסיד אפילו בהפלת הממשלה שלו עצמו.
תגובתו להפסד
יש לציין שלאחר ההפסד, השמרנים הגיבו בשנינות. העובדה שקורבין משום מה לא הגיע למליאה לאחר ההצבעה הקלה על ג’ונסון לצייר אותו כפחדן שמפחד להפסיד. הוא גם טען שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה הבריטית, בה האופוזיציה הביעה אמון בממשלה. חבר פרלמנט אחר מהמפלגה תהה אם ניתן להביע אי-אמון באופוזיציה של הוד מלכותה.
אבל צחוק בצד, הרעיון בדרישה לשני שליש הוא למנוע מהממשלה ללכת לבחירות רק כי זה משרת אותה. נכון, זה מדהים לחלוטין שהאופוזיציה מתנגדת להליכה לבחירות, אבל עובדה שגם זה יכול לקרות. כפי שהיו מי שהתנגדו לפיזור הכנסת במאי כדי לתת הזדמנות למישהו אחר להרכיב ממשלה, כך גם פה לאופוזיציה יש סיבות טובות: היא לא סומכת על ג’ונסון שלא ירמה אותה. יוצא דופן, אך זו המציאות.
בן ערובה בדאונינג 10
קשה להגיד שזה היה יום מוצלח לג’ונסון. הוא לא סיפק הופעה מוצלחת בפרלמנט, הושפל, הפסיד בשלוש הצבעות, ומצא את עצמו במצב לא יאומן: האופוזיציה מחזיקה אותו כשבוי בתפקידו כראש הממשלה. כפי שאיאן בלאקפורד אמר, אין כוונה לתת לממשלתו לשרוד יום אחד נוסף מעבר למה שנדרש. אבל בינתיים, כל עוד האופוזיציה תחליט אחרת, ג’ונסון נתון לחסדיה. מקור בכיר בלייבור מסר ל-BBC שקורבין לא יאפשר לג’ונסון ללכת לבחירות לפני ה-31 באוקטובר. או במילים אחרות: קורבין ישים את ג’ונסון במצב בו – בהנחה שלא יצליח להגיע להסכם – לבקש הארכה. רק לאחר מכן, כשהמוניטין שלו ייפגע בקרב הברקזיטרים, יהיה אפשר לדבר על בחירות. ספק שמישהו יזכור את מעט הנקודות שהיה ניתן לזכות בהן עקב ה”פחדנות” של האופוזיציה ללכת לבחירות בעוד שבועיים.
עוד מוקדם לקבוע מה יהיה. נכון לכתיבת שורות אלו, לא בטוח שהחקיקה של האופוזיציה תעבור לפני השעיית הפרלמנט. השעיית הפרלמנט מבטלת את רוב הליכי החקיקה שנמצאו בתהליך טרם ההשעיה, מה שיזרוק את כל המאמץ לפח. אם החקיקה תעבור, ג’ונסון בבעיה, והוא לא יוכל להימנע מהארכה בלי השגת הסכם או לעבור על החוק. אלא אם, כמובן, המקור הבכיר בלייבור מטעה בכוונה, וקורבין כן יאפשר לג’ונסון בחירות ברגע שהחקיקה תעבור. אבל אין ספק, אנחנו חיים בזמנים מופלאים.
בינתיים, היום (ה’), בוריס ג’ונסון צפוי לפגישה עם בנימין נתניהו. יהיה כיף.