חדשות בקטנה: רות’ דייווידסון, ראשת השלוחה הסקוטית של המפלגה השמרנית, הודיעה על פרישתה לאחר שמונה שנים בתפקיד. בוריס ג’ונסון נאלץ להתמודד עם זעם ציבורי כבד, בדמות הפגנות, עתירות לבית המשפט ואפילו התפטרות אחת. וגם המלכה חוטפת ריקושטים. במקביל, ג’ונסון עובד על תכנית שתקשה על חברי האופוזיציה אפילו יותר לחסום את תכניותיו, כולל להוסיף עוד ימי חג | צילום: הפרלמנט הסקוטי
רות’ דייווידסון פורשת
דרמה במפלגה השמרנית: רות’ דייווידסון, ראשת השלוחה הסקוטית של המפלגה, הודיעה היום (ה’) על פרישה מתפקידה. בדומה לת’רזה מיי שפרשה מתפקידה אך נשארה בפרלמנט, כך גם דייווידסון מתכוונת להמשיך ולכהן כחברת הפרלמנט הסקוטי. אז למה דייווידסון פורשת אחרי שמונה שנים בתפקיד? לדבריה, עקב שינויים פוליטיים ואישיים. מבחינת חייה האישיים, יש לה תינוק לגדל. מבחינת שינויים פוליטיים, ההשערה היא שהכוונה היא לכך שבוריס ג’ונסון החליף את דייוויד מונדל, השר לסקוטלנד בממשלת מיי ומקורב לדייווידסון, באליסטר ג’ק, שיותר מקורב לג’ונסון. דייווידסון, יש לציין, היא מבקרת רצינית של בוריס ג’ונסון (למרות שהקפידה להדגיש שהיא עומדת מאחורי ראש מפלגתה).
במסיבת העיתונאים שקיימה כדי להודיע על פרישתה, היא שמה דגש על מספר דברים. ראשית, שיש לקדם ברקזיט עם הסכם. באופן כללי, גם כאן דייווידסון חולקת מאפיינים משותפים עם ת’רזה מיי: גם היא תמכה בהישארות באיחוד האירופי ב-2016, וכעת מאמינה שיש לכבד את החלטת הציבור אבל באופן אחראי. כמו כן, כמו מיי, לטעמה הדרך הטובה ביותר למנוע יציאה ללא הסכם היא להצביע עבור הסכם. לכן, קראה לחברי האופוזיציה שמתנגדים ליציאה ללא הסכם להצביע עבור ההסכם שג’ונסון יביא. בנוסף לכך, בעקבות הפילוג שיצרו משאל העם בסקוטלנד ומשאל העם על הברקזיט, דייווידסון קראה לשנות את השימוש במשאלי עם בבריטניה, מכלי שמדריך את הממשלה לכלי מאשר את מדיניותה.
רות’ דייווידסון בהחלט תחסר לשלוחה השמרנית, לאחר שהובילה את המפלגה למספר הישגים בפרלמנט הסקוטי ובפרלמנט הבריטי. בבחירות 2017, הצליחה להעלות את מספרי החברים השמרנים בפרלמנט הבריטי מטעם מחוזות סקוטים מאחד בודד ל-13. ב-2016, הצליחה יותר מלהכפיל את מספר חברי הפרלמנט בפרלמנט הסקוטי מטעם המפלגה, מ-15 ל-31. כעת, ג’קסון קרלו (Carlaw) יחליף את מקומה באופן זמני, עד שיוחלט מי ייכנס לנעליים הגדולות שנשארו.
תגובת נגד
היה ברור שהשעיית הפרלמנט על-ידי בוריס ג’ונסון לא תעבור בשקט, אבל לא נראה שגם הוא ציפה לתגובת נגד שכזו. ברמה הציבורית, הרוחות סערו. קרוב למיליון וחצי איש חתמו על עצומה נגד השעיית הפרלמנט, והיא ממשיכה לגדול. הפגנות תחת הסיסמה “עצרו את ההפיכה” התקיימו ברחבי הממלכה, כולל אלפים שצעדו בלונדון לעבר רחוב דאונינג. גם המלכה לא יצאה נקי, עקב הסכמתה לבקשת ג’ונסון להשעות את הפרלמנט, למרות שברור שגם אי-הסכמה מצדה נשאה בעייתיות חוקתית. אחד הטרנדים המובילים אמש בקרב משתמשי הטוויטר בממלכה היה #AbolishTheMonarchy (בטלו את המלוכה). מן הסתם הטרנד הזה הוא חולף וחסר השפעה, ועדיין מראה את עוצמת הכעס.
בחלונות יותר גבוהים, המצב לא טוב בהרבה עבור ג’ונסון. ראשית, ג’ונסון יתמודד עם שלוש עתירות נגד הצעד שלו. העתירות יובאו לדיון בבתי המשפט של צפון אירלנד, של סקוטלנד ושל אנגליה. העתירה שתובא לדיון בבית המשפט באנגליה הוגשה על-ידי ג’ינה מילר, שעל תכניותיה לחסום את תכניתו של ג’ונסון כבר הורחב כאן. בנוסף, שמרנים רבים מגנים את מעשיו של ג’ונסון. אני לא מדבר רק על לשעברים שכיהנו בממשלת מיי וחזרו לספסלים האחוריים, כמו פיליפ האמונד או דייוויד לידינגטון, אלא על הרבה יותר. עבר רק חודש מאז כניסתו של ג’ונסון לתפקידו, וכבר התפטרות ראשונה: ג’ורג’ יאנג, מצליף הממשלה בבית הלורדים, הודיע על התפטרותו. בוב קרסלייק, לשעבר ראש השירות הציבורי, אמר שלו היה משרת תחת ממשלה שמבצעת צעד שכזה הוא כבר היה מתפטר.
הממשלה מנסה להגן על מעשיה, כמובן. מי שעומד בקו החזית ומנסה לעשות זאת ביתר שאת הוא מנהיג בית הנבחרים ג’ייקוב ריס-מוג. לדבריו, מדובר בהליך פרוצדורלי מקובל, ואין לו שום קשר לברקזיט. הוא גם טען שתגובת הנגד היא “מזויפת”. הוא לא מצליח לשכנע רבים, בעיקר בגלל שהוא לא מצליח לשכנע בנחיצות של אורך ההשעיה, שהוא הרבה יותר ארוך מהמקובל.
יש לי יום יום חג
העובדה שחלקים נרחבים בבריטניה לא מגיבים היטב לפעולה של ג’ונסון, ממש אין פירושה שהוא מתכוון לחזור בו. לפי דיווחים במספר כלי תקשורת, שג’ונסון מתכוון ליצור עוד ימי חג לאומיים (bank holidays). הרעיון הוא כזה: בגלל תיקון לחוק הנוגע להשבת ממשלת צפון אירלנד לתפקוד, הממשלה מחויבת לתת לפרלמנט דיווח על ההתקדמות פעם בשבועיים. הדבר מקשה על השעיית הפרלמנט לכל חמשת השבועות עליהם בונה ג’ונסון. לכן, הוא יכריז על ימי חג שיוציאו את הפרלמנט לחופשה כפויה בכל מקרה.
התכנית של ג’ונסון כוללת עוד מספר רעיונות. חלקם לא מאוד מרגשים, כמו לנסות להביא את בית הלורדים לחסום חקיקה מצד האופוזיציה אם זו תעבור בבית הנבחרים, או לסרב להתפטר במקרה של הפסד בהצבעת אי-אמון. רעיון חצוף בהרבה הוא לבקש מהמלכה שתחסום חקיקה מהסוג המדובר על-ידי כך שלא תחתום עליה. הרעיון הזה חצוף, כי העובדה שג’ונסון הצליח להשעות את הפרלמנט מלכתחילה נשען על הרעיון שהמלכה לא נוקטת עמדה לגבי נושאים פוליטיים. כנראה שעכשיו זה פחות מתאים.