אתמול (ב’) הסתיימו שלושת הימים של פסגת ה-G7 השנתית, שהתקיימה השנה בביאריץ. מדובר בפסגה הבינלאומית הראשונה של בוריס ג’ונסון כראש הממשלה, ואין ספק שהוא נהנה מהמעמד. הוא נפגש עם דונלד טראמפ ועם דונלד טוסק, וניסה לעמוד בלחצים של שניהם. הוא הבטיח לרתום את בריטניה למאבק בשריפות ביער האמזונס, וחטף ביקורת מהאופוזיציה הבריטית שהוא עושה מעט מדי ומאוחר מדי. וגם לג’ונסון היה מסר לחברי האופוזיציה בבית: חייבים להוציא לפועל את הברקזיט | צילום: הבית הלבן
זהו, פסגת ה-G7 השנתית, שהתקיימה השנה בביאריץ, צרפת, מאחורינו. הפסגה, שהתחילה בסוף השבוע ונגמרה אמש, הייתה הפסגה הבינלאומית הראשונה בה השתתף ראש הממשלה הטרי בוריס ג’ונסון. הפסגה סיפקה כותרות בנושאים רבים, אבל מטבע הדברים הבלוג הזה יעסוק בזווית הבריטית של הפסגה.
בין דונלד לדונלד
התקשורת הבריטית נהנתה מלדבר על כך שבוריס ג’ונסון מצא את עצמו ממולכד בין שני דונלדים: נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא המועצה האירופית דונלד טוסק. האינטרסים ידועים מראש: טראמפ מעוניין שבריטניה תצא מהאיחוד האירופי ללא הסכם, על מנת לאפשר לארצות הברית הסכם סחר עם בריטניה שיהיה המיטיב ביותר עבור ארצות הברית. טוסק, מצדו, מעוניין שבריטניה תצא עם הסכם היציאה אליו הגיע האיחוד עם ממשלת מיי. ג’ונסון, מצדו, מעוניין בהסכם יציאה שיאפשר לו לחתום על הסכמי סחר גם עם מדינות אחרות (מה שהסכם היציאה של ת’רזה מיי לא מאפשר בטווח הקצר), מצב שיחזק את העמדה שלו לא רק מול האיחוד אלא גם מול טראמפ.
אז איך הלך עם הדונלדים?
בכל הנוגע לבחירת צדדים, ג’ונסון לחלוטין הראה שהוא נוטה לכיוונו של טראמפ. ג’ונסון גרס שבריטניה יכולה “להתנהל בקלות” במצב של יציאה ללא הסכם, והראה התלהבות לגבי הסכם הסחר האפשרי עם ארצות הברית. לדבריו, טראמפ מדבר על מתווה להסכם סחר תוך פחות משנה. הוא רואה בהסכם כזה הזדמנות לייצא לארצות הברית סחורות שטרם יוצאו אליה. השניים גם באופן כללי הסתדרו היטב. שתי סצנות מהפסגה תפסו את תשומת לבה של התקשורת. באחת, השניים שוחחו בזמן שהם יורדים במדרגות, וכשהגיעו לתחתית הגרם, טראמפ עצר ושאל: “אתם יודעים מי זה? הוא הולך להיות ראש ממשלה פנטסטי, אני אומר לכם”. ספק שיש מישהו שלא יודע מי זה בוריס ג’ונסון, אבל שיהיה. הסצנה השנייה הייתה ארוחת הבוקר המשותפת של השניים, בה הראו אידיליה. טראמפ אמר שמאז שג’ונסון נכנס לתפקיד, השיחות בנושא הסכם סחר בין המדינות תפסו תאוצה.
עם דונלד השני, טוסק, הדברים הלכו באופן פחות אידילי. טוסק סיכם את הפגישה שלו עם ג’ונסון בכך ש”שום דבר לא ממש קרה”. לדבריו, היה מדובר בעיקר באשרור של עמדות שני הצדדים, בלי התקדמות רצינית. הוא קיווה לשמוע על רעיונות חדשים כדי לפתור את המבוי הסתום, אבל כפי שהיה אפשר לצפות, ג’ונסון לא הביא עמו כאלה. ג’ונסון לא נשאר חייב, ובראיונות לתקשורת הבריטית חזר למשחק ההאשמות, וטען שאם תהיה יציאה ללא הסכם זה יהיה באשמת האיחוד. יש להזכיר שהאיחוד אולי מתקשח בעמדתו, אבל כן מראה נכונות לשקול פתרונות חלופיים אם יוצעו. כרגע ג’ונסון לא מציע אותם. כמו כן, מגורמים רשמיים נמסר שג’ונסון הזהיר את מקביליו האירופיים שהרעיון לפיו חברי הפרלמנט יעצרו את הברקזיט מלהתקיים ב-31 באוקטובר לא מעוגן במציאות.
מצילים את האמזונס
הפסגה כללה גם סשן שיחות על נושא האקלים. מטבע הדברים, גם נושא השריפות ביער האמזונס עלה. ג’ונסון אמר: “איננו יכולים לברוח מהמציאות” לגבי הנזק שהאנושות גורמת לסביבה. לדבריו, ישנם שני איומים סביבתיים עיקריים: משבר האקלים ואובדן המגוון של מינים ביולוגיים. אליבא דג’ונסון, לא ניתן להתמודד איום אחד בלי להתמודד עם השני. ג’ונסון לא הסתפק במילים: הוא הודיע שבכוונתו להקצות 10 מיליון ליש”ט להצלת ושיקום יער האמזונס, וכמו כן להרחיב את המימון הבריטי לקרן האקלים הירוקה (GCF) הבינלאומית. מצד שני, ג’ונסון הבטיח כל כך הרבה הוצאות מאז שנכנס לתפקידו כראש הממשלה, שמומלץ לחכות ולראות אם אכן יעמוד במילתו.
באופוזיציה לא נשארו חייבים, ותקפו את ג’ונסון. בלייבור טענו שג’ונסון פועל מתוך יחסי ציבור נטו, וש-10 מיליון ליש”ט הם סכום מגוחך בהשוואה למה שצריך להשקיע באמזונס (בדיעבד, נשיא ברזיל ז’איר בולסונרו סירב לסיוע שהציעו מדינות ה-G7). הטענה השנייה בעייתית, בהתחשב בעובדה שהצלת האמזונס צריכה להיות מאמץ עולמי ושבריטניה לא אמורה לממן הכל לבד. טענה קצת יותר מוצקה הייתה שממשלת ג’ונסון – למרות שהיא ממש לא הראשונה – סירבה לשלול הסכמי סחר שיכללו בקר שגודל על שטחי יערות מבוראים.
מסר פנימה
בסוף הפסגה, בוריס ג’ונסון קיים מסיבת עיתונאים. השאלות שעלו במסיבת העיתונאים, איך לא, עסקו ברובן בברקזיט ובמאמצים שנעשים באופוזיציה כדי למנוע יציאה ללא הסכם. לג’ונסון היה מסר מאוד ברור עבורם: “זו העבודה של כל אחד בפרלמנט” להוציא את הברקזיט לפועל. כשנשאל על האפשרות שג’רמי קורבין יעמוד בראש ממשלת מעבר, ג’ונסון ענה שאחת מהמשימות שלו היא למנוע את “ההשלכות המצערות” של ממשלת לייבור. הוא גם טען שלממשלה בראשות קורבין לא יהיה מנדט ציבורי. נראה שמישהו צריך לספר לג’ונסון איך מקבלים מנדט במשטר פרלמנטרי, ואולי גם שמישהו יזכיר לו איך הוא עצמו נהיה ראש הממשלה. בנוסף לכך (ולשאלות נוספות), ג’ונסון נשאל אם לדעתו יהיה אפשר להשיג הסכם סחר מהיר עם ארצות הברית, וענה שאין בכוונתו להקריב את האינטרסים הבריטיים למען זריזות השגת ההסכם.
ועכשיו?
האירועים הגדולים של יחסי החוץ מאחורינו, ועכשיו לג’ונסון נשאר עוד שבוע של שקט יחסי. בעוד שבוע הפרלמנט יחזור מפגרת הקיץ, כשהאופוזיציה תבוא מוכנה לקראתו. רק היום מפלגות האופוזיציה הסכימו על קידום חקיקה שתאלץ את ג’ונסון לבקש דחייה של מועד היציאה, בדומה לדחייה שכפה הפרלמנט על ת’רזה מיי (בזמן שהצעת אי-אמון נשארת אופציה). מנגד, נייג’ל פרג’ התחיל להפעיל לחץ מהכיוון שלו ואמר שיסכים לעבוד עם ג’ונסון רק אם יתחייב ליציאה ללא הסכם. לדבריו, יציאה כזו היא “ההסכם המקובל היחיד”. לא קל.
נ.ב.
צריך להסביר את כותרת הפוסט הזה. הדיווחים בתקשורת הבריטית עסקו לא מעט בכך שבוריס ג’ונסון העביר את בוקר היום השני של הפסגה בשחייה בחוף של ביאריץ. אין ספק, דיווח חשוב.