בזמן שהתקשורת הבריטית התרכזה בישיבת הקבינט הראשונה ובהצהרה הראשונה לפרלמנט של בוריס ג’ונסון כראש הממשלה, קרה עוד משהו מעניין. ג’ו סווינסון, ראשת המפלגה הליברל-דמוקרטית, הגישה הצעת אי-אמון בממשלה. זאת, למרות שכהצעה כזו מגיעה ממנה אין לה הרבה משמעות מהותית, והיא זקוקה לראש האופוזיציה כדי להפיל את הממשלה. ראש האופוזיציה ג’רמי קורבין, מצדו, סירב להצטרף בשלב הזה לניסיונות להפיל את הממשלה. לקורבין, האמת יש סיבות טובות מאוד לכך, וגם סווינסון מעלה תהיות עם הניסיונות שלה לשתף פעולה עם קורבין. אבל מעבר לכל, בכלל לא בטוח שהצעת אי-אמון תצליח למנוע מבריטניה לצאת מהאיחוד האירופי ללא הסכם | צילום: דייוויד ספנדר

היום (ה’) היה יום גדול נוסף עבור בוריס ג’ונסון, אחרי ששלשום הוא זכה במרוץ לראשות המפלגה השמרנית, ואתמול מונה באופן רשמי לתפקיד ראש הממשלה. היום, ג’ונסון קיים את ישיבת הקבינט הראשונה שלו, וכמו כן נשא את ההצהרה הראשונה שלו בפני בית הנבחרים. אם בא לכם לצפות בקרוב לשש השעות של הדיון הפרלמנטרי סביב ההצהרה, אז אפשר לצפות כאן. קשה להגיד שהיה איזה משהו מפתיע או מרגש שמצריך התייחסות – האפשרות שתוגש הצעת אי-אמון בממשלה.

מי שסיפקו קצת עניין גדול יותר, היו דווקא החברים מהאופוזיציה. כזכור, האפשרות של הפלת הממשלה באמצעות הצבעת אי-אמון היא בהחלט בטווח התרחישים הסבירים. זה נובע מכך שהמפלגה השמרנית לא מחזיקה ברוב משלה בבית הנבחרים, נשענת על ברית עם ה-DUP, הרוב של הברית הזו הצטמצם מאוד מאז 2017, ומספר חברים שמרנים אמרו שיצביעו נגד הממשלה אם זה ימנע יציאה ללא הסכם. ולמרות זאת, במפלגות האופוזיציה לא הצליחו להגיע להסכמה על ההגשה של הצעה כזו.

מה הסיפור?

ראשת המפלגה הליברל-דמוקרטית הטרייה, ג’ו סווינסון, הגישה אתמול הצעת אי-אמון לא מחייבת בראש הממשלה החדש. למה היא לא מחייבת? ובכן, מהסיבה הפשוטה שרק לראש האופוזיציה יש את היכולת להגיש הצעת אי-אמון רשמית ומחייבת. בכל מקרה, זה לא אומר שההצעה לא תעלה לדיון בפרלמנט, ולפי הדיילי אקספרס, הדבר יקרה כאשר הפרלמנט יחזור מפגרת הקיץ ב-3 בספטמבר. כמובן, גם אם הממשלה תפסיד בהצבעה, הדבר לא יביא להפלתה.

אז למה לטרוח? ובכן, ג’ו סווינסון קיוותה שהיא תוכל ללחוץ על ראש האופוזיציה, ג’רמי קורבין, להגיש הצעת אי-אמון רשמית. במכתב שיועד לקורבין, לאחר שכתבה שלג’ונסון אין מנדט מהציבור או מהפרלמנט, הזכירה שהוא מסוכן וציינה שרק לקורבין יש את היכולת להעלות הצעת אי-אמון רשמית, סווינסון התנסחה כך: “לכן, אני דוחפת אותך לעשות כך [להעלות הצעת אי-אמון] באופן מידי. אסור לך להישען לאחור ולאפשר לממשלה שלו לרסק את ארצנו אל מחוץ לאיחוד האירופי. אני מתחננת בפניך לנקוט בפעולה ולהעלות הצעת אי-אמון. זה הכרחי שנעבוד ביחד כדי להבטיח משאל עם שני עם האופציה להישאר באיחוד האירופי”.

אבל, ג’רמי קורבין סירב לשתף פעולה. דוברת של מפלגת הלייבור מסרה את הדברים הבאים: “כפי שג’ו סווינסון יודעת היטב, הצעת אי-אמון בעת הזו רק תחזק את ידו של בוריס ג’ונסון ומעבר לכך את הליכתו לעבר יציאה ללא הסכם. זה משחק ילדותי וחסר אחריות שמשחקים הליברל-דמוקרטים, שמעוניינים יותר לתקוף את הלייבור מאשר לעצור יציאה ללא הסכם”.

ההיגיון שבשיגעון

הרי אמרנו שיש סיכוי אמיתי להפיל את ממשלת ג’ונסון, אז למה לחכות? ובכן, בלייבור חוששים שהעלאת ההצעה מוקדם מדי, תביא לכך שהממשלה תנצח. מוקדם יותר השנה, ממשלת מיי שרדה הצעת אי-אמון שהגיש קורבין, ואין לו שום כוונה לבזבז את הזמן כדי להפסיד שוב. צריך לזכור שהפעם האחרונה בה הצעת אי-אמון הפילה ממשלה בבריטניה הייתה ב-1979, כשממשלתו של ג’יימס קלהאן נפלה על חודו של קול. זה לא משהו שהולך בקלות. קורבין כבר העלה את הרעיון שבכוונתו להגיש את ההצעה אחרי הקיץ, ושהעיתוי “יפתיע את כולכם”.

אבל צריך גם להסביר למה מוטב מאוחר ממוקדם במקרה הזה. ובכן, כפי שהוזכר קודם, ישנם חברי פרלמנט שמרנים שיהיו מוכנים להצביע נגד הממשלה כדי להבטיח שלא תהיה יציאה ללא הסכם. אבל, ובכן, ההחלטה ללכת ליציאה ללא הסכם עדיין לא התקבלה. בניגוד לאנשים כמו נייג’ל פרג’, שמעוניינים ביציאה בתנאי ארגון הסחר העולמי (השם היותר ממלכתי ליציאה ללא הסכם), ג’ונסון הצהיר שבכוונתו לנסות להגיע להסכם. רק אם זה לא ילך, יפנה ליציאה ללא הסכם. כלומר, כרגע ג’ונסון עדיין מתכוון להשיג הסכם, מה שאומר שיהיו שמרנים שבשלב הזה לא יצטרפו לקורבין כשזה יגיש הצעת אי-אמון. יהיה צורך לחכות להתקדמות הניסיונות של ג’ונסון להשיג הסכם, ולהגיש את ההצעה רק כשיהיה ברור שזה הכיוון אליו הולכים. הצבעה מוקדמת מדי עלולה להוביל להפסד, שבסבירות גבוהה ישחק את הסיכויים להצלחה של ההצעה הבאה. לכן, הגישה של קורבין סבירה לחלוטין.

השיקול של סווינסון

נשאלת השאלה, אם כך, למה סווינסון מיהרה להגיש הצעה שכזו, ועוד אחת עם סיכויים מאוד קטנים לעבור? ובכן, סביר להניח שמאותה סיבה שמגישים בישראל הצעות אי-אמון: הרי אף אחד לא מאמין שהן באמת יצליחו להפיל את הממשלה. עושים את זה כדי להראות שהאופוזיציה עושה משהו, ובתקווה גם להצליח להביך את הממשלה. אם הפרלמנט דן בהצעה, ישנה אפשרות לחברי האופוזיציה לשטוח את טיעוניהם לגבי חוסר האמון. אבל, בשלב הזה ממש לא בטוח שהאופוזיציה תצליח לנצח אפילו בהצבעה לא מחייבת מהסוג הזה. גם להפסד כזה עלולה להיות השלכה פוליטית על ההצעה הרשמית של קורבין לכשזו תגיע. לכן, לא אתפלא אם סווינסון תמשוך את ההצעה בסופו של דבר.

מה שמעניין כאן הוא הקריאה של סווינסון לקורבין לעבוד יחד כדי לקדם משאל עם שני על הברקזיט. זה מעניין, כי במספר מקרים סווינסון אמרה שבמקרה של בחירות מוקדמות ויצירת פרלמנט תלוי, אין בכוונתה להכניס את הליברל-דמוקרטים לקואליציה שתביא את ג’רמי קורבין לדאונינג 10. לדבריה, קורבין הוא ברקזיטר שהיא לא יכולה לשתף איתו פעולה. ואלו לא דברים שנאמרו לפני שבלייבור החליטו על תמיכה במשאל עם שני על כל הסכם שלא יביאו השמרנים – מדובר בדברים שנאמרו אתמול. ועכשיו, פתאום, היא קוראת לו לעבוד ביחד. אחרי שאמרה שאת שיתופי הפעולה שלה היא עושה עם בקבנצ’רס מהלייבור והשמרנים. מדובר בסיבוב פרסה מפואר. או, לחלופין, כפי שהציעה דוברת הלייבור, ניסיון להתנגח בקורבין, שכביכול קיבל הזדמנות לעבודה משותפת וסירב.

יש טעם בהצעת אי-אמון?

חשוב להתעכב על זה רגע: כאמור, הפרלמנט יחזור מפגרת הקיץ רק ב-3 בספטמבר. בואו נגיד שבאותו יום ממש מפילים את הממשלה. זה אומר שיש 14 יום לנסות להרכיב ממשלה חלופית. זה יוביל אותנו ל-17 בספטמבר. אם לא תורכב עד אז ממשלה, הולכים לבחירות, שלפניהן יש תקופת בחירות של כחמישה שבועות. במקרה הטוב, זה אומר בחירות ב-24 באוקטובר (שכן הבחירות תמיד נערכות ביום חמישי). שבוע אחר כך זה כבר ה-31 באוקטובר, תאריך היציאה מהאיחוד האירופי. כל הסקרים מראים על פרלמנט תלוי, שיזדקק לקואליציה. גם אם השמרנים או מפלגת הברקזיט לא יקבלו את המנדט להרכיב ממשלה, סווינסון הרי דחתה כל אפשרות לקואליציה עם הלייבור. יכול להיות שהיא עצמה תקבל את המפתחות לדאונינג 10, אבל אז היא תצטרך לשכנע את קורבין לתמוך בה. ואז, יישארו ימים בודדים לבקש הארכה.

עכשיו, כל זה בהנחה שהממשלה נופלת ב-3 בספטמבר ושכל השלבים נערכים במועד המוקדם ביותר. מה בדיוק אמור לקרות אם דוחים את ההצבעה בשבוע? עקרונית בוריס ג’ונסון יהיה ראש הממשלה בכל התקופה הזו ויוכל לבקש הארכה, אבל האם הוא באמת יבקש אותה? הרי הפרלמנט יתפזר שבועיים אחרי הפלת הממשלה. זה אפשרי לכפות בזמן הזה לבקש הארכה, אבל זה לוח זמנים מאוד דחוק, ולא בטוח שג’ונסון אפילו יכבד את הדרישה.

רוצה לומר, שהצעת אי-אמון יכולה למנוע יציאה ללא הסכם, אבל היא גם בסיכון גבוה עלולה להיגמר ביציאה ללא הסכם במהלך תקופת בחירות. לכן, ממש לא בטוח שהניסיונות של קורבין וסווינסון להפיל את הממשלה יחלצו את בריטניה מיציאה ללא הסכם.