חדשות בקטנה: כמה דברים שקרו השבוע. בוריס ג’ונסון ניסה להראות שהוא שולט בעובדות בכך שהפנה לסעיף ספציפי בחוקי ארגון הסחר העולמי. כל מה שהמראיין היה צריך לעשות כדי לפרק את טיעונו של ג’ונסון, היה לקרוא את הסעיף הבא. טומי רובינסון, פעיל הימין הקיצוני, נשפט למאסר על ביזיון בית המשפט. הוא והתומכים שלו, מצדם, טוענים שזה בגלל שרובינסון נגע בעצביו החשופים של הפוליטיקלי קורקט. ומפלגת הלייבור ממשיכה להיקרע מבפנים בעקבות תחקיר ה-BBC על האנטישמיות בתוכה | צילום: EU2018BG Bulgarian Presidency
הו העובדות
לבוריס ג’ונסון, המועמד המוביל במרוץ לראשות המפלגה השמרנית, יש מוניטין לא מזהיר בכל הנוגע לשליטה בעובדות. אתמול, זה אפילו הפך לוויראלי. אנדרו ניל, מגיש של ה-BBC שנוטה ימינה, ראיין אתמול הן את בוריס ג’ונסון והן את ג’רמי האנט, כל אחד בתורו. הוא התקיל את שניהם, אבל התקלה אחת לבוריס ג’ונסון הפכה לוויראלית.
העניין הוא כזה: ג’ונסון אומר שיהיה ניתן להמשיך במסחר כרגיל עם האיחוד האירופי גם במקרה של יציאה ללא הסכם. ניל שאל את ג’ונסון אם הוא מודע לכך שזה לא נכון. ג’ונסון הפנה אותו להסכם GATT של ארגון הסחר העולמי, פרק 24, סעיף 5ב’. מה בדיוק אומר הסעיף הזה? בגדול, ובלי להיכנס לדקויות, שניתן לקיים סחר חופשי בין שתי מדינות (או גופים נוסח האיחוד האירופי) עוד בטרם נחתם הסכם הסחר. זאת, בהנחה ששתי המדינות מביעות רצון להגיע להסכם סחר רשמי, ורוצות להתחיל לסחור עוד טרם סגירת הפרטים.
ניל לא התבלבל (אוקיי, התבלבל ודיבר על פרק 5ב’ בהסכם GATT 24, אבל אלו באמת דקויות לא רלוונטיות), ושאל לגבי סעיף 5ג’. ג’ונסון המשיך לדבר על סעיף 5ב’, עד שניל פשוט החליט לשאול אם ג’ונסון יודע מה הוא סעיף 5ג’. ג’ונסון ענה באופן ישיר שלא. ובכן, כפי שאמר ניל, סעיף 5ג’ מתנה את האפשרות לסחר ביניים כזה לא רק ברצון הטוב של שני הגופים הסוחרים להגיע להסכם סחר, אלא גם בקיומו של לו”ז סביר להגעה להסכם. ג’ונסון התחיל לברבר על כך שהוא מאמין שבאיחוד יבינו שלאפשר סחר מסוג זה יהיה הצעד ההגיוני.
אם להיות עדין, ג’ונסון עשה שיעורי בית, אבל לא עד הסוף. הוא מאמין שבגלל שבאיחוד יש רצון שיהיה הסכם סחר עם בריטניה, אז שיהיה ניתן להמשיך בסחר על בסיס זה עוד לפני שייחתם הסכם. בפועל, ישנם עוד כמה עניינים טכניים שג’ונסון יהיה חייב לפתור, ושעד שיבצע אותם סחר חופשי עם האיחוד לא יהיה אפשרי. למזלו, רוב השמרנים כבר הצביעו, כך שהנזק לא גדול עבורו.
"Do you know what's in paragraph 5c?"
"No" @AfNeil challenges Boris Johnson on the detail of how the UK would trade with the EU after #Brexit
The Andrew Neil Interviews: Watch in full at 7pm on @BBCOne #BBCOurNextPM
[tap to expand] https://t.co/Vi5EqKlFAg pic.twitter.com/wEl81N4maG
— BBC Politics (@BBCPolitics) July 12, 2019
צו איסור פרסום
יותר מוקדם השבוע, פעיל הימין הקיצוני טומי רובינסון (או בשמו האמיתי, סטיבן יאקסלי-לנון) נידון לתשעה חודשי מאסר, מהם ירצה כעשרה שבועות. הסיבה: ביזיון בית המשפט. בשנת 2018, רובינסון העביר שידור חי מחוץ לבית משפט בו התקיים משפט אונס שהוטל עליו צו איסור פרסום, וגם צילם את הנאשמים כשנכנסו לבית המשפט ושאל אותם שאלות. רובינסון, מצדו, טען שהוא התייחס אך ורק למידע שכבר פורסם בתקשורת, כך שלא הפר את הצו. השופטים לא הסכימו איתו, ורובינסון הועמד לדין, הורשע ונגזר עליו עונש מאסר.
רובינסון טען שהוא “הורשע בעוון עיתונות”. לדבריו, מדובר במאסר פוליטי, והוא ביקש מדונלד טראמפ מקלט מדיני. גם התומכים של רובינסון לא אהבו את גזר הדין, ורבים מהם צעדו בזעם לכיכר הפרלמנט כדי להפגין. קשה להגיד שזו הייתה הפגנה שקטה, והמשטרה נאלצה להתערב לאחר שעיתונאים שסיקרו את ההפגנה ספגו איומים.
למה בעצם זה הגיע לכדי כך? ובכן, כנראה בגלל שהשמות של שניים מהאנסים (שהורשעו) הם מוחמד אכרם ואוסמאן ח’אליד. או, בקיצור, מוסלמים. כך, הטענה של רובינסון ותומכיו היא לא משהו כללי נגד צווי איסור פרסום, אלא שהמדינה אוסרת את רובינסון בשם הפוליטיקלי קורקט השנוא. לפי הנרטיב הזה, המדינה הטילה צו איסור פרסום משום שהאנסים הם מוסלמים, ובכך מבקשת לטייח את העובדות לגבי האיום שמהווים המהגרים המוסלמים על בריטניה. לא ממש מפתיע, אם כן, שבהפגנה הופיע שלט עם הכיתוב: “לא לחוקי שריעה”.
קרעים לגבי אנטישמיות
הקרע בתוך מפלגת הלייבור על רקע הטענות לאנטישמיות בתוכה נמשך. כזכור, מוקדם יותר השבוע פורסם תחקיר על האנטישמיות בתוך המפלגה, והקו הרשמי של המפלגה היה תקיפת ה-BBC ששידר את התחקיר ותקיפת חברי המפלגה שהתראיינו לתחקיר. מי שסירב לשתף פעולה עם הקו הזה היה סגנו של ג’רמי קורבין, טום ווטסון, שקרא למפלגה להחריף את המאבק באנטישמיות בתוכה. הוא גם העלה טענות ישירות כלפי מזכ”לית המפלגה, ג’ני פורמבי, בעלת ברית קרובה של קורבין ומי שכיכבה בתחקיר כדמות מפתח בכל הנוגע להתמודדות הכושלת של המפלגה עם נושא האנטישמיות.
ג’ני פורמבי, מצדה, פחות התחברה. לדבריה, השימוש של ווטסון בפלטפורמה שניתנה לו הייתה לו ראויה והמעיטה במאמצי המפלגה להתמודד עם תופעת האנטישמיות. כמו כן, היא האשימה אותו שהוא ניצל את העובדה שהיא עוברת טיפולי כימותרפיה ומתקשה להגיב לתקשורת כדי להתנהל באופן לא הוגן כלפיה. דיאן אבוט, שרת הפנים בממשלת הצללים, הגנה על פורמבי וטענה שהיא “מתמודדת עם הנושא באמצעות שהוא פחות מהמקצוענות האופיינית לה”. בקיצור, נראה שבמקום להתאחד כדי לתקוף את הנושא, בלייבור מעדיפים לריב זה עם זה, וגם עם כל מי שמבקר אותם.
שיהיה בהצלחה עם זה.