מוכנים? היום השלב השני והמכריע במרוץ לראשות המפלגה השמרנית מתחיל באופן רשמי. מצד אחד, עומד הפייבוריט בוריס ג’ונסון, שמבחינתו יציאה מהאיחוד האירופי אחרי ה-31 באוקטובר היא בבחינת ייהרג ובל יעבור. מצד שני, עומד האנדרדוג ג’רמי האנט, שבתנאים מסוימים כן יסכים לבקש הארכה. אבל יש להם גם עמדות בנושאים אחרים: מסים, הוצאה ציבורית, זכויות הפרט ועוד. ונשאלת השאלה הגדולה ביותר: האם האנט יהיה מסוגל להשתמש בחסרונות של ג’ונסון לטובתו? | צילום: דאונינג 10
היום זה יתחיל באופן רשמי: בוריס ג’ונסון וג’רמי האנט, שני המתמודדים שנותרו במרוץ לראשות המפלגה השמרנית, יפתחו היום את הקמפיין שלהם בברמינגהם. בעוד כחודש, נדע מי מהם יחליף את ת’רזה מיי בדאונינג 10. לכן, בפוסט הזה אדון בשני המתמודדים שנותרו, בעמדותיהם ובסיכוייהם.
רגע, מה הלו”ז?
ובכן לוח הזמנים מאוד פשוט: במהלך שלושת וחצי השבועות הקרובים, שני המועמדים יקיימו קמפיינים. מחר, בשלושת השבועות הבאים בימים חמישי-שישי-שבת, וביום רביעי ה-17 ביולי, יתקיימו קמפיינים “רשמיים” בפני חברי המפלגה ברחבי בריטניה. בין ה-6 ל-8 ביולי, חברי המפלגה אמורים לקבל בדואר את טפסי ההצבעה, אותם ישלחו בדואר חוזר. ב-9 ביולי צפוי להתקיים דיבייט בין השניים בערוץ ITV. גם ה-BBC וסקיי ניוז הודיעו על כוונתם לארגן דיבייטים, אבל טרם הוכרזו תאריכים. בשבוע שיחל (עבור הבריטים) ב-22 ביולי, יוכרז המנצח. מפני שב-25 ביולי הפרלמנט יוצא לפגרת קיץ, סביר להניח שהמנצח יוכרז יחסית בתחילת השבוע (עדכון: ככל הנראה יוכרז ב-23 ביולי).
המועמדים
בואו נתחיל דווקא מהאנדרדוג.
ג’רמי האנט
ניסיון
ג’רמי האנט נכנס לתפקידו כחבר פרלמנט ב-2005, כשהמפלגה השמרנית ישבה באופוזיציה. בתקופה זו, הספיק לשרת במספר תפקידים בממשלת הצללים: השר לענייני נכים, השר למשחקים האולימפיים ושר התרבות, התקשורת והספורט. ב-2010, המפלגה השמרנית חזרה לשלטון אחרי 13 שנה באופוזיציה, והאנט מיד החל למלא בה תפקידים. בתחילה, את תפקידי השר למשחקים האולימפיים ושר התרבות, התקשורת והספורט. ב-2012, הוא מונה לשר הבריאות, ונשאר בתפקיד גם כאשר ת’רזה מיי החליפה את קמרון. ב-2018, בעקבות התפטרותו של אחד בוריס ג’ונסון, האנט מונה לתפקיד שר החוץ.
עמדות
כיאה למפלגה השמרנית, האנט דוגל בגישת פרו-עסקים. בכוונתו להוריד את מסי החברות כך שיהיו הנמוכים ביותר באירופה, ובכך למשוך עסקים לבריטניה. הוא מקווה ליצור בבריטניה עמק סיליקון נוסף, שייתן דחיפה לכלכלה הבריטית. עם זאת, הוא רוצה להגדיל את ההוצאה הציבורית על נושאים כמו חינוך או טיפול בבריאות הנפש.
בתחום של זכויות הפרט, האנט יחסית שמרן. למשל, הוא תומך בקיצור הזמן המותר להפלה, מ-24 שבועות להיריון ל-12 שבועות בלבד. כמו כן, הוא מסרב להתחייב לפעול למען הזכות להפלה בצפון אירלנד, בה הפלות בגדול אסורות. ביחס לנושאים כמו זכויות להט”ב, האנט לא מאוד החלטי. מצד אחד, הוא הצביע בעד לא מעט חוקים שהבטיחו שוויון לקהילה. עם זאת, כשר הבריאות הוא סירב להתערב באיסור הקיים בצפון אירלנד על להט”בים לתרום דם.
בנוגע לברקזיט, האנט אמנם היה רימיינר במשאל העם של 2016, אבל מאז מנסה לשווק את עצמו כברקזיטר לכל דבר ועניין. הוא מעוניין להכניס שינויים בהסכם היציאה שהשיגה ת’רזה מיי, בעיקר בנושא ה-backstop. אם לא יצליח, הוא מוכן לצאת מהאיחוד האירופי ללא הסכם. אם יגיע לסוף אוקטובר ויראה שהסכם נמצא בהישג יד, הוא צפוי לבקש הארכה קצרה כדי לסגור את העסקה.
סיכויים
נכון לאתמול, סוכני ההימורים נתנו לו עשרה אחוזים. שזה אומר שאם יקרה הלא יאומן והוא ינצח, תרוויחו ממנו אחלה כסף.*
יתרונות
הוא לא בוריס ג’ונסון. זה אומר שהוא יוכל למשוך את כל מחנה הרק-לא-בוריס אליו. האנט יכול לדבר לכל אלו שחוששים מהסגנון הפופוליסטי של ג’ונסון, ושמחפשים פוליטיקאי שנחשב ליותר מיינסטרים. כמו כן, מבלי לזלזל בניסיונו של ג’ונסון, הרזומה הפוליטי של האנט הרבה יותר מרשים. ולסיום, האנט הגיע לפוליטיקה מעולם העסקים, כך שהוא יכול להראות ניסיון מוכח בהרבה משל ג’ונסון בכל הנוגע למשא ומתן.
חסרונות
הוא לא בוריס ג’ונסון. לא יעזור, ג’ונסון פשוט פופולרי בהרבה. כמו כן, לג’ונסון יש גישה טובה בהרבה לשטח מאשר להאנט. העובדה שהאנט יצטרך לעשות את הקמפיין במקביל לעבודתו כשר החוץ בטוח לא תועיל לו. עם זאת, האנט יוכל לפצות על כך אם ייקח לצדו את רורי סטיוארט, שהראה גישה מצוינת לשטח, והפסיד בעיקר כי נכשל לתרגם זאת לתמיכה בפרלמנט. כמו כן, בעיניי רבים האנט נחשב לפוליטיקאי אפרורי ומשעמם. עוד חיסרון של האנט הוא, שהוא נחשב בעיניי רבים כמי שכשר הבריאות הביא את ה-NHS למשבר בו הוא נמצא כיום. אמנם רוב מתפקדי המפלגה משתייכים למעמד בינוני שכנראה סבל מזה פחות, אבל זה עדיין עשוי לעלות לו. החיסרון המרכזי של האנט הוא, כמובן, העובדה שהצביע נגד ברקזיט ב-2016. בכך, יהיה קל לסמן אותו כת’רזה מיי 2.0, שפשוט אמור להוציא לפועל מהלך שהוא לא מאמין בו.
בוריס ג’ונסון
ניסיון
בוריס ג’ונסון החל לכהן כחבר פרלמנט ב-2001, כשמפלגתו ישבה באופוזיציה. גם הוא כיהן במספר תפקידים בממשלת הצללים: השר לאמנויות והשר להשכלה גבוהה. ב-2008 עזב את הפרלמנט על מנת להתמודד על ראשות עיריית לונדון, וניצח הן ב-2008 והן ב-2012. ב-2015, שנה לפני שסיים את תפקידו כראש העיר, נבחר שוב לפרלמנט, וכיהן במשך כשנה הן כחבר פרלמנט והן כראש העיר. ב-2016, כאשר ת’רזה מיי החליפה את דייוויד קמרון בראשות הממשלה, היא מינתה את ג’ונסון לשר החוץ. ב-2018 ג’ונסון התפטר על רקע הסכם היציאה של מיי.
עמדות
אם ג’רמי האנט הוא פרו-עסקים, ג’ונסון הוא יותר בכיוון של פרו-עשירים. הוא מעוניין להעלות את מדרגת המכוונת לבעלי הכנסה גבוהה, כך שתתחיל בהכנסה גבוהה עוד יותר. הדבר צפוי לעלות לקופת המדינה מיליארדים. כדי לפצות על כך, ג’ונסון מתכוון לקחת חלק מהכסף מחסכונות ליום סגריר (קרי, למקרה של יציאה ללא הסכם), וחלק באמצעות העלאת דמי הביטוח הלאומי לשכירים. עם זאת, למען ההגינות יש להגיד שלדבריו הוא מתכנן עוד חבילה של שינויים במסים, אך זו טרם הוצגה. מבחינת הוצאות, המטרה הראשונה שהוא שם לנגד עיניו היא השקעה בחינוך. כמו כן, הוא מאמין שהפסקת התשלומים הקבועים לאיחוד האירופי יאפשרו השקעה ב-NHS.
ג’ונסון יחסית יותר ליברל מהאנט בכל הנוגע לזכויות הפרט, אבל לא להשתגע. אמנם בצעירותו הוא היה אנטי-להט”ב, אך זז עם השנים. כחבר פרלמנט וכראש עיריית לונדון הפגין פעילות פרו-להט”בית. לגבי הפלות, הנושא קצת יותר מסובך איתו, משום שהוא לא הגיע לשום הצבעה על הפלות, ולא הרבה להתבטא בנושא. לכן, לא ניתן לדעת בדיוק היכן הוא עומד.
לגבי הברקזיט, ג’ונסון היה אחד ממובילי הקמפיין בעד עזיבה ב-2016, לצד מייקל גוב. כמו האנט, גם הוא מוכן לעזוב בלי הסכם, למרות ששניהם מכירים בכך שיציאה ללא הסכם עלולה לפגוע בכלכלה ובביטחון. עם זאת, בניגוד להאנט, ג’ונסון מכוון לדדליין קשיח: ה-31 באוקטובר. אם עד אז לא יהיה הסכם, אפילו אם כמעט יהיה הסכם, בריטניה תצא מהאיחוד. כמו כן, בכוונתו לסרב לשלם לאיחוד את “דמי הגירושים” על סך 39 מיליארד ליש”ט. זאת, למרות שהתנהגות זו עלולה להקשות על בריטניה לחתום על הסכם סחר עם האיחוד לאחר היציאה.
סיכויים
סוכני ההימורים נותנים לו 90% ויותר. כלומר, השקעה (כמעט) בטוחה, אבל עם תשואה נמוכה.*
יתרונות
לבוריס ג’ונסון יש גישה מדהימה לשטח. את הבחירות לראשות עיריית לונדון ב-2008 הוא ניצח לא באמצעות שכנוע של מצביעי לייבור, אלא באמצעות שכנוע של עוד חצי מיליון מצביעים לצאת מהבית לעומת 2004. אמנם כאן מדובר בהצבעה בדואר, אבל עדיין יהיה צורך לגרום לאנשים לטרוח. לג’ונסון בהחלט יש את היכולת הזו. ג’ונסון הוא גם בקבנצ’ר, מה שאומר שיוכל לעשות קמפיינים במשרה כמעט מלאה. מעבר לכך, הוא מצליח להשיג את אמונם של אנשים שהוא אכן יוציא את הברקזיט לפועל – אפילו שהצביע בעד הסכם היציאה של מיי בסיבוב השלישי. הכי חשוב: הוא עושה את הרושם של מי שמסוגל לנצח גם את ג’רמי קורבין וגם את נייג’ל פרג’.
חסרונות
לא חסרים. לג’ונסון יש ברזומה אמירות מאוד בעייתיות עם ניחוח גזעני. המפורסמת שבהן היא ההשוואה של נשים בבורקה לתיבות דואר. אבל מילא האמירות האלו, לפה הגדול שלו יש יכולת ממש לסבך אנשים אחרים. לדוגמה, אמירות לא מדויקות שלו לפרלמנט בעת שכיהן כשר חוץ, היוו קרקע למשטר האיראני כדי להכניס אזרחית בריטית למאסר. בנוסף לכך, יש לו שם של שקרן סדרתי. הוא כמעט עמד לדין על כך שבקמפיין למען יציאה מהאיחוד האירופי הוא השתמש במספרים לא מדויקים. במאי האחרון, ג’ונסון צייץ שהלך להצביע בבחירות מקומיות שכלל לא התקיימו באזור מגוריו. אז אמנם נכון שנראה שעל רוב המצביעים הרלוונטיים זה לא משפיע, אבל יש להאנט הרבה עם מה לעבוד.
מה צפוי?
ככל הנראה, בוריס ג’ונסון יהיה ראש הממשלה הבא. אבל, כמו שתמיד צריך להזכיר, פוליטיקה אינה סך התרחישים הסבירים. יש עכשיו יותר משלושה שבועות של קמפיינים, ודברים עוד יכולים לקרות. איך שלא יהיה, ראש הממשלה הבא, יהיה אשר יהיה, יסבול מכך שלא יהיה לו מנדט של ממש. זו לא הפעם הראשונה שראש/ת ממשלה מתחלפ/ת בלי בחירות, אבל לרוב המחליפ/ה מקבל/ת מנדט מהפרלמנט. במקרה הנוכחי, אין לשמרנים רוב בפרלמנט, התמיכה של ה-DUP לא מובנת מאליה, וראש הממשלה הבא פשוט צפוי להתחמק מהצעת אי אמון של האופוזיציה. זה ישים כל פעולה של הממשלה בעמדה בעייתית משהו, שקיבלה מנדט בעיקר מ-160,000 מתפקדים.
*אין בפוסט זה שום עידוד לכל סוג של הימורים.