בצל הביקור של דונלנד טראמפ והברקזיט, הודיעו אתמול ראשי הממשלות של בריטניה ואירלנד על התקדמות במגעים להשבת אסיפת צפון אירלנד לתפקוד. לצפון אירלנד אין ממשלה מקומית מתפקדת כבר יותר משנתיים, אחרי שה-DUP והשין פיין נכשלו בחלוקת השלטון. בהתחשב בעובדה שגופי השלטון המקומיים מהווים חלק מהסכם יום שישי הטוב שסיים את תקופת הטרור בצפון אירלנד, יש להצלחת המגעים האלו חשיבות רבה | צילום: רוברט פול יאנג
הברקזיט הוא לא המשא ומתן היחידי שמעסיק את בריטניה בימים אלו. משא ומתן אחר, קצת פחות בולט, הוא על עתיד אסיפת צפון אירלנד והממשלה הצפון אירית. זאת מושעית מאז 2017, עקב חוסר הסכמה על מספר נושאים בולטים בין המפלגות היוניוניסטיות (בעיקר ה-DUP וה-UUP) לבין המפלגות הלאומניות (ובראשן השין פיין). אתמול, הודיעו ראשת ממשלת בריטניה ת’רזה מיי וראש ממשלת הרפובליקה האירית ליאו ורדקר, שיש התקדמות במגעים להשבת האסיפה לתפקוד.
קצת רקע
אסיפת צפון אירלנד היא למעשה הפרלמנט המקומי של צפון אירלנד. לצפון אירלנד היה פרלמנט משלה עד שנות השבעים, אך אז פוזר בשל תקופת “הצרות”. האסיפה בצורתה הנוכחית נוצרה ב-1998, כחלק מהסכם יום שישי הטוב, והחלה לעבוד באופן סדיר ב-1999. הקמת האסיפה גם היוותה חלק מגל של ביזור הסמכויות של הפרלמנט והממשלה בסוף שנות התשעים, שיצר את הפרלמנט הסקוטי ואת האסיפה הלאומית של ויילס. האסיפה, כמו הפרלמנט הבריטי, גם ממנה ממשלה מקומית, בראשה עומדים השר הראשון (first minister) וסגנו, שאין ביניהם היררכיה. באסיפה, המחלוקת הפוליטית העיקרית היא בין היוניוניסטים לבין הלאומנים. למרות זאת, הגושים כן משתפים פעולה, בהתאם להסכם חלוקת הכוח של צפון אירלנד.
מה קרה?
בינואר 2017 התרחש משבר פוליטי בצפון אירלנד. בשל התגלות שערורייה סביב תכנית להבאת צמצום השימוש בדלק לחימום, הודיע מרטין מקגינס, סגן השרה הראשונה מטעם השין פיין, על התפטרותו מהממשלה. פירוש הדבר הוא שארלין פוסטר, השרה הראשונה מטעם ה-DUP, לא הייתה יכולה להמשיך בתפקידה, בהתאם להסכם חלוקת הכוח. פוסטר טענה שההתפטרות של מקגינס לא הייתה על עיקרון ומנעה מצפון אירלנד יציבות כשהברקזיט ברקע, אך ללא הועיל. מאחר שהשין פיין סירבו למנות סגן חדש מטעמם, השר הבריטי לצפון אירלנד דאז, ג’יימס ברוקנשייר, הודיע על בחירות חדשות לאסיפה.
אבל הבחירות האלו לא פתרו את העניין. הפער בין המפלגות העיקריות רק קטן, מה שהפך את הצורך בהסכמות לקריטי בהרבה. המפלגות לא הצליחו להגיע להסכמות על מספר נושאים עיקריים. ראשית, הדרישה של השין פיין להכיר באירית כשפה רשמית בצפון אירלנד. ה-DUP דווקא הראתה נכונות להתפשר בנושא, אבל לא הלכה מספיק רחוק לטעם השין פיין. שנית, מחלוקת בין המפלגות לגבי נישואים חד-מיניים (שין פיין בעד, DUP נגד). שלישית, מחלוקת לגבי החקירות שמתבצעות עד היום נגד אנשים שהיו מעורבים בהרג חפים מפשע בתקופת “הצרות”.
ברוקנשייר החליט שאין שום טעם בבחירות נוספות. מאחר שהחוק קובע זמן של שלושה שבועות להרכבת ממשלה, אין לצפון אירלנד בפועל ממשלה מתפקדת מאז. הסמכויות הרלוונטיות הועברו למשרד לצפון אירלנד, והפונקציות הרלוונטיות שם מופעלות על-ידי אנשי השירות הציבורי. מאז, יש ניסיון של המפלגות הרלוונטיות, הממשלה הבריטית והממשלה האירית להביא להסכמה בין המפלגות כדי שאסיפת צפון אירלנד וממשלתה יוכלו לחזור לתפקד. עד כה, עם הצלחות קטנות בלבד.
ועכשיו?
כאמור, אתמול הודיעו ראשי הממשלה של בריטניה ואירלנד שישנו סיכוי להתקדמות במגעים. לדבריהם, סגן ראש ממשלת אירלנד, סיימון קובני, והשרה הבריטית הנוכחית לצפון אירלנד, קארן בראדלי, מסכימים שיש חלון הזדמנויות “אמיתי אך צר” להגיע להסכמות. ישנו קונצנזוס על נושאים רבים, אך מספר נושאים שעדיין יש ללבן. הם ציינו שברור שיש רצון מצד המפלגות הצפון איריות להשיב לתיקונם את המוסדות הרלוונטיים, ושיהיו יציבים יותר. ההצהרה המשותפת, מטבע הדברים, קראה למפלגות לא לבזבז זמן ולהגיע להסכם בהקדם.
אם להתייחס לדבריה של נשיאת השין פיין, מארי לו מקדונלד, אז השלב הנוכחי של השיחות – בו כולם הסכימו שיש להחזיר את המוסדות הרלוונטיים – הסתיים, ועכשיו יחל שלב חדש, בו יידון ההסכם. קשה להגיד שזו פריצת דרך של ממש, ויכול להיות שצפון אירלנד תמצא את עצמה ללא ממשלה מקומית מתפקדת עוד זמן רב. זה כבר קרה, בין 2002 ל-2007, אז בגלל פרישה של היוניוניסטים דווקא. עכשיו זה עוד יותר בעייתי, כי יש הארד-ברקזיט אפשרי מעבר לפינה ואיתו האפשרות האמיתית לגבול קשיח עם הרפובליקה האירית. פירוש הדבר הוא קריסה סבירה של הסכם יום שישי הטוב, והדבר האחרון שצפון אירלנד צריכה הוא בנוסף לכך גם קריסה של המוסדות שההסכם יצר.
עדכון: ובינתיים, כך נראה, השיחות תקועות. לפרטים נוספים.