אתמול בריטניה רשמה את ההישג חסר התקדים של שבועיים רצופים ללא שימוש בפחם לצורך ייצור אנרגיה. הישג זה מצטרף לרשימת צעדים סביבתיים שהחלו לנקוט בפוליטיקה הבריטית, ששיאם הכרזת מצב חירום אקלימי. מצד שני, למרות ההישג, לבריטניה יש עוד דרך ארוכה ללכת וצורך בשינוי תפישתי יסודי לגבי הדרך להתוות מדיניות בנושא. קשה לראות מתי זה יקרה, בהתחשב בעובדה שבראש המדינה עומדת ממשלת מעבר, שהראשה שלה בכל מקרה מתאפיינת ביחס מוזר משהו לנושא משבר האקלים. אבל כן, יש סיבה לאופטימיות | צילום: אלן ג’יימס

אתמול (ו’) אחרי הצהריים, בריטניה ציינה שבועיים של אספקת חשמל לתושביה מבלי להשתמש בפחם כלל. מדובר בתקופה הארוכה ביותר בה בריטניה לא השתמשה בפחם מאז 1882, אז חנכה בריטניה את תחנת הכוח הפחמית הראשונה בעולם. התקופה השנייה באורכה הסתיימה ב-9 במאי, אז בריטניה לא השתמשה בפחם קצת יותר משבוע. כלומר, אם לסכם, במרבית חודש מאי 2019 בריטניה לא השתמשה בפחם. על כך ניתן להוסיף שהתקופה הארוכה ביותר ללא פחם שקדמה לשתי תקופות אלו הייתה באפריל האחרון, שנמשכה תשעים שעות.

לא מדובר, כמובן, בהתפתחות שהתרחשה אתמול, ובריטניה במשך כמה שנים מורידה דרסטית את השימוש שלה בפחם לצורך ייצור אנרגיה. ב-2012, פחם שימש ליצירת 40% מהחשמל בבריטניה. ב-2018 פחם שימש לייצור 5% מהחשמל בלבד. מדובר בירידה מרשימה בהחלט, שרובה הגדול הוא בזכות המעבר לשימוש בגז טבעי, המזהם הרבה פחות. גם לשימוש באנרגיה מתחדשת יש מקום בכך, ולפי דוח של חברת האנרגיה Drax, בשנת 2018 אנרגיה מתחדשת שימשה להפקת 28% מהחשמל בבריטניה, בעיקר באמצעות טורבינות רוח (60% מהאנרגיה שיוצרה באמצעות אנרגיה מתחדשת). דוחות אחרים טוענים למספרים יותר קטנים, סביב 10% ב-2017, אבל עדיין מספר מרשים. ב-14 במאי, 25% מהאנרגיה באותו יום יוצרה באמצעות אנרגיה סולרית.

מדובר בחלק משורה של החלטות פוליטיות ששואפות להפסקת פליטת גזי חממה בהתאם להחלטת האו”ם שאמורה להפסיק את הפליטה לחלוטין עד 2050. ביניהן, אפשר למנות את ההחלטה שעד 2025 ייסגרו כל תחנות הכוח הפחמיות (כיום ישנן שבע, המשמשות בעיקר כגיבוי לימים בעלי צריכת חשמל גבוהה), ואת העברת ההצעה של האופוזיציה להכריז על מצב חירום אקלימי, מה שהפך את בריטניה למדינה הראשונה שעושה כן. במפלגת הלייבור גם התחייבו ממש אתמול שאם המפלגה תגיע לשלטון, כל חברה שתהיה מעוניינת בחוזים עם הממשלה תצטרך לקחת חלק במלחמה במשבר האקלים.

גאווה פוליטית

מפלגת השלטון, מטבע הדברים, התגאתה בהישג המרשים. אפילו אנדריאה לדסם, שכשרת הסביבה הטילה ספק בשינוי האקלים, התגאתה בהישג, וקראה לצעדים נוספים. כריס סקידמור, שמתפקד בפועל כשר האחראי על אנרגיה וצמיחה נקיות במשרד לעסקים, אנרגיה ואסטרטגיה תעשייתית (בזמן היעדרה של השרה הקבוע קלייר פרי), אמר שהוא מקווה שהפחם בקרוב יוזכר רק בספרי ההיסטוריה. לדבריו, הוא מקווה שבריטניה תהפוך לכלכלה המשמעותית הראשונה בעולם שמעבירה בחקיקה את האמצעים הדרושים להשגת המטרה להגיע לאפס פליטה של גזי חממה. בהחלט, הבטחות שנותנות קצת תקווה.

עם זאת, ספק שחקיקה כזו תעבור בקרוב: בפועל יש בבריטניה כרגע ממשלת מעבר, שתתקשה להעביר בפרלמנט חקיקה שמטרתה לחייב ממשלות עתידיות. כמו כן, צריך לזכור שראשת הממשלה הנוכחית קצת דו-קוטבית ביחס למשבר האקלים. ת’רזה מיי אמנם אוהבת להשוויץ בהישגים הנוגעים למדיניות סביבתית – ויש כאלו – וגם העבירה תקציבים לנושא, אבל מצד שני גם לא תמיד הראתה תמיכה. אחד הצעדים הראשונים שלה כראשת הממשלה היה הצעד התמוה של מיזוג המשרד לאנרגיה ושינוי אקלים עם המשרד לעסקים, חדשנות וכישורים – יוצרת את המשרד לעסקים, אנרגיה ואסטרטגיה תעשייתית. פירוש הדבר היה מעבר ממצב בו יש משרד ממשלתי מרכזי הממוקד בנושאי האנרגיה ושינויי האקלים עם שר/ה בכיר/ה האמונ/ה רק על דברים אלו, למצב של משרד ממשלתי מרכזי האמון על מספר תחומים, והטיפול באנרגיה נקייה הוא תפקיד לשר/ה זוטר/ה. מיי גם לא הראתה אהדה של ממש לפעילי איכות הסביבה: כאשר בבריטניה תלמידי תיכון יצאו להפגין על הנושא, מדאונינג 10 נמסר שאל להם לתלמידים שמפגינים על עתידם להחמיץ שיעורים. כשהפעילה הסביבתית הנודעת גרטה תונברג הגיעה לנאום בפני הפרלמנט הבריטי, מיי סירבה להיפגש עמה. מיי גם סירבה להתחייב לפעולה מידית בנושא האקלים.

גרטה תונברג - אנרגיה מתחדשת
לא זכתה ליחס אוהד ממיי. גרטה תונברג (צילום: הפרלמנט האירופי)

ומעל הכל, צריך לזכור שעדיין יש דרך ארוכה ללכת: גז טבעי מביא אמנם לפליטה של מחצית בלבד של גזי החממה לעומת פחם, אבל הוא עדיין פולט. בנוסף, בריטניה גם עושה שימוש נרחב בנפט כדי לייצר אנרגיה – 35%, לפי הדיווחים הטוענים שאנרגיה מתחדשת משמשת לייצור 10% בלבד מהאנרגיה – גורם שמזהם גם הוא. ב-2017, בריטניה פלטה לאטמוספירה לא פחות מ-367 מיליון טון של גזי חממה. אז הכיוון בו בריטניה הולכת הוא בהחלט חיובי ויש סיבה לאופטימיות, אבל הדרך עוד ארוכה, ותצריך שינוי גישה ובניית מדיניות אקלימית שתיגע לכל תחומי החיים.

וזה נכון גם לשאר העולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.