עונת הכנסים מאחורינו, ונשאר רק לדון בכנס המפלגה השמרנית. מדובר בכנס הראשון של קמי בדנוק כראשת המפלגה, שלא זוכה לפופולריות יתר בקרב מתפקדיה. בהתאם, היא ניסתה להראות שיש לה תכנית לכל תחום ותחום, עליה חשבו ברצינות ושתשפר את איכות החיים של הציבור הבריטי (כמובן, בחלקן יש חורים). אבל, היה נראה שאם בלייבור כל הכנס עסק בנייג’ל פרג’, השמרנים סירבו לגלות כיצד יתמודדו עם האתגר ששואב קולות מהימין. וגם: על ההשפעה של הפיגוע במנצ’סטר, הכיסאות הריקים, רוברט ג’נריק וציון יום הולדת 100 למרגרט ת’אצ’ר | צילום: מתוך חשבון הטוויטר של קמי בדנוק
מסיימים עם עונת הכנסים. אחרי הכיסוי של מפלגות הרפורמה והלייבור, הגיע הזמן לעבור לכנס המפלגה השמרנית – פעם נחשבה לניסוי הפוליטי המצליח ביותר בהיסטוריה, והיום מדברים ברצינות על האפשרות לסיום דרכה. הכנס, שהתקיים תחת הסלוגן “כלכלה חזקה יותר, גבולות חזקים יותר” (Stronger Economy, Stronger Borders), היה הראשון של קמי בדנוק כראשת המפלגה. המשימה שלה הייתה להראות לכל מי שחושבים לנסות להדיח אותה שהיא פה כדי להישאר, ושכדאי למפלגה להשאיר אותה.
יודגש שהכנס התקיים לפני הידיעה על הגעה להפסקת אש בעזה ושחרור החטופים, ולכן אין בפוסט התייחסות לנושא. תוכלו לקרוא על הזווית הבריטית של ההסכם כאן.
הצל שבחדר
לפני הכל, קשה להתעלם מההתרחשות שקרתה רק ימים בודדים לפני שהכנס נפתח, ובאותה עיר ממש בו הוא התקיים: הפיגוע הנורא בבית הכנסת במנצ’סטר ביום כיפור, שגבה את חייהם של שני אנשים. הדבר הביא להתייחסות מקמי בדנוק בנאום הפתיחה לכנס, שנפתח לא רק בגינוי לפיגוע אלא גם באופן בו הקהילה היהודית תרמה במשך מאות בשנים למנצ’סטר בפרט ולבריטניה בכלל. הנאום הזה הסתיים בכך שעבורה יש צורך להילחם על בריטניה שאולי יש בה אנשים מכל הדתות והצבעים (והבהירה שהיא בריטית וכך גם ילדיה, ושהיא לא תיתן לאף אחד מהשמאל או הימין להגיד להם אחרת), אבל שהדבר חייב להיעשות על קרקע של תרבות משותפת וערכים משותפים, והבטיחה להילחם באסלאם הרדיקלי שעושה בדיוק את הדבר ההפוך. והיא לא הייתה לבד: שר המשפטים בממשלת הצללים שלה, רוברט ג’נריק, התייחס לעובדה שנקבעו הפגנות פרו-פלסטיניות ב-7 באוקטובר בקמפוסים ברחבי בריטניה וקרא להן “חרפה מזד**נת”.
מדיניות רבותיי, מדיניות
הסימן שללא ספק קמי בדנוק ניסתה לתת לכנס הוא מדיניות. בתחילת השנה בדנוק אמרה שהיא נמנעת במכוון מהבטחות, עד שיהיו תכניות שיוכלו לגבות אותן. כעת, כך נראה, התכניות גובשו ואפשר להבטיח דברים. בנאום הפתיחה של הכנס, בדנוק חזרה על החשיבות של הדבר, וגם הבטיחה שלא תהיה שוב חזרה כזו של הבטחות כלכליות “לא אחראיות” שלא מגובות במקור לכסף, מה שנראה כמו רמז עבה לליז טראס. ומה לגבי הבטחות של ממש? בנאום הזה היה מדובר ביציאה מהאמנה האירופית לזכויות אדם (ECHR), בטענה שהיא הביאה לכך שהמוסדות שלה פוגעים בדמוקרטיה הבריטית (בהרחבה על ההבטחה הזו תוכלו לקרוא כאן). כדי להראות רצינות היא לא רק התגאתה בחוות דעת משפטית עבת כרס של הלורד דייוויד וולפסון, אלא גם הבטיחה ששר צפון אירלנד בממשלת הצללים שלה יבצע עבודת שטח משלו כדי להבין את ההשלכות של צעד כזה על כל הממלכה (מה שמותיר את השאלה: למה זה לא נעשה לפני ההבטחה, בדומה לחוות הדעת המשפטית?).
אבל זה לא נגמר כאן: גם הבטחות לקיצוצי ענק בהוצאות הציבורית (כמעט 50 מיליארד ליש”ט), בדגש על תשלומי הרווחה (בעיקר באמצעות ביטול הזכאות לה עבור תושבים שאינם אזרחים) וביטול מס הרכישה על דירות (מס בולים). גם הובהר שהמסים יורדו רק כשזה יהיה בר-מימון, כדי להימנע מהטעויות של המיני-תקציב של ליז טראס. זה כמובן העלה את השאלה: איפה הייתם עד עכשיו? נכון, אמת, ב-14 שנות השלטון של השמרנים, בשבע מהן הם היו במיעוט או בקואליציה, ולא יכלו להעביר כל דבר שרצו. אבל מה קרה בשבע השנים האחרות? כמובן, יש גם שאלות לגבי האפקטיביות של ההבטחות האלו. למשל, רבים מאלו שזכאים לדמי רווחה כתושבים, זכאים גם לאזרחות אך לא טורחים לעבור את התהליך. כלומר, ייתכן מאוד שרבים מהם פשוט יחליטו להתאזרח, והחיסכון בהוצאות יהיה קטן בהרבה מהמובטח.
הכיסאות הריקים
רבים עסקו בכמה אנשים הגיעו לנאומים של אנשי המפתח בממשלת הצללים, או יותר נכון – כמה לא הגיעו. צילומים רבים של אולמות חצי מלאים במקרה הטוב ושל קהל דליל זרמו מכל עבר. זאת בניגוד לעבר, אז הכנסים הביאו קהל רב הרבה יותר והרבה יותר דוכנים הוקמו בהם. זה לא שאנשים לא הגיעו כלל, אבל לא ברמה שאפשר לצפות לה ממפלגה גדולה בבריטניה. הדבר מחזק את התחושה, שעולה גם מהסקרים, שהציבור הרבה פחות מתלהב מהשמרנים. בסקר של YouGov, רק 11% מהנשאלים השיבו שהשמרנים מוכנים לממשלה (לעומת 70% שלא), ורק 32% ממי שהצביעו למפלגה בשנה שעברה (לעומת 49% שסבורים שלא). הדבר אפילו יותר חמור כששואלים אם בדנוק נראית כמו ראשת ממשלה בהמתנה: 22% מקרב מצביעי השמרנים, לעומת 59% שחושבים שלא. בקיצור, קשה לדבר על התלהבות באוויר. עם זאת, גם אין ייאוש מוחלט: לפי אותו סקר, רוב הציבור סבור שהשמרנים ימשיכו להיות מפלגה משמעותית לפחות בעשור הקרוב.
את מי השווית לרפורמה?
הרבה צעדי מדיניות נראו לרבים כמו ניסיון לחקות את הרפורמה. לדוגמה, עזיבת ה-ECHR או אי-זכאות לרווחה עבור מי שאינם אזרחי בריטניה אלו הבטחות שניתנו על-ידי הרפורמה כבר מזמן. טענה אחרת, אותה השמיע שר הבינוי בממשלת הצללים ג’יימס קלברלי, היא שאין שום דמיון במדיניות של שתי המפלגות. לדוגמה, אמר, ברפורמה רוצים להסיר את המגבלה על קצבאות הילדים כך שתינתן גם מהילד השני והלאה, מה שלדבריו מהווה מדיניות יותר שמאלית משל ג’רמי קורבין. זו טענה שרק למען הנימוס אתאר בקיצור נמרץ כמטופשת. בכל מקרה, אם כולם שואלים אותך אם אתה מתכוון לשתף פעולה עם מפלגה אחרת, במסגרת השיטה הבריטית לפחות, מצבך לא טוב.
עניין אחר שעלה הוא אם יש סיכוי כלשהו לברית עם הרפורמה. מתוך ממשלת הצללים, קמי בדנוק, שר האוצר מל סטרייד וג’יימס קלברלי שללו נחרצות את הרעיון של עריקה או סוג כלשהו של ברית בין המפלגות בטענה שאין להן מצע כלכלי משותף. אלא שבד בבד, במקביל לכנס, ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ הודיע על עריקתם של לא פחות מעשרים חברי מועצה שמרנים אל מפלגתו. כדי להבטיח שהסטירה הזו תהיה עם הצד המעליב, הוא הקפיד להוסיף בסוף ש”המפלגה השמרנית גמורה”. בנוסף, לפי YouGov, מבין מתפקדי המפלגה השמרנית, 64% יתמכו בברית כלשהי עם הרפורמה (נגיד, לא להעמיד מועמדים זה מול זה באותו מחוז בחירה), לעומת 31% שמתנגדים. כלומר, השמרנים צריכים להוכיח לחבריהם שהרפורמה היא לא השמרנים עם הפרצוף של נייג’ל פרג’, אלא משהו אחר לחלוטין שעדיף לא להביא לדאונינג 10.
חתרן בלתי נלאה
חייבים להקדיש כמה מילים לרוברט ג’נריק, שלפי דיווחים חברי פרלמנט במפלגה השמרנית מתכננים לנסות להדיח את בדנוק לטובת ג’נריק. זה אמנם מכחיש שיש קשר כזה, אבל גם לפי סקרים ג’נריק נהנה מיותר פופולריות מראשת המפלגה בקרב המתפקדים, כך שהצל הזה ריחף מעל הכנס, בדומה לנוכחות של אנדי ברנהם בכנס הלייבור.
והיה לג’נריק גם מה להגיד לקהל. בנאום שלו לכנס, הוא התייחס לשופטים אקטיביסטים. הכוונה אינה לאקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק, אלא לשופטים שיש להם גם קשר לפעילות אקטיביסטית, למשל למען זכויות פליטים. הוא הבטיח לשים לזה סוף, וגם לעוד כמה דברים. למשל, חזרה לימים שקדמו לטוני בלייר, בהם הלורד צ’נסלור (לרוב שר המשפטים) מינה את השופטים, במקום נציבות מינוי השופטים העצמאית שקיימת היום. לפי ג’נריק, יש צורך שגורם שנותן דין וחשבון לציבור יעמוד מאחורי המינויים. יצוין שבאותם ימים לא היו טענות למינויים פוליטיים (אם כי שופט עליון לשעבר הזהיר שעם הפוליטיקה המקוטבת כיום הדברים עלולים להיראות אחרת), כמו שפשוט המאגר האנושי ממנו השרים נטו לבחור היה מצומצם יותר ולא ייצג מספיק את החברה. עניין יותר משמעותי בנאום היה הרטוריקה שלו, שהתנגחה באליטות שמנותקות מהעם, תוך כדי שהוא מאשים את הלייבור בכל עוולות העולם גם אם הן היו ניכרות גם תחת השמרנים.
ג’נריק הצליח גם להסתבך מעט, לאחר שנחשף שבביקור שלו בברמינגהם בפברואר השנה הוא אמר בשיחה פרטית שאחד הרובעים שם הוא “עבר את האינטגרציה הכי גרועה” ושהוא “לא ראה אף פרצוף לבן” ושזה “לא סוג המדינה שהוא רוצה לחיות בה”. בהקלטה הוא המשיך ואמר שזה לא בגלל שיש לו עניין עם צבע העור, אלא בגלל שהוא רוצה להיות אנשים חיים זה לצד זה במקום “בחיים מקבילים”. הדבר הביא ללא מעט ביקורת, כולל מראש עיריית מערב המידלנדס לשעבר אנדי סטריט (שמרני). ג’נריק הסביר שהוא התכוון לכך שהיעדר הלבנים מעיד על כך שקהילות שונות מעבירות את עצמן סגרגציה, מה שיוביל לאתגרים בהמשך. בדנוק ניסתה להתחמק מלהתייחס לאמירות האלו וטענה שהן הוצאו מהקשר.
חייבים את מרגרט
שם שעלה הרבה מאוד בכנס הוא של ראשת הממשלה לשעבר מרגרט ת’אצ’ר, שהייתה חוגגת השנה יום הולדת 100 לו הייתה בחיים. היא הוזכרה לא רק בנאומים שהיו מלאים במילות הערצה כלפיה, אלא גם הביאו תצוגה של בגדים איקוניים שלה. דיי ברור למה הלכו לשם, מעבר ליום ההולדת העגול: ת’אצ’ר היא ראשת הממשלה האחרונה מטעם השמרנים (ויש שיגידו, מטעם כל מפלגה) שנחשבת למנהיגה של ממש. כהונתו של ג’ון מייג’ור הייתה מלאה בסקנדלים ובסכינים בגב, שעלו למפלגה בתבוסה היסטורית. דייוויד קמרון ייזכר לנצח כמי שהתפטר עם הזנב בין הרגליים בגלל שמשאל העם על הברקזיט לא הלך כפי שתכנן. לת’רזה מיי היו כוונות טובות, אבל במשימה הגדולה ביותר של ממשלתה היא לא הצליחה לעמוד. בוריס ג’ונסון היה יכול להיות מנהיג משמעותי, אבל אופיו הבעייתי הביס אותו לבסוף. על ליז טראס חבל להכביר במילים. ורישי סונאק, למרות מאמציו, הביא לשמרנים את התבוסה הגדולה בתולדותיהם. אז מה הפלא שהמפלגה השוקעת שוקעת בקצת נוסטלגיה?
The suit she wore leaving Downing Street for the last time.
The suit she wore for “no, no, no!”
The suit she wore on the tank.
Iconic. pic.twitter.com/vjBQdUMEND
— Tom Harwood (@tomhfh) October 5, 2025
אבל עם סמלים כדאי להיזהר, כי הם עלולים להשכיח ניואנסים. כך למשל, יש לא מעט היסטוריונים שסבורים שאחד המחירים שסגנון ההנהגה של ת’אצ’ר היה פגיעה במפלגה השמרנית. לפי טוני ג’אדט, למשל, ת’אצ’ר “הרסה” את המפלגה, בכך שרידדה את העומק הרעיוני שלה. אני מוסיף על כך שהיא הזיזה את השמרנים מהקצה הפרגמטי של הסקאלה הרבה יותר לעבר הקצה הדוגמטי, מה שהביא למשל לכך שכשבוריס ג’ונסון ניסה לקחת את המפלגה מעט שמאלה כדי להתאים את המפלגה לדעת קהל שרצתה לסיים עם הצנע, הוא נתקל בתסיסה רצינית מבפנים. אבל מעבר לכך, יש מחיר גם להפיכתה של ת’אצ’ר לסמל: כפי שהצביע היטב ההיסטוריון לי אוונס, הדבר מביא לכך שכל דבר שחורג ממנה נפסל, ודמויות חשובות אחרות במפלגה כמו הרולד מקמילן או בנג’מין ד’יזראלי לא מקבלות מקום. זה, שוב, משטיח את המצע הרעיוני של המפלגה והופך אותה לדוגמטית יותר, בזמן שמה שהפך אותה לסיפור הצלחה כל השנים היה יכולתה להתאים את עצמה למציאות המשתנה.
הנאום הגדול
ונסיים בנאום המרכזי של קמי בדנוק. בגדול, הוא נועד להעביר את הצורך ב”כלכלה חזקה יותר, גבולות חזקים יותר”. לדבריה, כרגע בריטניה נמצאת במצב של דעיכה, מתקשה להתחרות במדינות כמו פולין או הודו. השירותים הציבוריים לא נהיים טובים יותר. ובמקביל, הכלכלה “מכורה להגירה”, כשרבים מהמהגרים מגיעים עם מעט מאוד כישורים והרבה בני משפחה. היא הסבירה שלמרות שלשמרנים היו לא מעט הישגים ב-14 שנות שלטונם האחרונות, הם לא נלחמו מספיק חזק עבור מי שהם באו לייצג: האדם שבא לעבוד קשה, ולא מצפה שהמדינה תעניק לו מתנות.
אחרי שהיא סיימה לעבור על רשימת הכשלים של ממשלת הלייבור הנוכחית (זה דרש כמה דקות), היא הזהירה שגם המתחרים האחרים – הרפורמה, הליברל-דמוקרטים והמפלגה בהתהוות של ג’רמי קורבין וזארה סולטאנה – מציעים למעשה “עץ כסף”, עוד ממשלה, עוד הוצאות ומעט מאוד תכניות כיצד ליישם את כל זה ולהביא לכלכלה שתוכל לאפשר את כל זה. אבל, לא מספיק לתקוף את המתחרים – צריך גם להציע משהו בתמורה.
אז מה היא מציעה? בתור התחלה, ביטול של הרבה מאוד צעדים של ממשלת הלייבור הנוכחית: מס הירושה על חוות קטנות, מע”מ על בתי ספר פרטיים, חוק זכויות העובדים ועוד. כמובן, צריך גם צעדים פוזיטיביים, וגם כאלו יש לה. בכך היא חזרה על התכנית להוציא את בריטניה מה-ECHR כדי לגרש את מי שנמצאים בבריטניה שלא כדין; על התכנית שהוזכרה קודם לקצץ בתשלומי הרווחה – דבר שלשיטתה לא הכרחי רק מבחינת החיסכון הכספי אלא גם בחיזוק העבודה כערך; קיצוץ בשירות הציבורי לרמה בו היה ב-2016, לפני שתהליך היציאה מהאיחוד האירופי החל לנפח אותו; שחרור המשטרה מ”רדיפה אחרי תקינות פוליטית”; הגדלת השימוש בפרקטיקת “עצור וחפש“; איסור על רופאים לשבות; הקטנת החוב ובהמשך גם הורדת מסים; ביטול הארנונה לעסקים; ויתור השאיפה לאפס פליטות כדי להוזיל את מחירי האנרגיה, בלי ויתור על המאבק במשבר האקלים; וההבטחה הגדולה מכולן – ביטול מס בולים. היא סיכמה: “הלייבור נכשלת כשהיא מממשת את עקרונותיה, אנחנו נכשלים כשאנחנו לא מממשים את שלנו”.
ניתוח
צריך להגיד, קודם כל, שזה היה נאום מצוין. מאז הפעמים הקודמות בהן בדנוק נאמה, היא למדה כמה דברים והשתפרה מאוד בנושא. התוכן, גם אם לא מסכימים איתו, הוא מה שהיינו רוצים לקבל מפוליטיקאים: חזון. גם יכול להיות אפילו (אך לא בטוח) שזה יקנה לה זמן בקרב מבקריה במפלגה, כך שבמקום שינסו להדיח אותה בנובמבר (אז היא תציין שנה בתפקיד וחוקי המפלגה יאפשרו זאת) יחכו עד לבחירות המקומיות והאזוריות במאי כדי לראות אם שווה להשאיר אותה.
אך יש גם תהיות. ראשית, אם נשווה לנאום של סטארמר בכנס הלייבור, הרי שהוא היה עם חזון רזה בהרבה, אבל עם הבנה רצינית של האתגר הפופוליסטי עמו הוא מתמודד. בדנוק הציגה חזון מרשים יותר, אך לא התייחסה לאתגר. היא אמנם נתנה את המשפט הקבוע ש”לא נאבקים עם חזיר”, ואמת, השמרנים צריכים להיות יותר זהירים כשהם תוקפים את פרג’ בגלל שאלו אנשיהם שעורקים אליו, אבל האם באמת אפשר להתעלם מהפיל שבחדר ולהתנהג כאילו ממשלת הלייבור היא האתגר שעומד בפני השמרנים? אם ניקח את הצמד של הרולד וילסון ואדוארד הית’, הרי שהראשון היה הרבה יותר מעורפל לגבי החזון שלו לעומת השני. ועדיין מתוך ארבע מערכות בחירות בהם עמדו זה מול זה, הית’ ניצח רק באחת. רוצה לומר: חזון זה חשוב והלוואי עוד פוליטיקאים כאלו, אבל בעולם האמיתי זה לא מספיק. כן יצוין שיש מי שסבורים שבפועל, שלא במוצהר, רוברט ג’נריק משחק את כלב התקיפה מול הרפורמה.
השאלה השנייה היא האם ההבטחה לבטל את מס הבולים היא באמת ישימה, ויש מי שמטילים ספק בחישובים לפיהם התכניות הכלכליות של בדנוק וסטרייד יאפשרו לבטל את המס. בנוסף, ייתכן שההבטחה הזו תגרום לקפיאה בשוק הנדל”ן, שכן רוכשי בתים יעדיפו לחכות ולראות אם יקרה נס ובדנוק תגיע לדאונינג 10, כלומר שקניות הבתים יצנחו עד 2029. כמובן, ייתכן מאוד שרבים יחשבו שזה תרחיש לא סביר, וגם יכול להיות שזה ילחץ על שרת האוצר רייצ’ל ריבס לתת משהו נגדי שיקטין מהעול של מס הרכוש.
לסיכום
במידה רבה זה היה כנס שלא רק ניסה אלא גם הצליח להחזיר את השמרנים לאיזשהו מסלול. לתת פרוגרמה רצינית, ולא סתם לזרוק רעיונות שנשמעים יפה. אם להאמין לבדנוק, הדברים שהובטחו היו כאלו שבחנו אותם מראש וישבו עליהם, ולא סתם שלפו מהכובע ברגע של חולשה. זה ראוי להערכה. עם זאת, אם בדנוק האשימה את הלייבור שהייתה למפלגה תכנית לניצחון אך לא לשלטון, עושה רושם שהשמרנים סובלים מהבעיה ההפוכה. יש להם רעיונות שבטוח יישמעו נפלאים לרבים (תחליטו אתם מה דעתכם עליהם), אבל בשביל ליישם אותם צריך קודם להגיע לדאונינג 10. ולא בטוח שהם יודעים איך לעשות את זה בהינתן האתגר ששמו נייג’ל פרג’.