חדשות בקטנה: בנימין נתניהו הגיע ללונדון לפגישה עם רישי סונאק והנושא החם נהיה התכנית המשפטית בישראל, אז מזל שסונאק לא בעמדה להטיף יותר מדי. בוריס ג’ונסון הגיע להעיד בפני ועדת האתיקה כחלק מהחקירה שבודקת אם הוא שיקר ביודעין לפרלמנט בפרשת המסיבות, וההופעה לא הייתה מרשימה. ליז טראס תזכה למנות ארבעה לורדים, למרות שבקושי כיהנה כראשת הממשלה, ושוב יצרה רושם שהמפלגה השמרנית היא קודם כל מושחתת. וקיר סטארמר בפנייה חדה בכל הקשור לעמדתו לזכויות טרנס* כדי לשמר את סיכוייו בבחירות, אבל הקים גם הרבה ביקורת | צילום: אליס הודג’סון, דאונינג 10
השבוע הזה בפוליטיקה הבריטית היה עמוס, אז הנה בקצרה כמה דברים שכדאי להכיר.
ביקור מהמנדט
נתחיל, כמובן, במה שמשך הכי הרבה תשומת לב מצד ישראלים: ביקורו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בלונדון שנערך אתמול (ו’). כמו בישראל, גם התקשורת הבריטית – בין אם ה-BBC והגארדיאן ובין אם הטיימס והדיילי מייל – התעניינה בעיקר במחאה נגד התכנית המשפטית שמקדמת ממשלת נתניהו (כן היה גם מעט עניין בסוגיה האיראנית). טוב, קשה להאשים אותה: מפגינים רבים הגיעו לפתח רחוב דאונינג כדי למחות. ה-BBC תמצת את ייחודיות המצב: “למרות שבביקוריו הקודמים בבריטניה נתניהו נתקל בהפגנות של גורמים פרו-פלסטינים, ההפגנה ביום שישי – מובלת על-ידי יהודים בריטים וישראלים, מהם רבים מנופפים בדגל ישראל – הייתה מראה לא שגרתי” (יצוין שכן היו גם הפגנות פרו-פלסטיניות).
Israelis in London are making it clear that Netanyahu is not welcome here.
Join them and show your solidarity for those who want democracy, equality and justice.
— Yachad UK (@YachadUK) March 24, 2023
בין הפוליטיקאים הבריטים לא כולם היו מרוצים מהגעתו של נתניהו לדאונינג 10. חלקם הם כמו ג’רמי קורבין, שמתעניינים יותר במצב בשטחים מאשר בתכנית המשפטית (והתבטאויות מצד בצלאל סמוטריץ’ ואחרים לא בדיוק מרגיעות את העניין הזה). אבל היו גם מי שלא פספסו את התכנית המשפטית עצמה. אלכס סובל (לייבור) למשל, שדרש מהממשלה להבהיר לנתניהו את עמדתה. אמנם גם הוא שם דגש על החשיבות של בג”ץ בסוגיה הפלסטינית, אבל גם אמר שיש להגיד לנתניהו בקול ברור ש”מערכת משפט עצמאית היא הכרחית ועמוד תווך מרכזי בכל דמוקרטיה”.
הצהרה משותפת לתקשורת של נתניהו וסונאק לא הייתה, אבל לפי ההודעה לעיתונות של דאונינג 10 סונאק אכן העלה את הנושא בפניו. ניתן לתהות למה סונאק לא פעל בדומה לקנצלר גרמניה אולף שולץ ואמר לנתניהו את הדברים בפומבי. ובכן, מעבר לנימוסים דיפלומטיים, סונאק גר בבית מזכוכית. שר המשפטים שלו, דומיניק ראב, מקדם בעצמו החלשה של הביקורת השיפוטית על הממשלה, וגורמים בממשלה קוראים לעזוב את האמנה האירופית לזכויות אדם. כשגם כך האיזונים והבלמים בבריטניה חלשים משהו (אם כי לדעתי חזקים יותר ממה שמתוכנן בתכנית המשפטית בישראל) ומחזיקים בזכות מוסכמות לא כתובות, תקבלו שעדיף שסונאק יזרוק אבנים בעדינות.
יצוין שנתניהו גם נפגש עם שרת הפנים סואלה ברוורמן, אבל משם אין כמעט דיווחים.
עדות ג’ונסון
וממה שהעסיק את הישראלים למה שהעסיק את הבריטים: העדות של בוריס ג’ונסון בפני ועדת החסינות. תזכורת: בגלל פרשת המסיבות ג’ונסון הואשם בכך שכראש הממשלה שיקר לפרלמנט כאשר נשאל אם הנחיות הקורונה בדאונינג 10 נשמרו (הטעיה מכוונת של הפרלמנט היא עבירה חמורה בפוליטיקה הבריטית). כדי להחליט האם אכן הייתה הטעיה מכוונת של הפרלמנט, הוחלט להעביר את הנושא לבדיקה של ועדת החסינות, אחת השלוחות של ועדת האתיקה. הוועדה הגיעה למסקנות ביניים לא מעודדות עבור ג’ונסון, ונראה שהראיות שהגיעו אליה משכנעות אותה שג’ונסון שיקר ביודעין. השבוע (ד’) הגיע הזמן של ג’ונסון להעיד בפני הוועדה.
בעדות, שנקטעה מספר פעמים כדי להצביע על מתווה וינדזור, ג’ונסון נראה כמי שאיבד את המוג’ו שלו. מעבר לכך שהיה מדובר במופע היתממות, ג’ונסון היה עצבני ולא הצליח לשלוט בקהל כמו בעבר. הוא טען שהכללים נשמרו ושעובדי דאונינג 10 אפילו לא העבירו ביניהם עטים, אבל יו”ר הוועדה הארייט הרמן (לייבור) הזכירה שבאותן התקהלויות אסורות הם כן העבירו משקאות. גם חברי הוועדה השמרנים הקשו עליו בשאלות, וג’ונסון בעיקר נצמד לגרסתו שהוא האמין בזמן אמת שהכל נעשה בהתאם להנחיות הקורונה ושעוזריו (שסירב לנקוב בשמותיהם) נתנו לו ערובות לכך שהכל נעשה בהתאם לכללים, כך שהטעיית הפרלמנט מצדו נעשתה בתום לב.
התומכים של ג’ונסון מנסים לצייר את הוועדה כמי שעורכת משפט ראווה (מה שמכונה לעתים “kangaroo court”). ג’ייקוב ריס-מוג, התומך הגדול ביותר של ג’ונסון, צייץ: “בוריס מתנהל יפה מאוד נגד חיות הכיס”. בראיון שנתן לאחר מכן הוא סירב לחזור בו מהציוץ וגם סירב להתחייב לקבל את תוצאות החקירה. ג’ונסון עצמו, יצוין, שמר על קו ממלכתי יותר.
וכדאי להבין מה על הפרק: אם הוועדה תרשיע את ג’ונסון, בלי קשר לעונש, החלומות שלו על קאמבק לדאונינג 10 יכולים לחזור לבוידעם. אבל יש משמעות לעונש: אם ג’ונסון יקבל עשרה ימי השעיה מהפרלמנט או יותר, האלקטורט שלו יוכל להדיח אותו. במקרה כזה ג’ונסון יצטרך להתמודד בבחירות ביניים, והוא בסיכוי טוב להפסיד בהן. הרבה נמצא כאן על הכף.
למי יש יותר כבוד
ומלשעבר אחד ללשעברית אחרת: ליז טראס. הרי גם טראס הייתה ראשת ממשלה, ואם שכחתם אל תרגישו רע עם עצמכם: זה פשוט עבר נורא מהר. למעשה, הכי מהר בהיסטוריה הבריטית: שבעה שבועות בסך הכל, בהם בעיקר הכניסה את כלכלת בריטניה לכאוס. ונהוג שראש ממשלה שעוזב את התפקיד יכול לעשות מספר מינויים אחרונים לבית הלורדים, מה שנקרא “מינויי התפטרות” (resignation honours). ואתמול (ו’) פורסם מי יהיו ארבעת הלורדים החדשים שימונו בהמלצת טראס.
הדבר העלה הרבה מאוד גבות, שכן עם כל הכבוד, למה מי שנכנסה לדאונינג 10 לכמה דקות, שברה את הוואזה וסולקה בשל כך אמורה לקבל את האפשרות למנות לורדים כאילו הייתה בתפקיד שנים? אנג’לה ריינר, סגנית ראש מפלגת הלייבור, תהתה למה טראס מקבלת פרס על הנזק שגרמה. כריס בריאנט (לייבור) צייץ בפשטות: “ליז טראס לא צריכה לקבל ‘רשימת מינויי התפטרות'”. הליברל-דמוקרטים קראו לרשימה להיגנז. אבל אפילו הארי קול, הכתב הפוליטי של הסאן (לא בדיוק עיתון שמאל) מסגר את המינויים האלו כמוזרים בהקשר הזה.
ומי ברשימה, אתם שואלים? ג’ון מויניהן, תורם של המפלגה השמרנית (בנוהל); מת’יו אליוט, ששימש כסמנכ”ל במטה קמפיין עזיבת האיחוד האירופי ב-2016 (גם אם לא אוהבים את הברקזיט, במקרה הזה קשה להגיד שהוא לא משמעותי); רות’ פורטר, ששימשה כסגנית ראש הסגל של טראס בתקופתה הקצרה כראשת הממשלה (שזה, מתברר, מספיק בשביל מינוי לכל החיים); ומארק ליטלווד, אחד האנשים שגיבו את הניסוי הכלכלי הכושל של טראס (כי נגמרו התמריצים השליליים כנראה. כמו כן, יצוין שהוא עשוי לשבת כלורד ליברל-דמוקרטי). במילים אחרות, למעט אליוט שאפשר לטעון שהמינוי שלו ראוי איכשהו, כל השאר נראים לא כמו מינויים של אנשים שעשו מספיק כדי לזכות בכבוד הזה אלא פשוט בחברים של טראס.
בכך, טראס תורמת לדימוי של המפלגה השמרנית כמפלגה שהיא קודם כל ולפני הכל מושחתת ובאה לדאוג לחברים של הפוליטיקאים שלה. לא ברור כיצד הדברים יתפתחו, אבל לסונאק, שמנסה ליצור מצג של ממשלה עם יושרה, זה בטוח לא יעשה חיים קלים.
אופיניון פלואיד
שלשום (ה’) סטארמר נאם על התכנית שלו למלחמה בפשיעה. בתקווה אגיע לנאום במהלך השבוע הבא, אבל בינתיים משהו קטן משם, בנושא הכרה מגדרית. קצת רקע לתזכורת: בדצמבר הפרלמנט הסקוטי העביר חקיקה שמקלה מאוד על האופן בו טרנסג’נדרים וטרנסג’נדריות (טרנס*) יכולים ויכולות לקבל הכרה מהממשלה במגדר החדש. החקיקה הייתה שנויה מאוד במחלוקת וגרמה לקרעים ב-SNP, ונחשבת למה שגרם להתפטרות של ניקולה סטרג’ן (היא מכחישה). בנוסף, ממשלת בריטניה הטילה וטו על החקיקה, לראשונה מאז שהוקם הפרלמנט הסקוטי.
לאחר הנאום, סטארמר נשאל אם יש לו כוונה לעדכן את תהליך ההכרה המגדרית בכל הממלכה. השאלה הגיונית, שכן בעבר סטארמר אמר שיש לבחון את הדרישה לאבחנה רפואית בדיספוריה מגדרית כדי לקבל הכרה מגדרית, וב-2021 דיבר בזכות הגדרה מגדרית עצמית נטו. אבל המענה של סטארמר הפעם היה אחר: “אם נסתכל על מה שקרה בסקוטלנד, הייתי אומר שהשיעור הוא שאם אתה רוצה לקדם רפורמות עליך לקחת את הציבור איתך. אני חושב שזה מסר חשוב וזה למה אני חושב שבסקוטלנד יש צורך באיפוס הסיטואציה”. מחויבות משמעותית פחות רצינית מבעבר.
מקורות בלייבור סיפרו לסקיי ניוז שהחשש הוא שבבחירות הכלליות השמרנים ישתמשו בסוגיה הזו נגד סטארמר. “אם קיר ימשיך להישאל עד תחילת מערכת הבחירות ‘מה זו אישה?’ אז הוא הפסיד ביום הראשון”, נאמר. ולמקרה שהיה ספק, אותם מקורות אמרו שאין סיכוי שתחת ממשלת לייבור תהיה הכרה מגדרית עצמית. כמובן, זה שכדי לנצח סטארמר מראה עמוד שדרה מג’לי זה לא דבר חדש.
ארגוני להט”ב למיניהם ממש לא אהבו את שינוי העמדות הזה. בפינק ניוז, ביטאון של קהילת הלהט”ב, הזכיר לסטארמר שלפי הסקרים דווקא הייתה תמיכה סקוטית לרפורמה שם. הקבוצה למען זכויות טרנס* בלייבור שלחה אימייל לכל תומכיה בו דחקה בהם לשלוח מסר תקיף לחברי הפרלמנט שמייצגים אותם כדי ליצור לחץ על סטארמר. התחושה היא שסטארמר מוכן לזרוק את הטרנס* מתחת לגלגלי האוטובוס כדי לא לעורר יותר מדי מהומות סביבו. השאלה היא אם זה לא יעלה לו בתומכים אחרים.