פוסט אורח: השופט מייקל בריגס (בתמונה), הוא לורד בריגס, מונה לנשיא בית המשפט העליון הבריטי. בריגס מביא עמו ניסיון רב במשפט ובניהול מערכות משפט, וגם חזון לדיגיטציה של המערכת. עם זאת, המינוי אינו מובן מאליו, שכן בריגס מבוגר למדי, וכהונתו לא תימשך אפילו שלוש שנים לפני שיגיע לגיל הפרישה. זאת, כמעט בהנגדה להרכב הצעיר למדי של בית המשפט העליון שהוא יקבל לידיו, מה שמעלה את השאלה עד כמה הוא יצליח לעצב את בית המשפט העליון בדמותו. מתן גולדבלט מהבלוג de iuribus מסביר בהרחבה | צילום: בית המשפט העליון של בריטניה
המלך צ’רלס אישר שלשום (ג’) למנות את לורד בריגס לנשיא הבא של בית המשפט העליון של בריטניה. בריגס ייכנס לתפקידו החדש בינואר 2027, עם פרישתו של הנשיא המכהן לורד ריד. מיהו? מה עשויים להיות השיקולים למינויו? ואיך ייראה בית המשפט בנשיאותו?
מיהו לורד בריגס?
מייקל טאונלי פד’רסטון בריגס (Michael Townley Featherstone Briggs) נולד ב-23 בדצמבר 1954. אביו שירת בצי המלכותי, והוא גדל באזור פורטסמות’ ופלימות’ ואחר-כך באֶמסוורת’ (המפשייר). בריגס למד היסטוריה באוניברסיטת אוקספורד. ב-1978 הוסמך ל – עורך הדין הראשון במשפחתו. הוא התמחה במשפט מסחרי ובדיני קניין. ב-1994 הפך ל-Queen’s Counsel (היום King’s Counsel), מעין עורך דין בכיר. בלשכת הבריסטרס הוא עמד בראש הוועדה לשינויים במשפט. ב-2001–2006 שימש יועץ משפטי לדוכסות לנקסטר – צֶבֶר נכסים יקר ערך ששייך למלכה או למלך עצמם, ושההכנסות ממנו עוברות ישירות לכיסם. הוא כיהן גם בתפקיד שופט במשרה חלקית.
ב-2006 התמנה בריגס לשופט בית המשפט הגבוה של אנגליה וויילס, במחלקת הצ’נסרי (בעיקר משפט מסחרי, תחום התמחותו). כנהוג, הוא קיבל תואר אבירות. ב-2012–2013 שב לדוכסות לנקסטר, הפעם בתואר סגן הצ’נסלור של הרוזנות הפלטינית של לנקסטר – שופט הצ’נסרי הבכיר בצפון אנגליה ובצפון מזרח אנגליה. ב-2013 התמנה לשופט בית המשפט לערעורים, וכנהוג התמנה לחבר במועצת המלכה (היום מועצת המלך). באותה שנה הוטלה עליו גם האחריות לתהליכי מודרניזציה של מחלקת הצ’נסרי. בדוח לבחינת מבנה בתי המשפט האזרחיים מ-2016 הציע, בין השאר, ליצור בית משפט מקוון. ב-2016 התמנה למשנה לראש השיפוט האזרחי.
ב-2017 התמנה בריגס לשופט בבית המשפט העליון. הוא קיבל את תואר הכבוד לורד וציון גיאוגרפי: לורד בריגס מווסטבורן (Lord Briggs of Westbourne). בריגס היה השופט הראשון בבית המשפט שהתנהל בלי ניירת בתיקים, רק באמצעים אלקטרוניים. הוא ידוע בעיקר בפסקי דין בסוגיות של דיני היושר וחובות אמונאות במשפט המקובל. בכמה פסקי דין הוא וליידי ארדן, שופטת מומחית נוספת במשפט מסחרי, חלקו זה על זה; לרוב בריגס היה בדעת הרוב וכתב בשם שאר השופטים. דומה שלא לשווא הסיסמה האישית שבחר לעצמו היא E Colloquiis Sapientia, חוכמה (שנובעת) מדיונים.
בריגס אחראי מ-2022 לניהול ועדת השיפוט של מועצת המלך. למעשה, מדובר בבית המשפט העליון של בריטניה (ושופטים בכירים נוספים) ששומע תיקים ממושבות של הכתר, ממדינות אחרות שבחרו לשמור על קשר משפטי עם בריטניה ומבריטניה עצמה בכמה נושאים שוליים יחסית. בשנים האחרונות המועצה נותנת פסקי דין במספר דומה לבית המשפט העליון – לפעמים רב יותר ממנו. האחריות המנהלית של בריגס רבה למדי בבית המשפט.
בריגס נשוי לבוורלי אן רוג’רס, מגשרת בענייני מסחר שהכיר כששניהם היו עורכי דין, והם הורים לארבעה. הוא חובב שיט ומרוצים ביאכטות מעץ. הוא שר שירת כוראלים (שירי תפילה בכנסייה הלותרנית), שמשתלבת באמונתו הנוצרית.
מינוי מפתיע
כשיתמנה לנשיא, יהיה בריגס השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון. הוא גם בעל ניסיון ניהול עשיר, בתפקידי משנה לראש השיפוט האזרחי של אנגליה וויילס והאחראי על מועצת המלך, וחזון לגבי קִדמה טכנולוגית ובתי המשפט. כל אלו תומכים בהחלטה למנותו לנשיא בית המשפט. עם זאת, ההחלטה מפתיעה בשני היבטים. ראשית, גיל. בריגס יוכל לכהן בתפקיד נשיא בית המשפט מעט פחות משלוש שנים עד שיגיע לגיל הפרישה (75). מכל קודמיו רק ליידי הייל כיהנה תקופה קצרה יותר (כשנתיים ושליש). אולם היא שימשה קודם לכן משנה לנשיא במשך ארבע שנים, והמינוי שלה לנשיאה סימל גיוון מגדרי. עד כמה יוכל בריגס להשפיע במהלך כהונתו הקצרה? ייתכן שהחזון שפיתח בעבר יסייע לו להגשים בפרק זמן קצר תוכניות למחשוב בית המשפט.
היבט מפתיע שני במינוי קשור למינוי אחר. בסוף 2025 פרש המשנה לנשיא לורד הודג’. במקומו התמנה בתחילת 2026 לורד סיילס, שופט זוטר מבריגס וצעיר ממנו. כשהודג’ פרש, ציינתי את בריגס וסיילס בתור המועמדים לרשת אותו – בריגס מועמד מוביל, סיילס מועמד מעניין. כשהאחרון החליף את הודג’, עלתה השערה שהנשיא לורד ריד מסמן יורש: התפקיד החדש יעניק לסיילס ניסיון ניהולי ויכשיר אותו לקידום. אולם עכשיו דווקא בריגס הוא שיתמנה לנשיא במקום ריד.
His Majesty The King has approved the appointment of Lord Briggs of Westbourne as the next President of the Supreme Court. The King made the appointment on the advice of the Prime Minister and Lord Chancellor, following the recommendation of an independent selection commission.… pic.twitter.com/3nJSSTPj6D
— The Supreme Court of the United Kingdom (@UKSupremeCourt) September 8, 2026
מה קרה פה? כמה נתוני רקע. שופטים בבית המשפט העליון, לרבות הנשיא ומשנהו, מתמנים בהמלצת ועדת מינויים. לכל מינוי מכונסת ועדה בהרכב אחר. בראש הוועדות למינוי שופטים ומשנה לנשיא עומד נשיא בית המשפט העליון. בראש הוועדה למינוי נשיא בית המשפט העליון עומד השופט הוותיק ביותר בבית המשפט שאין לו ניגוד עניינים (כלומר שאינו מתמודד), והנשיא אינו חבר בוועדה. מאחר שריד עמד בראש הוועדה שמינתה את סיילס, סיכוי טוב שהוא תמך מאוד במינויו למשנה.
אבל מה הסיבה לתמיכה זו? אני מציע כמה אפשרויות – ודאי שאין שום ביטחון שאיזו מהן נכונה. אפשרות אחת היא שריד רצה שסיילס יירש אותו, ולכן הכין אותו לתפקיד. לעומת זאת, בוועדה שבחרה בנשיא היה חבר לורד לויד-ג’ונס – גם הוא יפרוש בתחילת 2027, ולכן אינו מועמד לנשיא. אולי הוא העדיף דווקא את בריגס. דרך אגב, החברות של לויד-ג’ונס בוועדה רומזת בחוזקה על כך שסיילס היה מועמד לנשיא, ולכן לא היה חבר בוועדה.
אפשרות אחרת היא שלורד ריד תמך דווקא בבריגס. לכן מינה אותו לנהל את מועצת המלך – כלומר לאחראי על כחצי מעבודת המוסד. יתר על כן, מעט לאחר שסיילס החל לכהן בתפקידו החדש, הודיע ריד על פרישה מוקדמת, כחמש שנים לפני גיל הפרישה. אילו היה ממלא את ימיו בבית המשפט, בריגס היה פורש לפניו. ודאי שריד חשב קודם כל על עצמו – אבל אולי גם תזמן את הפרישה כך שעדיין יהיה לבריגס סיכוי. כלומר, ריד יצר מהלך דו-שלבי: נתן לבריגס את כל הכלים להתמנות לנשיא, ולסיילס – את המקפצה להחליף את בריגס (ולכהן די שנים אחריו). חלופה אחרת, הֶגְוֵן של קודמתה, היא שריד רצה לאפשר תחרות ולכן קידם שני שופטים לתפקידים שיציבו אותם בעמדת זינוק הולמת לתפקיד הנשיא.
כאמור, לורד סיילס יהיה מועמד מוביל להחליף את בריגס בבוא היום, משום שלשופטים האחרים לא יהיה ניסיון ניהולי בבית המשפט העליון. בהקשר זה מעניין לראות מי יחליף את בריגס בניהול מועצת המלך (אולי סיילס, כדי למנוע תחרות?). מעניין גם אילו שופטים חדשים יתמנו. כבר כתבתי כמה פעמים על האפשרות שתתמנה דיים שיבון קיגן, זקנת השופטים של צפון אירלנד – ראשת מערכת השיפוט שם, היא דווקא צעירה יחסית. היא תוכל להתחרות בסיילס בניסיון ניהול אמיתי של מערכת שיפוט בעלת כמה ערכאות, במקום בית משפט של ערכאה אחת.
המצב בעליון
לורד בריגס צפוי לקבל תואר אצולה “אמיתי” לימי חייו, כלומר תואר שאינו עובר בירושה. לפני שקם בית המשפט העליון, ערכאת השיפוט העליונה בממלכה הייתה (ועדת הערעורים ב)בית הלורדים. כדי להתמנות אליה, קיבלו שופטיה תואר אצולה לימי חייהם – וחברות בבית העליון של הפרלמנט. בית המשפט העליון ירש את ההרכב שכיהן אז בוועדת הערעורים, אבל השופטים החדשים שהתמנו זכאים רק לתואר הכבוד ליידי או לורד – בלי תואר אמיתי בבסיסו. עם זאת, כשהתמנה לנשיא, קיבל ריד תואר אצולה (ברון, כמו שאר השופטים) לימי חייו. נראה שגם בריגס יזכה לכבוד הזה. בתום כהונתו בבית המשפט הוא יוכל לכהן בבית הלורדים (החברוּת של שופטים מושעית עד פרישתם משיפוט).
ואיזה בית משפט הוא יקבל? קודם כול, בית משפט צעיר ממנו. כל עמיתיו ועמיתותיו נולדו אחריו. לורד לויד-ג’ונס יפרוש, כאמור, ימים אחדים אחרי לורד ריד. לורד סטיבנס, בן גילו של בריגס פחות חמישה ימים, יפרוש סמוך לתחילת הכהונה של הנשיא החדש. שאר השופטים צעירים ממנו ביותר משנתיים (עד כמעט 11 שנה). התוצאה העיקרית היא שלא צפויים חילופי שופטים לאחר אותה תקופה ראשונית של כהונתו. לצד זאת, בשנים האחרונות כמה שופטים הקדימו את פרישתם – וייתכן שיעשו זאת גם בתקופת בריגס.
בית המשפט של בריגס יהיה צעיר בהיבט נוסף. מהר מאוד חמישה מ-12 השופטים יהיו בעלי ותק של כשנה או פחות: לורד דוהרטי (התמנה בינואר 2026), לורד סנודן (יוני 2026), והמחליפים או המחליפות של לורד ריד (ינואר 2027), לורד לויד-ג’ונס (ינואר 2027) ולורד סטיבנס (אפריל 2027). כמעט חצי מההרכב יהיה חדש. כאמור, יכול להיות ששופטים נוספים יחליטו לפרוש פרישה מוקדמת במהלך הכהונה של בריגס, ויגדילו את חלקם של שופטים חדשים בהרכב. האם בריגס יוכל להשפיע על השופטים החדשים? ואולי כהונתו הקצרה לא תאפשר לו להטביע בהם חותם עמוק?
הינה היבט דמוגרפי מעניין נוסף. תזמון הפרישות הביא לכך שבאפריל 2027 שבעת השופטים הבכירים בבית המשפט יהיו מאנגליה וויילס. אחריהם יבואו סקוטי, אנגלי, סקוטי/ת, ולשי/ת (אם יחליטו לשמור על “כיסא” זה) וצפון אירי/ת. הייצוג הגיאוגרפי לחלקי הממלכה שאינם אנגליה, יתרכז בדרגים הזוטרים. אין לכך משמעות מעשית רבה או אפילו סמלית – אבל בעיקר בתיקים חשובים, כשרוצים לשבץ שופטים בכירים ככל האפשר, הייצוג של חלקי הממלכה האחרים עלול להיות חסר.
לסיום, דמוגרפיה מכיוון אחר. שני הנשיאים הראשונים של בית המשפט העליון, לורד פיליפס ולורד ניוברגר, יהודים. הנשיאה השלישית, ליידי הייל, אישה. הנשיא הרביעי, לורד ריד, סקוטי. לורד בריגס יהיה הנשיא הראשון שהוא גבר אנגלי פרוטסטנטי.