מה ניתן להסיק מהחודש הראשון בתפקיד של אנדי ברנהם לגבי משנתו בנושא ההגירה, בדגש על מבקשי המקלט שמגיעים בסירות קטנות דרך תעלת למאנש? רב הנסתר על הגלוי. המקרה של הכפר פידינגטון, שבסמוך אליו אמור לקום מתקן לשיכון מבקשי מקלט עם אוכלוסייה גדולה פי שלושה משלו, הצריך תגובה מצד הממשלה. ברנהם הבטיח “ללמוד את הפרטים”, אבל אמר שהגיע הזמן שגם אזורים אמידים כמו פידינגטון יישאו בנטל, מה שלא עבר בלי לעורר סערה. בינתיים שרת הפנים שאבאנה מאמוד בוחנת אפשרות לשלוח את מבקשי המקלט למדינה אחרת (ומסבירה למה זה לא כמו רואנדה), ומקווה שההסכמים אליהם הגיעה עם צרפת יישאו פרי. בינתיים, עושה רושם, ברנהם צריך לגבש תפישה רצינית יותר | בתמונה: ברנהם בביקור בדובר, שמהווה מוקד לסירות הקטנות (צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10)
אנדי ברנהם רצה להיות ראש ממשלת בריטניה כדי לטפל ביוקר המחיה וליישם את החזון שלו של חיזוק הערים הגדולות (האצלה). אבל, למרות שאלו דברים שאין לזלזל בהם, ראש ממשלה צריך לעשות יותר מזה, ולא רק להתנהל כראש העיר של המדינה. כך, הוא מוצא את עצמו צריך לעסוק במדיניות חוץ (כמו הדיווחים שהוא שוקל לאסור ייבוא מההתנחלויות או החלטתו לשתף את אוקראינה בנבכי הטכנולוגיה הבריטית לטילי השיוט שלה – אבל זה לפוסט אחר), לתת מענה למצוקת המקום בבתי הכלא, או במקרה שבו נעסוק: הגירה. בכל זאת, זה אחד הנושאים הבוערים בפוליטיקה הבריטית של ימינו, וכדאי לדעת איך ראש הממשלה הטרי מתכוון להתמודד עם האתגר הזה, בעיקר ביום האחרון לפני שהוא חוזר מפגרת הקיץ ומתמודד לראשונה כראש ממשלה עם הפרלמנט.
יצוין שלמרות שתהיה מעט התייחסות להגירה חוקית, הרוב יעסוק במבקשי המקלט שנכנסים לבריטניה בצורה לא מוסדרת דרך תעלת למאנש.
הכיוון הכללי
כשברנהם הרכיב את ממשלתו, הוא השאיר בתפקיד את שרת הפנים של קודמו קיר סטארמר, שאבאנה מאמוד (מחמוד). הדבר מהווה אינדיקציה לכך שהוא רצה המשכיות בכל מה שנוגע למדיניות ההגירה, למרות שהוא נחשב ליחסית פרו-הגירה. אזכיר שמאמוד נחשבת למי שבצד הימני יותר של הלייבור, בטח בכל הקשור להגירה, כלומר שברנהם ביקש להמשיך עם מדיניות הגירה נוקשה, שתוריד את מאזן ההגירה (מספר הנכנסים פחות מספר היוצאים) למספר נמוך ככל האפשר. צריך גם להגיד שבכל הנוגע לנתונים, סטארמר ומאמוד הצליחו לכל הפחות לא לקלקל: מאזן ההגירה החוקית ירד תחת סטארמר (כהמשך למגמת ירידה מהממשלה הקודמת), ורק לאחרונה משרד הפנים פרסם נתונים שבשנה האחרונה של סטארמר בתפקיד מספר בקשות המקלט ירד לעומת שלוש השנים שקדמו לה (אם כי בשנה הראשונה הוא זינק לגבהים חדשים), ובמספר האשרות השיפור אפילו מרשים יותר. המספרים עדיין גבוהים וגם בממשלה אומרים שיש עוד מה לעשות, אבל אם ברצונכם להוריד את ההגירה, אי-אפשר להגיד שאין לממשלה הזו קבלות בתחום.
אבל זה לא שברנהם לקח את כל מה שסטארמר השאיר לו, תהיה הירושה מרשימה ככל שתהיה. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ההחלטה לבטל את תעודות הזהות הדיגיטליות אותן ממשלת סטארמר התכוונה להשיק, שנועדו להילחם בהעסקת עובדים זרים ללא אשרת עבודה. הוא גם הביע דאגה מהתכנית של סטארמר ומאמוד להאריך את משך השהייה הדרוש לקבלת אזרחות מחמש לעשר שנים, בטענה שזה עלול לפגוע במי שהגיעו לבריטניה תוך תכנון מסלול החיים שלהם לפי קבלת אזרחות תוך חמש שנים. עם זאת, כנראה שהדבר יביא לתיקונים בהליכי הביניים ולא לביטול התכנית כולה. לגבי מבקשי המקלט שמגיעים בסירות קטנות, הוא אמר בעקבות המשבר בסאוטה בתחילת החודש שיש צורך ב”גישה חדשה” שמצד אחד תאפשר להחזיר את השליטה בגבולות, ומצד שני תספק עזרה למי שזקוקים לה, מה שמצריך לספק דרך מסודרת לקבל מקלט.
שאלת הדיור
נקודה קריטית שעלתה אצל ברנהם הייתה שיכון מבקשי המקלט. בגלל שבזמן ההמתנה לקבלת מעמד פליט מבקשי המקלט לא יכולים להיות איפה שבא להם, המדינה צריכה לדאוג להם, והפתרון עבור חלקם הוא בתי מלון. יותר מ-21% מהם משוכנים בבתי מלון, אם להיות מדויק. עוד חלק גדול, שאליו לא ניכנס כאן, הם כאלו שמשוכנים בבתי מגורים בקהילה (הדבר גורם לא פעם למתיחות והפגנות, אבל לא ניכנס לזה כאן).
מעבר לענייני הכסף והתשתיות שיהיו מעורבים בכל שיכון של מבקשי מקלט, נגד שיכון בבתי מלון יש עוד טענות. ראשית, שבגלל שאותם מבקשי מקלט משוכנים בלב הקהילה, הם מאיימים על שלומה, חלק טוענים שבגלל הימצאם של מבקשי המקלט באזור ואחרים בגלל ההפגנות שהדבר מושך, בהן לפעמים משתתפים אנשים מבחוץ. שנית, ועם זה כבר יותר קשה להתווכח, שבתי המלון האלו מהווים גם שירות עבור הקהילה, בעיקר אם מדובר בעיירה קטנה. לא פעם, אולמות האירועים משמשים לאירועים מיוחדים, כמו חתונות. אם המלונות משנים פאזה לשיכון מבקשי מקלט, לא ניתן להשתמש בהם לצרכים קהילתיים. היו גם מקרים בהם מלון ביטל לזוג חתונה בגלל דבר כזה. כלומר, אופן השימוש הזה בבתי מלון פוגע בצרכים קהילתיים.
בהתאם, כל המפלגות רוצות לסיים עם הפרקטיקה הזו לטובת משהו אחר. לפי השרה להגירה אנה טרלי, כבר כעת נראות תוצאות בשטח עם פחות ופחות בתי מלון שמשכנים מבקשי מקלט, ולדבריה עד הבחירות הכלליות הפרקטיקה תיפסק. חלופה אחת שנבחנת לבתי המלון היא שיכון מבקשי המקלט בבסיסים צבאיים, וביוני ממשלת סטארמר הודיעה על כוונה לפתוח שלושה מרכזי קליטה בבסיסים לשעבר כולל אחד בביסטר, אוקספורדשייר. מי שלא אהבו את הרעיון היו תושבי הכפר פידינגטון הסמוך, שמעבר להפגנות הרגילות הצביעו בעד קיום משאל עם סמלי ונטול משמעות חוקית על עזיבת הממלכה המאוחדת. לדבריהם, זה לא סביר לשים מתקן פתוח בפועל שמשכן 1,200 איש בקושי קילומטר מכפר של 400 נפשות, שעלול להיות גם קורבן לפשיעה וגם מוקד עלייה לרגל לאנשי ימין קיצוני כמו טומי רובינסון.
שוויון בנטל
כשברנהם נשאל מוקדם יותר החודש על-ידי כתב GB News לגבי התחושות בפידינגטון, הוא ענה שהוא צריך לבחון את העניין לעומק והוסיף: “אנחנו לא יכולים להמשיך במצב שרק הקהילות העניות ביותר במדינה יקבלו על עצמן את הפיזור של הפליטים ומבקשי המקלט. אני מאמין שכל חלקי הארץ צריכים לעבוד ולבצע את תפקידם”. הכוונה היא שפידינגטון הוא כפר מהמעמד הבינוני, ושגם מקומות כאלו יצטרכו לשאת בחלק מהנטל. התשובה הזו מנוסחת כמו פרודיה גרועה על קומוניזם, אך יש פה סנטימנט רחב יותר נגד נימב”י, וגם ראוי לזכור שעבור האזורים שנאנקים עכשיו תחת הנטל הקלה יכולה להיות הרבה.
איך שלא יהיה, דיי ברור שטענה כזו לא עברה לכולם חלק בגרון. כריס פילפ, שר הפנים בממשלת הצללים השמרנית, הגיב ש”אנחנו לא צריכים לשכן מהגרים לא חוקיים בשום מקום – עשיר או לא”, וטען שיש “לגרשם תוך שבוע מהגעתם”. אנשים בפידינגטון מרגישים שברנהם לא באמת מקשיב להם, ולא מיישם את הבטחתו לתת כוח לרמה המקומית. עם זאת, יצוין שמי שעומד בראש מועצת הכפר, טים מקנלי, כן אמר שהוא שמח על המוכנות של ברנהם למצוא פתרון למצב. זיה יוסוף, האחראי במפלגת הרפורמה על ענייני הפנים, הגיע שלשום (ש’) לכפר, וסיפר שאנשים שם חשים פחד ממה שצופן להם, והזכיר גם הוא את הבטחתו של ברנהם ליותר כוח ברמה המקומית. לזה נוסיף שיש מחיר לשיכונם של מבקשי המקלט באזורים עשירים יותר, במובן הכי מילולי שיש: מדיניות מהסוג הזה תעלה למשלמי המסים יותר כסף.
לפני שנמשיך, הייתי רוצה להתעכב רגע על עניין הכוח המקומי: לעניות דעתי, אין שום סתירה. ראשית, כי כוח מקומי לא נועד לכל דבר, ומדיניות פליטים היא ברמה הלאומית. כן צריך להבטיח שלא יהיה עול עודף על אזורים מסוימים (דבר שככל הנראה קורה כאן). שנית, ברנהם תמיד דיבר על רשויות מקומיות גדולות בכמה סדרי גודל מפידינגטון, כך שמן הראוי היה להתייעץ עם מועצת הכפר, אבל אין הצדקה לתת לה לקבל החלטות בנושא.
מה עוד נעשה?
האם יש עוד משהו שנעשה בעניין אותם מבקשי מקלט, שנכנסים לבריטניה בצורה לא מוסדרת? שרת הפנים שאבאנה מאמוד שיתפה שנעשים מאמצים למצוא מדינות שלישיות שיקלטו את אותם מבקשי מקלט, באירופה אבל גם במקומות אחרים. נשמע לכם דומה לתכנית לשלוח אותם לרואנדה, שנזנחה ביום הראשון של ממשלת סטארמר (אז שרת הפנים הייתה איווט קופר)? ובכן, לא במקרה, וגם מאמוד נדרשה לעניין: היא הסבירה שההחלטה לזנוח את התכנית הייתה נכונה משום שהיא לא עבדה (ואכן היא לא הביאה להוצאת מבקשי מקלט לבריטניה), אבל שזה לא פוסל לחלוטין את הרעיון של מדינה שלישית. עם זאת, יש גם הבדל משמעותי: תכנית רואנדה הייתה אמורה לשלוח את כמעט כל מבקשי המקלט לשם, בין השאר כדי שיסיימו שם את הליך בקשת המקלט. מה שמאמוד עושה זה בעיקר לחפש מדינות שיקלטו מבקשי מקלט שסורבו אך שלא ניתן מסיבה כלשהי להחזיר לארץ מוצאם.
עניין אחר הוא תשלום לצרפת כדי שתעצור את מבקשי המקלט מלחצות את התעלה עוד בשטחה (התשלום בפועל תלוי באופן חלקי בתוצאות). הפעולות אמורות לכלול בניית מתקן שהייה בצפון צרפת, גירוש של חלק ממבקשי המקלט וטרפוד יציאת הסירות לדרך מחופי צרפת. על הראשון, מאמוד לא הייתה יכולה להתחייב שהמתקן ייכנס לפעילות עד סוף השנה. על השני, היא סיפרה שגירושים כבר החלו. לגבי השלישי, לדבריה, למרות שהתחושה היא שלא נעשה מספיק, בפועל נעשה לא מעט וחלק ממה שמרגיש ככישלון נובע מכך שמסובך לסכל את הסירות כשהן כבר במים בגלל הסיכון לחיי אדם. עם זאת, יש לזכור שלמאמוד יש אינטרס להגיד שהתכנית פועלת, כי זה חלק מהמאמץ הבריטי, ושלצרפתים אין אינטרס מאוד גדול להשקיע בעניין, כי כל מבקש מקלט שחוצה את התעלה זה מבקש מקלט שהיא לא צריכה לטפל בו.
לסיכום
אנדי ברנהם, שוב, נראה כמי שהגיע לראשות הממשלה עם חזון נורא גדול להאצלת סמכויות בקנה מידה היסטורי לשלטון המקומי, ושכח שהוא לא מכסה את הכל. יש לו כיוון כללי להגירה שאפשר להסיק מדברים שעשה או אמר, שהוא לנסות לצמצם הגירה, תוך שמירה על אנושיות והכרה בכך שיש פליטים אמיתיים שראוי לעזור להם, וניסיון להקל את הנטל על האזרחים שמבקשי המקלט והפליטים משוכנים בסמוך אליהם. שזה, בגדול, אחלה (ואף ראוי לזכור שגם מבקשי המקלט הם בני אדם), אבל מעורפל לגמרי. אפילו לקיר סטארמר, האיש שהתקשה להגיד יותר מחמש מילים ברצף בלי ללכת בין הטיפות, היה משהו יותר קונקרטי מזה.
השאלה היא לאן ברנהם ייקח את זה מכאן. אפשרות אחת היא שהוא באמת, כפי שהבטיח, ילמד את העסק לעומק ויגבש תכנית משלו. השנייה היא שבתור ראש ממשלה שנכנס לתפקיד שלא כחלק מהבחירות הכלליות (ולמעשה גם לא נכנס לפרלמנט כחלק מהבחירות הכלליות) ולפיכך מחויב למצע של סטארמר, הוא פשוט ייתן לשאבאנה מאמוד את השקט לעבוד ולהמשיך בכיוון בו נעה גם ככה. אלו שרוצים לראות פחות הגירה כנראה ישמחו לרעיון השני, שכן היא נחשבת לנוקשה יותר בנושא. העניין הוא שמקרה פידינגטון מראה שלפעמים זה לא מספיק, וצריך שגם ראש הממשלה יעיין בחומרים כמו שצריך, ולכן ברנהם לא יוכל להתחמק מזה לנצח.