היום (ה’) זה קורה. תושבי קלקטון ילכו לקלפיות ויתבקשו לבחור בין נייג’ל פרג’ לרוזן בינפייס (לבין 32 מתמודדים מגוחכים אחרים). זאת, לאחר שהניסיון של פרג’ ליצור בחירות בסגנון “האנשים נגד הממסד”, במטרה להתחמק מהשערוריות העוטפות אותו, נתקל בסירוב של המפלגות הממוסדות לשתף פעולה. כך, נתקלנו עם בחירות ביניים שהתוצאות שלהן ידועות מראש, כנראה שלא ישנו שום דבר והפכו לבדיחה הכי מיותרת של השנים האחרונות. הדבר שיכול לחלץ את פרג’ מלצאת בדיחה נלעגת מדי הוא אחוז הצבעה גבוה, רק שלא כדאי לבנות על זה, בהתחשב בכך שייתכן שבעוד לא הרבה זמן יהיו עוד בחירות ביניים כאלו | בתמונה: בניין מועצת קלקטון-על-הים (צילום: נייג’ל קוקס)
.jpg){kind=link}
זהו, ללא ספק, הפוסט המטומטם ביותר שיצא לי לכתוב בבלוג הזה. ולפני חמש שנים כתבתי פוסט על אלפקה, ככה שזה לא תואר שאני נותן בקלות ראש. ועדיין, נשבר פה שיא חדש. אני כמובן מדבר על בחירות הביניים בקלקטון, בהן המועמדים המובילים הן ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’, שגרם לבחירות האלו בלי שום צורך, והמועמד הפרודי הרוזן בינפייס. הבדיחה הנפוצה אומרת שזו תחרות בין שני פחי אשפה. וכן, זה מטופש בדיוק כמו שזה נשמע. אבל, בחירות הן עדיין בחירות, אז הנה מה שצריך לדעת.
למה מלכתחילה?
הסיבה היא שהנציג של קלקטון בבית הנבחרים, ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’, הסתבך בשערוריות הנוגעות לתרומות שקיבל טרם היבחרו לפרלמנט (אחת מהן בסך 5 מיליון ליש”ט מאוליגרך קריפטו). אין פה איזשהו חשד לפלילים, ומדובר “רק” בעבירה על כללי האתיקה הפרלמנטריים כיוון שלא דיווח על התרומות לרשויות הפרלמנט. אלא שבבריטניה, אם פרג’ יורשע וכעונש יושעה לעשרה ימים או יותר, הדבר יפעיל מנגנון שתאורטית יכול להביא להדחתו מהפרלמנט, וכדי לזכות במקומו מחדש הוא יצטרך להתמודד בבחירות הביניים. הוא החליט להקדים תרופה למכה, להתפטר ולכפות בחירות ביניים בתנאים שלו, אותן הוא הציג כ”האנשים נגד הממסד”. הרעיון הוא להראות שהציבור מאחוריו, וכך לשלוח מסר למי שחוקרים את המקרה שלו שהם הולכים פה נגד הציבור. כי הרי מה שולח טוב יותר מסר שאתם חפים מפשע מאשר תרגילים מהסוג הזה?
יצוין שזו לא הפעם הראשונה שחבר הפרלמנט מטעם קלקטון מתפטר באמצע הקדנציה כדי להיבחר מחדש. בפעם הקודמת זה היה דאגלס קרסוול, שנבחר ב-2010 מטעם השמרנים אבל ב-2014 ערק ל-UKIP (אז בראשותו של נייג’ל פרג’). כדי לקבל מנדט מחודש בשל החלפת מפלגתו, הוא התפטר ורץ מחדש מטעם מפלגתו החדשה. קרסוול ניצח, והצליח לשמור על מקומו גם בבחירות 2015. בהמשך היחסים שלו עם UKIP נעכרו, אבל זה לפעם אחרת. בכל מקרה, זה גם לא אותו דבר, כי קרסוול ביקש לגיטימציה להיותו נציג מטעם מפלגה חדשה, ולא שיגידו שהוא חף מבעיות.
מה על הכף?
בכנות, שום דבר. כלום. כל המפלגות הכלל-בריטיות ששוות התייחסות – הלייבור, השמרנים, הליברל-דמוקרטים, הירוקים ואפילו שיקום לבריטניה של רופרט לואו – הודיעו שהן לא מתכוונות להתמודד. הסיבה לכך היא שבחירות הביניים האלו הן בבירור גימיק של פרג’ שמנסה להכניס למערכת אכיפת הכללים הפרלמנטריים אלמנטים פופוליסטיים של “אם הציבור אוהב אותי אז אני חף מפשע”. כמו כן, בגלל שקלקטון היא מושב נוח למפלגת הרפורמה, פרג’ כנראה ינצח, אבל הדבר לא באמת יעצור את החקירה – למעשה, הניצחון ימשיך אותה כי ההתפטרות הכניסה אותה להקפאה – כך שייתכן שבעוד חודשיים-שלושה יהיו עוד בחירות ביניים בקלקטון. ופרג’ יודע את זה, ולכן מבזבז לכולם את הזמן – ואת הכסף – ביודעין.
בגדול, החרמה של בחירות ביניים מחאתיות היא לא תקדים. כשב-1984 קן ליווינגסטון ועוד שלושה מחבריו ללייבור התפטרו ממועצת לונדון רבתי במחאה על ביטול הבחירות למועצה (כחלק מביטול המועצה כולה), השמרנים סירבו להעמיד מועמדים ובכך הוציאו את העוקץ מהניצחון של הרביעייה. דבר דומה קרה כשדייוויד דייוויס השמרני התפטר מהפרלמנט ב-2008 במחאה על הארכת משך המעצר המנהלי המותר בחוק.
ואם לחזור לענייננו, בחירות הביניים האלו לא הולכות לשנות דבר. פרג’ בסבירות גבוהה ינצח, אבל זה יהיה ניצחון חלול שלא יתרום למומנטום של הרפורמה; החקירה בעניינו תופשר ואנחנו נחכה לממצאים; וכל הסיפור המיותר הזה יהיה מאחורינו כשתרומתו לזיכרון הקולקטיבי הוא בעיקר הרבה בדיחות. הדרך היחידה בה פרג’ יוציא משהו מהסיפור הזה יהיה אם אחוז ההצבעה יהיה גבוה, מה שיוכל לסייע לו להראות שהתמיכה בו אמיתית ולא בררת מחדל. בשביל הפרופורציה, בבחירות הביניים שדייוויס כפה ב-2008 שיעור ההצבעה עמד על 34% וזה נחשב לבלתי מרשים בעליל. גם פה כנראה שלא נקבל הרבה יותר מזה, פשוט כי כשיש סבירות גבוהה שבקרוב זה יקרה עוד פעם, אז למה לטרוח?
המצב הפוליטי
הקוראים הקבועים יודעים שלפוסטים על בחירות ביניים יש פורמט קבוע, שזה חלק ממנו. אבל הפעם צריך לשאול: האם זה משנה? יש מועמד רציני אחד. אבל למען הסדר הטוב, אפשר לציין שקלקטון הוא מחוז בחירה ימני הארדקור, ולא סתם נייג’ל פרג’ בחר לרוץ מטעמו מלכתחילה. למעשה, זהו מחוז הבחירה היחידי שבו UKIP הצליחה לנצח בבחירות כלליות. בקיצור, גם אם היה מדובר בבחירות ביניים רציניות, זו הייתה קרקע יחסית נוחה בשביל פרג’. אבל נעצור כאן, וניכנס יותר לפרטים אם באמת יהיו בחירות ביניים שניות.
מי נגד מי?
ובכן, אל תטעו לחשוב שבגלל שהמפלגות המשמעותיות לא מתמודדות אז פרג’ נמצא לבד. לא פחות מ-33 מועמדים בנוסף אליו נרשמו להתמודד בבחירות הביניים. מדובר בשיא של כל הזמנים, כשהפעם הקודמת הייתה עם 26 מועמדים בסך הכל ב-2008 (באותן בחירות ביניים שהתחיל דייוויד דייוויס). המועמדים האלו הם נציגי מפלגות קטנות או אפילו מועמדים פרודיים, ומתנגדי פרג’ כנראה יגידו שיש 34 מתמודדים פרודיים בבחירות האלו.
יצוין שפרשן האינדיפנדנט ג’ון רנטול טען שהרצח של אן וידקומב הפך את העובדה שרק מועמדים פרודיים מאתגרים את פרג’ לבדיחה חסרת טעם. הכוונה היא שפרג’ טוען שהכסף שקיבל ניתן לצורך אבטחתו, והרצח של דמות בולטת במפלגת הרפורמה מדגישה את הסוגייה של ביטחונם של פוליטיקאים, וכעת כל הליצנים מאפילים על העניין הזה. אבל זה, במחילה, לא אשמת המועמדים הפרודיים. פרג’ היה יכול להימנע מהפארסה הזו לו רק היה מדווח על התרומה שקיבל כפי שלכאורה נדרש, ולאחר שלא עשה זאת להתנצל ולקבל על עצמו את דין הליך הבירור בעניינו, כדי להתרכז בנושא אבטחת הפוליטיקאים. הוא בחר לעשות גימיקים, אז הטענות צריכות לבוא אליו.
המובילים
טוב, את נייג’ל פרג’ אין צורך להציג. המתמודד הבולט מולו הוא הרוזן בינפייס, מועמד פרודי של דמות מהחלל שמסתובבת עם קסדה בצורת פח אשפה על הראש. על אודותיו של הרוזן תוכלו לקרוא בפרוטרוט כאן, אבל חשוב שתדעו שהוא פרסם מצע מיוחד לכבוד בחירות הביניים הספציפיות האלו. לצד ההבטחות הקבועות כמו להלאים את אדל ולבנות לפחות בית אחד בר-השגה, ישנן הבטחות משעשעות כמו משאל עם על החזרת מעמדו של פלוטו ככוכב לכת ושבינפייס ייצג את בריטניה באירוויזיון ב-2027. וגם, יש לא מעט עקיצות כלפי פרג’: הבטחה להעביר יותר זמן בקלקטון מאשר בוושינגטון, חבר פרלמנט שיתפטר באמצע הקדנציה לא יוכל להתמודד שוב בבחירות ביניים, חברי פרלמנט שיעברו מפלגה יחויבו בבחירות ביניים (עקיצה לכך שרבים מחברי הרפורמה הם שמרנים שערקו) ולא לקחת 5 מיליון ליש”ט מאוליגרכי קריפטו (“בכדור הארץ”, לדבריו). לא המצאתי פה שום דבר.
למרות שרבים היו רוצים לראות את בינפייס מנצח, סקר מראה שפרג’ צפוי לזכות ב-73% לעומת 20% לבינפייס. אפילו אם הייתה תחרות עם המפלגות הרציניות, פרג’ היה צפוי לזכות ב-57% מהקולות. יש בסביבתו מי שמנסים להראות שהדבר מראה ש”פרג’ חוזר”, אבל אלא אם כן פתאום נראה קפיצה של הרפורמה בסקרים הכלליים יהיה קשה להכתיר זאת כהצלחה. אפילו ברפורמה יש מי שמכנים את זה “פארסה”, ולא בגלל האיש עם הפח על הראש, וגם בקרב תומכיה יש מי שמצדדים בהחלטת המפלגות שלא להשתתף. גם ההישג של בינפייס צריך להיות נאה מאוד בהינתן היותו מועמד פרודי, ואני לא לגמרי בטוח אבל ייתכן שהוא ישבור שיא בקטגוריה הזו. כמו כן, סקר שנעשה בבריטניה כולה מראה ש-33% מעדיפים שבינפייס ינצח, לעומת 32% שלא רוצים אף אחד ורק 21% שתומכים בפרג’. אבל כאמור, קלקטון לא מצביעה כמו שאר בריטניה. ועדיין, לא מפתיע הבדיחה המתגלגלת היא שפרג’ בילה את הקיץ בריבים עם פח אשפה.
בקיצור, איזה פוסט מטומטם.