גלגולו של פח

קצת אסקפיזם לסופ”ש: הכירו את המאתגר העיקרי של נייג’ל פרג’ בבחירות הביניים בקלקטון, הרוזן בינפייס. מההיסטוריה של האב הקדמון הלורד באקטהד, שהתחיל בסרט פרודי דלוח משנות השמונים והפך לקמפיין שיווקי באמצעות מערכת הבחירות. הלורד חזר למטרות אחרות ב-2017, ואז התגלעו חילוקי דעות סביב זכויות יוצרים, שבסופו של דבר הביאו ליצירתו של הרוזן. ג’ונת’ן הארווי, שעומד מאחוריו, הלך לכל מערכת בחירות אפשרית עם מצעים מטורללים, ועכשיו הנסיבות הביאו את כולם לקחת אותו כמעט ברצינות | צילום: Jpdfive, ויקיפדיה

לפני כמה שנים, במסגרת ערב מצגות בין חברים (אל תשאלו), בחרתי שההרצאה שלי תעסוק במועמד פרודי כלשהו מהפוליטיקה הבריטית. זו הייתה אמורה להיות הרצאה הומוריסטית וקלת משקל, על איזוטריה משעשעת ונטולת חשיבות. אבל אנחנו חיים בטיימליין… מעניין… ומפה לשם המועמד הפרודי נהיה רלוונטי למציאות. זאת, משום שמסתמן שבחירות הביניים בקלקטון יהיו בין נייג’ל פרג’ לבין הרוזן בינפייס, מועמד פרודי שמציג דמות בינגלקטית עם פח אשפה מהודר בתור קסדה. אבל לרוזן יש היסטוריה שלמה, שממש לא חובה להתעכב עליה – אבל בעצם, למה לא? אז לכבוד הסופ”ש, סקירת ההיסטוריה של הרוזן בינפייס על גלגוליו.

הולכים לסרט

סיפורנו מתחיל ב-1984, אז יצא לאקרנים הסרט האמריקאי “היפרספייס” (Hyperspace), פרודיה על סרטי “מלחמת הכוכבים” בבימויו של טוד דרהם (לימים היוצר של “מלון טרנסילבניה”). גילוי נאות: לא צפיתי בסרט, ומאחר שב-IMDb הוא קיבל ציון של 4.7 אין לי גם כוונה כזו, כך שכל מה שאכתוב עליו נשען על קריאה על אודותיו ולא על צפייה ישירה. הרשע בסרט היה אחד בשם הלורד באקטהד (רוברט בלאדוורת’), פרודיה על דארת’ ויידר שהסתובב עם קסדה בצורת דלי (סוג-של) על הראש. שמו של באקטהד למעשה לא מוזכר בסרט, ואנחנו יודעים שזה השם רק הודות לקרדיטים.

הלורד באקטהד מגיע לבריטניה

ואיך סרט אמריקאי קשור לסיפור? ובכן, מי שקנה את “היפרספייס” להפצה בבריטניה היה אחד בשם מייק לי, בעלים של חברת הפצה עצמאית לצפייה ביתית בשם VIPCO. הוא בחר להפיץ (באיחור מה) את הסרט תחת השם “גרמלוידס” (Gremloids), כניסיון למשוך את מעריצי הסרט “גרמלינס”, וגם כי לי אהב לעוות את שמות הסרטים שרכש להפצה. הבעיה הייתה שלשווק את הסרט כדי שאנשים יקנו את קלטות הווידאו (זוכרים את הימים?) זה עסק יקר למדי, והחברה גם כך הייתה בקשיים.

ואז לי מצא רעיון: לבריטניה יש מסורת של מועמדים פרודיים, כשמפלגת המפלצות המטורללות מהווה את הדוגמה הבולטת ביותר עבורם. בסופו של יום, במעמד הכרזת הקולות, גם הם זוכים לחלוק את הבמה עם המועמדים מהמיינסטרים. התמודדות בבחירות עולה כסף, 500 ליש”ט למועמד/ת אם לדבר במספרים, שמקבלים בחזרה רק אם מקבלים לפחות 12.5% מהקולות.

אבל מה זה 500 ליש”ט לעומת עלות של קמפיין הפצה אמיתי? אז מייק לי החליט לרוץ בבחירות הכלליות של 1987 כלורד באקטהד (מטעם מפלגת גרמלוידס, כמובן), כשהוא לבוש בדיוק כמו הדמות בסרט, ועוד בפינצ’לי, מחוז הבחירה של ראשת הממשלה דאז מרגרט ת’אצ’ר. ככה הוא, וכך גם הסרט, יקבלו סיקור תקשורתי חינמי. היו 131 איש שהצביעו עבורו, ואני לא יודע כמה מהם גם טרחו לצפות בסרט. למעשה, מועמד פרודי אחר בשם הלורד סאץ’ המצווח, ממפלגת המפלצות המטורללות, נפסל מטעמים תקנוניים, ומי יודע כמה קולות הוא היה גוזל לבאקטהד. בבחירות 1992 לי שחזר את הגימיק, ורץ שוב כלורד באקטהד, הפעם בהנטינגדון, מחוז הבחירה של ראש הממשלה דאז ג’ון מייג’ור, וזכה ל-107 קולות.

ואל תטעו: הלורד באקטהד לא סתם הסתובב עם קסדה על הראש בשביל לקדם סרט כושל. הוא הציג מצע. בערך. בין הבטחותיו בלטה ההצעה למחוק את ברמינגהם מהמפה לטובת בסיס חלל בינכוכבי. יש מי שיטענו שזה מצע סביר בהרבה ממה שפוליטיקאים אחרים מציעים.

הקאמבק

אחרי הבחירות האלו הזכויות של מייק לי על הסרט כבר פגו, וגם לא באמת היה טעם להמשיך להפיץ סרט שעד בחירות 1997 כבר ציין יום הולדת 13. כך, הלורד באקטהד נעלם מהזירה הפוליטית ל-25 שנה. ואז, ב-2017, ת’רזה מיי החליטה ללכת לבחירות בזק. ואז, משום מקום, הלורד באקטהד שוב חזר לחיים הציבוריים, הפעם כמועמד במיידנהד, מחוז הבחירה של מיי, וזו אפילו לא הסיבה בגינה הבחירות האלו זכורות כבדיחה.

היה ידוע שמי שעומד מאחורי הלורד הפעם לא היה מייק לי, אבל הזהות לא נחשפה מיד. היו תאוריות שהיה מדובר בבדיחה של ראש הממשלה הקודם, דייוויד קמרון (שזה לדעתי קצת יותר מדי קרדיט לחוש ההומור שלו). לבסוף, נחשף שהיה מדובר בג’ונת’ן הארווי, מפיק טלוויזיה לשעבר. הוא גילה את הדמות לאחר שבמקרה הגיע לצפות בסרט עם חברים, קרא בדף טריוויה לגביו על מעלליו של לי, והחליט לשחזר את הבדיחה.

הוא שילם לחבר כדי שיכין לו את התחפושת, את החתימות הדרושות הוא אסף בבית קפה בקולנוע, וגם השקיע בקמפיין: הוא השתתף באירועי בחירות וחילק ברושורים בתיבות הדואר של תושבי מיידנהד. בערב הבחירות הוא זכה לעמוד קרוב למיי, ואף הושיט את ידו לשלום. מיי, שלמרות שלא הייתה בדיוק מודל של תקשורת עם הקהל, ניחנה במספיק חוש הומור כדי ללחוץ את היד.

זו לא הייתה הצלחה אלקטורלית (249 קולות), אבל עדיין הצלחה: התמונה שלו עומד על הבמה בסמוך למיי סייעה לו להפוך לוויראלי. חשבון הטוויטר שהארווי פתח לדמות זכה למאות אלפי עוקבים, הוא זכה להתארח אצל ג’ון אוליבר, הופיע במפתיע בפסטיבל גלסטונברי ועוד. ההזמנות מרחבי העולם החלו להגיע, והארווי יצר קשר עם טוד דרהם, אותו במאי של “גרמלוידס”/”היפרספייס”. למרות שהשיחות החלו ברגל ימין, הן לא צלחו ודרהם סירב לשחרר את הזכויות על דמות שאף אחד לא זכר מסרט שאף אחד לא אהב. דרהם גם טען שחשבון הטוויטר לא חוקי ודרש לקבל את הסיסמה, והארווי, שלא היו לו האמצעים לברר את זכויותיו, נכנע בלי קרב.

הגעת הרוזן בינפייס

דרהם רכב על הגל. ב-2018 הוא סיפר שהוא היה “מעורב” בכיוון הפוליטי שהלורד באקטהד קיבל מאז 1987. אין ספק שבמאי אמריקאי שלא צייץ לגבי הלורד לקח חלק בהצעות להשמיד את ברמינגהם, לרוץ מול מיי עם הסיסמה “מנהיגות חזקה, לא לגמרי יציבה”, לבטל את בית הלורדים (מלבד את הלורד באקטהד, כמובן) ולבטל את פרויקט מסלול ההמראה השלישי בהית’רו (“במקום אליו אנחנו הולכים לא צריך מסלולי המראה”). אני בהחלט מתרשם מרמת ההשקעה במחקר ובמעקב אחרי הפוליטיקה הבריטית. הארווי הכחיש שהיה ביניהם קשר כלשהו ב-2017.

דרהם רצה בהמשך הפעילות, וחיפש מישהו שימלא את נעליו של הארווי. הוא פנה לדייוויד יוז, כתב קולנוע, שהסכים. על חשבונו של דרהם, הוא סידר לעצמו תחפושת ברמה גבוהה, וב-2019 התחיל להגיע לעצרות שדרשו משאל עם שני על הברקזיט. לעדותו של יוז, היה קשה מאוד לעבוד בתחפושת הזו, שהייתה קשה לתנועה והגבילה מאוד את הראייה, מה שהפך למסוכן אל מול “קהל רעב לסלפי”. כשבאותה שנה בריטניה מצאה את עצמה נגררת לבחירות לפרלמנט האירופי כחלק מדחיית היציאה מהאיחוד, יוז כבר התכוון להריץ את באקטהד מטעם מחוז דרום-מזרח אנגליה, שם רץ נייג’ל פרג’, אבל ויתר לאחר שהבין שהוא עלול לקחת קולות של רימיינרים. הארווי, אגב, מאוד לא אהב את זה, הבהיר לקהל שלא מדובר באותו אדם מ-2017 וטען שמדובר בהתערבות של אמריקאי בפוליטיקה הבריטית.

ההזדמנות של יוז לזרוח בתוך המסכה הייתה בבחירות 2019, אז רץ באקסברידג’ ודרום רייסליפ, מחוז הבחירה של בוריס ג’ונסון. הפעם, במקום להתמודד מטעם מפלגת גרמלוידס, הוא עשה זאת מטעם מפלגת המפלצות המטורללות. ההצלחה האלקטורלית הייתה קטנה מב-2017, עם 125 קולות בלבד. אבל יכול להיות שהדבר נבע מפיצול קולות: במעמד הכרזת התוצאות, לצדו של הלורד באקטהד, עמד עוד יצור אינטרגלקטי עם קסדה מצחיקה על הראש: הרוזן בינפייס. מדובר היה בפרודיה של ג’ונת’ן הארווי על הלורד באקטהד, שלקח לעצמו 69 קולות. “אני חייב להיות האדם הראשון להתמודד בבחירות לא רק נגד ראש הממשלה אלא גם נגד עצמו”, אמר הארווי.

הרוזן יורש את הלורד

אין ספק שההופעה הראשונה של בינפייס הייתה פשוט נקמה בדרהם שלדידו של הארווי רכב על ההצלחה. לפחות לעדותו של יוז, בינפייס הפריע לראיונות של באקטהד באמצעות שירה, וכן אלו מילים שמתארות משהו שהיה באמת. הנקמה הזו, אגב, הצליחה ולפי שעה בחירות 2019 היו האחרונות של הלורד באקטהד. באותן בחירות, הרוזן בינפייס הבטיח להחזיר את Ceefax (שירות הטלטקסט הראשון) ולהיאבק למען “גלקסיה נקייה וירוקה יותר”. לבחירות 2024, אז התמודד מול רישי סונאק בריצ’מונד ונורת’אלרטון, הוא הציע לפקח על מחירי הקרואסונים והפלייק 99 (אותה גלידה עם שבב שוקולד) ולספק וייפיי ברכבות לצד “רכבות שעובדות”. הוא שבר שם את השיא שלו, עם 308 קולות. כנראה שמחירי הפלייק 99 שברו את הגב להרבה מצביעים.

אבל הרוזן בינפייס לא הסתפק בבחירות כלליות מול ראש הממשלה. הוא התמודד פעמיים לראשות עיריית לונדון, ב-2021 ו-2024. בפעם הראשונה הוא הבטיח להחזיר את לונדון (לבדה) לאיחוד האירופי, ובפעם השנייה הבטיח לבנות לפחות דירה אחת בת-השגה ולשלוח את מנהלי חברת המים תמז ווטר (שידועה בהיותה נוראית ומזהמת) לשחות בתמזה “כדי לראות אם הם אוהבים את זה”. בשתי הפעמים הוא הסתייע במימון המונים כדי לשלם את דרכו (המחיר הוא 10,000 ליש”ט להתמודדות לראשות העיר), כשהעודף נתרם לעמותות שמסייעות לחסרי בית. בשתי הפעמים הוא זכה ליותר מ-24 אלף קולות, כ-1% מהמצביעים.

והיו גם בחירות ביניים. הראשונות היו ב-2023, אז בוריס ג’ונסון התפטר מהפרלמנט ונערכו בחירות להחליפו באקסברידג’ ודרום רייסליפ. הצלחה גדולה זו לא הייתה, עם 190 קולות בלבד. הפעם השנייה הייתה ממש לא מזמן, כשהונדסו בחירות הביניים במייקרפילד כדי להכניס את אנדי ברנהם לפרלמנט ולאפשר לו להיות ראש ממשלה. לאחריהן הוא הסביר שזו ביקורת על ברנהם, שנטש את ראשות עיריית מנצ’סטר רבתי באמצע הקדנציה בשביל ג’וב נוצץ יותר. ב”מצע” שלו הוא הבטיח “להוריד לכם מסים ולהעלות לכל השאר” ו”דברים אחרים שלאנשים אכפת מהם”. זה הסתכם ב-95 קולות. וכעת ישנה הפעם השלישית.

ההזדמנות של הרוזן בינפייס?

אז כפי שפירטתי כאן, ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ החליט להתפטר מהפרלמנט ולרוץ שוב במושב הבחירות שלו בקלקטון. הרקע הוא שתי שערוריות שדבקו בפרג’ שאמנם אינן פליליות אך מהוות עבירה על כללי האתיקה הפרלמנטריים ומשום כך עלולות – אם יורשע ויוענש מספיק – להביא להדחתו מהפרלמנט. פרג’ חשב שהוא יזכה לניצחון קליל, יקבל לכאורה לגיטימציה מהציבור (הוא מגדיר את הבחירות כ”העם נגד הממסד”) ובכך יהפוך כל ניסיון להרשיע אותו לרדיפה ממסדית. אלא שהמפלגות המרכזיות החליטו שהן לא משתתפות, הודיעו שלא יעמידו מועמדים מטעמן בקלקטון, והשאירו את פרג’ לרוץ לבד. כלומר, כמעט לבד, מאחר שהרוזן בינפייס הודיע שיתמודד.

וזה תפס: הדבר הפך לבדיחה מהר מאוד. סגן ראש הממשלה דייוויד לאמי אמר בפרלמנט שזה “מרוץ ראש בראש”. כלי תקשורת מרכזיים מיהרו לראיין אותו ולשאול אותו על האפשרות שאולי בכל זאת הוא יביס את פרג’. הוא כמובן לא צופה לזה סיכויי הצלחה גבוהים, אבל הוא חושב שאם בכל זאת יצליח הרי שזה יהיה “קורע מצחוק”. לרוזן אין בעיה שיגידו עליו שהוא מהממסד, ולדבריו הוא מחכה לכל הדברים הטובים שייצאו לו מכך. גם לשאר היו לו תשובות מחודדות: כשנשאל אם היה בקלקטון, אמר שלא אבל שהבין מפרג’ שככה זה עובד (פרג’ ידוע במיעוט הפעמים בהן ביקר באזור). לשאלה מה יעשה עם העובדה שכללי הפרלמנט לא מאפשרים לשהות בו עם הקסדה, הוא ענה שהם גם אוסרים לקבל תרומות בלי לדווח. וכשנשאל אם הוא מתכוון לעשות קמפיין רציני מדלת לדלת, הוא ענה שאין סיכוי שבחום הזה. המצע כולל הרבה מההבטחות הקודמות, וכזו שלא הזכרתי היא להלאים את אדל.

כדי להוסיף להשפלה, נכון לכתיבת שורות אלו שיעור המהמרים על הרוזן בינפייס כמעט כפול מאלו שהימרו על פרג’. סוכני הימורים רציניים יותר עדיין שמים אותו במקום השני, כך שכנראה שמדובר בעיקר בהטרלה של אנשים שמוכנים לשים קצת כסף כדי לשים את פרג’ ללעג. ובכן, זה לא בלתי משעשע.

לסיכום

הרוזן בינפייס, כמו גם אביו הקדמון הלורד באקטהד, הם חלק ממסורת ארוכה של הבריטים לשלב מועמדים פרודיים בבחירות, שבמקרה הזה החל כגימיק שיווקי והפך לחלק מהסנטימנט האנטי-שמרני. לחלק מהמועמדים האלו לאורך השנים היו הצלחות בארגוני סטודנטים ובשלטון המקומי, אבל טרם בבחירות לפרלמנט. העובדה שאנחנו מדברים על ג’ונת’ן הארווי – סליחה, הרוזן בינפייס – כעל מישהו שכנראה לא ינצח את נייג’ל פרג’ אבל יש סיכוי שכן, היא תוצר של תאונה היסטורית. הרצון של פרג’ להתחמק משקיפות ומענה על שאלות שמי שרואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה אמור לענות עליהן, תוך מה שהוא חשב שיהיה תרגיל מבריק והתגלה כגול עצמי מפואר, פשוט השאירו לבינפייס את המגרש ריק. וזה מבטיח שגם אם כצפוי פרג’ ינצח, זה ייראה כמו בדיחה.

שזו, אם חושבים על זה, דיי המטרה בהתמודדות שלו.