פרשת מנדלסון מסרבת לרדת מסדר היום: לאחרונה התגלה שהטלפון הנייד הממשלתי של ראש הסגל לשעבר בדאונינג 10, מורגן מקסוויני (שאין תמונה חופשית שלו), נגנב באוקטובר האחרון. החשיבות טמונה בכך שייתכן שעל הטלפון היו תכתובות של מקסוויני עם מנדלסון לקראת המינוי של האחרון לתפקיד השגריר בוושינגטון, שלפי החלטה של הפרלמנט אמורות להתפרסם כדי לבחון את ההליך שהביא למנדלסון את המשרה הנכספת. למרות שהגניבה התרחשה זמן רב לפני שהפרלמנט החליט לשחרר את החומרים, עדיין האופוזיציה מאשימה את הממשלה בטיוח. בנוסף, עולות מהסיפור הזה לא מעט שאלות שלא יהיה מוגזם לבקש מהממשלה לענות עליהן, גם בלי קונספירציות | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
ראש הסגל לשעבר של דאונינג 10, מורגן מקסוויני, היה ידוע כמי ששלט ביד רמה במתרחש מאחורי הדלת השחורה, וגם כמי שהביא את ראש הממשלה קיר סטארמר ללא מעט סקנדלים. העיקרי שבהם הוא פרשת פיטר מנדלסון, שאילצה את מקסוויני להתפטר. אבל ההתפטרות אין פירושה שהוא לא מהווה יותר אבן ריחיים על צווארו של סטארמר. וכל זה בגלל טלפון שנגנב.
קצת רקע
כרגיל, נתחיל בתזכורת קצרה לגבי אירועי העבר. בספטמבר ראש הממשלה קיר סטארמר נאלץ לפטר את השגריר בוושינגטון הלורד (דאז) פיטר מנדלסון, אחרי שהתגלה שהקשרים שלו עם הטורף המיני ג’פרי אפסטין היו עמוקים ממה שחשבו. הקשר הזה, כך התברר, נמשך גם אחרי ההרשעות הראשונות של אפסטין. הפיטורים האלו לא באו בקלות, ובמשך יומיים סטארמר עוד ניסה להגן על המינוי, מה שלא הוסיף לכבודו או למעמדו הפוליטי. למקסוויני היה תפקיד מפתח בפארסה הזו: לפי פרסומים, לא רק שהוא זה שלחץ על המינוי של מנדלסון (שהיה פטרונו הפוליטי של מקסוויני), אלא גם עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את הפיטורים.
בפברואר המשבר העמיק, אחרי שמסמכים נוספים של אפסטין שוחררו ומהם עלה שמנדלסון קיבל כסף מאפסטין, ושמנדלסון העביר לאפסטין מידע על האיחוד האירופי טרם המשבר הפיננסי של 2008. האחרון כבר טומן בחובו פוטנציאל להפרת אמונים ובהתאם הוא נחקר על כך במשטרה. סטארמר מצא את עצמו מתנצל בפני הקורבנות על המינוי ועל כך שהוא האמין, לדבריו, לשקרים שמנדלסון סיפר לו. בשלב הזה היה ברור שאם סטארמר ירצה לשרוד, יהיה צורך לזרוק את מקסוויני אל מתחת לגלגלי האוטובוס. לבסוף, זה מיהר לקפוץ לפני שנדחף, והתפטר מתפקידו כראש הסגל. הוא לקח על עצמו אחריות מלאה שייעץ לסטארמר למנות את מנדלסון, אבל כמובן שרבים לא סברו שסטארמר יכול לפטור את עצמו מאחריות בזכות כך.
החודש הייתה הסתבכות נוספת, כשהממשלה – לדרישת הפרלמנט – פרסמה חלק מהמסמכים הקשורים להליך המינוי של מנדלסון (על-מנת לספק תשובות על האופן בו פארסה כזו בכלל קרתה מלכתחילה). לא עלה מהמסמכים האלו משהו שמציג את סטארמר באור חיובי, ואף יש מקום לתהות אם ההליך בכלל בוצע בצורה תקינה. זה פחות או יותר המקום בו נעצרנו.
מה קרה עם מורגן מקסוויני?
לפני כשבוע וחצי (21.3) הסאן חשף שהטלפון של מורגן מקסוויני נגנב. למה זה חשוב? כי כחלק מפרסום המסמכים שהממשלה עושה לגבי הליך המינוי של מנדלסון, היא צריכה לשחרר גם את התכתובות השונות שקשורות למינוי הזה. הגניבה של המכשיר משמעותה שייתכן שהתכתבויות רלוונטיות בין מקסוויני למנדלסון אבדו לנצח. חשוב להדגיש שהגניבה והדיווח עליה קרו בשנה שעברה, הרבה לפני שהפרלמנט הכריח את סטארמר לשחרר את המסמכים הרלוונטיים. חשוב לציין שזה לא אומר בהכרח שהתכתובות אבדו לעד, שכן הפרוטוקול דורש מאנשי הממשל להעביר למאגרים הממשלתיים התכתבויות שקשורות בעבודה, אך השאלה מה קשור לעבודה נתונה לשיקול הדעת של העובדים. כמובן, ישנה גם הבעיה היותר בוערת, שהטלפון עלול להכיל עליו מידע רגיש, שכן בכל זאת מדובר במכשיר של ראש הסגל של דאונינג 10 דאז. יודגש שהתקרית בפני עצמה לא חריגה במיוחד, וב-2024 לבדה אבדו או נגנבו יותר מאלפיים טלפונים ממשלתיים.
מספר ימים לאחר מכן (25.3) הייתה התפתחות נוספת, כשהמשטרה פרסמה, בצעד יוצא דופן יש לומר, את השיחה של מקסוויני עם מוקד החירום 999 (ה-991 של בריטניה) כשדיווח על גניבת הטלפון. הדיווח, התברר, נעשה ב-20 באוקטובר, כלומר אחרי שמנדלסון התפטר, אבל יותר משלושה חודשים לפני שהפרלמנט אילץ את הממשלה לפרסם את החומרים מהליך המינוי. לפי התמליל, מקסוויני יידע את המשטרה בכך שהטלפון שנגנב הוא טלפון ממשלתי, אבל בשום שלב לא העלה את העובדה שהוא ראש הסגל. יום לאחר מכן הטיימס דיווח שמנדלסון לא התבקש לאחר פיטוריו להעביר תכתובות רלוונטיות מהטלפון הפרטי שלו (את הממשלתי הוא החזיר), ושכבר אז בממשלה דנו באפשרות שיהיה צורך לפרסם חומרים הנוגעים למינויו.
The Met reportedly reviewing CCTV following theft of Morgan McSweeney’s phone in London. Read more 👉 https://t.co/AkQzu7kS5x pic.twitter.com/HDUPBwikCJ
— Greatest Hits Radio London News (@GHRLondonNews) March 28, 2026
המשטרה גם נאלצה לפתוח מחדש את חקירת הגניבה, לאחר שהרשם במוקד החירום הזין את כתובת ביצוע השוד ברובע המנהלי הלא נכון של לונדון: מקסוויני אמר שהוא ברחוב בלגרייב בווסטמינסטר, אלא שבווסטמינסטר יש רק דרך בלגרייב, כך שהמערכת האוטומטית כיוונה את הטלפן לטאוור המלטס. לפי תמליל השיחה, כשהטלפן דיבר על מיקומים שבסביבת רחוב בלגרייב, מקסוויני אישר אותם במקום לתקן.
התגובות
באופוזיציה תקפו את הממשלה על החשיפה עוד בשלב הראשון שלה. אלכס ברגהרט, בכיר בממשלת הצללים השמרנית, טען לאחר החשיפה הראשונית ובהקשר של פרשת מנדלסון שמדובר ב”טיוח”, לא פחות. עכשיו, ראוי לזכור שהטלפון נגנב יותר משלושה חודשים לפני שהפרלמנט הצביע בעד חשיפת המסמכים הקשורים למינוי של מנדלסון. הדבר נעשה, חשוב להדגיש, עוד לפני הפרסום שבממשלה התייחסו לאפשרות שתידרש לפרסם את ההתכתבויות.
אחרי החשיפה השנייה, שמקסוויני לא סיפר למשטרה שהוא ראש הסגל, ראשת האופוזיציה קמי בדנוק אמרה שיש בגניבה הזו משהו “פישי”. כשעומתה עם דבריה בטענה שהיא מפיצה תאוריות קונספירציה, היא הכחישה שכך הדבר ואמרה שמשהו “מסריח” לאור העובדה שהוא לא אמר שזה הטלפון של ראש הסגל. התשובה שלה הייתה אומללה, שכן היא אמרה שהטלפון “נעלם לפתע” לאחר שהוחלט לפרסם את ההתכתבויות, למרות שהגניבה הגיעה שלושה חודשים וחצי לפני ההחלטה. זאת למרות שכבר היו דיווחים שהיו מאפשרים לה למסגר את העסק טוב יותר. במקום אחר היא כתבה שהרבה דברים בסיפור של מקסוויני לא מסתדרים, בין השאר העובדה שהוא לא תיקן את הטלפן לגבי מיקומו ושהוא לא אמר את תפקידו. חשוב להגיד שהשמרנים לא לבד: חבר הפרלמנט קרל טרנר (לייבור) צייץ שהוא לא מאמין שהטלפון באמת נגנב.
חברי הממשלה נשענו מצדם על לוח הזמנים. סטארמר אמר שהרעיון שמקסוויני ידע חודשים מראש שהוא יידרש למסור את הטלפון הוא “קצת לא סביר”. שר הבריאות וס סטריטינג הגדיר את העניין כ”פאשלה, לא קונספירציה”. מה שבממשלה לא ממש ענו עליו זה האם מורגן מקסוויני העביר את התכתובות שלו עם מנדלסון למאגרי המידע הרלוונטיים ואם כן – האם הם ייכללו בפרסום הבא של המסמכים לגבי מינוי מנדלסון. הנימוק הרשמי הוא שהם לא רצו להתייחס לתוכן לפני הפרסום, אבל זה לא בדיוק עזר להרמות הגבה מולה. יצוין שלפי הגארדיאן, כן צפוי פרסום של התכתבויות ספציפיות ביניהם. במישור המעשי, נראה שהממשלה כן מבינה שהדבר לא נראה טוב וביקשה ממקסוויני להעביר תכתובות רלוונטיות מהטלפון האישי שלו.
לסיכום
תחושת הבטן שלי היא שמורגן מקסוויני לא הלך בכוונה בווסטמינסטר בניסיון שיגנבו לו את הטלפון, או לחלופין זייף גניבה, רק כדי לא לחשוף הודעות ואטסאפ לגבי מנדלסון. כן, גם אם בממשלה דיברו על האפשרות שיהיה צורך בחשיפת המסמכים בסמוך לפיטורים של מנדלסון. הסיבה היא שהטלפון הזה מכיל חומרים רגישים נוספים, ואם יתברר שהוא איבד או העלים את הטלפון הזה בכוונת מכוון הוא כנראה יהיה מסובך הרבה יותר מאשר סתם גילויים לא נעימים לגבי קשריו עם השגריר לשעבר. ההתנפלות של השמרנים על הגניבה עוד לפני שכל הפרטים התבהרו מראה שהם בעיקר רצו להחזיר את פרשת מנדלסון לחדשות, ופחות לבקר באופן ענייני.
עם זאת, זה ממש לא אומר שאין פה מקום לביקורת עניינית או שלממשלה אין כמה שאלות לענות עליהן. איך זה שמקסוויני לא שם לב שהטלפן נתן לו שמות של מיקומים שלא היו בקרבתו? למה הוא הסתפק בשם שלו ובמסירת המידע שזה טלפון ממשלתי, במקום להגיד את תפקידו כדי שחומרת המצב תובהר? כמובן, ייתכן שהוא היה מבולבל בגלל הסיטואציה. אבל זה לא הכל: למה הממשלה לא דאגה שמנדלסון יעביר את התכתובות הרלוונטיות מהטלפון הפרטי שלו לאחר פיטוריו (דבר שהפרוטוקול דורש ממנו לעשות בכל מקרה)? למה רק עכשיו נזכרו לבקש ממקסוויני להעביר תכתובות מהטלפון הפרטי שלו? גם בלי קונספירציות יש פה התנהלות רשלנית, והממשלה צריכה לכל הפחות לספק על זה תשובות.
ובגלל זה, אין ספק שפרשת מנדלסון תמשיך לרחף מעל לממשלה, ולו כי אפילו את מה שנראה כמו ההגעה לחקר האמת היא לא מסוגלת לעשות כמו שצריך.