שלושה סיפורים על כך שההגירה ממשיכה להלהיט את הפוליטיקה הבריטית. שרת הפנים שאבאנה מאמוד הציגה תכנית חדשה לצמצום הגעת מבקשי המקלט לבריטניה באופן לא מוסדר, באופן שיקשה עליהם מאוד להישאר לאורך זמן. בימין אמרו שזה צעד בכיוון הנכון אבל לא מספיק, ובשמאל טענו שמדובר בתכנית חסרת חמלה. ועדת החקירה של ה-grooming gangs תקועה בגלל התנהלות הממשלה, והדבר גורם למשבר פוליטי. והשחרור השגוי מהכלא של תוקף מיני שהינו גם מבקש מקלט יצר סערה רבתי, אבל הפוקוס היה אך ורק על מבקשי מקלט מבלי לתת את הדעת על העובדה ששחרורים שגויים התרבו מאוד בשנים האחרונות. הפוליטיקאים הבריטים, ללא ספק, רוצים לטפל בהגירה, אבל נראה שהם יותר רוצים להיראות קשוחים מולה מאשר לטפל בבעיות | צילום: אנדי טיילור, משרד הפנים הבריטי
ההגירה נשארת נושא בוער בבריטניה, והממשלה נחושה להיות קשוחה לגביה. הנה שלושה סיפורים מהעת האחרונה שקשורים בנושא, ושמראים את המשך המגמות בפוליטיקה הבריטית בכל מה שנוגע אליו.
בקשות מקלט
נפתח בנושא שאיתו הממשלות השונות מתקשות להתמודד כבר כמה שנים: מבקשי המקלט שנכנסים באופן לא מוסדר דרך תעלת למאנש באמצעות הסירות הקטנות. בסוף השבוע שעבר שרת הפנים שאבאנה מאמוד (מחמוד) הבטיחה רפורמות חדשות במערכת מתן המקלט בבריטניה, שלדבריה אמורות להיות מרחיקות לכת. הרפורמות נעשו בהשראת דנמרק, בה ממשלת מרכז-שמאל העבירה מדיניות הגירה ומקלט מהנוקשות באירופה, מה שהוריד דרמטית את בקשות המקלט. עם זאת, ישנה ביקורת שלדנמרק ובריטניה יש מאפיינים שונים שישפיעו על האפקטיביות של הרפורמות.
מה כוללת החבילה הבריטית? אם כיום מי שקיבלו מקלט יכולים אחרי חמש שנים לבקש מעמד תושב, יצטרכו כעת לחכות עשרים שנה. מבקשי מקלט שייכנסו באופן חוקי ייאלצו לחכות רק עשר שנים, ועובדים מקצועיים יקבלו קיצור בהתאם ליכולתם לתרום לחברה. במהלך אותן עשרים שנה, בקשת המקלט תיבחן מחדש של כל שנתיים וחצי במקום חמש, ואם יימצא שמדינת המוצא הפכה לבטוחה מבקשי המקלט שהגיעו ממנה יצטרכו לחזור הביתה. יהיו אפשרויות לעובדים מקצועיים ולסטודנטים לקבל אשרות מתאימות לעבודה או ללימודים. בנוסף, האפשרות לאיחוד משפחות תצומצם ולא יינתנו אשרות כניסה באופן גורף לבאים ממדינות שיסרבו לקחת את אזרחיהן שנכנסו באופן לא מוסדר. לגבי החלק האחרון, כבר כעת אנגולה, נמיביה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמצאות על הכוונת. עוד עניינים חשובים הם פתיחה מוגבלת של מסלולי כניסה חוקיים לפליטים, דבר שכרגע בקושי קיים ולכן לפליטים אין למעשה אפשרות לבקש מקלט בבריטניה באופן חוקי, וניסיון להביא לשינוי באמנה האירופית לזכויות אדם כדי להתיר את ידי הממשלה.
צריך להגיד שהממשלה עשתה מהרפורמה הזו הרבה רעש תקשורתי, כל-כך הרבה שהיא זכתה לנזיפה מסגנית יו”ר בית הנבחרים על שבירת המוסכמה לפיה לא הולכים לתקשורת עם רפורמות גדולות לפני שהולכים לבית הנבחרים. בכל מקרה, רגע יוצא דופן בדיון עצמו היה כשמאמוד הגיבה לביקורת מצד הליברל-דמוקרטים, ואמרה שהיא יודעת מיד ראשונה את ההשפעה של הקיטוב סביב הגירה בתור מי ש”באופן קבוע מכונה ‘פאקית (כינוי גנאי לפקיסטנית -אב”מ) מזדיינת’ ונדרשת ‘ללכת בחזרה הביתה'”.
התגובות הפוליטיות
וכיצד מגיבים לרפורמות המוצעות? בפרלמנט, ראשת האופוזיציה קמי בדנוק שיבחה את מאמוד על הרצינות שהיא מפגינה בעניין ההגירה הבלתי חוקית. עם זאת, כך בדנוק, הרפורמה הזו היא אולי צעד בכיוון הנכון אך לא מספיק. היא דחקה במאמוד לאמץ את ההצעה השמרנית לצאת מהאמנה האירופית לזכויות אדם, או למצער לעבוד יחד איתה על פתרון מקיף יותר שיכלול גירוש כוללני יותר של מי שנכנסים דרך התעלה. מאמוד השיבה שקשה לקחת את ההצעה ברצינות בהתחשב ברקורד של השמרנים. יצוין שמדבריו של שר הפנים בממשלת הצללים, כריס פילפ, עולה הרושם שהשמרנים יתמכו בצעדים האלו בפרלמנט גם אם מאמוד אכן לא תלך לקראת בדנוק. עוד אחד שפרגן מימין, ומזוהה עם הימין הקיצוני, היה טומי רובינסון, שראה בזה הוכחה שהמחאה שלו עובדת. עם זאת, הוא הראה באמצעות אמירות מלפני עשור של מאמוד, כשהייתה הרבה יותר בשמאל, שאין מה לפתח תקוות לגביה (וגם הזכיר את מוצאה הפקיסטני, וקשה לחשוב על הסבר לכך שאינו גזענות).
בשמאל נשמעה הרבה מאוד ביקורת. כך למשל, העיתונאי אואן ג’ונס מהשמאל הקשה טען שהמחמאה ההיא מטומי רובינסון מראה שמאמוד והממשלה באופן כללי מניעות את השיח לעבר הימין הקיצוני. כמו רובינסון, גם הוא הראה את דבריה מהעבר, שקראו למדיניות מכילה יותר כלפי הגירה בלתי חוקית, כדי להוכיח שהיא חסרת עמוד שדרה מוסרי. אבל קצת יותר חשוב, גם הרבה מאוד חברי פרלמנט בשמאל – גם במפלגה הירוקה אבל גם בתוך הלייבור – הראו אי-נחת מהמדיניות המוצעת. לתפישתם, היא אכזרית מדי ולא מאפשרת חיים סבירים למי שבאמת זקוקים למקלט. מאחר שכבר ראינו איך האגף השמאלי של הלייבור מכופף את ידה של הממשלה, אין ספק שמאמוד תצטרך לעבוד קשה כדי למנוע מרד גדול מדי. גם אם השמרנים יעזרו להצעה לעבור למרות הכל, יהיה משפיל לממשלה עם רוב פרלמנטרי כזה שהיא זקוקה לאופוזיציה, ואין ספק שקיר סטארמר ירצה להימנע מכך.
ועדת חקירה
נמשיך עם ועדת החקירה של כנופיות הפיתוי (grooming gangs). כנופיות מנצלות מינית נערות ונערים, וככל הנראה יש למיעוטים מסוימים ייצוג יתר בתופעה. אני אומר “ככל הנראה” מפני שמצב הנתונים בנוגע לאתניות הוא בכי רע כי הם בקושי נאספו. זה קרה כי היה טיוח מכוון של מי שרשמו את התלונות. בחלק מהמקרים זה נבע מחשש להיתפש כגזענים בשל רוח מפקד, ובחלק מהמקרים היה מדובר בהנחיה ישירה (הכל ברמת הרשויות המקומיות). באופן כללי, הכנופיות האלו מזוהות מאוד ספציפית עם פקיסטנים בגלל מקרים שזכו לפרופיל גבוה, אבל ממש לאחרונה כנופייה של מהגרים רומנים מדאנדי נשלחה למאסר וצפויה להיות מגורשת מבריטניה.
בכל מקרה, למרות דרישה לוועדת חקירה בנושא, הממשלה בהתחלה דחתה זאת בטענה שכבר הייתה ועדת חקירה בימי הממשלה השמרנית שעסקה בנושא רחב יותר וכללה התייחסות גם לזה, והעדיפה פשוט ליישם את המסקנות שלה. אבל הלחץ גבר, ואחרי סאגה קטנה הוחלט בכל זאת להקים ועדת חקירה שתבדוק את העניין הזה יותר לעומק (זאת לצד הנחיה כבר כעת לאסוף נתונים על האתניות של הפוגעים והנפגעות).
אלא שכמו הרבה דברים תחת הממשלה הזו, גם כאן מדובר בפארסה: הממשלה בחרה שני מועמדים לתפקיד יו”ר הוועדה: ג’ים גמבל, שוטר בכיר בעברו, ואנני הדסון, עובדת סוציאלית בכירה. מה הבעיה? לפי פיונה גודארד, שורדת של הכנופיות הללו שמונתה להיות חברת ועדה, אלו שני מקצועות שלקחו חלק בטיוח של כל הסיפור, ויש פה ניגוד עניינים. זה הוביל אותה להתפטר מהוועדה. חברת ועדה נוספת, אלי-אן ריינולדס, התפטרה גם היא בטענה להתנהלות בעייתית של משרד הפנים. בהמשך עוד שתיים התפטרו, עם טענות לכך שיש ניסיון להרחיב את המנדט של ועדת החקירה באופן כזה שיהפוך אותה למעורפלת מדי, ושזה נעשה בכוונה. במהירות, הדסון ואחריה גמבל הודיעו שהם מוותרים על תפקיד יו”ר הוועדה. ארבע הפורשות מתנות את חזרתן בהתפטרותה של השרה הזוטרה לאלימות נגד נשים ג’ס פיליפס, שאחראית על הקמת הוועדה, בעוד חמש אחרות מגבות אותה ואחת נוספת שמתכוונת להישאר בוועדה אבל תומכת בהתפטרות.
פוליטיקה
הפארסה הזו הפכה את הטיפול ב-grooming gangs מלהיות נושא שנוי במחלוקת שפוליטיקאים דנים על המהות שלו, למשהו שנכנס לתחום יכולת הביצוע הפוליטית של הממשלה הזו. לצורך העניין, סיבה לכך שרוצים לראות את ג’ס פיליפס מתפטרת היא שהשרה הכחישה שבכוונתה להרחיב את המנדט של ועדת החקירה כך שיכלול עוד צורות של פגיעות מיניות, אלא שפיונה גודארד הביאה הוכחות לכך שפיליפס לא ממש אמרה את האמת. בנוסף, יש טענות שפיליפס אמרה דברים לא נכונים על השורדות.
הדבר נהפך לקלחת פוליטית של ממש ואף הגיע לשאלות לראש הממשלה בפרלמנט. ראשת האופוזיציה קמי בדנוק האשימה את סטארמר, פיליפס ובאופן כללי את הממשלה ואת הלייבור בניסיון לטייח את העניין ולמשוך זמן. כך למשל, בדנוק טענה שעצם העובדה שלא מעמידים בראשות הוועדה שופט, למרות שהקורבנות מעוניינות בכך, היא חלק מהניסיון הזה. סטארמר מצדו הסביר שבגלל שיש הליכים פליליים שמתקיימים כעת, שופטים רבים ישימו לעצמם בלמים אם ינהלו את הוועדה, מה שהוא לא מעוניין שיקרה. עניין אחר, מהותי יותר, הוא שהמתלוננות לא מאמינות לממשלה הזו ומרגישות שהאווירה בוועדת החקירה היא “רעילה” עבורן כחברות ועדה. סטארמר מצדו הגן על פיליפס, ואמר שהיא מנוסה בתחום של מלחמה באלימות נגד נשים יותר מכל חבר פרלמנט אחר (וצריך להגיד ביושר, למרות הפארסה, שפיליפס אכן השקיעה את כל מרצה הפוליטי בפרלמנט למען המטרה הזו). יצוין שעניין ה-grooming gangs היה ידוע גם אצל השמרנים, שעשו עם זה מעט מאוד.
בינתיים, יש לחוסר היכולת להתחיל בעבודת הוועדה השלכות נוספות. לדוגמה, מועצת אולדהם, אחד הרובעים המנהליים במנצ’סטר רבתי שבו היה מקרה בולט במיוחד של grooming gang, החלה לעבוד על ועדת חקירה משלה. העבודה על הוועדה הושהתה מתוך רצון לעבוד עם הממשלה ולמנוע כפילויות עם הוועדה הלאומית. הדבר היה אמור להיות מוחלט בהתייעצות עם יו”ר הוועדה הממשלתית, אלא שכידוע אחד כזה טרם מונה.
בקטנה
ועוד באותו עניין: אחרי שראש עיריית לונדון סאדיק קאן טען מוקדם יותר השנה שלפי המשטרה אין ראיה שכנופיות מסוג זה פועלות במטרופולין, המשטרה המטרופוליטנית של לונדון אישרה בחודש שעבר שהיא עוברת מחדש על 9,000 תיקים של ניצול מיני של קטינים מאז 2010, מה שהביא לטענות שגם לונדון לקחה חלק בטיוח. סטארמר אמר שוועדת החקירה תוכל לכסות גם את לונדון, מה שלרבים נראה כמו זריקת קאן אל מתחת לגלגלי האוטובוס. כמובן, הדבר הנכון לעשות הוא שגם קאן יתמוך בזה, שכן מעבר לכך שיהיה נכון לחקור גם את זה אם יהיו ראיות שהכנופיות פעלו גם בלונדון, זה גם יעזור לדימום הפנימי בתוך הלייבור.
שחרור מוקדם
ונסיים עם שחרורים שגויים של אסירים. הבולט שבהם היה האדוש קבאטו, מבקש מקלט מאתיופיה ששוכן במלון באפינג והורשע בפגיעה מינית בקטינה (מה שהוביל לעתירה נגד שיכון מבקשי מקלט במלון). שילוב של צפיפות בבתי הכלא שמצריכה שחרור מוקדם בשילוב טעות בירוקרטית הביא לכך שקבאטו שוחרר בשגגה והיה צריך לתפוס אותו מחדש. קבאטו טען שהוא ניסה להסגיר את עצמו ושבמשטרה לא הקשיבו לו, ושם מכחישים. כך או כך, קבאטו עצמו גורש בחזרה לאתיופיה. בריטניה הציעה לו 500 ליש”ט כדי שלא יאתגר משפטית את הגירוש.
הדבר עורר הדים רבים, בין השאר כי קבאטו ביקש מקלט. בתחילת החודש, כשסטארמר היה בברזיל, סגנו ושר המשפטים דייוויד לאמי ענה בשאלות לראש הממשלה. השאלה שנשאל שוב ושוב, מבלי שסיפק תשובה ישירה, היא האם היו מבקשי מקלט נוספים ששוחררו בטעות (הוא אחראי על בתי הכלא כשר המשפטים). לאמי, בהופעה חסרת פאסון, רק הזכיר שהצפיפות בבתי הכלא והצורך בשחרורים מוקדמים החלה אצל השמרנים. זה נכון, אבל את המערכת הפוליטית הבעיה הכללית פחות עניינה משאלת מבקשי המקלט. זה למרות שבין 1 באפריל 2024 ל-31 במרץ 2025 שוחררו בטעות לפחות 262 אסירים מכל הסוגים.
אם זה לא היה מביך מספיק בשביל הממשלה, רק יום לאחר אותו סשן בפרלמנט דווח שעוד שני אסירים שוחררו בשגגה, ואחד מהם הוא עבריין מין אלג’יראי. אם זה איכשהו מנחם אתכם, הוא לא מבקש מקלט, אלא רק מישהו שנכנס עם אשרת תייר ב-2019 ונשאר בממלכה גם אחרי שהאשרה שלו פקעה. משרד המשפטים הבהיר לתקשורת שהעובדות עוד הובהרו כשלאמי דיבר בפרלמנט, אבל הדבר נתפש כמביך עבורו.
יש כאן שני עניינים: ראשית, השאלה הכללית יותר, של השחרורים בטעות. למרות שאלו המקרים הבולטים, יש גם אנשים שאינם זרים שנכלאו בעוון מעשים מחרידים. אם הם ישוחררו בטעות, זו תהיה נחמה קטנה מאוד שהם לא מהגרים. שנית, יש אנשים שנמצאים בבריטניה שלא כדין, וחלקם באו ממדינות בטוחות. הממשלה צריכה להצדיק למה אנשים כאלו לא נשלחים חזרה הביתה עם איסור כניסה לממלכה.
לסיכום
ניתן להצביע פה על כמה מגמות: ראשית, הממשלה ומפלגות הימין רוצות להראות שהן חזקות על מהגרים. זו תכנית מבקשי המקלט, כמובן. אבל גם העובדה שמה שהאופוזיציה החליטה להתמקד בו בשחרורים השגויים הוא רק במבקשי מקלט אומרת דרשני. גם לגבי ה-grooming gangs עושה רושם שיותר רוצים לחקור את הטיוח סביב המוצא האתני של התוקפים (עניין חשוב בפני עצמו) ופחות למצוא דרכים להתמודד עם התופעה עצמה. אין ספק שיש פה גם vice signaling – ההיפך של virtue signaling, כלומר הפגנת רשעות לטובת פופולריות – ולו כדי להראות שמשהו נעשה.
שנית, הממשלה, ובכן, לא ממש יודעת איך לעשות את החלק הראשון. הפארסה סביב ועדות החקירה היא הבולטת ביותר, וגם מספר האסירים המשוחררים בטעות (מכל הסוגים) הכפיל את עצמו לעומת השנה שלפני כניסתה לתפקיד. אבל גם תכנית ההגירה החדשה של מאמוד לא בהכרח תצליח. מאמוד מוכרת את הרעיון שמבקשי המקלט מגיעים בגלל שבריטניה נותנת “כרטיס זהב” לנכנסים בשעריה, אבל הצלב האדום כבר הסביר בעבר שזו ממש לא בהכרח הנדיבות הבריטית שמושכת את מבקשי המקלט לממלכה.
הגירה היא אתגר למדינות, בעיקר כזו שלא מתוכננת. היא דורשת לא מעט מתשומת הלב של תשתיות המדינה, וכשהן מתוחות גם כך עד הקצה כפי שקורה בבריטניה, הדבר בכלל לא פשוט. ויש גם אתגרים של אינטגרציה. לכן, סביר לגמרי לרצות לצמצם את ההגירה, בדגש על הבלתי חוקית, ולשים עין על מי שלא עושים מאמץ לעבור אינטגרציה. על מי שעוברים עבירות אין צורך להכביר במילים. אבל גם את זה צריך לדעת איך לעשות, לא רק מבחינת האפקטיביות, אלא גם מבחינת האנושיות כלפי מי שהם אכן פליטים. המאמץ להגיע לאיזון הזה הוא מינימלי במיוחד מצד הממשלה, ולא צריך להתפלא אם היא תישאר בלי כלום.