החלק השני של פוסט אחרי החגים: בחירות הביניים לסנד’ העלו את פלייד קמרי על הגל והשאירו ללייבור תבוסה היסטורית. הנסיך אנדרו ממשיך להסתבך, ויש מי שרוצים לבעוט אותו מהאחוזה שלו. לוסי פאוול נבחרה לסגנית ראש מפלגת הלייבור, וצפויה להפוך לאתגר עבור סטארמר. סאגת מכבי תל-אביב באה לסיום לאור הוויתור על המועדון כל כרטיסי חוץ, אבל לא בלי שאלות. החייל פ’, שהואשם על מעשי רצח בתקופת הצרות בצפון אירלנד, יצא זכאי ובכך עורר ויכוח פוליטי ער על היחס למי שביצעו פשעים לפני עשורים כחלק מתפקידם. אילון מאסק עורר סערה קטנה בפוליטיקה הבריטית לאחר שנודע שהוא מממן את הוצאות המשפט של טומי רובינסון. מפלגת הרפורמה מגלה מה המחיר של ניצחון בבחירות המקומיות. ג’רמי קורבין וזארה סולטאנה הולכים לקראת הנהגה של איש אחד במפלגתם החדשה. ה-BBC נמצא אשם בהפרת התקנות כששידר את הסרט על הילדים בעזה מבלי גילוי נאות על אחד המשתתפים. והמשטרה בלונדון בהחלטה משמעותית לאכיפת חוקי השנאה בבריטניה | בתמונה: לינדזי ויטל, המנצח בבחירות הביניים (צילום: הסנד’)
כמובטח, החלק השני של עדכונים שלא נתתי בחגים, וגם קצת מהשבוע האחרון. חלק מהסיפורים שאולי נחשפתם אליהם באמצעים אחרים לא מופיעים פה, מהסיבה הפשוטה שהפוסט התארך מאוד והעדפתי לוותר עליהם או לשמור עליהם לפוסט מעמיק יותר.
בחירות ביניים
נפתח בבחירות הביניים לסנד’ (הפרלמנט הוולשי) שהתקיימו שלשום (ה’) במחוז הבחירה קרפילי. בחירות הביניים האלו יצרו עניין מהסיבה הפשוטה שבמאי 2026 ייערכו בחירות ביניים לסנד’, והסקרים חוזרים שהלייבור תיאבד בהן לראשונה את השלטון בוויילס מאז הקמת הפרלמנט בוולשי ב-1999 (אז תחת השם האסיפה הלאומית של ויילס). מי שמובילות בסקרים הן מפלגת הרפורמה ופלייד קמרי (המפלגה הוולשית). לכן, היה ברור שבחירות הביניים האלו יהיו אינדיקציה לשאלה עם מי נמצא המומנטום.
התוצאות הגיעו אתמול, ויש שני דברים להתייחס אליהם. ראשית, המנצחת הייתה פלייד קמרי (מועמדה, לינדזי ויטל, הוא פוליטיקאי מקומי כבר חצי מאה). ולא סתם, היא ניצחה בפער של 11.4 נקודות אחוז מהרפורמה שהגיעה למקום השני, למרות שסקר מקדים דווקא חזה שהרפורמה תנצח בפער של 3.3 נקודות אחוז על פלייד קמרי. כלומר, הניצחון שהושג לא סתם היה במסגרת טעות הדגימה, אלא ניצחון של ממש על הסקרים. בהתחשב בכך שאחוז ההצבעה היה הכי גבוה בקרפילי מאז הקמת הסנד’, למרות שכמעט תמיד שיעור ההצבעה בבחירות ביניים הוא נמוך מהרגיל, מצביעה על כך שהייתה התגייסות רבה לא לאפשר לרפורמה לנצח. ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’, שהשקיע הרבה מזמנו בקמפיין הזה, טען שהדבר נבע מכך שוויטל הוא פוליטיקאי מקומי ממפלגה מוכרת ולכן ניצח, והבטיח שהבחירות במאי יהיו “ראש בראש”.
השני הוא ההפסד הצורב של הלייבור, שקיבלה רק 11% מהקולות. מדובר בהפסד ראשון של המפלגה באזור בבחירות לבית הנבחרים או לסנד’ זה יותר ממאה שנה, כך שזו מכה קשה. ההנחה היא שהלייבור חטפה פה פעמיים: גם בגלל הממשלה הוולשית שרצה זה זמן מה על אדי דלק, וגם בגלל מה שקורה בממשלה המרכזית תחת קיר סטארמר. בגלל התוצאות אף עלתה דרישה מהשרה הראשונה של ויילס איליניד מורגן להתפטר, אך היא סירבה. גם על סטארמר מופעלים לחצים מצד אגפים בלייבור שמזוהים עם ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם (שנחשב למי שמעוניין לאתגר את סטארמר על ראשות המפלגה) לתת חזון ברור יותר למפלגה, ורצוי גם כזה שנוטה יותר לשמאל.
עוד מעלילות הנסיך
כזכור לכם, בסופ”ש שעבר הנסיך אנדרו ויתר על השימוש בתארים כמו “דוכס יורק” ואחרים (אך לא על התארים עצמם, שכן ההסרה של חלקם דורשת חקיקה של הפרלמנט), אחרי שהיקף הפגיעה שלו בווירג’יניה ג’ופריי (כחלק מקשריו עם ג’פרי אפסטין) המשיך להתברר ושגם הוא קיים קשרים עם בכיר במפלגה הקומוניסטית הסינית שהוא חלק מפרשת הריגול המדוברת כעת בממלכה. במצב הזה, למרות שאנדרו ממשיך להכחיש את הטענות נגדו, הוא נעתר ללחצים ממשפחתו להפסיק להיות עליה כזה כתם.
אבל הסיפור לא נגמר, שוב בגלל שתי סיבות. ראשית, רבים לא מרוצים מהרעיון שטכנית הוא ימשיך להיות דוכס יורק. הממשלה לא רוצה להרחיק לכת מעבר למה שמשפחת המלוכה מעוניינת, אבל חברי פרלמנט (בעיקר מהצד השמאלי של הספקטרום) לוחצים להסיר בחקיקה את תאריו של אנדרו. רייצ’ל מסקל (לייבור, כרגע מושעית מהמפלגה הפרלמנטרית), שמייצגת את מחוז הבחירה יורק מרכז, אף הגישה הצעת חוק שתאפשר למלך להסיר תארים, לבקשת ועדה פרלמנטרית או מחזיק התואר. זה לא רק ייעל את התהליך אלא גם למעשה לא יאפשר יותר להסתתר מאחורי “צריך חקיקה של הפרלמנט”. אבל בינתיים, הממשלה – ששולטת בסדר היום במליאה – מסרבת לאפשר דיון בעניין הנסיך בטענה ש”משפחת המלוכה לא תרצה לגזול זמן מעניינים חשובים אחרים”.
שנית, המגורים של אנדרו. הוא ומשפחתו חיים באחוזת 30 חדרים בווינדזור עם חוזה עד 2078, ונחשף שמעבר לסכום ראשוני של מיליון ליש”ט ו-7.5 מיליון לשיפוצים ששולמו בתחילת המילניום, הוא לא מחויב בשכר דירה, כך שבפועל הוא משלם פחות ממחצית מערך השוק על נכס שכזה. כמו כן, יהיה צורך לשלם לו חצי מיליון כדי שיעזוב מוקדם. כעת בפרלמנט רוצים לבחון את ההסדר הזה, ואפילו עלתה דרישה מצד ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי לזמן את הנסיך להעיד בפני ועדה פרלמנטרית. אם תהיתם, הדבר אפשרי, אבל זה יהיה חסר תקדים. בכל מקרה, לא צפויה חקירה בקרוב בגלל הלו”ז של ועדת החשבונות הציבוריים, שמלא עד תחילת השנה הבאה. בינתיים, אנדרו נמצא בשיחות עם צ’רלס על עזיבה מוקדמת.
הסגנית החדשה
יותר מוקדם היום (ש’) הוכרז שהמנצחת במרוץ לתפקיד סגנית ראש מפלגת הלייבור היא לוסי פאוול, ובכך גברה על מתחרתה שרת החינוך ברידג’ט פיליפסון. הפייבוריטית של הממשלה הייתה פיליפסון בדיוק בגלל שהיא עצמה חלק מהממשלה, מה שיחייב את הנהגת המפלגה להתיישר עם הקו הממשלתי. פאוול, לעומת זאת, איבדה את מקומה סביב שולחן הממשלה בספטמבר, ולכן היא לא נושאת באחריות המשותפת של חברי הממשלה. תוסיפו לכך את העובדה שהיא נחשבת לבעלת ברית של ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם, שנחשב למי שמעוניין להחליף את סטארמר, ותקבלו מישהי שעלולה לנסות למשוך את המפלגה למקום שלא נוח לראש הממשלה.
והיא כבר רמזה שלשם היא מתכוונת למשוך את המפלגה. בנאום הניצחון שלה, היא אמרה שהמתפקדים חשים מנותקים מהעשייה הממשלתית ושהממשלה לא פועלת לפי רוח הלייבור. עוד הזהירה שהלייבור נותנת למפלגת הרפורמה להכתיב את סדר היום במקום ליצור אחד משלה, ושלא ניתן לנצח באמצעות “להיות יותר רפורמה מהרפורמה”. בנאום הברכה שלו, סטארמר כמובן בעיקר החמיא ודיבר על גודל המשימה, כשהוא מנסה לא להראות בפומבי שלא המועמדת המועדפת עליו נבחרה. אבל איך שלא יהיה, דיי ברור שהמצביעים (שמעבר למתפקדים עצמם, כוללים גם את חברי איגודי העובדים שמקושרים ללייבור) שלחו לסטארמר מסר ברור שהם לא רוצים את מה שהממשלה שלו עושה.
סאגת מכבי
כזכור לכם, סערה פרצה בממלכה מפני שהוחלט שלא לאפשר לאוהדי מכבי תל-אביב בכדורגל להגיע למשחק בברמינגהם מול אסטון וילה, לאחר שמשטרת מערב המידלנדס קבעה שהגעתם תהווה “סיכון גבוה”. ההחלטה זכתה לביקורת מכל הכיוונים והממשלה הודיעה שבכוונתה לעבוד עם המשטרה כדי למצוא פתרון.
מאז קרו כמה דברים: ראשית, מכבי תל-אביב הודיעו שהם “מוקירים את המאמצים של ממשלת בריטניה”, אבל שהם החליטו שלא לקבל שום הקצאה לכרטיסי חוץ. הסיבה, כך ההודעה, היא שרצו הרבה שקרים על אוהדי המועדון, מה ששם את האוהדים שיגיעו בסיכון, ולכן הוחלט לוותר לחלוטין. אסטון וילה הודיעו מצדם שימכרו כרטיסים רק למי שיש להם היסטוריית קנייה קודמת והזהירו מפני הפרת התקנות של אופ”א.
Club statement
We acknowledge the efforts of the UK government and police to ensure both sets of fans can attend the match safely, and are grateful for the messages of support from across the footballing community and society at large.
We as a Club believe that football should… pic.twitter.com/7hj2oY3loR
— Maccabi Tel Aviv FC (@MaccabiTLVFC) October 20, 2025
אבל אם הממשלה התנגדה לממצאים של המשטרה בטענה שמדובר בכניעה לאנטישמיות, בהמשך היה נראה שזה לא כל הסיפור. הגארדיאן חשף שחלק מהמודיעין שקיבלה משטרת מערב המידלנדס ממשטרת אמסטרדם, בגלל ההתנגשויות בשנה שעברה במשחק נגד אייקס, חלק מאוהדי מכבי הציקו למוסלמים אקראיים וסייעו בכך להתלקחות המהומות. בנוסף, המודיעין שקיבלה המשטרה אמר שאוהדים עם עבר של אלימות צפויים להגיע לברמינגהם, וגם הקהילה היהודית באזור חששה מהאפשרות שדבר כזה יוביל למהומות. זה לא אומר שאין גם סכנה להתנכלויות אנטישמיות כלפי האוהדים, אבל החשיפה הזו מראה שבמשטרה לא חשבון שמדובר ב”סיכון גבוה” רק בגלל שלומם של אוהדי מכבי.
אני לא מתמצא מספיק בכדורגל הישראלי (עד כמה שניתן לקרוא לזה כדורגל) כדי לקבוע עד כמה דומיננטית הקבוצה האלימה בקרב אוהדי המועדון, אבל זו המסקנה אליה הגיעה המשטרה. כן ראוי להזכיר שאופ”א גינתה את ההחלטה בטענה שהיא קאונטר-פרודוקטיבית (למרות שגם היא מנעה בעבר כניסה של אוהדים זרים מחשש לאלימות), ולדבריה מדובר בתקדים בכדורגל האנגלי (האיסור על לגיה ורשה הוטל בעקבות עימותים במקום, ולא מראש). האם זה אומר שהמשטרה קיבלה בהכרח החלטה שגויה או שמול קבוצה לא ישראלית הייתה מתקבלת החלטה זהה? לא נדע, אבל כנראה שבממשלה נשמו לרווחה מכך שלא יצטרכו יותר לעסוק בעניין.
בלאדי סאנדיי
השבוע הגיעה לסיומה סאגה משפטית ארוכת שנים בבריטניה: החייל פ’ (F), שהוגשה נגדו ב-2019 סדרת אישומים במעשי רצח וניסיונות רצח כחלק מיום ראשון העקוב מדם ב-1972 (בו צנחנים בריטים הביאו למותם של קתולים בעיירה דרי שבצפון אירלנד), נמצא זכאי. המשפט נערך ללא חבר מושבעים, והשופט פטריק לינץ’ קבע שהראיות שהציגה התביעה היו “רחוקות מלהספיק” להרשעה.
המשפחות של נרצחי יום ראשון העקוב מדם אמרו מחוץ לבית המשפט שהן לא באות בטענות ללינץ’, אלא לרשויות ולמדינה שאפשרו במשך שנים את הטיוח של מה שקרה שם, ובכך הקשו על הבאת הרוצחים לדין צדק. מי שהשתמשה בשפה פחות יפה הייתה השרה הראשונה של צפון אירלנד מישל אוניל, שמייצגת את שין פיין הקתולית והלאומנית (ובעלת העבר הטרוריסטי), שטענה שנמנע צדק מהמשפחות.
מנגד, המשפט גם היווה גורם לחץ על סטארמר מימין. אסביר: החקירות נגד החיילים הן חלק מעסקת חבילה שהביאה לכך שהיה ניתן להעמיד לדין גם טרוריסטים לאומנים ויוניוניסטים מתקופת הצרות. הממשלות השמרניות הקודמות, כחלק מניסיון לרצות את הבייס האנגלי (שלא רוצה לראות חיילים עומדים לדין) ולמורת רוחם של הצפון אירים, העבירו את חוק המורשת שמגן על כל אלו כדי להגן על חיילים. החוק שנוי במחלוקת ולכן הממשלה הנוכחית עובדת על החזרתו לאחור, ולאחרונה הציגה את הצעת חוק הצרות בצפון אירלנד, שתסיים את ההגנה לטרוריסטים ותספק הגנות מסוימות לווטרנים שיביאו לכך שלכל הפחות התביעה לא תתעמר בהם מבלי לתת להם חסינות מוחלטת מהעמדה לדין. אלא שלאור המשפט בימין (כולל באגף הימני של הלייבור) דורשים מסטארמר ומשר צפון אירלנד הילארי בן שישאירו את חוק המורשת על כנו. לדבריהם, התוצאה מראה כמה המערכת שבגללה עבר החוק בעיקר משמשת לרדיפת חיילים שסיכנו את חייהם לשרת את האומה ולא מעבר.
הוצאות משפט
אני כנראה לא אחדש לכם אם אספר לכם שיש קשרים בין איל ההון אילון מאסק לטומי רובינסון, המזוהה עם הימין הקיצוני הבריטי ומי שמגדיר את עצמו כ”עיתונאי אזרחי”. מתברר שהקשרים האלו מספיק טובים כדי שמאסק יסייע לרובינסון בהסתבכויות המשפטיות שלו. לפני כשנה רובינסון התבקש לעצור בצד הדרך על-ידי המשטרה. אז נמצא שהוא מחזיק איתו 13 אלף ליש”ט במזומן, והשוטרים במקום ביקשו ממנו שייתן את הסיסמה לטלפון שלו במסגרת חוקי המלחמה בטרור. רובינסון סירב, בטענה שיש על המכשיר חומר עיתונאי רגיש. חוסר שיתוף הפעולה הזה, מוצדק או לא (קו ההגנה שלו הוא שמדובר באפליה בשל דעותיו הפוליטיות), הוביל לכתב אישום נגד רובינסון במשפט שהחל מוקדם יותר החודש. לפני פתיחת משפטו, רובינסון סיפר לעוקביו הרבים שמאסק מממן את הוצאות המשפט.
למה זה מעניין לבלוג הזה? כי רבים מהפוליטיקאים הבריטים לא אהבו את הרעיון. סגנית ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית דייזי קופר דרשה בפרלמנט מקיר סטארמר להורות ל-MI5 לבחון את האיום שמאסק מהווה לדמוקרטיה הבריטית ולחזור עם המלצות, בטענה שלו היה מדובר במשטר פוטין הממשלה לבטח הייתה פועלת. סטארמר אמר שהממשלה בוחנת את כל סוגי האיומים כלפי הדמוקרטיה בבריטניה, אבל סירב להתייחס למקרה הספציפי הזה בגלל שמדובר בהליך פלילי פתוח. רובינסון מצדו לא נשאר חייב ותקף את קופר בטוויטר. זה לא סוד שרבים בפוליטיקת המיינסטרים בבריטניה לא מחבבים (בלשון המעטה) את מאסק ואת ההתערבות הבוטה שלו בפוליטיקה הבריטית. ובכל זאת, האם מאסק באמת זהה במהותו לפוטין? היכולת של גורם שאינו בריטי לסייע לנאשם שעומד למשפט בבריטניה היא משהו שצריך לדון עליו בצורה עניינית, ולא רק להיזכר בזה בגלל שמדובר במאסק ורובינסון.
מחיר הניצחון
זה מה שכתבתי אחרי התוצאות המוצלחות של מפלגת הרפורמה בבחירות המקומיות במאי האחרון: “המפלגה [של פרג’] תצטרך להתמודד עם דברים יותר אפורים ופחות מרגשים: לפנות את הזבל, לבנות בתים, לתקן כבישים […] האתגר הבא שלו רק מתחיל: להוכיח שהוא לא יודע רק לנצח, אלא גם למשול”. ובכן, הגענו לרגע בו במפלגת הרפורמה מגלים שזה לא כזה פשוט.
הדבר מתחיל מחשיפה של הגארדיאן מישיבת סיעה וירטואלית של הרפורמה במועצת מחוז קנט, שנחשבת למקרה המבחן החשוב ביותר ליכולתה של הרפורמה לנהל משהו אמיתי. שם ניתן לראות את ראשת המועצה לינדן קמקרן אומרת לחבריה למועצה “פאקינג לבלוע” (fucking suck it up) את ההחלטות שלה לגבי התקציב ולגבי תגובת המועצה לרפורמה שמתוכננת בשלטון המקומי באנגליה. לדבריה, כשמדובר בהחלטות גדולות מהסוג הזה, במסגרתן היא רוצה להימנע ממצב בו היא תיאלץ להעלות את מס המועצה, היא לא תוכל להבטיח שכל חבריה לסיעה יהיו מרוצים. היא הזהירה שבלי לאזן את הספרים, הרפורמה לא תצליח בבחירות הכלליות הבאות. הסרטון כלל גם תגובות זועמות מחברי מועצה אחרים לדבריה של קמקרן. לפי הגארדיאן, מאחורי הקלעים סיעת הרפורמה במועצת קנט מפוצלת למדיי, וההדלפה הזו חיזקה את ההנחה.
אני לא צריך לספר לכם שבמפלגות האחרות חגגו על הממצאים, שאפשרו להראות כיצד “ספינת הדגל” של הרפורמה “נמצאת בכאוס”. חברי פרלמנט מהלייבור כתבו לנייג’ל פרג’ בדרישה להדיח את קמקרן, בטענה שלמרות שלנהל מועצה זה קשה, צריך לדעת לעמוד בלחץ, מה שהיא לא הצליחה לעשות. במפלגה עצמה ניסו לעשות בקרת נזקים, והשעו ארבעה חברי מועצה מהסיעה בחשד לכך שלקחו חלק בהדלפת הסרטון, כך שהם מכהנים כעצמאים.
אני לא צופה שהדבר הזה יתפתח עוד הרבה יותר מכאן, אבל זו תזכורת: לנצח בבחירות זה החלק הקל – למשול זה הרבה יותר קשה. למרות שהניצחונות בבחירות המקומיות האחרונות, וגם ההישגים שאולי יהיו לרפורמה בבחירות המקומיות הבאות, מביאים למומנטום, הם באים עם מחיר. המחיר הוא שכולם רואים מה הרפורמה שווה בשלטון, וזה לא בהכרח משחק לטובת פרג’.
אחד בקוקפיט
כבר כמה פעמים דנו פה על הקרעים שבין שני ראשי “המפלגה שלכם” (שם זמני), ג’רמי קורבין וזארה סולטאנה. נראה שהשניים לא באמת מסוגלים להוביל את המפלגה הזו במשותף, ונראה שגם הם מסכימים. מוקדם יותר החודש סולטאנה עוד ניסתה להתעקש על כך שהם מסוגלים לשתף פעולה, אבל לא הרבה זמן אחרי המפלגה פרסמה טיוטות למסמכים המכוננים שלה. בגדול, לפי המסמכים, המתפקדים יבחרו בראש/ת מפלגה בודד/ה, שכן הטקסט מנוסח בלשון יחיד (a leader). עד 2027 ועידת המפלגה תדון במודלים שונים של הנהגה. במפלגה אישרו בפני הניו סטייטסמן שאכן כרגע הטיוטות מדברות על ראש יחיד, אבל שכשמן כן הן – טיוטות.
נכון לעכשיו קורבין וסולטאנה לא הראו שהם יודעים איך לעבוד יחד, והניסיון הזה להטיס את המטוס הזה ביחד בעיקר גרם למפלגה להיראות כמו בדיחה (אבל כזו שהולך לה לא רע בסקרים). מעבר, לפחות זמני, למודל של טייס אחד (או טייסת אחת) בקוקפיט כנראה יעזור להם להתאפס. לפי הניו סטייטסמן, השניים לא ממש רוצים להגיע למצב של תחרות ראש בראש על לבם של המתפקדים, אבל יכול להיות שלא תהיה להם בררה.
העבירות של ה-BBC
אם אתם זוכרים, במרץ השנה ה-BBC נכנס לסערה רצינית בשל סרט תיעודי ששידר על ילדים שחיים בעזה תוך כדי המלחמה. הבעיה הייתה שהקריין בסרט, אחד הילדים המופיעים בו, הוא הבן של איימן אל-יאזורי, סגן שר החקלאות בממשלת חמאס. זאת, מבלי שניתן על כך איזשהו גילוי נאות. הסרט, חשוב לציין, לא הופק על-ידי ה-BBC, אבל בתאגיד השידור לא עשו את הנדרש כדי לוודא שהסרט שהם משדרים עומד בסטנדרטים המחמירים שהם אמורים לעמוד בהם.
מוקדם יותר החודש רגולטור התקשורת Ofcom קבע שה-BBC עבר על תקנות התקשורת. העבירה, מתברר, הייתה כה חמורה שגוף התקשורת אולץ לראשונה מאז 2009 לשדר התנצלות בפריים טיים. ב-BBC אמרו שהם מקבלים את הקביעה של הרגולטור במלואה ושהם יפעלו בהתאם לסנקציות שהוטלו עליהם. כעת השאלה היא האם גם יינקטו צעדים כדי להימנע ממחדלים כאלו בעתיד, בעיקר בהתחשב בעובדה שגם כך שרת התרבות ליסה ננדי דרשה לדעת בקיץ למה אף אחד לא פוטר בעקבות הפרשה.
תקרית לא פלילית
בחודשים האחרונים חופש הביטוי הוא נושא בוער בבריטניה, בעיקר בגלל מה שנראה כמו אכיפת יתר של שיח שנאה. מקרה בולט לאחרונה היה של גראהם ליינהן, יוצר אירי שנעצר בשדה התעופה הית’רו לאחר שצייץ שאם טרנסית נכנסת לשירותי נשים והרשויות לא מוציאות אותה, אז ניתן לבעוט בה. עצם העובדה שליינהן אינו אזרח בריטניה וצייץ כשהוא לא נמצא בבריטניה גרמו לכל הסיפור להיראות בכלל יותר גרוע. יצוין שליינהן עומד למשפט בלונדון גם על הטרדה של טרנסית ספציפית, אבל במעצר הספציפי הזה התחושה הייתה של משטרת מחשבות.
השבוע המשטרה החליטה שלא להתקדם עם התיק נגד ליינהן והודיעה על סגירתו. אבל על כך היא הוסיפה דבר נוסף: מטעם המשטרה המטרופוליטנית של לונדון נמסר שנציב המשטרה מארק ראולי לא מעוניין שהמשטרה תשחית את זמנה באכיפת אופי הדיון ברשתות, ושהחוק הקיים מציב את המשטרה ב”מצב בלתי אפשרי”. לכן, בתור התחלה, המשטרה תפסיק לחקור תקריות שנאה לא פליליות (non-crime hate incident, או NCHI). הכוונה היא לכך שהמשטרה רושמת מקרים של שיח שנאה שלא עומדים ברף הפלילי, אך נועדו לאפשר למשטרה לראות את הכתובת על הקיר לפני שהדברים מתפתחים עוד יותר מכך (הסיבה לאמצעי הזה היא הרצח של סטיבן לורנס ב-1993 על רקע גזעני). המשטרה הבהירה שהיא תמשיך לאסוף את התקריות האלו לצורכי מודיעין, אבל כבר לא תחקור אותן, ובכך ישתחרר זמן יקר לחקירות של מקרים שכן עומדים ברף הפלילי.
קמי בדנוק בירכה על ההחלטה וקראה למשטרות ברחבי בריטניה לעקוב אחרי המשטרה בלונדון ולהפסיק גם הן עם חקירות של תקריות לא פליליות. אין ספק שאם זה יקרה, ועוד יותר שאם יהיו הנחיות מלמעלה, ביוזמת הממשלה, הדבר יוכל לשנות את השיח לפיו בריטניה היא מדינת משטרה ושסטארמר הוא אוטוקרט (למרות שכל החוקים נחקקו הרבה לפני זמנו). בכל מקרה, באי לבטח יש מי שיברכו על זה.