אתמול (ה’) הסתיים ביקורו המדיני השני וההיסטורי של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בבריטניה. הביקור, שנועד לחמם את היחסים עם ארצות הברית, להביא להסכמים חדשים וגם להוריד לראש הממשלה קיר סטארמר את היריבים הפוליטיים מהגב, נתפר כדי לעשות לטראמפ הרבה נעים בגב. מנעו ממנו קהל כדי שלא יפגוש במחאות, הוא זכה לקבלת פנים חמה ממשפחת המלוכה ועוד. לביקור אכן היו הישגים, כמו חתימת הסכם טכנולוגי והידוק הקשרים האישיים בין סטארמר לטראמפ. אבל לא בטוח שזה יציל את העתיד הפוליטי של ראש הממשלה | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
עקרונית, התהום האידיאולוגית הגדולה ביותר שיכולה להיות בין מפלגה מרכזית בריטית למפלגה מרכזית אמריקאית היא בין שתי המפלגות המתהדרות בצבע האדום: מפלגת הלייבור והמפלגה הרפובליקנית. זו התהום הכי עמוקה, שכן מבחינה כלכלית (שבניגוד לישראל, זהו הציר שמבדיל בין ימין לשמאל במערב) האמריקאים נמצאים ימינה מהבריטים, כך שראש ממשלה שמרני ונשיא דמוקרטי יוכלו להסתדר. ובכל זאת, נראה שראשי ממשלה ונשיאים אדומים ידעו לקשור ביניהם מערכות יחסים טובות, כשהדוגמה הבולטת ביותר היא טוני בלייר וג’ורג’ בוש הבן. כמובן, היה לכך את הדאון סייד שלו בדמות ההצטרפות של בלייר לפלישה המיותרת לעיראק, אבל זה עניין אחר.
כעת, כך נראה, נרקמת עוד מערכת יחסים מוצלחת כזו, בין ראש הממשלה קיר סטארמר לנשיא דונלד טראמפ. בפברואר, סטארמר הזמין את טראמפ לביקור מדיני שני חסר תקדים, וזה שמח על הכבוד שנפל בחלקו. השבוע, הביקור יצא לדרך, וסטארמר לא היה יכול לקוות לו במועד מוצלח יותר מבחינתו.
קצת רקע
כאמור, סטארמר הזמין את טראמפ לביקור המדיני עוד בפברואר, כשהגיע לבית הלבן במסגרת הביקור הראשון שלו שם מאז חזרת הנשיא ה-45 וה-47 לבית הלבן. הרצון לעשות כן היה לשכנע את טראמפ לא לנטוש את אוקראינה במלחמתה מול רוסיה וכמו כן להציל את בריטניה מהמכסים שטראמפ הטיל על כל העולם ואשתו. במטרה הראשונה הוא הצליח חלקית, עם הסכם מוגבל על סחר ובריטניה ספגה “רק” 10% מכס – המינימום אצלו.
יש סיבה שהביקור המדיני הזה היה קלף טוב מול טראמפ: הוא מאוד אוהב את משפחת המלוכה הבריטית, שביקור מדיני בהכרח כולל פגישה עמה. “אני חושב שהקונספט של מונרכיה באופן כללי מושך את טראמפ”, מסביר עידו דמבין, מומחה לפוליטיקה אמריקאית. “באופן כללי הוא מאוד אוהב את בריטניה, יש לו מגרשי גולף בסקוטלנד ויש לו חיבה לממלכה”.
בכל מקרה, מאז עברו הרבה מים באוקיינוס האטלנטי, וכמו שהביקור הראשון שלו ב-2019 היה כשבריטניה סבלה מכאוס פנימי, נראה שכך גם כעת. רק בשבועיים האחרונים סטארמר הספיק לאבד את הסגנית שלו, את השגריר בוושינגטון, בכיר בסגל שלו, לעצב את כל הממשלה מחדש ולהסתבך בגלל מה שנראה כמו שקרים לגבי מה שידע או לא ידע על השגריר וחתירה אפשרית תחתיו בתוך המפלגה. בקיצור, ביקור מוצלח של טראמפ בהחלט יועיל לו.
לשמחתו, זה משתלב עם האינטרסים של טראמפ: “הוא היה מאוד פומבי לגבי זה שהוא הולך לעשות טובה לסטארמר”, אומר דמבין. “זה מגיע על רקע האובססיה של הימין הקיצוני בארצות הברית לנייג’ל פרג’, לטומי רובינסון, לצעדה שהייתה בלונדון (הפגנת “אחדו את הממלכה” אותה ארגן רובינסון – אב”מ). אבל לא בטוח כמה טראמפ באמת רוצה שאנשים כמו פרג’ יעלו, זה מה שמבדל בינו לבין אילון מאסק ששובר עוד יותר ימינה. יש פה פילוג פוטנציאלי בין מאסק לבין טראמפ, שרוצה להראות יכולת לעבוד עם מנהיגים שאינם דווקא מהצד שלו”.
מה זה אומר ביקור מוצלח?
עבור סטארמר, ביקור מוצלח יהיה כזה שיקבל ביקורות חיוביות. זה אומר מחמאות מטראמפ והסכמים נוספים עם ארצות הברית, ששוב יעלו על נס את “היחסים המיוחדים” בין המדינות. החלק הראשון יוכל, לזמן קצר, להוריד מסדר היום את הכותרות השליליות ולסדר לסטארמר קצת מנוחה מהתקשורת הבריטית. החלק השני יוכל גם לאפשר לסטארמר דברים להתפאר בהם מול חברי מפלגתו, בפרלמנט לאחר שזה יחזור מפגרת הכנסים, וכמובן יהיה ניתן לקוות שבטווח הארוך ישפר את חייהם של הבריטים כדי שירצו להצביע ללייבור.
ומה עבור טראמפ? “ההסכמים הם לא משניים, וטראמפ בה לעשות על חלקם משא ומתן מחודש”, אומר דמבין. “המצב שלו בתוך ארצות הברית הוא לא להיט, והזירות הדיפלומטית והכלכלית-בינלאומית והסכמי סחר הם דוגמה להישג. אבל לא בטוח שיש לטראמפ מה להוציא שהוא לא הוציא כבר מהבריטים”.
המפגש המלכותי
נתחיל במפגש של טראמפ עם המלך צ’רלס השלישי והמלכה קמילה. זה ככל הנראה החלק לו טראמפ הכי חיכה וזה שסטארמר קיווה להשתמש בו כמנוף. טראמפ הגיע לטירת וינדזור שלשום (ד’), שם קיבלו אותו נסיך ויילס ויליאם והנסיכה קייט, ויחד עמם הוא צעד ללחיצת יד עם המלך והמלכה. הדבר חשוב מבחינת הפוליטיקה האמריקאית, שכן ויליאם וקייט יותר פופולריים בקרב ציבור זה. השניים, מצדם, כנראה קיוו להשיג מהטקס הזה עוד קצת תרומות אמריקאיות לפרויקטים שמקבלים מהם חסות.
ושם זכה לקבלת פנים חריגה: הכרכרה בה נסע עם המלך לא עברה על פני קהל אלא על פני שדה ריק, והגיעו רק מוזמנים מעטים. זה רחוק מלהיות הנורמה, ולרוב הציבור יכול לראות את קבלת הפנים המלכותית. הסיבה הרשמית שניתנה הייתה סידורי האבטחה, אבל רבים סבורים שהדבר נעשה כיוון שבממשלה הבריטית לא רצו להסתכן בכך שהנשיא השנוי במחלוקת יקבל קריאות בוז. זה לא היה חסר בסיס: בליל הנחיתה (ג’) של טראמפ, כמה מוחים הקרינו על קירות הטירה תמונות של הנשיא עם הטורף המיני ג’פרי אפסטין.
באותו ערב התקיימה ארוחת ערב חגיגית בנוכחות הנשיא, משפחת המלוכה, ראש הממשלה פוליטיקאים בכירים נוספים ומיליארדרים. מי שנעדר בהפגנתיות היה ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי, בתקווה לשלוח מסר לטראמפ שעליו לפעול לגבי המצב בעזה. כפי שהוא עצמו שיער, חסרונו לא הורגש. טראמפ מצדו סיפר לאחר הביקור שהוא ביקש שראש עיריית לונדון סאדיק קאן לא יוזמן.
בארוחה, טראמפ והמלך נשאו דברים: צ’רלס דיבר על האופן בו שתי המדינות – שלפני 249 שנה נלחמו זו בזו – הפכו לידידות הקרובות ביותר. הוא הזכיר את שיתוף הפעולה של שתי המדינות בסיוע לאוקראינה ואת המחויבות של טראמפ להשגת פתרונות דיפלומטיים לסכסוכים בעולם, במה שברור שנועד לדחוק בו להתמיד בכיוון. טראמפ, מצדו, אחרי שנתן הרבה מילות הלל למלך (ולעצמו), דיבר גם הוא על גדולתה של בריטניה בהיסטוריה ועל הקשר העמוק שבין שתי האומות. הוא דיבר על כך ששתיהן צריכות להגן יחד על ערכיהן ועל העולם דובר האנגלית.
הסכמים
ביום למחרת (ה’) טראמפ הגיע למעון הקיט של ראש הממשלה בצ’קרס. שם הוא וסטארמר חתמו על “הסכם שגשוג הטכנולוגיה“, בו הוסכמו שיתופי פעולה שונים בין המדינות בתחום הטכנולוגיה: בינה מלאכותית, גרעין אזרחי, חדשנות ועוד. מהממשלה הבריטית נמסר שההסכם אמור להיות שווה 150 מיליארד ליש”ט של השקעות אמריקאיות בבריטניה ובתקווה ייצור כ-7,600 מקומות עבודה. ההשקעות האלו אמורות להגיע מענקיות טכנולוגיה אמריקאיות כמו גוגל ומיקרוסופט. ההשקעות האלו ייפרסו על פני עשור, ועוד לא הוחלט באופן סופי באיזה אופן. כך או כך, בהחלט מדובר בהישג שגם סטארמר וגם טראמפ יכולים להביא הביתה ולחייך.
ההסכם זכה גם לביקורת. סגן ראש הממשלה לשעבר ניק קלג (ליברל-דמוקרטי), ששימש גם בתפקיד בכיר בפייסבוק, טען שההסכם הזה לא פותר את “עקב אכילס” הרציני של בריטניה בכל הנוגע להייטק, וזה התלות בארצות הברית. לדבריו, כיום סטארטאפים מחפשים משקיעים אמריקאים, מה שמביא לכך שבריטניה מייבאת טכנולוגיה אמריקאית ומייצאת אנשים ורעיונות טובים, במקום להשאיר אותם בבית. ביקורת נוספת היא שבהמשך יהיה צורך להשיב טובה לענקיות הטכנולוגיה, וזה לא בהכרח יהיה לטובתה של בריטניה. בנוסף, ניסיונות להקל על ייצוא של מוצרים אחרים מבריטניה לארצות הברית לא צלחו.
מסיבת העיתונאים
לאחר מכן התקיימה מסיבת עיתונאים משותפת לסטארמר וטראמפ. סטארמר שיבח את ההסכם הטכנולוגיה, וסיפר כיצד הוא יוכל לקדם את היחסים בין בריטניה לארצות הברית, את שגשוגן ואת התפקיד המשותף שלקחו לעצמן – בין השאר הבטחת החופש, הדמוקרטיה ושלטון החוק בעולם. טראמפ גם דיבר על היחסים המיוחדים, אבל הקדיש הרבה יותר זמן למחמאות לעצמו (וגם כמה לסטארמר).
היו כמה נושאי ליבה במסיבת העיתונאים. ראשית, המלחמה בעזה: במהלך הביקור (ולפני מסיבת העיתונאים) דווח שבכוונת סטארמר להכיר במדינה פלסטינית בסוף השבוע, לאחר עזיבת טראמפ. עצם ההכרה לא מפתיע, שכן סטארמר הודיע על כוונתו לעשות כן (אלא אם ישראל תקיים תנאים מסוימים) כבר לפני חודשיים. אבל כן עולה שאלת התזמון, שנראה כמו חשש לעשות זאת כשטראמפ, שמתנגד להכרה, נמצא בממלכה. סטארמר אמר שלוח הזמנים נקבע מזמן ובלי שום קשר לביקור. אני נוטה להאמין לכך שהלו”ז נקבע מזמן, אבל בהתחשב בכך שגם הביקור נקבע מזמן, אני פחות מאמין לכך שאין קשר בין הדברים. טראמפ מצדו אמר שזו אחת מאי-ההסכמות ה”מעטות” בינו לסטארמר. בכל מקרה, השניים שוחחו על כך בפרטיות.
נושא אחר היה מלחמת רוסיה-אוקראינה, וחוסר ההצלחה של טראמפ להשיג שם התקדמות. טראמפ הודה שפוטין “אכזב” אותו, שכן הוא ציפה שבזכות הקשר ביניהם הוא יצליח לסיים את המלחמה. סטארמר אמר שהשניים משוחחים כיצד ניתן ללחוץ על פוטין לסיים את המלחמה ובינתיים לספק את הסיוע הדרוש לאוקראינה.
עלו גם נושאים נוספים, כמו הגירה בלתי-חוקית לבריטניה (טראמפ הציע לסטארמר להשתמש בצבא כדי לבלום אותה), אנרגיה (סטארמר נאלץ לספוג הערות עוקצניות של טראמפ על טורבינות רוח שממשלתו מקדמת), חופש הביטוי (סטארמר הבטיח שהוא יקר ללבה של בריטניה), בריטניה כאומה נוצרית (הדבר חשוב כיוון שבהפגנה בשבת היו גילויי לאומנות נוצרית; סטארמר, האתאיסט במוצהר, דיבר על ההיסטוריה הנוצרית שלו), השגריר לשעבר בוושינגטון פיטר מנדלסון (טראמפ הכחיש שאי-פעם הכיר אותו) ועוד. בכל מקרה, השניים הפגינו יחסים חמים ביניהם, גם כשהיו ביניהם אי-הסכמות.
הצלחה או כישלון?
ובכן, תלוי מה שואלים. אם ההצלחה היא לגרום לטראמפ להרגיש מרוצה, אז נראה שהוא היה מרוצה ושקיבל כמה זיכרונות מתוקים לקחת עמו הביתה, בתקווה שזה יעזור אחר-כך לבריטים לקבל אצלו אוזן קשבת. טראמפ, מצדו, התנהג באופן הכי טוב שאפשר (בסטנדרטים שלו, כמובן). וגם אם יש ביקורת על ההסכם הטכנולוגי, בסופו של דבר מדובר בהסכם אמיתי שאמור להביא לא מעט לבריטניה, גם אם לא בטווח המיידי (כמובן, יש לזכור, ההסכמים היו בדיון הרבה לפני הביקור). מהבחינה הזו, הביקור היה מוצלח.
עם זאת, עד שאנשים מהשורה ירגישו את האפקט הזה בכיס ייקח זמן, ומתנגדיו של סטארמר בתוך הלייבור עשויים לחשוב שזה פשוט לא מספיק כדי לפצות על מה שנראה כמו אובדן שליטה של ראש הממשלה. חוסר ההצלחה להתקדם בנושאים אחרים פירושם שהעסק יצמח יותר לאט ממה שסטארמר היה רוצה, ואין לו את הזמן הזה. מהבחינה הזו, ההצלחה קטנה יותר.
ומה באשר למערכת היחסים האישית בינו לבין טראמפ? הם משדרים מערכת יחסים חמימה כלפי חוץ, אבל האם זה נכון גם כשהמצלמות כבות? ובכן, לפי הפרשן הפוליטי של ערוץ 4, גארי גיבון, היא “בסדר”. בין השניים גם יש הרבה יותר מחלוקות ממה שטראמפ מוכן להודות בפומבי. לעומת זאת, בפוליטיקו דאשה ברנז פרסמה כתבה על “הדואו הלא צפוי” שהשניים יצרו, ושלמרות התהום האידיאולוגית ביניהם, יש להם מושג טוב איך לעבוד ביחד. טראמפ מקשיב בפתיחות לסטארמר, וזה מצדו לא מטיף או מרצה לו. השניים, כך מוסבר, ממתנים זה את זה.
אז נראה שאפשר לסכם שמבחינת הישגים, אכן הביקור הביא לכמה כאלו, לפחות עבור הבריטים (אני לא יודע להגיד אם טראמפ קיבל את מה שרצה מעבר לכבוד עצמו). עם זאת, בכל מה שקשור למטרות מפלגתיות, ספק אם הביקור הזה השיג את שלו. לסטארמר עדיין צפויים חודשים קשים בזמן הקרוב, וזה כנראה לא ישתפר.