עוד מהלומה לממשלת קיר סטארמר: ראש הממשלה נאלץ לפטר את השגריר בוושינגטון, הלורד פיטר מנדלסון (בתמונה), לאחר שנחשף עומק קשריו עם הטורף המיני ג’פרי אפסטין. אלא שהפיטורים האלו לא הגיעו באופן מידי, אלא רק לאחר יומיים בהם סטארמר ניסה להגן על מנדלסון ועל המינוי. בכך הוא נראה כמי שכושר השיפוט שלו מפוקפק מההתחלה ועד הסוף, ובלייבור כבר יש מי שמעלים את ההשערה שהוא לא יחזיק מעמד לעוד זמן רב | צילום: שגרירות בריטניה בארצות הברית
יצא לכם פעם לצפות בסרט ולהיאנח בייאוש מהתנהגות אידיוטית בעליל של הדמויות, שנראה שנבחרה רק כי אם היו פועלות בהיגיון המתבקש לא הייתה עלילה? ובכן, לפעמים גם המציאות היא כזו. הסיפור שיובא לפניכם – על עלילות השגריר הבריטי בוושינגטון, הלורד פיטר מנדלסון – הוא אחד כזה.
מי זה פיטר מנדלסון?
הלורד פיטר מנדלסון (יהודי, כפי שיכולתם לנחש משם המשפחה) הוא דמות ותיקה בפוליטיקה הבריטית. הוא נבחר לפרלמנט לראשונה ב-1992 מטעם מפלגת הלייבור, וכיהן בו עד 2004, אז פרש מהפרלמנט בגלל רצונו לכהן כאחד הנציבים האירופיים מטעם בריטניה, תפקיד שאכן קיבל. בין הניצחון של הלייבור בבחירות 1997 להתפטרות ב-2004, מנדלסון גם כיהן בתפקידי שרים בממשלות של טוני בלייר, ביניהם שר צפון אירלנד ושר התעשייה והמסחר, והוא נחשב למקורב לבלייר. ב-2008 ראש הממשלה דאז גורדון בראון רצה להחזיר את מנדלסון לתפקיד שר התעשייה והמסחר, ובהתאם למוסכמה לגבי שרים שאינם נבחרי ציבור מנדלסון קיבל מינוי לבית הלורדים. במקביל לתפקיד הזה, מנדלסון גם כיהן בעוד תפקידים ממשלתיים, חלקם חשובים יותר וחלקם יותר טקסיים. ב-2024 הוא מונה לתפקיד השגריר בוושינגטון על-ידי קיר סטארמר.
על פניו, למנדלסון יש רזומה עשיר שמצדיק מינויים רגישים כאלו. אבל זה יותר מורכב מכך. למשל, הוא התפטר פעמיים מהממשלה: בדצמבר 1998 הוא עשה זאת על רקע חשיפה שמנדלסון לקח הלוואה גדולה (וללא ריבית) מחברו למפלגה את השניים ישבו באופוזיציה, מבלי שהצהיר על כך כנדרש. הפעם השנייה הגיעה ב-2001, אז הוא התפטר מתפקיד שר צפון אירלנד, לאחר שניסה להשתמש במעמדו כדי לעזור למיליארד ההודי סריצ’נד הינדוג’ה לקבל דרכון בריטי. ובאופן מדהים, הוא המשיך לקבל משרות מיניסטריאליות וממשלתיות. זה לא שהדברים עברו ללא הרמות גבה, והיו רבים בלייבור שלא חשו בנוח עם המינוי שלו לתפקיד השגריר בוושינגטון (וגם על רקע העובדה שהוא נחשב לנער לעניינים מלוכלכים של הלייבור), בעוד דווקא ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ פרגן.
ומה קרה עכשיו?
כשבוושינגטון הבירה היה זה יום שני בערב, ועדת הפיקוח והרפורמה של בית הנבחרים האמריקאי (הבית התחתון בקונגרס) שחררה לאוויר העולם את “ספר יום ההולדת” של הטורף המיני ג’פרי אפסטין מ-2003, ובו מכתבים שקיבל ליום הולדתו ה-50 מכל מיני אנשים בעלי עוצמה, כסף וקשרים. אחד מהם, כך התברר, הוא הלורד פיטר מנדלסון. התקשורת הבריטית עסקה במכתב הזה באופן נרחב ביום שלישי (שעון בריטניה), שכן שם מנדלסון תיאר את אפסטין כלא פחות מ”החבר הכי טוב שלי” (best pal).
This is as dodgy as hell.
In 2003, Peter Mandelson sent a 10 page (!) birthday message to Jeffrey Epstein.
Mandelson was the UK’s ambassador to the US at the time.
But who sends a 10 page birthday message to a business acquaintance? This is just a few of those pages. pic.twitter.com/r2c5XR5OZz
— Miss Jo (@therealmissjo) September 9, 2025
עצם קיום הקשר בין מנדלסון לאפסטין אינו חדש, וידוע לפחות מאז 2019, במקביל לחשיפת הקשר עם הנסיך אנדרו. הדבר גם עלה לקראת כניסת המינוי לשגריר לתוקף בתחילת 2025, אז הפייננשל טיימס שאל אותו בנושא. מצד אחד, מנדלסון אמר שהוא “מתחרט” על כך שאי-פעם הכירו לו את אפסטין. מצד שני, הוא גם אמר ש”זו אובססיה של הפייננשל טיימס והאמת שכולכם יכולים ללכת להזדיין”. אין על הדיפלומטיה הבריטית. בכל מקרה, ההתנערות הזו מאפסטין פחות משכנעת אחרי שיש מכתב (עם נוסח דיי משתפך והרבה תמונות) בו הנ”ל מכונה כ-best pal. בהתאם, קורבנות של אפסטין דרשו את פיטוריו של מנדלסון.
רגע, לא סיימנו: באותו ערב (ג’) הטלגרף חשף שב-2009, כשפיטר מנדלסון היה שר התעשייה והמסחר, הוא סייע לאפסטין להשיג עסקה על עסק בנקאי בבעלות ציבורית. בשלב הזה כבר היה ידוע שאפסטין הוא פדופיל שמסרסר בקטינות, ולמעשה בשלב שמנדלסון עזר לו הוא רק השתחרר מהכלא. רוצה לומר, אם מנדלסון מתחרט על כך שהכירו לו את אפסטין, זה כי תפסו אותו.
עולים מדרגה
כעת השאלה הייתה היא מה ראש הממשלה קיר סטארמר, האיש שמינה את הלורד מנדלסון לתפקיד השגריר, ידע מכל זה. כשהפנו לדאונינג 10 שאלה על הגילוי החדש, נמסר שמנדלסון כבר נשאל על הנושא והביע חרטה, ולכן לראש הממשלה עדיין יש אמון בו. זה קצת מתחמק, אבל עוד אפשר להבין: השאלה הזו הופנתה לפני החשיפה של הטלגרף, כך שניתן לטעון שהקשר לאפסטין אכן ידוע כבר שנים רבות, ואם מה ששופך אור חדש זה מכתב מ-2003 אז אולי בכל זאת אפשר למחול על כך. בעיקר אם בריאיון ביום למחרת (ד’) הוא שוב הביע חרטה.
אלא שאז הגיע הסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה, שהאיר את שיקול הדעת של סטארמר באור אחר לגמרי. ראשת האופוזיציה קמי בדנוק, שלרוב מספקת שם הופעות חלשות משהו, התעלתה על עצמה הפעם. היא דרשה לדעת האם סטארמר ידע על המידע שנחשף, והוא רק ענה שהליך המינויים נעשה לפי כל הנהלים. היא שאלה אם הוא ידאג לחשוף את כל המסמכים שנוגעים לקשרים האישיים והעסקיים של מנדלסון עם אפסטין, וסטארמר שוב תלה הכל בפרוצדורה. כפי שבדנוק היטיבה לתאר: השאלה היא לא ההליך, אלא השיפוט של ראש הממשלה. בהמשך אותו סשן עלה לדבר ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי, ששאל לגבי האפשרות שיש לממשל טראמפ חומרים מביכים נוספים על מנדלסון בזמן שזה אמור לנהל את המשא ומתן עם האמריקאים על היחסים בין המדינות. ושוב, מה שקיבלנו מסטארמר היה תמיכה במנדלסון.
צריך להגיד, כל הסיטואציה הזו לא הייתה צריכה לקרות. בדנוק הייתה צריכה להגיע לפרלמנט כשפיטר מנדלסון כבר אורז את החפצים במשרד שלו אחרי שקיבל הודעת פיטורים. במקום זה, סטארמר הגן עליו כמעט בחירוף נפש. לא היה לכך שום צידוק. מה גם שבאופן זה סטארמר גרר את עצמו לתוך המדמנה הזו במקום להתנער ממנה. לא פלא שאחרי הסשן הזה בפרלמנט התחילו להגיע קריאות גם מהלייבור לפטר את מנדלסון.
הפיטורים
בסופו של דבר, אתמול (ה’) בצהריים הלורד פיטר מנדלסון פוטר מתפקיד השגריר. הדבר הגיע בעקבות חשיפה של אימיילים של השגריר, לפיהם הוא שלח מכתבי תמיכה לאפסטין ב-2008, כשעמד בפני עונש מאסר. באחד מהם, מתברר, הוא אפילו טען שההרשעה שגויה וצריך לערער עליה. סטיבן דוטי, השר לענייני אירופה וצפון אמריקה במשרד החוץ, הסביר לפרלמנט שבשל המידע הזה מנדלסון פוטר באופן מידי. משרד החוץ הסביר זאת לתקשורת כפעולה לאורו של מידע חדש שנחשף. ניתן לתהות כמה המידע באמת חדש, וכמה סטארמר הבין שבאמת אין בררה. מנדלסון, במכתב לעובדי השגרירות, שוב הביע חרטה על קשריו עם אפסטין וקיבל את החלטת ראש הממשלה לפטרו. בנוסף, חברת לובינג שמנדלסון היה ממייסדיה עושה צעדים כדי לקנות את המניות של השגריר לשעבר ולנתק איתו קשרים.
אבל זה לא היה סוף הצרות של סטארמר. זוכרים את הטענות שלו להליך תקין במינוי של מנדלסון? ובכן, לפי סקיי ניוז שירותי הביטחון העלו במהלך ההליך הזה חששות מהמינוי, ובדאונינג 10 לא עשו עם זה מספיק. סטארמר לא בהכרח נחשף למידע הזה באופן אישי, אבל זה כן מעלה שאלות לגבי תקינות המינוי הזה. בדאונינג 10 מכחישים מעורבות במינוי הזה, אך לא את עצם ההתעלמות מאזהרות גורמי הביטחון. אלא שלפי הטלגרף, מורגן מקסוויני, ראש הסגל של סטארמר ומי שמקורב מאוד למנדלסון, לחץ באופן אישי כדי שהמינוי ייצא לפועל. לא רק זה, הוא גם היה מי שעיכב את סטארמר מלפטר את מנדלסון בשלב מוקדם יותר, בזמן ששאר היועצים כבר המליצו להראות לו את הדלת.
בעיות בשיפוט
אני חושב שהתקלה הראשונה לגבי הלורד פיטר מנדלסון הייתה שהוא מונה שוב לממשלה ב-2008. שר שצריך להתפטר פעמיים בגלל התנהלות שהיא במקרה הטוב לא אתית ובמקרה הרע פלילית, לא צריך לקבל הזדמנות שלישית. בהתחשב בכך שעד למינוי שלו לשגריר גם קשריו עם אפסטין היו ידועים, באמת שכבר היה ברור שזה לשחק באש. אמת, הוא הצליח ליצור מערכת יחסים חיובית עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אבל כפי שמזהיר שר החוץ לשעבר ג’רמי האנט (שמרני), טראמפ אוהב מנצחים, וכל השערוריות האלו מוחקות את הילת הניצחון של סטארמר מהשנה שעברה. וכל זה כשבשבוע הבא טראמפ אמור להגיע לבריטניה לצורך ביקור מדיני.
אבל מילא המינוי. סטארמר היה צריך לפטר את מנדלסון ברגע שהטלגרף חשף את אותה עסקה שנעשתה אחרי ההרשעה. במקום זה, הוא השפיל את עצמו, הביא חברי לייבור ללחוץ עליו לבעוט אותו החוצה, ובסוף עשה את הצעד המתבקש רק אחרי שניסה את כל השאר. בהתחשב בכך שרק באותו סשן של שאלות לראש הממשלה הוא לעג לשמרנים על כך שנתנו הזדמנויות שניות לפריטי פאטל, זה מביך. לרבים זה מזכיר את פרשת כריס פינצ’ר, שהביאה לנפילתו של בוריס ג’ונסון, ובהתאם יש בכירים בלייבור שתוהים כמה סטארמר יוכל לשרוד לאחר הדבר הזה. ככל הנראה יש לו עוד קצת זמן, אבל לא בטוח כמה.