שנה לבחירות 2024, שהביאו עמן מהפך שלטוני והביאו לקיר סטארמר את המפתחות לדאונינג 10. אז כיצד נראתה השנה הראשונה של ממשלת הלייבור הזו? אין הרבה מקום למחמאות: התחושה היא של חוסר תפקוד, האבטלה והאינפלציה עלו בעוד הצמיחה נשארה שטוחה. מספר מבקשי המקלט שנכנסים באופן לא מוסדר עלה דרסטית. היחסים עם בעלות ברית הידרדרו משהו, כפי שניתן ללמוד מהשארת בריטניה מחוץ ללופ בנוגע לתקיפות באיראן. מצד שני, כן היו הישגים: ההכנסה עלתה, הסכמי סחר הושגו והממלכה מיצבה את עצמה ככוח ביטחוני מרכזי באירופה. התוצאה הסופית היא בינוניות שמשדרת עגמומיות, ויש כבר מי ששולפים סכינים | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
היום (ו’) לפני שנה התקיימו בחירות 2024, בהן הלייבור זכתה לרוב פרלמנטרי עצום. כלומר, היום הוא היום ה-365 לכהונתו של קיר סטארמר כראש הממשלה (טוב נו, אני לא עושה ביום השנה לכהונה כי למחר אני מתכנן לכם משהו אחר). זו נקודת ציון נהדרת לעצור רגע, להסתכל לאחור, ולנסות להבין איזה מין ראש ממשלה מתהווה כאן מול עינינו.
הרקע של סטארמר
קיר סטארמר נבחר לפרלמנט לראשונה ב-2015, כשהלייבור הונהגה על-ידי אד מיליבנד. אז השאיפות הפוליטיות של סטארמר היו הרבה יותר קטנות: הוא רצה להיות התובע הכללי של מיליבנד (המקביל ליועץ המשפטי לממשלה בישראל, שבבריטניה הוא שר בממשלה). זה היה הגיוני: לפני כן סטארמר היה פרקליט המדינה, ומבחינתו התובע הכללי היה ההתקדמות הטבעית בסולם. אלא שהלייבור הפסידה באותן בחירות, מיליבנד התפטר מיד וסטארמר התחיל להתקדם בסולם המפלגתי תחת ג’רמי קורבין. בבחירות 2019 קורבין הביא להפסד כואב, ובשלב הזה סטארמר החליט להתמודד להחליפו – וניצח. כך, ההפסדים של האנשים סביבו שינו לו את התכניות עד שהוא נהיה למועמד לראשות הממשלה, שהצליח לזכות בתפקיד. זה הביא רבים להגיד שסטארמר הוא תובע כללי שמצא את עצמו ראש הממשלה.
מה שצריך לזכור מכל העניין הזה הוא שסטארמר, יותר משהוא פוליטיקאי, הוא עורך דין. אמנם לשניהם יצא שם של אנשים נכלוליים, אבל סט הכלים של כל אחד מהמקצועות הוא שונה. סטארמר ביקש ליישם את היותו עורך דין במסגרת הפוליטית, אבל מצא את עצמו צריך להיות הפוליטיקאי הבכיר ביותר. כמו כן, סטארמר נכנס לתפקיד כשהוא פרלמנטר לא מאוד ותיק. אלו שני דברים שרצוי לזכור כשתקראו את הדברים הבאים.
האווירה הכללית
בגדול, התחושה היא של חוסר תפקוד. וזה ראוי לציון, כי מעל לכל ההבטחות, עלתה זו שחוסר התפקוד של השמרנים יסתיים ושלממשלה ייכנסו אנשים שגם אם הם יעשו טעויות, הם לפחות לא יעסקו בתככים כמו במפלגה השנייה. אז המינון של התככים אולי ירד, אבל תחושה של תפקוד אין. זה עוד יותר בולט על רקע העובדה שבבחירות הלייבור זכתה לרוב עצום. הדוגמה האחרונה לחוסר התפקוד הזה הגיעה ממש השבוע, כשהממשלה נאלצה לגנוז בפועל את רפורמת הרווחה שלה בגלל מרד פנימי במפלגה.
למה זה קרה? קודם כל, כי סטארמר פוליטיקאי לא מוצלח. פוליטיקאי טוב צריך לדעת להסתדר עם בני אדם. אחד הדברים שסייעו לקלמנט אטלי להיות כה אפקטיבי, למרות שהלייבור אז הייתה מפולגת כמו היום, זה שהוא התעניין בחברי הפרלמנט שלו. לא רק שהבקבנצ’רס היום מרגישים שסטארמר לא טורח לתקשר איתם, אלא שאפילו הוא עצמו הודה אתמול (ה’) שהוא לא שם לב לכך ששרת האוצר רייצ’ל ריבס דמעה לידו בפרלמנט. הוא הסביר שענה לשאלות הפרלמנטרים, אבל לקח לו זמן רב עד שדיבר איתה, וייתכן שבעיקר בגלל ההשפעה של הסיפור על השווקים. הוא גם פוליטיקאי גרוע כי הוא יוצא מנקודת הנחה שהוא פשוט ינהל את העסק והציבור כבר יבין הכל ויודה לו, כשבפועל צריך גם לדעת לספר סיפור. זה לא הוגן, אבל אלו החיים.
עניין שני הוא שהיו סימנים מקדימים: כפי שראש הממשלה הקודם אישי סונאק אמר, לסטארמר “אין תכנית”. כלומר, סטארמר כן הבטיח דברים, וכן היה לו מצע, אבל זה כאילו הוא נמנע מלהגיד דברים בעלי משמעות מחשש שזה ירחיק מצביעים. עושה רושם שהוא לא באמת ידע מה הוא רוצה לעשות כשיגיע לדאונינג 10. הדוגמה הטובה ביותר היא, שוב, רפורמת הרווחה. המטרה מאחוריה לא הייתה שיפור מערכת הרווחה, אלא לקצץ בהוצאות, מה שגרם לרפורמה נמהרת ולא אפויה. בהתאם, אנשים לא בטוחים במה הוא מאמין.
אז עם כל זה, מה הפלא שהפופולריות של הממשלה על הקרשים?
מדיניות כלכלית
ומאווירה למדיניות. בכלכלה, הדבר שמעסיק את הבריטים פחות או יותר מכל, קשה לדבר על הצלחות של ממש. סטארמר דיבר רבות על צמיחה כלכלית גבוהה כמטרה עליונה של ממשלתו. מבחינה תקציבית, הלייבור כבלה את עצמה לכללים פיסקליים נוקשים לגבי החוב הלאומי, ובו בזמן ביקשה להימנע מהעלאת מסים או מדיניות צנע.
באוקטובר, שרת האוצר רייצ’ל ריבס הציגה תקציב עם מעט מאוד מרחב תמרון פיסקלי, הידוק של החגורה והעלאת הביטוח הלאומי למעסיקים – האחרונה נחשבת להפרת הבטחת בחירות, למרות שהלייבור מתרצת שהיא הבטיחה לא להעלות מסים על “אנשים עובדים”. הדבר לא גרם לתגובות חיוביות בשווקים, ונחשב למאט צמיחה. סטארמר, יצוין, הכין את הציבור לתקציב הזה עם נאום משלו שסיפר על כך שהמדינה הולכת לתקופה קשה. לאחרונה הוא הודה שזו הייתה טעות מצדו לשאת נאום כזה, שכן הוא “סחט את התקווה” מהציבור. באביב ריבס הציגה עדכון לתקציב, שנחשב לכזה שפוגע בשכבות החלשות.
והנה קצת נתונים: לפי נתוני המשרד לסטטיסטיקה לאומית (הלמ”ס הבריטית), טרם כניסתו של סטארמר לדאונינג 10 האבטלה עמדה על 4.2%, וכעת היא על 4.6%. האינפלציה עלתה מ-2% ביוני 2024 ל-3.4% במאי 2025. הצמיחה בעשרת החודשים הראשונים (יולי-אפריל) הייתה 0.9%. מעבר לזה שזה רחוק מלהרשים, זה גם פחות מעשרת החודשים שקדמו להם (1.1%) ומהתקופה המקבילה שנה קודם לכן (1%). מצד שני, ההכנסה הריאלית עלתה בשנה הזו ב-1.8%, עלייה חדה יותר מהשנה שלפניה ומשמעותית יותר הממוצע ארוך הטווח של 0.8%. עולה הרושם, אם כן, שברמת המאקרו ממשלת סטארמר לא ממש מספקת את הסחורה. ברמת המיקרו, שבפועל יותר מעניינת את האזרחים, יש יותר הצלחות.
הגירה
הלאה. עניין שמאוד מעסיק את הבריטים הוא הגירה. כולם מבטיחים לצמצם את ההגירה, החוקית וכמובן שאת הבלתי חוקית. סטארמר השיק תכנית הגירה חדשה שתקשה על מהגרי עבודה להיכנס ועוד יותר להישאר לטווח ארוך. אבל הוא הצליח לעשות גם עמה טעויות, גם משום שהוא לא נתן מענה לבעיות שנכון להיום ההגירה היא זו שפותרת (לדוגמה, מחסור בכוח אדם במקצועות חיוניים כמו סיעוד), אבל עוד יותר בגלל האופן בו הציג את התכנית. בנאום ההשקה, הוא אמר שבריטניה הופכת להיות “אי של זרים”, במה שנראה כמו הדהוד לרטוריקה הקסנופובית של אנוך פאוול בנאומו המפורסם “נהרות של דם” מ-1968. מאז הוא הספיק להביע חרטה גם על זה. אבל עצם המוכנות שלו להשתמש במונח כזה, שלרוב משמש כמשרוקית כלבים, גרמה לסטארמר להיראות כמי שמוכן להצטרף לימין הפופוליסטי לטובת רווח פוליטי קצר מועד.
מול ההגירה הבלתי חוקית, הממשלה הציגה הצעת חוק שתיתן עוד סמכויות ליחידות לוחמה בטרור נגד סוחרי בני אדם. כמו כן, הוצבה יחידה חדשה וייעודית לנושא. במקביל, הממשלה עובדת על הסכם מול צרפת, כך שצרפת תקלוט מבקשי מקלט שנכנסו לבריטניה באופן לא מוסדר דרך תעלת למאנש, ועל כל אחד כזה צרפת תשלח לבריטניה מבקשי מקלט שיש להם קייס להיות בבריטניה, בעיקר במקרים של איחוד משפחות. ההסכם הזה זוכה להתנגדות ממדינות ים תיכוניות באיחוד האירופי, שחוששות שחלק ממבקשי המקלט יחזרו אליהן.
ואיך זה נראה מבחינת הנתונים? קשה לדבר על הגירה חוקית, מהסיבה הפשוטה שהמשרד לסטטיסטיקה לאומית מספק נתונים שנתיים כל חצי שנה, כך שיש לנו למעשה נתון שכולל חצי של סטארמר וחצי שנה של סונאק. אבל בכל הנוגע למבקשי מקלט שחוצים את התעלה, הנתונים ברורים מאוד: מספר האנשים שנכנסו באופן זה לבריטניה עלה דרסטית תחת הלייבור, ועקף את ה-40 אלף ב-12 החודשים החולפים, עלייה של 38% לעומת 12 החודשים שקדמו להם. הדבר נובע מכך שסוחרי האדם התאימו את עצמם לשיטות האכיפה החדשות. אבל זה לא מוריד מאחריותה של הממשלה.
מדיניות הבריאות
כמובן, אי-אפשר לדבר עם בריטים על הציפיות שלהם מפוליטיקה בלי לדבר על ה-NHS, המוסד הלאומי האהוב. אהוב, אבל להגיד עליו שהוא מקרטע יהיה בגדר מחמאה. לכן, כל ממשלה רצינית תהיה חייבת להתייחס אליו. רק אתמול (ה’) הוא השיק תכנית לעשר שנים לשיפור ה-NHS, שבמרכזה העברת המוקד העיקרי של קבלת הטיפולים הרפואיים מבתי החולים למרכזים קהילתיים, מהם ייבנו עוד, שיפור אפליקציית ה-NHS כדי שתוכל לתת מענה ראשוני ולא רק לסייע לקבוע תורים וחקיקה שתביא להפחתת הצריכה של אלכוהול ואוכל לא בריא כדי שפחות אנשים יזדקקו לטיפול רפואי מלכתחילה. בסך הכל, מבחינת תפישת העולם – קירוב הטיפול הרפואי לקהילה ורפואה מונעת – מדובר באחד המקרים היחידים בהם הוצגה תפישה קוהרנטית עוד לפני הבחירות, וסטארמר דבק בה.
ואיך דברים נראים בינתיים? סטארמר ושר הבריאות וס סטריטינג אוהבים מאוד לספר שבזמן שהם הבטיחו במקור להוסיף 2 מיליון תורים לרופאים בתוך שנה כדי להוריד את רשימות ההמתנה, הם הצליחו להוסיף 4 מיליון ועוד חודשים לפני הזמן. אבל כפי שהוסבר במספר כלי תקשורת, זה הרבה פחות מרשים ממה שזה נשמע. ההבטחה המקורית מראש לא הייתה אמביציוזית במיוחד, ולו הייתה מושגת לבדה היה מדובר בעלייה המתונה ביותר מאז הקורונה. עם המספרים שהושגו בפועל, בין יולי 2024 למרץ 2025 מספר התורים עלה ב-8%. זה נחמד, אבל בתקופה המקבילה בשנה שלפני כן התוספת הייתה 10.6%, ובזו שלפניה 7.9%. אז זה לא שהתוספת הזו חסרת חשיבות, אבל היא ממש לא בגדר הצטיינות יתרה. ישנה גם עלייה מתונה בשיעור האנשים שפונים למיון ומקבלים מענה תוך פחות מארבע שעות, אבל היא כל-כך מתונה שזה בגדר סטגנציה.
מדיניות חוץ
הרקורד של סטארמר בתחום מדיניות החוץ הוא מעורב. מצד אחד, הוא עשה דברים ראויים לציון: כשארצות הברית תחת דונלד טראמפ החליטה להפוך לפחות אקטיבית בתמיכה באוקראינה, סטארמר היה מאלו שהרימו את הכפפה והובילו מאמץ ביבשת כדי להבטיח שזו לא תופקר. ניתן גם לדבר על הסכם ההגנה ההדדי אליו הגיע עם גרמניה (ושייחתם בהמשך החודש), שנותן לאחרונה לחסות תחת המטרייה הגרעינית הבריטית ובכך הופך את בריטניה לכוח משמעותי יותר באירופה. סטארמר גם הצליח להגיע לשורת הסכמים: הסכם סחר מלא עם הודו, הסכם חלקי עם ארצות הברית כדי להימנע לפחות חלקית ממכסי הענק שהטיל טראמפ על העולם כולו, והסכם התחלתי לשדרוג היחסים עם האיחוד האירופי. על כל ההסכמים האלו יש השגות וביקורת, אבל באופן כללי הם יותר הצלחה מכישלון.
אבל במדיניות הביטחונית מחוץ לאירופה התמונה שונה. למרות שאחרי 7 באוקטובר ראש האופוזיציה סטארמר הסביר למה הפסקת אש עם חמאס באותו שלב תהיה רעיון רע, כראש ממשלה הוא היה פחות נוח לממשלת ישראל מקודמו רישי סונאק. ממשלתו משכה עתירה ל-ICC נגד הוצאת צווי מעצר לנתניהו וגלנט, חידשה את המימון לאונר”א, הקפיאה 8.5% מרישיונות ייצוא הנשק לישראל, השעתה שיחות על הסכם סחר עם ישראל, הטילה סנקציות על השרים סמוטריץ’ ובן גביר והייתה חלבית מאוד בתגובתה למלחמת ישראל-איראן, ונתנה גיבוי רק לאחר התקיפה האמריקאית. בנוסף, ההסכם אליו הגיע עם מאוריציוס על ארכיפלג צ’גוס נחשב בעיניי רבים לחרפה, למרות ששמר על דייגו גרסיה בידיים בריטיות. כל אלו הביאו לכך שארצות הברית וישראל השאירו את בריטניה מחוץ ללופ לגבי איראן – פגיעה מובהקת במעמדה הבינלאומי.
הדברים האלו לא מגיעים מתוך שנאה לישראל או למערב (סטארמר הוא פרו-ישראלי מובהק). אבל הוא קודם כל מאמין גדול, כמעט באופן נאיבי, במשפט הבינלאומי ובמוסדות הבינלאומיים. יחד עם התובע הכללי שלו הלורד ריצ’רד הרמר, הממשלה כבלה את עצמה לחוקים שרבים רואים כלא רלוונטיים. וגם, בנוסף, תמיכה בישראל אינה צ’ק פתוח, ומרגע שהמלחמה בעזה נראתה לבריטים כחסרת תכלית, סטארמר לא התכוון להמשיך עם זה.
עוד כמה דברים
לזכותו של סטארמר ניתן להגיד שכן יש לו הרבה יוזמות: הוא עובד על ארגון מחדש של השלטון המקומי באנגליה, כך שהוא יקבל הרבה יותר סמכויות. הוא מחזיר את הרכבות לבעלות ציבורית. הוא עמל על ביטול המקום של הלורדים בירושה בבית הלורדים, כדי להפוך את הבית העליון למעט יותר דמוקרטי (אך גם לזה יש מתנגדים). הוא הקים את GB Energy, שהייתה אמורה להיות חברת אנרגיה בבעלות המדינה (שתתחרה בחברות הפרטיות), אבל לבסוף הפכה לגוף שמטרתו השקעות בתחום. חלק מהדברים האלו הם לחלוטין בשמאל, אבל לא בשמאל הרדיקלי, וחלק גם מאוד בקונצנזוס (נגיד, הלאמת הרכבות).
היו גם עניינים של חוק וסדר. היו פארסות כמו הסירוב שלו להקים ועדת חקירה בנושא ה-grooming gangs עד שחקירה אחרת המליצה על זה בכל זאת. היה גם את כל המתנות והפינוקים שסטארמר עצמו וגם בכירים במפלגתו קיבלו, במה שנראה כמו שערוריות בשלב מוקדם מדי של הממשלה. מצד שני, היו גם מקרים של טיפול מוצלח, כמו למשל ההתנהלות מול המהומות שהצית הרצח בסאות’פורט – סטארמר אמנם זכה לביקורת, אבל לדעתי בשורה התחתונה הוא היה אפקטיבי, בטח ביחס למישהו שאז היה רק קצת יותר מחודש בתפקיד.
לסיכום ומבט לעתיד
בשורה התחתונה, השנה הראשונה של קיר סטארמר בדאונינג 10 הייתה בינונית למדי אם רוצים שיפוט מקל. היו הישגים והצלחות, אבל הם טובעים לא רק בנתונים פחות מחמיאים ובכשלים, אלא גם באווירה כללית של דכדוך, לא מעט בגלל התנהלות הממשלה. סטארמר, בסופו של דבר, הוא יותר עורך דין מפוליטיקאי. קצת בדומה לגנרלים הישראלים שחושבים שהם יכולים להצליח באותה קלות בפוליטיקה ומגלים שזה עולם אחר לגמרי, נראה שכך סטארמר חווה את המעבר מהתביעה הכללית לפרלמנט, ושהוא עדיין לא למד הכל. החוק הבינלאומי, למשל, הוא חשוב – אבל הדבקות של סטארמר בכל פסיק בו באופן שלא מאפשר עבודה כבר נהייתה מגוחכת.
ולאן פנינו עכשיו? לכאורה, לסטארמר יש ארבע שנים להשתפר, וזה אפשרי לחלוטין. אלא שבסקיי ניוז דיווחו שבלייבור כבר מדברים על הדחתו של קיר סטארמר בחודשים הקרובים, או לכל המאוחר במאי אם הבחירות המקומיות ולפרלמנטים של ויילס וסקוטלנד יהיו קטסטרופליות. צריך להבין שבפוליטיקה הבריטית, ראש מפלגה שמסוגל להביא את אחד ההישגים הקשים ביותר – הבאת מפלגת אופוזיציה לשלטון במדינה שממעטת בהחלפת שלטון – כמעט תמיד זוכה להנהיג אותה עוד מערכת בחירות אחת לפחות. כך היה עם אטלי, וילסון, הית’, ת’אצ’ר, בלייר וקמרון. כדי למצוא מישהו שלא קיבל את ההזדמנות הזו צריך לחזור עד צ’רצ’יל, שהתפטר ב-1955 אחרי שמפלגתו לחצה עליו בגלל שכבר היה קשיש וחולה.
הפואנטה שלי היא שהדחה של סטארמר בלי שיקבל עוד מערכת בחירות תהיה כמעט חסרת תקדים בפוליטיקה הבריטית בת זמננו. אבל כשהלייבור מפגרים בסקרים באופן עקבי אחרי מפלגת הרפורמה של נייג’ל פרג’, כשרק אתמול ג’רמי קורבין וחברת הלייבור לשעבר זארה סולטאנה הודיעו שיקימו מפלגה חדשה שעלולה לגנוב קולות משמאל – התחושה היא של זמנים נואשים. וכשהזמנים נואשים, הסכינים נשלפות. אז האם נזכה לסכם שנתיים של קיר סטארמר? לדעתי סביר מאוד, אבל ממש לא מובטח.