גם כשלרשותו רוב פרלמנטרי עצום, ראש הממשלה, מתברר, אינו יכול לעשות ככל שיחפוץ. קיר סטארמר מוצא את עצמו נאלץ להתמודד עם מרד גדול ממדים במפלגתו סביב רפורמות ברווחה שבכוונתו להעביר. סטארמר מנסה להיראות שהוא לא מתכופף בפני המרד, אבל המספרים כה גבוהים שלמורדים יש יכולת תאורטית להפיל את החקיקה. בזמן שהממשלה לא מצליחה לשכנע את המורדים לרדת מהעץ והניסיונות הופכים לנואשים מרגע לרגע, האופוזיציה מנסה להציב תנאים כדי לתמוך בחקיקה מבחוץ, מה שגם יהיה משפיל עבור סטארמר. כעת, כבר ייתכן שהממשלה תצטרך להתפשר ולהכניס תיקונים בחקיקה. איך שלא יהיה, ראש הממשלה נראה הרבה יותר חלש, למרות הרוב העצום שלו | צילום: לורן הארלי, דאונינג 10
לפי סקירה של המכון לממשל (Institute for Government, מעין מקבילה בריטית של המכון הישראלי לדמוקרטיה), בבחירות 2024 השיג לממשלת הלייבור בראשותו את הרוב הפרלמנטרי השני הכי גדול בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, כשבמקום הראשון הרוב שהשיג טוני בלייר ב-1997. אם משקללים החוצה את חברי שין פיין, שלא תופסים את מקומם בפרלמנט, מדובר בכלל בתיקו על המקום הראשון. כך או כך, הרוב ענקי. מאז הוא התכווץ מעט בשל חברי מפלגה שהושעו ממנה או התפטרו, אבל הוא עדיין מרשים, ועומד על 165 חברי פרלמנט. פירוש הדבר הוא שכדי להפיל חקיקה, יש צורך להביא 83 חברי מפלגה שיתנגדו לה. זה לא מעט. לאחר הבחירות פרופ’ טים בייל, מומחה לפוליטיקה הבריטית, אמר לבלוג שבזכות הרוב הנ”ל ראש הממשלה קיר סטארמר “יכול בעיקרון לעשות את מה שהוא רוצה או צריך בלי יותר מדי בעיות”. על פניו, נשמע הגיוני. אלא שמרד במפלגה עשוי ללמד את סטארמר שיעור במגבלות הכוח, ועל הדרך גם לערער את סמכותו.
מה העניין?
אם אתם זוכרים, מוקדם יותר השנה כתבתי על כוונת הממשלה לקצץ בהוצאות הרווחה, בעיקר על-ידי הגבהת הרף לזכאות לקצבאות נכות, וכמו כן גם קיצוץ בגובה חלק מקצבאות הנכות (יצוין שכדי לאזן, יהיו קצבאות מסוימות שיועלו). הסיבה היא, כמובן, הצורך לאזן את התקציב. מאחר שבממשלה לא מעוניינים להעלות מסים או להגדיל את הגירעון, צריך לקצץ בהוצאות, והקיצוץ המדובר יכול לחסוך 5 מיליארד ליש”ט מדיי שנה. אבל כדי למסגר את זה יותר טוב, הממשלה מוכרת את זה כהחזרת אנשים לעבודה, שכן חלק מהקצבאות המקוצצות הן למי שהנכות פטרה אותם מהצורך לחפש עבודה. הדבר הזה ממש לא עבר בגרון להרבה מאוד חברי פרלמנט מהלייבור, בעיקר החדשים שבהם. הסיבה דיי הגיונית: הלייבור היא מפלגה שמגדירה עצמה כסוציאליסטית. אם חברי המפלגה היו רוצים לקצץ ברווחה, הם כנראה היו מצטרפים למפלגה השמרנית. צריך לציין שהם לא מתנגדים לחלקים שיכריחו את מי שיכולים לעבוד לעשות את זה, אבל חוששים שחלק מהאמצעים ידחפו נכים אל מתחת לקו העוני.
בהתאם, היה חשש למרידה פנימית במהלך ההצבעה בפרלמנט על הרפורמה, ולכן הממשלה ניסתה ללכת מעט לקראת אותם חברי לייבור. זה לא היה הרבה, אבל באמצע יוני שרת הרווחה ליז קנדל אמרה שתקופת ההסתגלות למי שיאבדו את זכאותם (כלומר, התקופה בה הם יקבלו קצבה למרות שכבר לא זכאים לה) תוארך מארבעה שבועות ל-13. זה נעשה בשלב בו היו 42 חברי פרלמנט מהלייבור שחתמו על מכתב נגד הרפורמה. בהתחשב בכך שעד שלשום (ג’) כבר היו למעלה ממאה חברי פרלמנט מהמפלגה שחתמו על תיקון לחוק שלמעשה יפיל אותו – שמנמק את הצורך לעצור את החקיקה בכך שכך שהוא ידחוף רבים לעוני, השפעות על שוק העבודה וחוסר בהתייעצות לפני תחילת החקיקה – הרי שקשה להגיד שניסיון הריכוך הזה עבד. אתמול כבר היו יותר מ-120, בנוסף לחברי פרלמנט ממפלגות אחרות. להזכירכם, במצב בו כל חברי הפרלמנט מתייצבים להצביע, מספיקים 83 חברי לייבור שיתנגדו. למרות מאמצי הממשלה, עד כה רק חברת פרלמנט אחת הורידה את שמה מהתיקון.
האפשרויות שעומדות בפני הממשלה
לממשלה במצבים כאלו יש שלוש אפשרויות: לרדת מהעץ, להצליח לשכנע את חברי מפלגת השלטון להצביע בעד, או לפנות לאופוזיציה. מאחר שליז קנדל הבהירה שהריכוך שהציעה “לא נתון למשא ומתן”, אפשר להבין מכך שירידה מהעץ לא תהיה פה. גם קיר סטארמר וסגניתו אנג’לה ריינר אמרו שאין שום כוונה לדחות את מועד ההצבעה, שמתוכנן ליום שלישי הקרוב (1 ביולי), כך שנכון לעכשיו הממשלה לא מתכוונת להתפשר (אם כי ישנם דיווחים שאולי ההצבעה בכל זאת תידחה).
הממשלה עושה מאמצים לשכנע את חברי הלייבור לרדת מהעץ בעצמם, במה שלפי עדויות נע בין חנופה לאיומים. בינתיים, לא רק שזה לא עובד, אלא שהם אפילו מקבלים תמיכה מדמויות מפתח במפלגה דוגמת ראש עיריית לונדון סאדיק קאן וראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם, וכמו כן ממזכ”ל קונגרס איגודי העובדים (TUC) פול נוואק. חברי פרלמנט אמרו שהם לא מפחדים מסנקציות כמו השעיה מהמפלגה. במילים אחרות, למרות שהממשלה מנסה לעבוד על זה, קשה לבנות על כך שהאפשרות הזו תוביל למשהו. החתומים, חשוב להגיד, מדגישים שהם לא רוצים להפיל את הרפורמה לחלוטין אלא לעכב אותה כדי לשפר אותה.
זה משאיר אותנו עם האפשרות השלישית: פנייה לאופוזיציה. זה קרה בעבר, למשל כשהלייבור תחת סטארמר סייעה לממשלתו של בוריס ג’ונסון להעביר תקנות חירום מול האומיקרון אל מול מרד שמרני. במקרה הזה, יש לסטארמר יתרון: בישראל תמיד אומרים שרק ממשלות ימין יכולות לפנות שטחים (ע”ע סיני ורצועת עזה), שכן רק הן יכולות לזכות בגיבוי מהאופוזיציה במקרה של בקע פנימי. הדבר יכול לעבוד באותו אופן עבור ממשלת לייבור שרוצה להעביר רפורמה בעלת אופי של ימין כלכלי. אחרי התלבטויות, ראשת האופוזיציה קמי בדנוק התנתה תמיכה כזו בשלוש התחייבויות של סטארמר: קיצוץ רציני בתקציב הרווחה, הכנסת אנשים למעגל העבודה והימנעות מהעלאת מסים. שני הסעיפים הראשונים תמוהים, מאחר שהם גם כך מטרה מוצהרת של הצעת החוק, ועדיין אתמול (ד’) בפרלמנט אנג’לה ריינר נמנעה מהתחייבות ישירה, ובעיקר הזכירה שאחרי מה שהשמרנים עשו בתקופתם זו חוצפה מצדם להציב דרישות.
מבחן מנהיגות
לא מדובר רק ברפורמה עצמה. הרעיון שעם רוב עצום כמו שלו סטארמר עלול להפסיד בהצבעה – או גרוע מזה, לעבור אותה בזכות אצבעות האופוזיציה – יפגין חוסר יכולת של ראש הממשלה לנהל את מפלגתו. בינתיים, הוא כועס שבכלל רומזים שהוא לא קרא נכון את הלך הרוח בלייבור לגבי העניין הזה. זה לא משנה את העובדה שכל העסק הוא בגדר פארסה, כולל האשמות הדדיות בין גורמים בדאונינג 10 לבין מצליפי המפלגה, ושיועציו של סטארמר ניסו לטפל במרד המתהווה בלי לדווח לו לפני כן, מה שרק הגדיל את המרד. אפס שליטה.
המאמצים של הממשלה להרגיע את המרד נהיים נואשים, כולל אזהרות שאם החקיקה תיפול בגלל שהתיקון יעבור, הדבר עלול להביא לבחירות כלליות, או למצער למרוץ לראשות מפלגת הלייבור כדי להחליף את סטארמר כראש הממשלה. מדובר באיום מהסוג שג’ון מייג’ור הפעיל על חברי מפלגתו ב-1993 כדי לגרום להם להתיישר, כשהכריז שהצבעה על אחד החלקים של אמנת מאסטריכט תהווה הצבעת אמון בממשלה. אלא שחלק מחברי המפלגה מתייחסים לזה כשטויות, ואחרים אומרים שאולי לא יהיה כל-כך נורא שמישהו יאתגר את סטארמר על ראשות המפלגה. בקיצור, הצלחה לא מזהירה, אבל יש מי שמזהירים שאכן תבוסה בסדר גודל שעשוי להיראות כאן תביא, בהתאם למוסכמות, להצבעת אי-אמון בפרלמנט.
העניין הוא, כפי שכתב בצדק הפרשן הפוליטי של ה-BBC כריס מייסון, שעכשיו גם אם סטארמר ירד מהעץ הוא ייראה חלש. לכן, כך הטלגרף, בממשלה בוחנים אפשרות שהיא עצמה תכניס תיקונים להצעת החוק שאולי ירצו חלק מהמורדים. לא בטוח שזה יועיל להקטין את המרד, אבל כבר לא נשארו לסטארמר דרכים לצאת טוב. הוא ייצא חלש אם הוא יפסיד, הוא ייצא חלש אם הוא ידחה את ההצבעה והוא ייצא חלש אם ייראה שהוא נכנע לחברי הפרלמנט שלו. השאלה היא רק באיזו דרך הוא ייראה הכי פחות חלש, או לכל הפחות ישיג את מה שהוא רוצה מבחינת מדיניות. כך או כך או כך, סטארמר מעלה סימני שאלה לגבי יכולותיו לנהל את הרוב הגדול שהשיג למפלגתו.
הערה לסיום
ממש לא בטוח שכל מי שחתומים על התיקון יצביעו עבורו, וייתכן שחלקם ייעדרו מההצבעה או אפילו יצביעו עם הממשלה. הסיבה היא שקל למרוד כשיודעים שאין לזה שום משמעות על התוצאה הסופית. אותה “אופציה גרעינית” של הצבעת אמון אולי הופך את העניין לפתטי, אבל עם התאמות נכונות הכיוון של המשמעויות מרחיקות הלכת של תבוסה כזו לממשלה כן עשוי להיות אפקטיבי. אני לא יודע לחזות מה יקרה, אבל ניצחון לממשלה הוא עדיין בגדר אפשרות.