חדשות בקטנה: מול ישראל, בריטניה מאוד לא מרוצה מחידוש הלחימה בעזה, ובד בבד גם הפיקה דוח מפורט עם ראיות לטבח 7 באוקטובר. מול אוקראינה, סטארמר נחוש להוביל את הקואליציה שלו, אבל מאבד מומנטום בבית ובחוץ. מול ארצות הברית, הצעת חברות בחבר העמים הבריטי עומדת על הפרק, וטראמפ שוקל בחיוב. בבית, הימין מתגושש בתוך עצמו, כשקמי בדנוק מאוימת ממפלגת הרפורמה לקראת הבחירות המקומיות, ובינתיים מפלגת הרפורמה שקועה בריבים פנימיים. ובכלכלה, המתחים הפנימיים בלייבור עולים בגלל הרפורמות בקצבאות הנכות, ושרת האוצר רייצ’ל ריבס מזיעה לקראת ההצהרה הפיסקלית שתישא בהמשך השבוע | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
עבר קצת זמן מאז העדכון האחרון, אז הנה בקצרה כמה דברים שחשוב להכיר מהשבוע שחלף בפוליטיקה הבריטית.
בעניין ישראל
נתחיל במה שנוגע לקהל בבית. בשבוע שעבר ישראל חידשה את הלחימה בעזה, והשלטונות בבריטניה לא נשארו אדישים. שר החוץ דייוויד לאמי אמר בפרלמנט שעצם מניעת האספקה ההומניטרית לעזה מהווה “הפרה של החוק הבינלאומי”. מי שנחלצה, בערך, לטובת ישראל הייתה לשכתו של ראש הממשלה קיר סטארמר, שהבהירה שעמדת הממשלה היא שישראל “בסיכון” להפר את החוק הבינלאומי. בהמשך לאמי נאלץ להבהיר בריאיון לבלומברג שהוא היה צריך להיות “ברור יותר” ושרק בית המשפט יחליט מה מהווה הפרה. מדובר פה בטקסטבוק של איך עובדת האחריות המשותפת בבריטניה: עקרונית, השרים לא אמורים לסטות מעמדת הממשלה הרשמית. לאחר שהובהר שלאמי סטה ממנה, היו לו שתי אפשרויות: להתעקש על עמדתו ובכך לסיים את תפקידו בממשלה, או לחזור לתלם. לאמי בחר באפשרות השנייה. כמובן, הדבר גם מלמד שממשלת בריטניה לא מרוצה מההתפתחויות בזירה, והייתה רוצה לראות חזרה להפסקת האש ושחרור החטופים.
העניין השני הוא דוח שהוציאה ועדת חוצת מפלגות של הפרלמנט הבריטי, בראשה עמד ההיסטוריון הלורד אנדרו רוברטס, בעניין טבח 7 באוקטובר. הדוח מספק שורת ראיות שמוכיחות את מה שקרה לנפגעי הטבע, כולל ציון שמותיהם, כדי להילחם בתופעה של הכחשת הטבח. הדוח הזה קשה לקריאה ומודה שאני בעצמי לא קראתיו לעומק, אבל אתם יכולים לתאר לעצמכם מה יש שם. הדבר מובא כאן כדי להראות, בעיקר, שלמרות הנטייה להדגיש בישראל את הפוליטיקאים האנטי-ישראליים, יש גם לא מעט פוליטיקאים מכל המפלגות שלא מוכנים לתת לטבח הזה להפוך למוצדק או מוכחש. כמו כן, למרות הביקורת הישראלית על כך שהדבר בא ממחוקקים בריטים ולא ישראלים – ביקורת מובנת בפני עצמה בשל גרירת הרגליים בכל הנוגע להקמת ועדת חקירה – יש בכך יתרון. סביר להניח שדוח כזה יתקבל יותר בספקנות אם יגיע מטעמה של ישראל עצמה, ויכול להיות שבגלל שבא ממדינה אחרת, ועוד כזו שהטילה הגבלות קלות על ייצוא הנשק לישראל, זה יתקבל בצורה טובה יותר.
בעניין אוקראינה
ונישאר בגאופוליטיקה: המלחמה באוקראינה. כזכור, בריטניה וצרפת לקחו על עצמן את העול של הובלת בניית כוח צבאי באירופה שינסה להתמודד עם התוקפנות הרוסית בצל הנטישה של ארצות הברית את המעמד. אחד הדברים שעל השולחן היא שליחת כוחות שמירת שלום לאוקראינה כדי לאכוף כל הסכם שביתת נשק שלא יבוא. לפני שבוע (ש’) סטארמר קיים מסיבת עיתונאים, הסביר שהאיום הרוסי לא נגמר באוקראינה וגם נוגע לבריטניה ישירות, בישר שקואליציית המדינות שהוא בונה מתרחבת, ולסיום דיווח שראשי צבאות המדינות הרלוונטיות ייפגשו מאוחר יותר באותו שבוע (ה’). לאחר אותה פגישה, סטארמר הזהיר את פוטין מפני “השלכות רציניות” במקרה שהפסקת האש תופר, אם אכן תהיה אחת.
אבל בואו לא ניסחף בהתלהבות. לא רק כי יש שאלה כמה אירופה מסוגלת – אפילו אם תשלב כוחות – להתמודד לבדה מול רוסיה בלי תהליך מקדים של שנים. יש הרבה פרטנרים שלא מתלהבים: ראשת ממשלת איטליה ג’ורג’ה מלוני, לדוגמה, כינתה את התוכנית של סטארמר כ”מכילת סיכונים ולא אפקטיבית”. נראה שסטארמר הבין שההירתמות קטנה בהרבה ממה שחשב, מה שיכול להסביר למה לאחר פגישת ראשי הצבאות הוא פתאום התחיל לדבר יותר על סיוע אווירי וימי ופחות על שליחת חיילים בריטים לאדמת אוקראינה. זה לא אומר בהכרח שלא יהיה סיוע קרקעי, אבל הדגש הועבר לסיוע מסוג אחר. גם מול ארצות הברית התכנית לא עושה רושם, אחרי שהשליח המיוחד של טראמפ ויטקוף ביקר אותה.
גם בבריטניה הקונצנזוס סביב סיוע צבאי לאוקראינה החל להיסדק: באותו ערב ראש ה-MI6 לשעבר, ריצ’רד דירלאב, אמר שכרגע לא ממש ברור אפילו מה הכוחות הבריטיים אמורים לעשות באוקראינה, שכן לא ברור מה טיבו של המשא ומתן. ביום למחרת (ו’), גם ראשת האופוזיציה קמי בדנוק, שעד כה הראתה תמיכה ביוזמה של סטארמר, פתאום החלה לשנות גישה וטענה ש”באופן אידיאלי” חיילים בריטים לא אמורים להישלח לאדמת אוקראינה. בכוונתה לדרוש שכל תכנית מהסוג הזה של סטארמר תובא להצבעה בפרלמנט, כדי שיהיה אפשר להבין מה הסיכונים בכך, כמו האפשרות להיכנס לסכסוך חמוש ישיר מול רוסיה.
מול ארצות הברית
ועוד עניין בינלאומי אחד, בקטנה: הסאן פרסם בשבוע שעבר (ה’) שכאשר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ יגיע לביקור המדיני המתוכנן שלו בבריטניה, המלך צ’רלס השלישי יעלה בפניו “הצעה סודית” לצרף את ארצות הברית כחברה בחבר העמים הבריטי. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה, וגם בכהונה הראשונה שלו היו גישושים בנושא. הסיבה לניסיונות האלו ברורה: הרצון לשמור את ארצות הברית קרובה לבריטניה, בטח עכשיו, כשטראמפ מטיל מכסים על כל דבר שזז. טראמפ, מצדו הגיב בחדווה על הפרסום הזה: “אני אוהב את המלך צ’רלס! נשמע טוב מבחינתי”. כפי שכבר הוסבר בעבר, טראמפ רוחש כבוד רב למשפחת המלוכה, והזמנה כזו בהחלט תדבר אליו. מה היא תשיג? קשה לדעת, אבל עצם קיומה מראה כמה סטארמר מוכן להשתמש בכל הארסנל המלכותי כדי להגן על בריטניה מהקפריזות של הנשיא.
וגם חשוב לציין: רבים ברשתות תהו איך זה שהאמריקאים, שייסדו את ארצם על ההתנגדות למלוכה, פתאום מצטרפים לארגון כזה. חשוב לציין שאין שום קשר בין הדברים: רוב חברות חבר העמים הבריטי הן רפובליקות, והצטרפות של ארצות הברית לא תיאלץ אותה להפוך למונרכיה חוקתית שצ’רלס בראשה. למעשה, בגלל “קריטריון אדינבורו” היום אפילו לא חובה להיות שריד של האימפריה הבריטית, וניתן להצטרף גם באמצעות קשרים אדמיניסטרטיביים לאחת המדינות האחרות בארגון. ההצטרפות הזו תהווה בעיקר סמל סטטוס, שאמנם לא ממש ברור מה טיבו או חוזקו, אבל כן מראה שסטארמר מנסה להשתמש בכל גרם של עוצמה רכה שיש בידיו כדי שטראמפ לא יפנה נגדו.
קרבות בימין
ונעבור לענייני פנים. נפתח בהתחממות בתוך מפלגות הימין. קרה הרבה, אז נעבור בקצרה: עוד דבר שקרה בחמישי הוא שקמי בדנוק נאמה בפני פעילי המפלגה השמרנית לקראת הבחירות המקומיות ב-1 במאי. בגלל שבבחירות המקומיות של 2021 לשמרנים הלך דיי טוב וללייבור דיי רע, זה אומר שעכשיו לשמרנים יש הרבה יותר מה להפסיד. לכן לא מפתיע שכעת בדנוק, שעבורה זהו המבחן האלקטורלי הראשון מאז נבחרה לראשות המפלגה השמרנית, סיפרה לשומעיה שאלו יהיו בחירות קשות ושכנראה התוצאות בה לא יהיו טובות במיוחד. בהתחשב בזה שלפי פרשנים שונים מכה כואבת מדי לשמרנים תהיה צעד ראשון של בדנוק להפסיד את ראשות המפלגה עוד לפני הבחירות הבאות, אפשר להבין למה היא מנסה להכין את המפלגה לתרחיש הזה.
האיום הגדול הוא כמובן לא הלייבור, שהצליחה להפוך את עצמה לפופולרית רק קצת יותר מהשמרנים, אלא הרפורמה תחת נייג’ל פרג’. בדנוק לא התעלמה מהאתגר שעומד בפניה, אבל אמרה שבניגוד לרפורמה, לשמרנים “יש תכנית” (שהיא לא מתכוונת להציג בקרוב). את הרפורמה היא השוותה למשהו שמגיעה מעולם הבידור. במפלגת הרפורמה לא נשארו חייבים: מנכ”ל המפלגה זיה יוסוף הראה סטטיסטיקה לפיה במועצות שמרניות מס המועצה עלה בשיעורים דו-ספרתיים בחמש השנים האחרונות, כדי להזכיר כמה כושל הוא הניהול השמרני. פרג’ עצמו כתב טור לטלגרף בו התגאה בעברו כמשתתף בתכנית ריאליטי, והזכיר שגם לרונלד רייגן, וולודימיר זלנסקי ודונלד טראמפ היה עבר בעסקי השעשועים.
ובינתיים, גם לרפורמה יש צרות: כזכור, פרג’ הסתכסך עם אחד מחברי הפרלמנט שלו, רופרט לואו. מאז לואו הושעה מהמפלגה ודוח פנימי של המפלגה בעניין תלונות נגדו על התעמרות בעובדות נשלח למשטרה. מאז, הטלגרף הספיק לחשוף שהמפלגה מחתימה את עובדיה על הסכם סודיות דרקוני וחריג, שבגדול יאפשר להנהגת המפלגה לנקוט בצעדים נגד כל מי שידבר על פעילות המפלגה. לואו האשים את פרג’ שהמפלגה מהלכת אימים על חבריה באמצעות האיום שהם ייזרקו מהמפלגה, והסכמי הסודיות האלו רק מחזקים את הסברה (למרות שלואו, כמובן, הוא לא שחקן נטול אינטרסים).
בענייני כלכלה
ונסיים בעניינים כספיים. ראשית, בפוסט הקודם דיברתי על כוונת הממשלה להקשות על הקבלה של קצבאות הנכות, וגם על הכוונה להקפיאן כך שיקוצצו במונחים ריאליים. המטרה היא לגרום ליותר אנשים לצאת לעבודה. אבל אלו היו רק השערות, ורבים חיכו לדעת מה בדיוק יהיה. בשבוע שעבר (ג’) שרת הרווחה ליז קנדל נתנה פירוט: במרכז העניינים מדובר בתשלום העצמאות האישית, שניתן לנכים ללא קשר לשאלה אם יש להם הכנסה נוספת. הרף לקבל קצבאות כאלו יעלה, כך שרק מי שסובלים ממצבים חמורים ביותר יקבלו את הקצבה. קצבאות למי שבשל מצב בריאותי קיבלו פטור מחיפוש עבודה יוקפאו לזכאים קיימים ויקוצצו לזכאים חדשים, אבל קצבאות אחרות יעלו כדי לאזן זאת. אבל יש גם כמה גזרים, לדוגמה הפסקת המצב בו נכים חוששים לחפש עבודה בגלל שאז יאבדו את הקצבאות שלהם, ומי שיאובחנו כבעלי נכות קשה לא יצטרכו להתאבחן יותר מפעם אחת. יש עוד, אבל זה בתמצית.
בלייבור מאוד לא מרוצים מהחלק של המקלות. רבים מהם חוששים למשמעויות של זה עבור החלשים ביותר בחברה, ורבים לא מרגישים שבשביל זה הם הצטרפו למפלגה שמגדירה את עצמה כסוציאליסטית. למזלם, תהיה להם אפשרות להצביע על התיקונים האלו, ובכך למרוד. אלא שבממשלה מאוד רוצים להימנע ממצב בו יש מרד ענק נגדה, ולכן סטארמר וקנדל מנסים להרגיע את הרוחות. סטארמר מציג את העניין כהחזרת אנשים לעבודה, עניין אותו הוא מגדיר כעניין מוסרי, לא פחות. האם זה יעבוד? נצטרך לחכות ולראות.
והשבוע (ד’) שרת האוצר רייצ’ל ריבס תקיים הצהרה פיסקלית בפני הפרלמנט, עם סיכוי להעלאות מסים, קיצוצים, הגדלת החוב – או שילובים. זה בגלל שהתקציב אותו הציגה באוקטובר הביא לאפקט לא חיובי במיוחד. היא מאוד מקווה שהרפורמות בקצבאות הנכות, שאמורות לחסוך 5 מיליארד ליש”ט, יוכלו לסייע לה להימנע מהעלאות מסים. לזה היא רוצה להוסיף עוד חיסכון של 2 מיליארד באמצעות קיצוץ של 10,000 משרות משירות המדינה. השאלה היא אם זה יספיק, ויש כבר מי שקוצבים את זמנה להתאפס לפני שתפוטר.