חדשות בקטנה: לאחרונה ממשלת קיר סטארמר ציינה מאה ימים בשלטון, ויש כמה דברים לדבר עליהם. ראשית, אמירתו של ראש הממשלה שהאפשרות להטיל סנקציות על השרים הישראלים סמוטריץ’ ובן גביר נבחנת, ומאיפה זה מגיע. שנית, סו גריי ממשיכה לספק שערוריות, אך רואים את הסוף בקצה המנהרה. ולבסוף, מתכוננים לתקציב החדש שעוד לפני שהוכרז כבר גורם לבעיות. אבל יש גם קצת חדשות טובות | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
הרבה קרה לאחרונה, בעיקר סביב ציון מאה ימים לכהונת ממשלת הלייבור הטרייה, אז הנה כמה ידיעות חשובות שכדאי להכיר.
יהיו סנקציות?
נתחיל מכותרת שעשה הרבה רעש בישראל: קיר סטארמר אמר שנבחנת האפשרות להטיל סנקציות על השרים הישראלים בצלאל סמוטריץ’ ואיתמר בן גביר. בקצרה, בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה, ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי שאל אם יש כוונה להטיל סנקציות על השניים בשל התבטאויות בעד הרעבה של האוכלוסייה האזרחית בעזה או כאלו שמעודדות אלימות מצד יהודים נגד פלסטינים ביהודה ושומרון. על כך סטארמר השיב שהאפשרות נבחנת. הטריגר לשאלתו של דייווי, אגב, היה ששר החוץ הקודם, הלורד דייוויד קמרון, סיפר שרצה לעשות זאת בעצמו ונמנע מכך בשל הכניסה לתקופת הבחירות.
קשה להגיד שיש פה איזושהי הפתעה מיוחדת. בשיחותיי עם אנשים מהימין הבריטי לפני הבחירות, הם גם הביעו חוסר נוחות מהתבטאויות בסגנון. גם היה ברור מהרגע הראשון שאפילו התמיכה של סונאק היא לא בגדר צ’ק פתוח. וגם סטארמר, בימים שהיה נכון לשלם מחיר פוליטי יותר גדול כדי לתמוך במאמץ המלחמתי של ישראל, גינה את ההתנחלויות. בסופו של דבר, בריטניה רוצה לאפשר לישראל להילחם בארגוני טרור כמו חמאס וחזבאללה, אבל היא רוצה גם שהשותפות הזו תתבסס על ערכים משותפים. יש אמירות שמבחינתה לא יכולות להיחשב ככאלו.
אז האם בריטניה תטיל סנקציות? בהתחשב במצב המתקדם אליו הגיע קמרון, קשה לשלול. גם ספק שניתן לשכנע את סטארמר או את שר החוץ דייוויד לאמי שאין הצדקה מוסרית לסנקציות. אבל ישנם לחצים אחרים. להנהגת הלייבור כנראה יקרוץ מאוד לפייס כך את האגף השמאלי במפלגה. מנגד, עקב ההשלכות הגאופוליטיות של הצעד הזה, האמריקאים בזמן קמרון לא ממש התלהבו מהרעיון. עם זאת, ייתכן שהם שינו את דעתם בינתיים. בנוסף, כרגע ההנהגה השמרנית יחסית מכונסת למרכז, וביקורת על צעד כזה מצדה תיראה בהתאם. לעומת זאת, המתנה לראש/ת המפלגה החדש/ה, שבכל מקרה יגיעו מימין המפלגה, יצבע את הביקורת אחרת. בהתאם, הייתי אומר שהחלטות סופיות יתקבלו לאחר הבחירות לנשיאות והחלפתו של סונאק, שלמרבה הנוחות יקרו שתיהן בשבוע הראשון של נובמבר.
סופה של סו גריי
כבר דנו בכך שהלייבור הסתבכה במספר שערוריות במאה הימים הראשונים שלה בתפקיד, ואחת מהן נעה סביב ראשת הסגל בדאונינג 10 סו גריי. נזכיר שהיא נהייתה למוכרת למדי בפוליטיקה הבריטית לאחר שקיבלה את המשימה לחקור את פרשת המסיבות בה הסתבך בוריס ג’ונסון. בהמשך סטארמר הציע לה תפקיד בלייבור, ומשם היסטוריה. מהדיווחים היה נראה שלגריי יש שליטה גדולה מאוד על הניהול של דאונינג 10, ברמת עובדי המדינה הבכירים שיכולים או לא יכולים לראות את קיר סטארמר. בנוסף, התברר שהסכימו לתת לה שכר גבוה יותר מלסטארמר עצמו.
ובכן, נראה שחלחלה ההבנה שהמצב לא יכול להימשך, ובשבוע שעבר גריי הודיעה על התפטרותה. לדבריה, ההחלטה התקבלה כיוון שהיא הפכת ל”הסחת דעת” ולא מיטיבה עם הממשלה. לא לדאוג, היא קיבלה ג’וב ממשלתי אחר: שליחת ראש הממשלה למחוזות ולאומות, קרי למחוזות הגדולים באנגליה וכמו לסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. זה תפקיד שמראש מעלה גבות, בהתחשב בכך שישנם בעלי תפקידים שאמורים להיות אמונים על זה. נגיד, שר סקוטלנד, שר ויילס ושר צפון אירלנד. אבל נו, מילא. גם ככה היא פספסה את הפגישה הראשונה עם השרים הראשונים וראשי הערים המטרופוליטניות.
צריך להגיד: עוד כשסטארמר הציע לגריי את התפקיד כשהיה באופוזיציה זה היה נראה אידיוטי. הדבר רק אפשר לבוריס ג’ונסון ולחבריו לטעון שהחקירה נגדו הייתה מוטה ובהתאם שג’ונסון היה צריך להישאר ראש הממשלה. צריך להגיד שבזמנו היא נהנתה ממוניטין חיובי למדי, מה שיוצר את הרושם שעלה לה השתן לראש. עם זאת, זה לא מקרין בצורה חיובית על סטארמר, שנראה ששיקול דעתו במינויים הרגישים ביותר הוא רחוק מלהרשים.
האם המע”מ יעלה?
בסוף החודש שרת האוצר רייצ’ל ריבס תציג את התקציב הראשון שלה. אנחנו כמובן נדון בו כשהוא יפורסם, אבל הנה כמה דברים שיוצרים בו בעיות עבור ריבס. מעל הכל, איך לסתום את החור בתקציב? במצע המפלגה הובטח לא להעלות מסים אישיים, קרי מס הכנסה, מע”מ וביטוח לאומי. כעת, כך נראה, הרעיון הזה נבחן מחדש (לצד כוונה לשנות את מס רווחי ההון). אבל אז, איך מוכרים את זה כאי-הפרת הבטחה? נראה שבלייבור בונים על כך שבמצע הובטח להימנע מהעלאת מסים על “אנשים עובדים”, ומתוך כך להעלות את הפרשת המעסיק לביטוח הלאומי.
פול ג’ונסון, יו”ר המכון למחקרים פיננסיים (IFS), אמר מיד שמדובר בבולשיט ובהפרה מוחלטת של הבטחת הבחירות. עם זאת, הוא הוסיף, ששיטת גיוס הכספים הנחוצים הזו היא עדיפה על העלאות מסים אחרות, שלא מתחום המסים האישיים. עם זאת, גם לו יש ביקורת על כך שסוג כזה של מס יהיה רק על אנשים עובדים (שכן פנסיונרים ומי שמכניסים מדרכים שאינן עבודה לא משלמים אותו). שאלה נוספת שצריך לשאול היא איזו השפעה תהיה להעלאה מהסוג הזה, ואיך המעסיקים ינסו לגלגל אותה הלאה.
אבל אלו לא רק הכנסות, אלא גם קיצוצים בהוצאות. ולפחות ארבעה שרים מסרבים להגיע לאיזשהן הבנות עם ריבס ואפילו הלכו לה מעל הראש עם פנייה ישירה לדאונינג 10. בנוסף לכך, הדיונים האלו הביאו לכך שמשרד האוצר לא עומד בדדליין של שליחת פרטי התקציב למוסדות המתאימים כדי שיוציאו הערכות לקראת הצגת התקציב.
ויש להוסיף לכל אלו גם את מה שקורה ברקע: הממשלה רק הצליחה לשריין השקעות רבות, בגובה של 63 מיליארד ליש”ט, מהמון חברות ענק. הסיפור בפני עצמו הוא הצלחה ענקית של הממשלה, ואולי יכולת להפוך את חוסר שביעות הרצון ממנה המפלגה סובלת בקרב הציבור כרגע. אבל זה כן אומר שאותם עסקים ירצו לראות איך התקציב ייראה, איך הוא מבטיח יציבות כלכלית וכמה זה הולך לעלות להן. כל זה יוצר לא מעט מתח לקראת התקציב הקרוב, בנוסף לזה שקיים בכל תקציב.