הכינו את עצמכם: נייג’ל פרג’ חוזר לפוליטיקה. אחרי שעם הכרזת הבחירות הודיע שלא ינסה להתמודד לפרלמנט, השבוע הוא שינה את דעתו והודיע שבכוונתו לא רק להתמודד, אלא גם לקחת בחזרה את השליטה על מפלגת הרפורמה בראשה עמד עם פרוץ משבר הברקזיט. הוא הסביר שבכוונתו להוביל “מרד פוליטי” בממסד, ולמעשה השיק קמפיין פופוליסטי למהדרין. מי שבעיקר מודאגים מכך הם השמרנים, שחוששים ולא בלי צדק מכך שמפלגתם תתרסק לאור התחזקות מפלגת הרפורמה. אבל אלו חדשות בעייתיות לכל מפלגות המיינסטרים. וגם: הקמפיין של נייג’ל מביא את חובבי המילקשייק לחצר | צילום: גייג’ סקידמור
אני מודה, באופן אישי אני שמח על כך שנייג’ל פרג’ הודיע על חזרתו לזירה הפוליטית ולראשות מפלגת הרפורמה אותה ייסד. לא כי אני מתחבר לפוליטיקה שלו במיוחד (שבמילותיו שלו היא בעיקר “מרד פוליטי” ופופוליסטי), אלא כי לראש המפלגה עד כה, ריצ’רד טייס, יש שתי תמונות חופשיות באינטרנט ואם אני אצטרך להשתמש באחת מהן עוד פעם אחת אשתגע (אם כי התמונות החופשיות האחרונות של פרג’ הן מ-2020 אז אשמח אם יטפל בזה). אבל יש אנשים שכנראה קיבלו את זה פחות טוב, למשל רוב חברי המפלגה השמרנית. זאת מכיוון שגם ככה הם מפגרים בסקרים לא רק בגלל שהלייבור זוכה לתמיכה מכובדת, אלא כי מפלגת הרפורמה מגיעה לאחוזי תמיכה מרשימים על חשבון השמרנים. וכל זה עוד לפני ההודעה של פרג’.
בקיצור, נייג’ל פרג’ חוזר לפוליטיקה.
Latest @guardian cartoonhttps://t.co/63h0YGvUlY pic.twitter.com/mYrFErgPPR
— Ben Jennings (@BJennings90) June 5, 2024
קצת רקע
לא ניכנס כאן לכל ההיסטוריה הפוליטית של נייג’ל פרג’, לשעבר ראש UKIP ומי שנחשב לאחד מאדריכלי הברקזיט. אבל הנה מה שחשוב לדעת: ב-2019, על רקע האימפוטנציה שגילו הממשלה והפרלמנט בכל הקשור להגעה להסכם יציאה מהאיחוד האירופי והדחיות המרובות של תאריך העזיבה, פרג’ הגיע לעמוד בראש מפלגת הברקזיט, שהושקה בתחילת אותה שנה (לאחר שנוסדה כחברה בע”מ ב-2018). פרג’ הוביל את המפלגה בבחירות לפרלמנט האירופי ובבחירות הכלליות של 2019. בראשונות הוא הפך את המפלגה למובילה בבריטניה, ובאחרונות הוא הגיע להסכם בו לא יריץ מועמדים נגד חברי פרלמנט שמרנים מכהנים, כדי לא להביא למצב בו בוריס ג’ונסון יפסיד ובכך תיסלל הדרך לניצחונו של ג’רמי קורבין ולמשאל עם נוסף על החברות באיחוד.
לאחר סיום החברות באיחוד האירופי ב-2020 ויציאת בריטניה מחוקי האיחוד ב-2021, פרג’ פרש מראשות המפלגה – שבינתיים שינתה את שמה למפלגת הרפורמה – והפך לאיש תקשורת בערוץ הטלוויזיה הימני GB News, וכמו כן שימש כנשיא של כבוד במפלגה. מי שהחליף אותו היה מנכ”ל המפלגה עד אז ריצ’רד טייס. היו הרבה מאוד תהיות אם בכוונתו של פרג’ להתמודד בבחירות הכלליות של 2024. לבסוף הוא הודיע שלא יעשה זאת, במטרה לסייע לקמפיין הבחירות של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית. הדבר סייע לשמרנים לנשום לרווחה, שכן גם כך מפלגת הרפורמה זינבה בהם ואיימה לגרום להפסדים רבים בבחירות.

ההודעה על מרד פוליטי
מוקדם יותר השבוע (ב’) נייג’ל פרג’ פרסם ציוץ קצר: “אשחרר הצהרת חירום בנוגע לבחירות הכלליות היום ב-16:00”. העיתונאים לא תהו כמעט לרגע במה מדובר, והניחו שהוא מתכוון לחזור בו מההחלטה אותה הזכרתי קודם וכן להתמודד על מושב בבית הנבחרים הבריטי.
כשהגיע הזמן למסיבת העיתונאים, ב-18:00 שעון ישראל, הדברים לא אכזבו. תחילה עלה לדבר ריצ’רד טייס, שסיפר איך למרות שאסטרטגיית הבחירות השמרנית הייתה לנסות לשתות את קולות מפלגת הרפורמה, המפלגה דווקא מתחזקת, והסביר זאת בכך שמדובר במפלגה היחידה שעוסקת בנושא ההגירה ברצינות. הוא הסביר שכדי להפוך את הסקרים המחמיאים לכוח של ממש, הוא רצה כמה שיותר עזרה מפרג’. אבל בעוד הרוב תהו אם פרג’ יטרח לרוץ, טייס קיווה שפרג’ יסכים שוב לעמוד בראש המפלגה. ולדברי טייס, פרג’ הסכים.
לאחר מכן פרג’ עלה לדבר. פרג’ טען שיש צורף “לפלפל” את מערכת הבחירות “המשעממת ביותר שראינו בחיינו”. הוא גם תקף את שתי המפלגות עם אמירה דיי מבוססת: ככל שראשי שתי המפלגות הגדולות מנסים להיבדל זה מזה, הם רק נשמעים דומים יותר ויותר. עוד הוא אמר שבריטניה נמצאת בשקיעה כלכלית, חברתית ומוסרית, ושהיא נשלטת על-ידי מעמד פוליטי אליטיסטי שמנותק מהציבור. כמו כן, לדבריו, הבחירות כבר גמורות וקיר סטארמר הוא ראש הממשלה הבא, מה שעלול להביא דברים למצב עוד יותר גרוע. לכן, כך פרג’, צריך מפלגה עם פוליטיקה אחרת.
פרג’ גם הודה בכך שהוא נותן פה סיבוב פרסה לתפארת. הוא הסביר שהרבה אנשים בהם נתקל שאלו אותו למה הוא לא רץ, ולמרות שהיו לו הסברים רציונליים לכך, הוא התקשה להתחמק מהתחושה שהוא מאכזב את אותם אנשים, והסביר שהוא לא יכול לעשות זאת. לכן הוא שינה את דעתו, יתמודד במחוז הבחירה קלאקטון שבאסקס. ובנוסף, בכוונתו לעמוד בראש המפלגה לא רק בבחירות, אלא לפחות בחמש השנים הקרובות. המטרה היא הובלת “מרד פוליטי”, לא פחות, ויצירת אופוזיציה אמיתית כיוון שהשמרנים ש”בגדו בבוחריהם” לא יהיו אחת.
ניתוח הנאום
הנאום הזה היה השקת קמפיין פופוליסטי פר-אקסלנס. הוא לא הציג שום תכנית של ממש, הוא לא אמר מה השמרנים או הלייבור עושים לא נכון, אלא פשוט הפך את זה למלחמה של מפלגת הרפורמה בממסד המרושע. זה לא שהטענות שהוא העלה לא נכונות בכלל: למשל, הוא צודק שהגירה מסיבית יוצרת עומס על התשתיות, שכן קצב הרחבתן צריך לעלות בהתאם. אבל מצד שני, חלק מהמהגרים באים לעשות עבודות שמקומיים לא מעוניינים לעשות, כמו בתחום הסיעוד. פרג’ לא סיפק תכנית שתאזן בין הצרכים.
במקום זאת, הוא סיפר כמה נורא “הממסד בווסטמינסטר” ו”המעמד הפוליטי” ובכללי שאין בכלל פוליטיקאים בפרלמנט הבריטי שמבינים את הציבור הבריטי או מנסים באמת לעמוד על האינטרסים שלו. הפוליטיקה הממסדית לא מושלמת, כמובן, אבל פרג’ מנסה לערער על הלגיטימיות של המועמדים שעומדים מולו. המלחמה של פרג’ היא לא באמת במהגרים – אלו רק אמצעי כדי להילחם במי שהוא באמת מסמן כאויב: האליטות. הוא מסתמך על בעיות שהן אמיתיות לגמרי, אבל מציע להן פתרונות קסם כדי בעצם להציג את פוליטיקת המיינסטרים כאויב שצריך להפיל. בקיצור, מרד פוליטי.
The time has come for a political revolt. pic.twitter.com/KXTyveIJMr
— Nigel Farage (@Nigel_Farage) June 4, 2024
ולגבי זה שפרג’ לא רצה לאכזב את האנשים בהם פגש – תרשו לי לפקפק. זה נשמע אמין כמו “הוא ביקש סלפי, לא ניתן?” שאנשים מהשורה מצרפים לתמונות שלהם עם ידוענים. סביר להניח שפרג’ זיהה שמפלגת הרפורמה לא תהיה הפעם אנקדוטה שולית כמו ב-2019, או כוח שיתאדה לאחר שתושג המטרה היחידה כמו UKIP אחרי משאל העם של 2016. הפעם יש סיכוי שהמפלגה תהפוך לכוח בלתי נפרד מהפוליטיקה הבריטית, בדומה למפלגות ימין פופוליסטי ביבשת. הוא אולי לא ישיג הרבה מושבים בגלל שיטת הבחירה, אבל הוא יהיה במקום להשפיע על המערכת. ואת זה פרג’ לא מתכוון להחמיץ. בנוסף, הוא לא הסתיר שיש הרבה דם רע בינו לבין המפלגה השמרנית, והוא כנראה לא מתכוון לפספס את ההזדמנות לקחת חלקם בריסוקה.
התגובות
איך הגיבו לאותו “מרד פוליטי”? השמרנים, מן הסתם, לא הגיבו לזה היטב. מרקו לונגי, חבר פרלמנט שמרני מ”החומה האדומה” (מעוזי לייבור שעברו לתמוך בשמרנים ב-2019), פנה לפרג’ בבקשה שימשוך את מתמודדי מפלגת הרפורמה ממחוזות בחירה בהם מתמודדים שמרנים מהאגף הימני של המפלגה. חברים אחרים מהמפלגה פשוט נכנסו לחרדה ואחד מהם אף אמר שהם הולכים לעבור את מה שקרה למפלגה השמרנית בקנדה, שבבחירות 1993 ירדה לשני מושבים בלבד, לעומת 169 בבחירות 1988.
כדאי לזכור שגם כך הסקרים לא מחמיאים לשמרנים. עוד לפני הודעת פרג’, שני מודלים שפורסמו חזו לשמרנים התרסקות מפוארת. לפי מודל מה-31 במאי Electoral Calculus, השמרנים צפויים לזכות ב-72 מושבים בלבד, ובחישוב הצבעה אסטרטגית רק 66. לפי מודל של YouGov שפורסם ב-3 ביוני, היום בו פרג’ הודיע על שובו לפוליטיקה, השמרנים יקבלו רק 140 מושבים. פחות כואב, אבל עדיין התרסקות. לפי שני המודלים, הלייבור צפויה לקבל את הרוב הגדול בתולדותיה.
המצב לא השתפר עבור השמרנים לאחר כניסת פרג’ לעסק, אם כי מאז נעשו רק סקרים של הקול הפופולרי. לפי YouGov, מפלגת הרפורמה עלתה בשלוש נקודות אחוז מאז, ומפגרת אחרי השמרנים רק בשתי נקודות אחוז. דבר דומה נראה בסקר של מכון אחר. אך יש לסייג: ראשית, גם הלייבור הפסידה ארבע נקודות אחוז בשני הסקרים, מה שמראה שאפקט פרג’ לא משפיע רק על השמרנים. שנית, מוקדם לדעת אם מדובר בבוסט ראשוני שקורה הרבה פעמים עם ראש מפלגה חדש, או שאנו צופים בתחילתה של מגמה. שלישית, כבר היה סקר שחזה הפרש של ארבע נקודות אחוז בלבד בין המפלגות, מה שמסמל שמדיי פעם יש קפיצות כאלו.
כמובן, לא כל הציבור שמח על חזרתו של פרג’. כמו שקרה ב-2019, גם עכשיו פרג’ מצא את עצמו מותקף על-ידי כוס מילקשייק (בטעם בננה, אם תהיתם). נגד משליכת הכוס הוגש כתב אישום בשל תקיפה.
Nigel Farage covered in milkshake at Clacton campaign launch
https://t.co/MGf8NgnnWe pic.twitter.com/qKFlhLIXWN
— i newspaper (@theipaper) June 4, 2024
לסיכום
אין ספק שהחזרה של נייג’ל פרג’ לזירה הפוליטית טורפת את הקלפים מבחינת השמרנים. אם עד כה קיוו לפחות להפוך את ההפסד הצפוי בבחירות לפחות כואב, כעת נראה שהסיכוי כך כמעט לא קיים. האסטרטגיה השמרנית התבססה בחלקה על פנייה לציבור הבוחרים הפוטנציאלי של מפלגת הרפורמה, אבל מי צריך את רישי סונאק בשביל המצע של נייג’ל פרג’ כשאפשר פשוט להצביע למפלגה של פרג’ ישירות? הכל עוד פתוח כמובן, אבל נצטרך לראות כיצד השמרנים יתמודדו עם המצב החדש הזה.
אבל החזרה של פרג’, ועוד בשביל לא פחות מאשר “מרד פוליטי”, פירושה גם הכנסתו של כוח פופוליסטי ימני חזק מאוד לפוליטיקה הבריטית. בשל שיטת הבחירות, הוא כנראה לא יתבטא ככוח פרלמנטרי משמעותי כמו ה-AfD בגרמניה או כמועמד רציני להנהגת המדינה כבר בבחירות האלו כמו מארין לה פן בצרפת. אבל הוא עדיין יוכל להשפיע על הפוליטיקה, באופן כזה שמפלגות ינסו למנוע את זליגת המצביעים שלהן לעבר הרפורמה כדי לא להפסיד, מה שיכול ליצור תנועה ימינה של הפוליטיקה. עוד יצוין שכאמור מפלגת הרפורמה היא חברה בע”מ, בה פרג’ יכול להתנהל כ”דיקטטור”, בלי מנגנוני האיזון הפנימיים שיש במפלגות הוותיקות. מה גם שמפלגה שבנויה על הון של אנשים אמידים ועד מיליונרים לא בדיוק יכולה לטעון ברצינות להיותה מפלגה עממית. מצד שני, זה מעולם לא הפריע לטראמפ.

אבל העלייה של הכוח הפופוליסטי בהובלת פרג’ וטייס היא סימפטום לכך שמשהו בפוליטיקה הבריטית לא עובד כרגע עבור נתח לא מבוטל של האוכלוסייה. הפופוליזם אולי הרבה פעמים מציע משהו שנע בין חוסר בתכנית אמיתית לבין תכנית לא ריאלית, אבל הבעיות שעליהן הוא משחק הן לרוב אמיתיות. אם סטארמר ירצה להוריד מכוחו של פרג’, הוא יצטרך לראות איך הוא פותר את הבעיות האלו בדרכו שלו, או שהריצה הזו של נייג’ל לא תהיה המילה האחרונה.
האג׳נדה השמאלנית של הכתב מאוד ברורה.
היי דייב.
הבלוג מבקר את כל הפוליטיקאים, מימין ומשמאל. אבל זה נכון שאף אחד לא יכול להיות לגמרי אובייקטיבי, אבל נעשה ניסיון לא לעשות חסד עם אף אחד. קריאה פה תראה ביקורת על כל הקשת הפוליטית, וניסיון גם לא להיות קשוחים יותר מדי עם אף אחד.